החיים שלנו פה הם מסע ארוך ומרתק. ובתוכו, אנחנו עוברים "מסעות" קטנים, צעד אחר צעד, ממקום אחד לאחר. כשאנחנו נמצאים בתוך המקום הזה, בעיצומו של מסע, אנחנו חווים אותו לעיתים כמשבר, כקושי - קשה לנו להגביה עוף ולראות את ההתרחשויות כמסע, כהתפתחות. קשה לנו להבין - מה בעצם רוצים מאיתנו? מה המסר? עד כדי כך קשה, שלפעמים, אנחנו פשוט שוכחים שזה לא הסוף. שזו רק נקודה בזמן. שיש פה שיעור בהתפתחות, וכשנעבור אותו, נעבור למקום חדש. נקודה חדשה שממנה נצא למסע נוסף.

אחד המסעות האישיים שלי, הסתיים לפני מספר ימים. מתוך ניסיוני ידעתי, תוך כדי מה שחווייתי כמשבר לא קל, שזה מסע, שזה תהליך, ושהוא יסתיים. ואכן, כשהוא חלף, יכולתי לבדוק לעצמי, עם עצמי ועם הקלפים, מה בעצם קרה פה. מה באמת עבר עלי, מהו השיעור, ולאן צמחתי מתוך אותו מסע.

המסע הפעם היה ארוך. הוא התחיל בהצפה רגשית של פחדים וכעסים, בתחושת עומס וקריסה תחת הנטל, המשיך בתגובות פיזיות, תחושות של קוצר נשימה וחוסר שקט, ולבסוף, בהתמודדות של הגוף (ושל הנשמה) עם מחלה שהשביתה אותי לכמה ימים. בסיום התקופה הסוערת הזו, נכנסתי לכמה ימי רגיעה ושקט עם עצמי. ימים בהם יכולתי לשבת ולבדוק - מה המסר עבורי.

ערכתי פתיחה בקלפים:

ברמה הרגשית -

מה היה מצבי לפני תחילת המסע?

מה היה מצבי תוך כדי המסע?

מה מצבי היום, עם סיום המסע?

המסע הרגשי שעברתי נראה די ברור. כשהתבוננתי בקלף - שני גביעים, כמצב שממנו יצאתי למסע, האריה המכונף משך את תשומת ליבי. נראה היה לי שזו היתה תקופה של איזון עדין, כשברקע היה איום (האריה), אורב בשקט. תוך כדי התהליך (6 מטות), עברתי כל מיני "ניצחונות קטנים". התחושה היתה של עלייה ומייד ירידה, ושוב, עלייה ומייד ירידה. תהליך רצוף במאבקים פנימיים קטנים ומרובים. את הרוגע והשקט הרגשי אליו הגעתי בסיום התהליך, קשה לפספס (9 גביעים)

המשכתי לרמה הפיזית -

מה היה מצבי לפני תחילת המסע?

מה היה מצבי תוך כדי המסע?

מה מצבי היום, עם סיום המסע?

נראה שלפני תחילת המשבר הזה, המסע, הייתי במצב המוכר והנוח - שליטה. שלטתי בגוף. הקפדתי לבדוק - מה נכון לגוף שלי - מה לאכול ומה לא? מה לשתות? כמה לשתות? תחושת השליטה מאד חזקה במלך החרבות. השליטה העל הגוף באה מתוך בדיקות, מתוך חשיבה (חרבות) ולא מתוך חיבור לגוף, שאיפשהו הלך לאיבוד. תוך כדי התהליך, מתחיל זעזוע, פריצה, שינויים, התמרדות (אביר החרבות). התחושה שחווייתי, של איבוד שליטה על הגוף שלי, על התגובות שלו, העובדה שחליתי ונאלצתי פשוט לנוח ולא לעשות דבר, הביאו אותי למקום חדש (אס המטבעות). מקום של חיבור לגוף, של התחלה חדשה, של הזדמנות שקיבלתי, או שנתתי לעצמי.

הרמה האחרונה אותה בדקתי, היא הרמה הרוחנית. מה עבר עלי במישור הזה?

מה היה מצבי לפני תחילת המסע?

מה היה מצבי תוך כדי התהליך?

מה מצבי היום, עם סיום התהליך?

הדבר שבאמת הדהים אותי, הוא שהמסע הרוחני היה מחובר כ"כ למימד הפיזי (מטבעות). הבנתי שיש פה קשר אדוק בין המימד הרוחני, למימד הפיזי - והגוף שלי אותת לי לאורך כל הדרך. הקלף של 10 מטבעות, מבטא עבורי תחושה של ביטחון, אך יחד עם זאת, יש פה משהו מאד לא אמיתי. בהתבוננות זהירה יותר בקלף, ניתן להבחין שהדמויות לא באמת מסתכלות אחת על השנייה, אין פה קשר אמיתי שמעניק ביטחון, אף אחת מהדמויות לא שמה לב לקבצן שנמצא בפתח ביתם. יש פה הרבה התעלמות מהאמת. מהמצב הזה, יצאתי אני למסע - התעלמות מהאמת הרגשית, הפיזית והרוחנית. התהליך עצמו היה תהליך איטי, של עבודה מאומצת, צעד אחר צעד, תהליך ארוך שנראה היה שאינו מסתיים. זהו תהליך של צמיחה והיבנות, של עבודה פנימית שלי, של התחברות לאמת שלי, לאמונה שלי בעצמי, של חיבור שלי לעצמי - ברמה הפיזית, בדיוק כמו ברמה הרוחנית (חיבור לאני הגבוה שלי, לנשמה שלי). נראה שאת המסע הזה אני מסיימת במלך המטבעות. במקום הבטוח, הגבוה, מקום בו שוב יש לי שליטה, אך מתוך חיבור לעצמי המוגשמת בחומר (הגוף). מתוך היכרות טובה ומעמיקה יותר עם עצמי.

ומכאן... אני יוצאת למסע נוסף...