התבטאות שלילית של האות 'נ':

אם יחסמו את מרוצת חייו, עלול להגיע לתכונות שליליות, כגון התמכרות לתענוגות, עלול להיות צר - עין, חמדן וקנאי, צריך להיזהר במיוחד ביחסים זוגיים.

ס - תמיכה הגנה וזכירה

אות 'ס' מגלמת שלמות והרמוניה בזמן ובחלל.

האות 'ס' פותחת שתי מילים: המדגישות את אופיה: 'סביב', וְ - 'סגור'.

'סביב' פירושו - מכל הצדדים, במלוא ההיקף, סחור סחור. אנו מוצאים כי משמעות המילה 'סביב' מתאימה לקווי האופי של האות 'ס'.

הדבר הבולט באות 'ס' הוא האינסופיות, המעגל שאינו נגמר, המסגרת שסובבת ללא התחלה וללא סוף. גם המילה: 'סגור' מתחילה באות 'ס' ומתייחסת לדבר שאין לו פתחים. לעיתים הכוונה בְּ - 'סגור' היא לדבר נעול, כלומר סגור ומסוגר. גם משמעות המילה הזאת היא מידה של רציפות, של היקף.

האות 'ס' מעניקה לנושא אותה הגנה כחומה, אדם מוגן. וכן אדם שאפשר לסמוך עליו, נושא הביטחון האישי שלו, וכן ושל אלה הצמודים אליו, הוא ברמה גבוהה.

נאמר בשיר השירים: "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות".

ערכה המספרי של האות 'ס' = ששים=60 מכאן שהאות 'ס' רומזת להגנה וחומה.

יש המבינים כי המספר 60 רומז ל - 60 האותיות המרכיבות את שלושת הפסוקים של "ברכת כהנים":

"יברכך י - ה - ו - ה וישמרך.

יאר י - ה - ו - ה פניו אליך ויחנך.

ישא י - ה - ו - ה פניו אליך וישם לך שלום"

האות 'ס' רומזת גם לשוויון. נאמר: " לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב..."וחכמים דורשים שהרמז הוא לגבי האות ה - 15 של הא"ב הלא היא האות 'ס' הסגורה כמעגל ומסמלת שוויון בין כולם.

אכן גם בְּ - 4 הדרגות של חכמת התורה הנקראות: 'פרד'ס' (קיצור של פשט רמז דרש סוד) האות האחרונה, היא האות 'ס', הרומזת לחומה שאין האדם יכול להגיע עדיו, סודיות, סופית סמוי ועוד.

הנושא בשמו את האות 'ס' יהיה בעל תכונה חיובית של 'סומך נופלים' - הווי אומר משען ועזר לנופלים ולאלו הזקוקים לעזרה. סומך - מך. גם נאמר: "סומך ה' לכל הנופלים" אפשר לסמוך עליו. עוסק בתורת הנסתר והמיסטיקה.

האות 'ס' מייצגת גם 'סבלנות'.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ס' בשמו:

מלומדות - בוחן כליות ולב, חקרן, תולעת ספרים, שכלתן, מגלה בקיאות, אינטלקטואל - מעודכן, בעל מודעות, נאור, עילוי - חסיד, דתי, ירא א - לוקים, מוסרי.

אם האות 'ס' מופיעה בראש השם, היא מדגישה גילוי לב ויסודיות.

אם היא מופיעה פעמיים בשם, הדגש הוא על תמימות רבה. אם היא מופיעה בשם יותר מפעמיים (כולל שם המשפחה) היא תצביע על עקשנות, מונוטוניות, דבור איטי טיפוס כבד ואיטי.

התבטאות שלילית של האות 'ס':

אם יחסמו את זרימת חייו של נושא האות 'ס' יהיה אדם חסר שליטה ברגשותיו, יגזים לפעמים בשיחה אודות רגשותיו העמוקים. "יענוד את לבו על צוארו" ועלול להגיע לקנאה הרסנית.

ע - ראיה חיצונית ופנימית

האות 'ע' רומזת לחכמת ההתבוננות בעולם הגשמי. מסמלת את ההבנה ואת היכולת לראות מעט יותר פנימה.

העין חושפת הרבה יותר מאשר שאר החושים. גם אמרו וידוע כי: "אינה דומה ראיה לשמיעה".

החושים, הבנויים בפניו של האדם, אשר אנו גם מתייחסים אליהם בשעת ההבדלה, הם: הטעם, הריח והראיה, הם נמצאים גם בפנים ביחס מלמטה למעלה: חוש הטעם כמו חוש המישוש - יכול לקלוט רק אם מקרבים דבר, ממש קרוב אליו. רק בצורה כזאת יכול לחוש את הטעם. חוש הריח - אנו מסוגלים לקלוט ריחות גם ללא מגע וקרבה פיזית, גם במרחק של מספר מטרים. חוש הראיה מגיע כמובן עד למרחקים עצומים. נוכל אולי להעריך את עצמת המחשבה לאן היא מסוגלת להגיע...

ואם עיני השכל לנו - נצליח להגיע בתפישתנו לא רק למרחבים אלא גם לעומקים ופנימיות...

"החכם עיניו בראשו" (קהלת ב יד) יש בשמו את האות 'ע', ובמיוחד בראש האות 'ע' מופיעה בראש שמו. מבחינה צורנית לאות 'ע' הן בדפוס והן בכתב, כעין משושים (אנטנות) המשמשים כקולטנים.

המילים: 'עשיר' וגם 'עני' מתחילות באות 'ע' וההבדל ביניהן הוא גדול. מי הוא הֶ'ע' - 'ני'? - אדם המסתכל בעיניו במה שיש לו אך אינו שמח בחלקו, הוא מיילל הוא בוכה ('ני' - מלשון בכי) לעומתו הֶ'ע' - 'שיר'? - אדם המסתכל בעיניו במה שזכה להגיע ומאושר ושמח ושר "שיר".

האות 'ע' רומזת לראיה כוללת רחבת אופקים, שלמות אמיתית. ערכה 70, כפי שנרמז:

"70 פנים לתורה". הסנהדרין - "עיני העידה" יש שם 70 חכמים, שכל אחד היה צריך לדבר בְּ - 70 לשון. למספר 70 יש ערכים רבים, לכן גם מנהיגי העם נקראים "עיני העידה", משום שיש להם עצמה של ראיה ודאגה לכל אחד כפרט, ועל הדור כולו ככלל.

באור דומה. נאמר גם בתלמוד: "כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה" (תענית כד, עא) מכיוון שעיניה מביעות חום אנושי, רשאים אנו להניח שאופייה הכללי טוב.

אדם הנושא בשמו את האות 'ע' מבטא גם טוב לב ועזרה לזולת, השתתפות והזדהות, עזרה הבאה מתוך הנפש פנימה. אדם שעזרתו תתבטא גם ברוחניות וגם במוסריות.

סגולת האות 'ע' לשאוב גם עושר גשמי. וכן יכולה לבטא כלי מושלם לקבל אור רוחני גבוה ביותר.

בספר תורה, עור הקלף אוצר בתוכו את אור הקדושה של אותיות התורה. כן גם גוף האדם, כולו עטוף ב - עור אשר מתחבר לאור ההילה העוטפת ויוצרת את הגוף הפיזי.

האות 'ע' מייצגת גם עוצמה.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ע' בשמו:

מחונן, מבריק, נבון, פיקח, משכיל, נאור. בעל ידע נרחב, מודעות רבה, מעודכן, אינטלקטואל, חכם, מלא מחשבה. אדם שֶ - "ראשו על כתפיו", ריאליסט, ענייני, בעל כושר ביטוי, נמרץ, מובן, ישר לעניין. הגיוני, בעל השפעה, משליט, פוקד, עצום, מרשים.

התבטאות שלילית של האות 'ע':

אם יחסמו את זרימת חייו של בעל האות, הוא עלול להיות סוער, פזיז חסר סבלנות, נמהר, דחוף ומבוהל.

עלול להיות רכושן, מקובע ומעוגן בתוך עצמו, אנוכי לחלוטין, לא יקדיש לזולת מזמנו או מאמצעיו.

פ - פתיחה דיבור ושתיקה

האות 'פ' מסמלת פתיחה, התחלה, פריצה של דבר מה שהיה חסום עד עכשיו ומרגע זה הוא נפתח.

בדיוק כמו הַ'פֶּה' של האדם אשר נמצא סגור ואין מכירים את טיבו, אבל לאחר שפותח הוא את פיו, מכירים הכל מי הוא, לטובה או לרעה ח"ו.

מקומה של ה'עין' הוא לפני הַ'פֶּה', ובכך רומז לרעיון כי כל דבר הנשמע כמעט ואין לו ערך, גם לא ערך משפטי, ולכן כל עדות של פתיחת פה, או כל התייחסות לדבור של אחר, לא די שיספרו לנו אלא חייבים אנו לראות זאת בעינינו ורק אז לשפוט ולהגיב.

מבחינה צורנית יש הרואים את האות 'פ' כאות 'כ' ובתוכה האות 'י' מה שרומז לשילוב הגשמי (כ) עם הרוחני (י).

אכן דיבורו של האדם מורכב מכלים גשמיים - מיתרי הקול, והאויר היוצא מהריאות, ומחשבה רוחנית המסדרת את הדיבור להיות משמעותי.

בכתיבה המקורית, בקרבה של האות 'פ' קיימת אות אחרת והיא האות 'ב'. (החלל הלבן של פנים הַ'פ' צורתה 'ב'.

כאשר האות 'ב' מבטאת פנימיות: "מבית ומחוץ תצפנו." (שמות כה יא) והאות 'פ' מבטאת חיצוניות המגלה את הפנימיות.

האדם הוא הפה! ידוע שישנם ארבע דרגות בבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר. כל התקשורת של האדם היא דרך הפה.

משם הוא שואב אויר, משם מקבל את מזונו, ודרך דבורו הוא יוצר קשר עם בני אדם מסביבו. באמצעות הדיבור, יכול האדם לבטא את הגיגי נפשו ולהעבירם לאחרים.

כל מעשה ופעולה בכל מישור - רוחני, גשמי או רגשי, לא יצאו מן הכוח אל הפועל, אלא אם כן ימצאו ביטוי במילים.

הנושא בשמו את האות 'פ' יש לו יכולת ריפוי. "פותח שערים" פותח את דלתי הכלא בו נמצא האדם החולה ומוציא אותו לחפשי. נמצאת בפתיחת המילים: "פדות" וגם "פקד פקדתי..."משום שהמילים והפה הוא כל האדם, מומלץ לזכור:

המילים יכולות להיות כמו הים, רוגעות או סוערות - מלים טובות הן יקרות ערך, כפנינים אשר על קרקע הים.

האות 'פ' מייצגת גם מקוריות.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'פ' בשמו:

פיקוד - סמכות, מנהיגות, השפעה שלטון. תקיף - החלטי, חזק, עניני, מצטיין בכח רצון.

פיקח - משכיל, נבון, מבריק, נואם - דובר, מרצה, דובר גלויות, מליצי, להוט - מרוכז, נלהב, מסוגל למאמץ רב.

עלום - איש חידה, מעמיק, מסתורי, קשה לניתוח, אינו מוכר במלוא מהותו.

התבטאות שלילית של האות 'פ':

אם יחסמו את מרוצת חייו של בעל האות הוא עלול להתגלות כאגרסיבי, משעמם באופן קיצוני. במידה והוא פטפטן, נושא שיחתו יהיה הוא והישגיו בלבד.

צ - צדקות וענווה

האות 'צ' רומזת בשמה לערך: 'צדק' או 'צדיק'. היא נמצאת ברשימת אותיות ה - א'ב' במקום ה - 18 המבטא את המילה: 'חי'. על פי מה שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה..." (חבקוק ב ד)

יש הרואים באות 'צ' צירוף של שתי אותיות: 'נ', וְ - 'י' כאשר הבסיס היא האות 'נ' ומעליה האות 'י':

האות 'נ' רומזת לענווה והאות 'י' רומזת לחכמה. ענווה ורוחניות המשולבות זו בזו.

נכון שקיימת שאלה נוקבת המנסרת בחלל העולם כבר דורות על גבי דורות "צדיק ורע לו..? רשע וטוב לו?! "

לפי סוקרטס: עושה הצדק יוצא נשכר, כי אין נזק של ממש בעולם - אלא הנזק לנשמה. ואין אבדן - אלא אבדן של המידות.

נוכל בהחלט לדון ולשאול האם היינו ממליצים ללכת בכל צעד ושעל בחיינו לפי הצדק, לפי הדין...? אולי מומלץ לפעמים להשתמש במושג: "לפנים משורת הדין"???

"צדיק יסוד עולם" - בעל האותיות 'צ' יש לו יכולת לפרנסה טובה, בזכות מעשיו הטובים יקבלו אנשי שלומו שפע והצלחה גשמית.

יש לו יכולת טובה לשאת תפילות ובקשות ליושב בשמים, כדי להגן ולעזור לאנשים הנמצאים במצוקה, לצאת מאפילה לאורה. יש להם את היכולת להפוך מחשבה למעשה.

הנושאים בשמם את האות 'צ', יש בהם אנשים מיוחדים המקרינים אור כלפי הסובבים אותם, ההילה שלהם מוגברת במיוחד, עקב מעשיהם הטובים.

יש להם כוח פנימי, ובעלי יושר וכנות. חשובה להם דרך האמת, ונכונות. בעלי מידות העושים צדק, ישר ותמים.

המילה 'צדיק' מופיעה בתנ"ך כמתארת גם את מידתו של הבורא וגם את מידותיו של יציר אנוש ההולך בדרכיו.

אכן האידיאל הוא להגיע לדרגה של צדיק. כל אחד הוא בפוטנציאל להיות כזה.

גם נאמר "ועמך כולם צדיקים". (ישעיהו ס כא)

נראה כי בהשפעת האות 'צ' בשמו - עומד האדם בניסיונות רבים בעולמו, ועליו להתגבר עליהם כי דרך חייו זרועה במשוכות רבות, ויש לו כוח פנימי לעבור את כולן!

האות 'צ' מייצגת גם אפשרויות והזדמנויות.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'צ' בשמו:

חם לב - עוזר, חסיד, אוהב, חושב על הזולת, רחום - עדין, ענוג, מתחשב, אנושי, סובלן - סבלני, בעל מזג יציב, רגוע, מאוזן, מיושב בדעתו. נלהב - תאב, פעיל, מלא חיים, מסור עמלני.

התבטאות שלילית של האות 'צ':

אם יחסמו את מרוצת חייו של בעל האות הוא עלול להיות טרחן, מרגיז. נוהג לאבד חפצים, או להניחם בפינה נשכחת.

פועל בניגוד לכללים - או מפר חוק. נפגע להחריד, כשמונעים ממנו להפר חוק. מכביד בנוכחותו וקצר רוח.

ק - קדושה ומעגלי צמיחה

האות 'ק' רומזת לשני עקרונות כמעט הפוכים, או לשני כוחות המנוגדים ובכל זאת יש קשר ביניהם.

מצד אחד האות 'ק' רומזת לקדושה, לפנימיות, להעמקה של החכמה עד דרגת הקדושה, ומצד אחר: 'ק' היא האות המביעה את ההיקף, או את ה"'קוף' המחקה את האדם כקוף אחר בני אדם.

נוכל לומר כי האות 'ק' יכולה לבטא מטוטלת של כוחות מן המרכז החוצה ומן ההיקף פנימה, זאת הודות לחכמה האצורה בה.

כי הרי האות 'ק' היא הרחבה של האותיות 'א', וְ - 'י' המביעות חכמה. (סדר א. י. ק: א=1 י=10 ק=100)

הַ'חכמה' היא כוח אדיר, אבל כמו כל כוח בעולם יכולה להיות בעל משמעות חיובית או להיפך - בעלת משמעות שלילית.

יש הרואים בה רמז לקב"ה אשר משני צדדיו נמצאות האותיות: 'צ' וְ - 'ר', קרי: "צדיק או רשע" שניהם נמצאים בקרבתו של הקב"ה.

יכולת האדם הנושא אות 'ק' בשמו, היא יכולת של שליטה עצמית, שליטה על יצריו ותאוותיו, עד צמצומם למינימום האפשרי. טהור ונעלה במוסריותו, משתדל מאד לעשות מעל ומעבר למצופה ממנו. רצונו להתחבר בצורה כמעט מוחלטת אל המקור הרוחני.

הגימטריא של האות המלאה - 'קוף', כמו זו של המילה 'מקום' (=186) שהוא אחד מכינוייו של ה'. (רמז: שם ההוויה בהרחבה)

חלקה הנסתר והנגלה של האות, גם הם מרמזים כל אחד בפני עצמו, לשם מהשמות הקדושים: את החלק הנגלה ('ק') - יש סופרים הכותבים באמצעות חיבור האותיות: 'כ' + 'ו', שערכן ביחד 26 הרומזות לשם הוי'ה. בשם זה קיימת השלמות האבסולוטית והטוהר המוחלט.

החלק הנסתר - 'וף' ערכו בגימטריא 86 כמו הגימטריא של השם: 'א - לוהים'. גם בחיבור זה, נראה חיבור של שני ניגודים: שם רחמים, הוא שם הוי'ה, ושם של דין, השם: 'א - להים' שהוא גם בגימ' 'הטבע', ומסמל את הקצוות, ואת כשרון ההיקף מקצה לקצה, מצד אחד בעולמות הרוחניים, ומצד שני האפשרות של ירידה והתבוססות בחומריות הטבע.

האות 'ק' היא הרחבה של האות 'א' וגם של האות 'י' הרומזות לחכמה, הרואה את הכל בשלמות אחת את ההיקף בשלמותו.

האות 'ק' גם מייצגת התחלות.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ק' בשמו:

רגשות חזקים - להיטות, מסירות, ריכוז מאמצים ויכולת גדולה לשאת בהם, משיכה - קסם, ברק, השפעה, שובה לב, התפעמות.

אהבה - חום, נועם, תשוקה, התקשרות, מסירות.

כספים - עושר, אמצעים, הון, סולידי מבחינה פיננסית. ראשוניות - התחלות, דף חדש, פתיחות, חונכות.

התבטאות שלילית של האות 'ק':

אם יחסמו את מרוצת חייו של בעל האות, הוא עלול לגלות אלימות וגם לחוות מפלות וזעזועים רבים במהלך חייו, נוטה לפעול באימפולסיביות וללא מחשבה.

ר - תנועה. בחירה בין גדולה ושפלות

האות 'ר' מביעה תנועה. היא המנוע, הגלגלים, המניעים את כל מה שזקוק להנעה.

היא הרחבה של האות 'ב' ושל האות 'כ' (סדר אותיות ב. כ. ר: ב=2, כ=20, ר=200) המביעות יצירה, יצירת כפיים, פעילות. ואכן זו האות 'ר', מביעה את הכוח המניע.

האות 'ר' מבטאת את המושג ראשית, 'ראש', כמו שהראש פורץ קדימה בזמן הלידה כך האות הזאת מבטאת את הפריצה. כמובן מי שעובד רק עם הראש ואינו עושה משהו מעשי נחשב ל'רש' (או 'ראש' ללא 'א') וזאת מאחר והבורא מצווה עלינו להמשיך ולעשות את מה שהשאיר לנו לעשות כפי שנאמר: ".. אשר ברא א - לקים לעשות" (בראשית ב ג)

האות 'ר' נחשבת לפרוזדור, וסגולתה לחבר בין העולמות שמים וארץ.

אדם הנושא בשמו את האות 'ר' יש בו סגולה להצית ולהמריץ, לעודד ולעורר כל דבר, ולדחוף קדימה רעיון, ולהוציאו מן הכוח אל הפועל, ובזה הוא זוכה להיות ראש וראשון בכל מקום אשר השפעתו נמצאת שם.

בעל האות 'ר' יכול להיכנס לתכונה חיובית של פתיחת ערוצים חדשים, או פריצת דלתות סגורות אפילו במנעול ובריח.

יכול להתחבר, לחדור ללבבות אשר סגורים ואינם נפתחים בקלות לכל אדם.

מצד אחר הסגולה הניתנת לו בכשרונו המיוחד לפתיחה, יכולה להיות "מסוכנת". הוא עלול כביכול ללא חשש לפתוח תיבות פנדורה, בלי להתייחס לתוצאות.

צורת האותיות 'ד' וְ - 'ר' כמעט זהה. ההבדל ביניהן הוא בפינה הימנית העליונה. שם מתעקלת ה'ר' כדי להתאים את עצמה לקו האנכי. בעוד ה - 'ד' מייצגת זוית חדה ובלתי מתפשרת. ה - 'ד' מסמלת קביעות ונאמנות ואילו ה - 'ר' יכולה לייצג הלך רוח וכח בלתי יציב.

אנשים בעלי עצמה פנימית יזכו לכח חזק בסגולת האות 'ר', ואילו אנשים שעדיין לא מצאו את נתיבם, עלולה ה - 'ר' הָ"רוח" הזאת, להוביל אותם אל חוף מסולע ולא אל חוף מבטחים.

כמעט כמו ההבדל במילים: 'להפקיד' לעומת 'להפקיר', "א - ל אחד" לעומת "אל אחר"

יש הרואים באות הזאת גם רמז ל'רש - ע', אשר יש לו את תכונות ההתפרצות ללא גבולות והאות 'עין' נמצאת רק בסופו, בניגוד לחכם שעיניו בראשו.

האות 'ר' מייצגת גם צמיחה.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ר' בשמו:

פעולה - תנועה, פעילות, סמכות - מנהיגות, שליטה, השפעה, פיקוד, שלטון, יצירה - סגנון - עשייה - מתייחס לצורות עיצוב. תכנון אפנה, ייצור, התפתחות - צמיחה, בנייה גידול, התעצמות, התרחבות. דתי - חסיד, רוחני, רציני, ייחודי, מוסרי.

התבטאות שלילית של האות 'ר':

אם יחסמו את זרימת חייו של בעל האות הוא, עלול להיות חוסר מנוחה, מחסר שקט

עלול להיות רגשן מעבר למידה, מושפע בנקל מדעות, אנשים אלה מומלץ שילמדו ללמוד שליטה עצמית, הן במחשבה

והן במעשה.

ש - כוח וכתב א - לוקי אך גם שחיתות

האות 'ש' מבטאת את האנרגיה, את הדלק ואת האש הבוערת בתוך המנוע, תלוי בגודל ה"מנוע". ככל שנפח ה"מנוע" גדול יותר, נכנסת בו אנרגיה בהתאם. החכמה - לנווט את עצמו למקום הנכון.

האות 'ש' יוצרת את האיזון בין האנרגיות היוצרות תופעות חיוביות לבין האנרגיות בעלות כוח ההרס, ויצירת ה'שלום'.

'ש' היא אות המסמלת את הקשת אשר רומזת לשילוב כל הכוחות והגוונים שבצבעי הקשת. האות הפנימית של המילה 'קשת' היא האות 'ש'.

האות 'ש' בנויה משלושה קווים: ימין, שמאל ומרכז, ומסמלת איזון וחיבור.

ה'גרון' מסמל בכל החכמות חיבור. דרך הגרון אנו מתחברים אל העולם הזה. דרך המזון האויר, ודרך הדיבור אשר בעצמו נוצר ע"י חיבור בין האויר, המח ומיתרי הקול הגשמיים. "גרו"ן" נוטריקון: "ג'וף ר'וח ונ'שמה". שלשתם יחדיו מהווים את שלימות האדם.

המתבוננים באות 'ש' רואים בשלושת הקווים המאונכים היוצאים מבסיסה, כשלהבות אש העולות מעלה.

יש הרואים בה שרשים של שן הקבועה בפה, הרומזת לתכונות: שינון, חקירה, התבוננות חודרנית, כך גם השן לועסת ומפרקת ומבררת כתכונת האש.

יש המעמיקים לראות בה את ספינת השמים, את מרכבת האש אשר איתה עלה אליהו הנביא בסערה השמימה.

עלי פרח השושנה היפה, יש בו תכונה של פריחה והסתעפות כמו האות 'ש'.

סופר סת"ם אשר יוצר את האות 'ש' כותב בתחילה שלוש פעמים את האות 'י', ומחבר ביניהן. רומז בכך לחכמה מורכבת ומשולשת.

יש הכותבים את האות 'ש' שלוש פעמים האות 'ו', ומחברים ביניהן. אלו רומזות לערך 18 של המילה 'חי', המבטאת את אנרגית החיים.

האש יוצרת ומניעה עולם מלא אך גם צד אחר לה, היא עלולה לכלות כל חלקה טובה, יש צורך בעצמה גדולה ביותר לכוונה לדרך החיובית והיוצרת. לכן במקרים קיצוניים האות 'ש' יכולה לבטא שחיתות.

האות 'ש' דומה לספינה השטה על פני מערכות ההוויה ובה שלושה מלחים, או שלושה משוטים, ומגלים בה סודות ורמזים על הליכות העולם, סיבובו, מסעיו ומטרותיו הסופיות ולכן קוראים לאות 'שין' ספינת השלום של אחרית הימים.

האות 'ש' יכולה לרמוז לכח השינוי שסגולתו חשובה בחיי האדם, כדי להגיע אל ה'תכלית' הנרמזת באות הסמוכה לה, האות 'ת' האחרונה.

האות 'ש' מייצגת גם שמחה והתלהבות לחיי זוגיות.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ש' בשמו:

תענוגות - נהנה מחייו, אוהב נוחיות, חושני - רגיש לכל עניין בסביבתו. משתדל ליזום ולהשפיע.

הנושא את האות 'ש' בשמו בגלל תכונותיו החיוביות והמעלות בעלות עצמה מיוחדת, כגודל עוצמתו כך גודל סכנת נפילתו.

התבטאות שלילית של האות 'ש':

אם יחסמו את מרוצת חייו עלול להגיע לתכונות שליליות רבות. שקרן, אינו כובש את יצרו, מתמכר, כעסן, הולל, מגדיש את הסאה, רודף ריגושים, עשוי להיות אישיות חסרת הבחנה, שאינה נאמנה להתחייבויותיה או למי שמוסר לו אהבה.

ת - תכלית אמת ושלמות

האות 'ת' מבטאת: 'תכלית', שלמות, אמת וחיים.

סגולת האדם הנושא בשמו את האות 'ת' היא יכולת ההתבוננות, תפישה על חושית.

מושגים של 'אמת', 'שלמות', ותכלית, הם מושגים אשר מגיעים אליהם רק בסוף, כמו האות 'ת' הנמצאת בסוף רשימת האותיות. אנו תמיד ב"דרך", כדי להגיע אל כל האידיאלים הנזכרים. האות 'ת' היא אות החיים, כי במשך כל ימות חיינו אנו נמצאים בשלב של להגיע ולהשיג: 'תכלית', 'אמת'. חיים שיש בהם משמעות!

אנו רואים את האותיות כמעגל אשר "תחילתו" האות 'א' ו"סיומו" באות 'ת'. מ"אלף עד תו".

מספר אותיות האלף בית הוא 22, האותיות הן קודים מיוחדים לנשמה, והן גם רמז למעגל השלם, אשר את בנוסחתו הקבועה הנקראת בלע"ז 'פאיי', אנו משתמשים ע"י החלוקה של המספר 22 ב 7-! (3=22:7 ושארית 1=א) האמת היא שהאות 'ת' לא נחשבת כסיום ממשי אלא חוזרת ומתחברת אל האות 'א', היא שואפת לקבל את כוחה מהאות הסמוכה לה במעגל האותיות מן האות 'א' הרוחנית, כך היא מקבלת משמעות, ולא סיום וניתוק חלילה.

לכן מומלץ מאד לנושאי האות 'ת' בעיקר בסוף שמותיהם, להתחבר אל הרוחניות, אל החכמה, לעזרה לזולת, בכדי להעצים את כוחם!

מעניין שנמצאו רבים ששמותיהם מסתיימים באות 'ת' ומתחברים לרוחניות בצורה חזקה ובאופן טבעי, כי האות 'ת' צמודה לאות 'א'. יש כאן רמז למילה 'תא', הרומזת ליחידה בסיסית שמרכיבה אורגניזם שלם חי.

'ת' נכתבת במילוי אותיות 'תיו'. 'י' רומזת לחכמה 'ו' רומזת לחיבור, כך שסוף האות "תי - ו" היא האות 'ו' אות החיבור המתחברת אל האות הסמוכה האות 'א'. (שתי האותיות: י' ו' הן אותיות משם הויה, והן אותיות של רחמים)

'ת' אות של תמימות, שלמות, התמימות נמדדת ומוערכת רק בסוף.

האות 'ת' מיוצגת ע"י יעקב אבינו, אחרון האבות לפני יצירת האומה היהודית משבטי י - ה, שתכונתו היתה שלמות ומידת האמת.

אדם הנושא בשמו את האות 'ת', לא ייראה כמשכנע, מבטיח או מושך. לא יתגלה במלוא עצמתו בהתחלה, אך לאחר חקירה ובירור, תתגלה עצמתו ואיכותו. ידעו כולם כמה אמת וצדק יש בו, וכמה איתנה ומוצקה דעתו.

האות 'ת' מייצגת גם תקוה.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ת' בשמו:

אמון - מהימנות, תקווה, ציפיות, אמונות, מתינות - עדינות, מבין, מתחשב, אנושי, ענוג.

שכל ישר - מוכשר, מהיר מחשבה, בעל יכולת, מעשי עניני. דיפלומטי - מתווך, עושה שלום, דיסקרטי, חכם, מאוזן.

התבטאות שלילית של האות 'ת':

אם יחסמו את מרוצת חייו של בעל האות הוא עלול להגיע לתכונות שליליות ולהיות חסר סבלנות ועקשן, במידה קיצונית. חייב ללמד את עצמו לחשוב בטרם יפעל.

סיכום ואחרית דבר

כל אות היא עולם בפני עצמו, עם יכולות מגוונות של כוחות ועצמה.

כל מה שנאמר לעיל משמש ומובא כבסיס להבנת משמעות האותיות.

עולם האותיות עולם קסום רוחש בתוכו את כל ההווי'ה וסודותיה.

מומלץ להבין גם את צירופי האותיות, כיצד הן מתחברות זו ליד זו ומה משמעות החיבור שביניהן.

אם נתחבר שכלית ורגשית אל סוד האותיות נשיג השגות גדולות ויתגלה לפנינו עולם שלם נפלא וקסום. והאותיות תהיינה כיצורים של שליחי הא - ל, לעזר לנו לכל תכלית ומשימה.

מהאותיות הללו נבנים מלים, מהמילים, משפטים, שאותם אנו מדברים במשך כל ימי חיינו.

עלינו להבין כי המשפטים אשר אנו מוציאים מפינו יש להם כוח לפעול, להחיות נשמות, לעודד את רוח האדם ועוד.

כוחו של האדם כיצור חי, אינו נמדד בכוחו הפיסי, כי הרבה יצורים חיים, יש להם יכולות גבוהות יותר. לא נמדד כוחו לא בריצה ולא בשחייה, אף לא בחוש ההתמצאות שלו (זכרו מה כוחן של הצפרים והדגים בקטע הזה)

אם - כן במה נמדד כוחו של האדם? - בשפתו! בדיבורו! (יש האומרים שגם בחיוכו).

חכמים חילקו את כל ההוי'ה ל - 4 דרגות זו מעל זו: דומם, צומח, החי והמדבר ומשום כך העדיפו לכנות את האדם: "מדבר".

הבה ונעריך גם אנו כוחן של אותיות כאבני היסוד של הדיבור והשפה. כדי שהאותיות יתעוררו ויכירו את מי שמכיר אותן, וחיינו יחדיו באושר שלווה וביטחון.