הגוף שלנו זוכר תקופות קשות שבהם חווה מתח גבוה.

המוח שלנו עובד על חשמל וכשאנו חווים מתח גבוה אנו צורכים כמות גדולה של חשמל שעובדת ופועלת על מערכת העצבים שלנו.

הגוף וכך תא בגוף זוכר איך פעלה מערכת העצבים במתח גבוה ומה חווינו.

הזיכרון פועל בתת מודע שלנו באופן אוטומטי ומגיב כמעט לכל דבר מהמנגנון ההשרדותי שקיים בנו של ברח או הילחם.

אלה הם שאריות של מערכת העצבים שחוותה עוצמה אדירה של חשמל והגוף לא ידע איך להתמודד עם זה. ואיך לפרוק את זה?

לכן לפעמים בעיתות משבר ולחץ הגוף קורס וחווה אי אלו תחושות קשות.

כשאדם חי במתח גבוה מערכת העצבים שלו חווה מתח חשמל גבוה, וזרם חשמלי בעוצמות עובר בגוף ובמערכת העצבים.

אדם צריך לדעת לפרוק את התחושות האלו במקומות שגורמים לו תחושה טובה, ובדברים שגורמים לו לחוש טוב.

להיות מודע לכך שהוא פועל עכשיו במתח גבוה, ולדעת לכוון את המתח העצום הזה לתועלתו ולהפיק ממנו דברים חיוביים.

ברוב המקרים האדם משתמש במתח הגבוה לרעתו ובכך מזיק לעצמו.

זהו גם סוג של הרגל שפועל כמובן באופן אוטומטי.

להתעצבן מכל פיפס, להיות במתח כל הזמן. לאפשר לדברים חיצוניים להשפיע עלינו כל כך ולהזיק שוב ושוב לעצמנו. מערכת העצבים למדה לפעול בצורה מסויימת והיא עובדת באסטרטגיה מסויימת. ולאדם יש יכולת להתמכר לתחושה הזאת.

רצוי וכדי ללמוד לאזן ולקבל את המצב ולאפשר לעצמנו להתחיל ולחוות גם דברים שקטים ורגועים. כדי שאפשר יהיה לאזן את הנפש.

גוף במתח גבוה ובחוסר שקט גורם לנפש לצרוח מבפנים, לצעוק ולרצות לאפשר שקט לגוף. כך מגיעות מחלות למינהם. הגוף נופל למשכב, האדם חסר אונים ועכשיו הוא כבר חייב לטפל בגופו, חייב לעצור ולהירגע ולהיות בשקט כדי שיוכל לרפא את עצמו.

הוא חייב להיות רגוע. מתח הוא לא אפשרי האדם מבין שהוא חייב לעשות שינוי בגישה ובדרך חייו. כי הגוף נפגע ומי הוא בעצם ללא הגוף?

המקום שהאדם חייב גם הוא בעייתי, בדרך כלל אנשים ממקום כזה חווים לחץ נוסף, שהם חייבים להירגע. וקשה להם להירגע כי הם לא יודעים איך? היכולת שלהם להירגע היא קטנה ובנוסף עכשיו הם חולים, איך הם יכולים להירגע שהם חולים בעצם?

אדם צריך להבין שזה צורך בסיסי להיות רגוע ושלו. כך שהבחירה שלו להתעצבן נובעת מדפוס נרכש. כל האנרגיות שלו הולכות למקום הזה של המתח ואין לו כל מקום לאנרגיות אחרות. ברגע שאדם חווה מתח הוא יכול להגיע למצב של נפילה כי יש לו נפילות מתח. לגוף קשה להכיל כל כך הרבה מתח ולכן ישנם נפילות כך בעצם הגוף לוקח לעצמו הפסקה מהמתח. אומנם אז האדם חווה תחושות של לחצים בנפשו ומועקות ועם זאת זה הזמן להתעורר, ולהבין שהגיע הזמן להיות מול עצמו, שזה בעצם החלק הקשה ביותר לרוב האנושות להיות מול עצמה.

אדם בורח לאוכל, סקס, אלכוהול, סמים, לצרכים כאלו ואחרים, למחשבות קשות, לייצר הרס עצמי, לכאב פיזי, לתסכולים, ועוד...

העיקר לא להתמודד עם עצמו כמו שהוא כאן ועכשיו.

להתמודד עם האמת עם היש.

צרכים ואובססיות למינהם נובעות ונוצרות עקב הרצון לברוח מאותו מנגנון הישרדותי של ברח או הילחם. מאותו חלק שבתוכנו שרוצה לברוח.

ולברוח אי אפשר צריכים ללמוד לאהוב את עצמנו. לאהוב את מה שיש בנו.

לאהוב ולהוקיר על מי שאני ואיך שאני, כמו שאני, ולשנות את מה שרוצים כדי לחוש טוב יותר עם מי שאני. לשנות עבור עצמי בלבד.

להתחבר לפנים הפנימיים השקטים היפים והמיוחדים שבתוכנו.

כל אחד מיוחד בדרכו שלו וכל אחד רוצה הכי טוב לעצמו ועושה הכי טוב לעצמו עם הכלים שיש לו באותו הזמן, עד שהוא רוכש כלים חדשים ומתקדם במסע לאהבת עצמו ומעצב את עצמו כפי שהיה רוצה להיות ולחוש.

לכן כדי לקחת את כל האנרגיה ולתעל אותה לדברים חיוביים מעצימים טובים. ככה נלמד את המוח שלנו להשתמש באנרגיה שלו לכיוון חדש וטוב שיגרום לנו לחוש טוב מתוכנו.

לחוש רגיעה אמיתית, לחוש חיוך אמיתי, לחוש שאנו ראויים ושווים בין שווים.

לאפשר לעצמנו ביטוי אמיתי ואותנטי. נוכל לאפשר לעצמנו תקשורת נכונה יותר עם עצמנו והסביבה.

כשאנו חשים רגועים ושמחים אנו גם חושבים מחשבות טובות בראש שלנו. אנו מאפשרים לעצמנו ליהנות מהחיים ומעצם ההויה שלנו. ובאמת מסוגלים ליצור בכל רגע את מי שאנו יכולים להיות ורוצים להיות, ומשקיעים את האנרגיה בכיוון הזה.

הצורך שלנו באהבה נובע מהרצון והצורך שלנו לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו, להעריך את עצמנו. ולכבד את מי ואיך שאנחנו בכל שלב ושלב בחיינו.

לפעמים צריך לתת זמן לזמן.

אני כל כך מבינה את המשפט הזה עכשיו.

משפט שנאמר לי אין ספור פעמים בילדותי ע"י אמא שלי ז"ל.

אז תנו לעצמכם אפשרות ליהנות להשתעשע ולהשטטות.