לחשוב על המטרה אין פירושו לחשוב ולחשוב ולחשוב ואז בזכות האנרגיה של החשיבה אגיע לאנשהו. ממש לא, ההיפך הוא הנכון, כאשר אדם חושב מחשבות ומבזבז אנרגיה. החשיבה ריקה והאנרגיה ריקה, ושום דבר לא זז. ולכן, האדם מתפלא למה כלום לא זז ורץ להאשים את עצמו. ולפני שהוא רץ להאשים את עצמו, אז שישים לב שהוא לא באמת נתן לעצמו את הטוב ביותר מאחר שהוא לא מעריך את עצמו באופן שהוא מרשה לתת לעצמו את ההנאה הזו.
יש כאן מחשבה כמוסה שהאדם לא מקשיב לדרישות של עצמו מעצמו, והוא פועל ההיפך מכך, ורק חושב אילו אעשה כך וכך, ואילו אדע כך וכך והכל נשאר פילוסופיה בגרוש, ושאר הדברים שאומרים על הדברים הנ"ל. ואז הוא מפסיק לחשוב כאילו זה יגרום לו לעשות שזאת הונאה עצמית. ואז הוא אומר ניסיתי. הוא לא באמת ניסה - הוא הטעה את עצמו בלי כוונה.
החכמה היא לקחת את הדברים לעולם המעשה, ואפשר להעמיק בהם, וזה לא סותר. יש דעה שטוענת שמי שחושב הרבה לא יעשה כלום וזה לא נכון. מי שלא יחשוב וישר יעשה הוא סתם יהיה רובוט נשלט בידי אחרים. ומי שיחשוב ולא. יעשה כלום, זה גם לא טוב. אז מה? לחשוב או לעשות? ואז הדעה הזו גורמת לאדם ליפול בין הכסאות. וזו הטעות המרה ויש דעה טובה הימנה והיא:
לחשוב ולעשות בו זמנית. כיצד זה אפשרי?
חושבים על מנת לעשות עיקר החשיבה היא להפוך את הידע למעשי, עיקר החשיבה לעומק היא איך עושים יותר טוב, העיקר במחשבה היא להפוך את הדברים לידע מעשי. כי הסנדלר לא צריך ללכת יחף. כי זה לא חכמה דיבורים ללא מעשים. לפעמים המשפטים האלה שוברים את האנשים שמבקשים להתעמק בנושאים שחשובים להם. אבל עליהם לדעת, אפשר להתעמק ואפילו מומלץ כל עוד הדברים מובילים לידע יישומי, הופכים את הדברים למעשים את המחשבות העמוקות לידע מעשי, העיקר ללמוד על מנת לעשות.
שהאדם יאהב את עצמו ללא תנאים, ואז הוא יוכל להכיר את עצמו לעומק, את האילוצים שלו, ואת היתרונות שלו, כמו במערכת צירים מתמטית שבודקים אילוצים ועושים את המקסימום דהיינו את הטוב ביותר תוך כדי הבנת האילוצים כפי שהם ותוך הבנת האופציות. כלומר, היכולות כפי שהן. להבין את הדברים כפי שהם, בהבנה מעמיקה ככל האפשר וזאת על מנת להגיע ליישום מעשי של הדברים.
יש כל מיני סוגיות מתמטיות שאמנם נשארו כתובות בתוך המגירה, אבל מדי פעם באים אנשים וחוקרים וע"י זה שהם חוקרים את הדברים הם מביאים אותם ליישום מעשי. הם מוצאים לנוסחאות הללו שימוש ועושים דברים מיוחדים עם הנוסחאות.
והדברים האלה, לא רק נכתבים במטרה להיכתב אלא יש מסר ברור וחד משמעי: הדברים שהאדם עושה אותם חייבים להיות מבוססים אך ורק על האמת בלבד. אדם שיש לו מטרה הוא יכול לומר מהיום אני מתחיל דרך חדשה, אבל גם כל הזמן לשים לב אם הוא באמת מממש את המטרה הזו, ולא מתוך לחץ אלא להגיד לעצמו: אני עושה כך וכך ע"מ ייטב לי, ולא כי זה עול בשבילי. וע"י שהוא מתמיד בלהסתכל על המטרה שלו, ולהוביל את עצמו ליישום מעשי, ותמיד מסתכל על המטרה שלו, ומבין את חשיבותה. ע"י כך האדם תמיד מסתכל על. הדברים כפי שהם ויודע ומכיר את האילוצים של עצמו ואת היכולות שלו, חסרונות שלו, דברים שהוא מבריק בהם, ואוהב את עצמו ללא תנאים בתור בסיס חזק, ע"י כך הוא מגיע למיטב הסיכויים שלו להצליח. כך הוא הכי מגדיל את הסיכויים שלו להצליח.
כי אדם צריך להיות עם ביטחון עצמי אמיתי ולא שקרי, ורק כך הוא יוכל להתקדם בחיים באמת. העיקר שהמחשבות יובילו למעשים, וע"י שהאדם מבין את המציאות כפי שהיא ומעריך את עצמו לא בגלל שהוא עשה או שהוא תופס מעצמו X, Y או Z או כל דבר אחר. אלא אוהב את עצמו ללא תנאים, בכך הוא יוכל לאהוב את המציאות כפי שהיא. וכך, דלתות רבות ייפתחו בפניו.
והדברים לא סותרים, זה שאדם מתעמק בחשיבה של עצמו ונושאים, זה לא בגלל שהוא רוצה לחשוב או רק להתחמק מהתמודדות שאם כן, הוא לא בדרך הנכונה ועליו להבין שאם הוא רוצה להצליח הוא צריך לשנות את החשיבה הזו, מתוך רצונו החופשי. ולהבין שהוא הבוחר. לעשות זאת.
ולכן, אדם שמתעמק בחשיבה של עצמו ונושאים זה בגלל שהוא רוצה לשפר את היישום המעשי שלו בתחום מסויים או להבין את החשיבה של עצמו כדי לשפר את היישום המעשי שלו בתחומים נוספים. אבל, זה עדיין לא סותר דבר נוסף. יש דעה שגורסת מי שדואג לעצמו הוא שוקע בעצמו במחשבות ומרוכז רק בעצמו. אדם כזה אם כך הוא עושה וודאי שאינו בדרך הנכונה ולא רק שלא יגיע רחוק הוא גם מראה את האמת כשקר והופך את היוצרות.
אדם שחושב נכון, מגיע להבנה שהוא אמנם דואג לעצמו אבל, לא בכך נגמר הסיפור, הסיפור רק התחיל, הוא אמנם מתעמק בדרכי חשיבה שלו ונושאים מסויימים, אבל לא רק בשביל לבזבז אנרגיה על מחשבות, המטרה שהוא חושב היא כדי להגיע ליישום מעשי, ובכך לעזור לכולם כולל לעצמו.
דעה נוספת היא דעה שגורסת שאדם שדואג לאנשים לא יהיה לו זמן לעצמו, וגם זו טעות. אם אדם מכיר את האילוצים ואת היתרונות והחסרונות שלו היטב, הוא מודע לכמה. זמן יש לו להקדיש באמת בכל מיני דברים. וגם נניח אדם שבדעה כזו, מגלה בסופו של דבר שרב הנזק על התועלת בדעתו שכן דעתו סגורה ומצומצמת וכל דעה שתעבור לידו תפיל אותה בנקל בנקודה הרגישה. ולא זו בלבד, אלא שהוא יבין בדיעבד שהוא טעה בגדול ויכל לעשות את כל הדברים שהוא רצה לעשות כולל עזרה לאחרים. אבל במקום זאת הוא בזבז את זמנו לריק וסתם בזבז אנרגיות שיכל להשקיע והתסכול ענקי.
אבל אדם שמסתכל על הדברים כפי שהם ומסתכל על כל הגורמים שמסביב ועל כל האפשרויות שיש לו, בודק איזה אפשרויות זמינות איזה ישפיעו על הטווח הרחוק והקרוב וכו' ועוד היבטים וכל דבר שיעזור לו למטרה זו ומשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו ולא מזלזל בעצמו אפילו לא לרגע אחד, אז הוא חווה את החיים האמיתיים.
ואז הוא מגלה שהוא יכול לעזור לכולם כולל עצמו והסנדלר לא הולך יחף ולא פילוסופיה בגרוש, כי הכל הולך ליישום מעשי.
והחכמה היא להסתכל על הרגע באותו הרגע,. לתפוס את הרגע, לא לתת לו לברוח, להינות מהרגע ולתת לו תוקף מעשי. לעשות את הטוב ביותר לפי ההבנה של אותו הרגע תוך כדי הסתכלות על הדברים כפי שהם ולזרום מתוך הבנה זו. וע"י אהבה עצמית ללא תנאים והערכה עצמית ללא תנאי הוא יגיע לעשיית הטוב ביותר שלו ובהמשך וע"י שהאדם מעמיק ומבין שכל דבר שהוא עושה טוב מבחינת המעשים שלו (כמובן שהכוונה למעשים נורמליים שהאדם אינו מתכוון להזיק לאף אחד כולל לעצמו) וכל דבר ילמד אותו והוא טוב באותה המידה, ממילא הוא יזרום עם הדברים כפי שהם. וכך האדם יממש את עצמו.
ואז אדם רואה שהוא יכול לעזור לכולם כולל לעצמו, ואין שום סתירה בדברים הוא עוזר לעצמו בתחום שלו, מרפא את החשיבה שלו לחשיבה בריאה יותר, מתמיד במאמרים, קורא יותר, מבין יותר, לומד יותר את התחום שהוא מתעניין בו, עוזר לאנשים בדברים שהם צריכים עזרה, עוזר להם בלימודים, עוזר בבית במה שצריך, ועוזר לאנשים שקשה להם בחיים. אין יותר. טוב מזה. וכמובן שגם מסע של אלף ק"מ חייב להתחיל בצעד הראשון. ולכן, מתחילים, מגיעים להבנות, ורוכשים מיומנויות ומגלים חידושים נפלאים ע"י צלילה לאוקיינוס הידע, וכל הידע הזה ליישום מעשי. ואז הדברים מתבהרים כל הזמן יותר וההתקדמות היא תמידית. בהצלחה.
יש כאן מחשבה כמוסה שהאדם לא מקשיב לדרישות של עצמו מעצמו, והוא פועל ההיפך מכך, ורק חושב אילו אעשה כך וכך, ואילו אדע כך וכך והכל נשאר פילוסופיה בגרוש, ושאר הדברים שאומרים על הדברים הנ"ל. ואז הוא מפסיק לחשוב כאילו זה יגרום לו לעשות שזאת הונאה עצמית. ואז הוא אומר ניסיתי. הוא לא באמת ניסה - הוא הטעה את עצמו בלי כוונה.
החכמה היא לקחת את הדברים לעולם המעשה, ואפשר להעמיק בהם, וזה לא סותר. יש דעה שטוענת שמי שחושב הרבה לא יעשה כלום וזה לא נכון. מי שלא יחשוב וישר יעשה הוא סתם יהיה רובוט נשלט בידי אחרים. ומי שיחשוב ולא. יעשה כלום, זה גם לא טוב. אז מה? לחשוב או לעשות? ואז הדעה הזו גורמת לאדם ליפול בין הכסאות. וזו הטעות המרה ויש דעה טובה הימנה והיא:
לחשוב ולעשות בו זמנית. כיצד זה אפשרי?
חושבים על מנת לעשות עיקר החשיבה היא להפוך את הידע למעשי, עיקר החשיבה לעומק היא איך עושים יותר טוב, העיקר במחשבה היא להפוך את הדברים לידע מעשי. כי הסנדלר לא צריך ללכת יחף. כי זה לא חכמה דיבורים ללא מעשים. לפעמים המשפטים האלה שוברים את האנשים שמבקשים להתעמק בנושאים שחשובים להם. אבל עליהם לדעת, אפשר להתעמק ואפילו מומלץ כל עוד הדברים מובילים לידע יישומי, הופכים את הדברים למעשים את המחשבות העמוקות לידע מעשי, העיקר ללמוד על מנת לעשות.
שהאדם יאהב את עצמו ללא תנאים, ואז הוא יוכל להכיר את עצמו לעומק, את האילוצים שלו, ואת היתרונות שלו, כמו במערכת צירים מתמטית שבודקים אילוצים ועושים את המקסימום דהיינו את הטוב ביותר תוך כדי הבנת האילוצים כפי שהם ותוך הבנת האופציות. כלומר, היכולות כפי שהן. להבין את הדברים כפי שהם, בהבנה מעמיקה ככל האפשר וזאת על מנת להגיע ליישום מעשי של הדברים.
יש כל מיני סוגיות מתמטיות שאמנם נשארו כתובות בתוך המגירה, אבל מדי פעם באים אנשים וחוקרים וע"י זה שהם חוקרים את הדברים הם מביאים אותם ליישום מעשי. הם מוצאים לנוסחאות הללו שימוש ועושים דברים מיוחדים עם הנוסחאות.
והדברים האלה, לא רק נכתבים במטרה להיכתב אלא יש מסר ברור וחד משמעי: הדברים שהאדם עושה אותם חייבים להיות מבוססים אך ורק על האמת בלבד. אדם שיש לו מטרה הוא יכול לומר מהיום אני מתחיל דרך חדשה, אבל גם כל הזמן לשים לב אם הוא באמת מממש את המטרה הזו, ולא מתוך לחץ אלא להגיד לעצמו: אני עושה כך וכך ע"מ ייטב לי, ולא כי זה עול בשבילי. וע"י שהוא מתמיד בלהסתכל על המטרה שלו, ולהוביל את עצמו ליישום מעשי, ותמיד מסתכל על המטרה שלו, ומבין את חשיבותה. ע"י כך האדם תמיד מסתכל על. הדברים כפי שהם ויודע ומכיר את האילוצים של עצמו ואת היכולות שלו, חסרונות שלו, דברים שהוא מבריק בהם, ואוהב את עצמו ללא תנאים בתור בסיס חזק, ע"י כך הוא מגיע למיטב הסיכויים שלו להצליח. כך הוא הכי מגדיל את הסיכויים שלו להצליח.
כי אדם צריך להיות עם ביטחון עצמי אמיתי ולא שקרי, ורק כך הוא יוכל להתקדם בחיים באמת. העיקר שהמחשבות יובילו למעשים, וע"י שהאדם מבין את המציאות כפי שהיא ומעריך את עצמו לא בגלל שהוא עשה או שהוא תופס מעצמו X, Y או Z או כל דבר אחר. אלא אוהב את עצמו ללא תנאים, בכך הוא יוכל לאהוב את המציאות כפי שהיא. וכך, דלתות רבות ייפתחו בפניו.
והדברים לא סותרים, זה שאדם מתעמק בחשיבה של עצמו ונושאים, זה לא בגלל שהוא רוצה לחשוב או רק להתחמק מהתמודדות שאם כן, הוא לא בדרך הנכונה ועליו להבין שאם הוא רוצה להצליח הוא צריך לשנות את החשיבה הזו, מתוך רצונו החופשי. ולהבין שהוא הבוחר. לעשות זאת.
ולכן, אדם שמתעמק בחשיבה של עצמו ונושאים זה בגלל שהוא רוצה לשפר את היישום המעשי שלו בתחום מסויים או להבין את החשיבה של עצמו כדי לשפר את היישום המעשי שלו בתחומים נוספים. אבל, זה עדיין לא סותר דבר נוסף. יש דעה שגורסת מי שדואג לעצמו הוא שוקע בעצמו במחשבות ומרוכז רק בעצמו. אדם כזה אם כך הוא עושה וודאי שאינו בדרך הנכונה ולא רק שלא יגיע רחוק הוא גם מראה את האמת כשקר והופך את היוצרות.
אדם שחושב נכון, מגיע להבנה שהוא אמנם דואג לעצמו אבל, לא בכך נגמר הסיפור, הסיפור רק התחיל, הוא אמנם מתעמק בדרכי חשיבה שלו ונושאים מסויימים, אבל לא רק בשביל לבזבז אנרגיה על מחשבות, המטרה שהוא חושב היא כדי להגיע ליישום מעשי, ובכך לעזור לכולם כולל לעצמו.
דעה נוספת היא דעה שגורסת שאדם שדואג לאנשים לא יהיה לו זמן לעצמו, וגם זו טעות. אם אדם מכיר את האילוצים ואת היתרונות והחסרונות שלו היטב, הוא מודע לכמה. זמן יש לו להקדיש באמת בכל מיני דברים. וגם נניח אדם שבדעה כזו, מגלה בסופו של דבר שרב הנזק על התועלת בדעתו שכן דעתו סגורה ומצומצמת וכל דעה שתעבור לידו תפיל אותה בנקל בנקודה הרגישה. ולא זו בלבד, אלא שהוא יבין בדיעבד שהוא טעה בגדול ויכל לעשות את כל הדברים שהוא רצה לעשות כולל עזרה לאחרים. אבל במקום זאת הוא בזבז את זמנו לריק וסתם בזבז אנרגיות שיכל להשקיע והתסכול ענקי.
אבל אדם שמסתכל על הדברים כפי שהם ומסתכל על כל הגורמים שמסביב ועל כל האפשרויות שיש לו, בודק איזה אפשרויות זמינות איזה ישפיעו על הטווח הרחוק והקרוב וכו' ועוד היבטים וכל דבר שיעזור לו למטרה זו ומשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו ולא מזלזל בעצמו אפילו לא לרגע אחד, אז הוא חווה את החיים האמיתיים.
ואז הוא מגלה שהוא יכול לעזור לכולם כולל עצמו והסנדלר לא הולך יחף ולא פילוסופיה בגרוש, כי הכל הולך ליישום מעשי.
והחכמה היא להסתכל על הרגע באותו הרגע,. לתפוס את הרגע, לא לתת לו לברוח, להינות מהרגע ולתת לו תוקף מעשי. לעשות את הטוב ביותר לפי ההבנה של אותו הרגע תוך כדי הסתכלות על הדברים כפי שהם ולזרום מתוך הבנה זו. וע"י אהבה עצמית ללא תנאים והערכה עצמית ללא תנאי הוא יגיע לעשיית הטוב ביותר שלו ובהמשך וע"י שהאדם מעמיק ומבין שכל דבר שהוא עושה טוב מבחינת המעשים שלו (כמובן שהכוונה למעשים נורמליים שהאדם אינו מתכוון להזיק לאף אחד כולל לעצמו) וכל דבר ילמד אותו והוא טוב באותה המידה, ממילא הוא יזרום עם הדברים כפי שהם. וכך האדם יממש את עצמו.
ואז אדם רואה שהוא יכול לעזור לכולם כולל לעצמו, ואין שום סתירה בדברים הוא עוזר לעצמו בתחום שלו, מרפא את החשיבה שלו לחשיבה בריאה יותר, מתמיד במאמרים, קורא יותר, מבין יותר, לומד יותר את התחום שהוא מתעניין בו, עוזר לאנשים בדברים שהם צריכים עזרה, עוזר להם בלימודים, עוזר בבית במה שצריך, ועוזר לאנשים שקשה להם בחיים. אין יותר. טוב מזה. וכמובן שגם מסע של אלף ק"מ חייב להתחיל בצעד הראשון. ולכן, מתחילים, מגיעים להבנות, ורוכשים מיומנויות ומגלים חידושים נפלאים ע"י צלילה לאוקיינוס הידע, וכל הידע הזה ליישום מעשי. ואז הדברים מתבהרים כל הזמן יותר וההתקדמות היא תמידית. בהצלחה.
מאת: תובנות להתבוננות עצמית - על הרצאות + מאמרים של אליעד כהן.
050-3331-331