* הארה רוחנית - איך לצאת מן הדעת בפחות משעה? מדריך להארה - חלק 1.
חלק
ראשון
בחיפוש אחר מי שאתה באמת
לאור ההיסטוריה הארוכה של חיפוש רוחני על הפלנטה, אחת משתי האפשרויות חייבת להתקיים:
א. אין תשובות שאפשר לגלות.
ב. יש תשובות שאפשר לגלות, אך משהו בהן (או בנו) הופך את מציאתן לפרויקט מסובך.
משהו בתוכך מאמין שב' היא האופציה הנכונה. או א', אני מניח (אז למה אתה קורא את זה?). הסיבה לסיבוך הוא משהו שמוכר לך, פשוט לא בהקשר הנוכחי.
לדוגמה, אתה מכיר את העלילה שאף אחד לא מצליח לגלות מי הוא הרוצח מכיוון ש... הנה זה בא... זהו מפקד המשטרה! וואו, איזה מהפך... או כשאתה מחפש בכל מקום אחר משקפי השמש שלך אך לא מוצא אותם בגלל שהם על הראש שלך? או כשאתה מגיב לכל ההאשמות עד שמישהו מאשים אותך בהתגוננות יתר?
מה המשותף לכל הדוגמאות הללו? הן כולן כוללות מהפך של התבוננות רפלקטיבית. לכן השאלה שעולה היא: מהיכן יש לך (ולבני אדם בכלל) כתם עיוור כזה בנוגע לחיפוש אחר התשובות הגדולות לשאלות הגדולות?
והתשובה היא: השכל שלך. אתה לא חייב עדיין להסכים, אבל רק תפתח את עצמך לרעיון הקצת משעשע שיתכן כי פעילות השכל שלך מפריעה לחיפוש שלך בגלל שה"תשובה" איננה ניתנת להשגה בעזרת השכל. ככל שאתה יותר מעריך את יכולת שכלך לפתור בעיות, כך קשה יותר יהיה לך לקבל את הרעיון הזה. בא נסתכל על שתי דוגמאות.
דוגמה מס' 1:
תאר לעצמך שמבקשים ממך להסביר בדיבור, את מושג השקט למישהו שחי כל חייו כשפעמון מצלצל ברקע בלי הרף. לא רק שיש הפרעה (הפעמון) אשר הופכת את חוויית השקט לבלתי אפשרית, אלא גם כל מילה נוספת מוסיפה לרעש וכך מרחיקה אותנו מהדבר שאותו אתה מנסה לתאר. כפי שתראה, הדבר דומה להפליא לניסיון להשתמש בהיגיון ובמושגים שכליים בכדי להעיר את מודעותו של מישהו אל המצב ה"מואר".
לפני שתנסה להסביר "שקט", בטח תחשוב לעצמך "זה לא מושג מורכב... למעשה זה לא יכול היה להיות פשוט יותר. העדר קול. " השיחה תתנהל כך:
אתה: מישהו הציע לי עכשיו 20 שקל אם אצליח להסביר לך את מושג השקט.
ילד - הפעמון: נאמר לי שזה קשור לקול. מה זה בעצם?
אתה: זהו המצב של העדר קול.
ילד - הפעמון: כמו הפעמון?
אתה: לא, גם זה קול. אם הפעמון היה מפסיק לצלצל והיינו מפסיקים לדבר, היית חווה שקט בצורה ישירה ולא היית צריך את עזרתי.
ילד - הפעמון: ובכן, אני לא יכול לדמיין שהפעמון מפסיק לצלצל מכיוון שאני לא זוכר שחווייתי אי פעם מצב כזה בחיי. אז, האם תוכל לספר לי עוד על השקט?
אתה: הדבר הכי טוב שאוכל לעשות הוא להשתמש במילים שאומרות, "כל הקולות שאני עושה הם לא זה... אני יכול להציע מצב שאין בו קול, אך צליל הקול שלי שמנסה להסביר זאת הופך להיות חלק ממה שמעלים אותו. "
ילד - הפעמון: אתה נשמע כמו מישהו שמנסה להתחכם, כמו המשוגעים שמדברים על הארה רוחנית.
אתה: לא, לא. זה בכלל לא קשור להתחכמות. זה פשוט מאוד. העדר קול. אם הייתי יכול לגרום לפעמון לשתוק, ואז אם אתה היית גורם לי לשתוק, היית מתעורר למציאות של השקט שנמצאת ברקע.
ילד - הפעמון: למה אתה מתוסכל? אני בטוח שאם נאסוף מספיק אנשים שיעשו מספיק צלילים במספיק דרכים יצירתיות, אז בסוף נצליח למצוא צליל כמו שקט. או שאולי אני פשוט צריך להתאמץ יותר לשמוע.
וכך הלאה... עכשיו אתה מבין למה התאמצות או שימוש ביותר מילים לא רק יניבו כישלון, אלא גם כנראה ירחיקו אותך יותר מהמטרה שלך. אתה צריך התערבות חיצונית של 'חסד'. אילו רק היה הפעמון מפסיק לצלצל לשניה אחת... זה היה מספיק.
דוגמה מס' 2:
האם יצא לך לראות את התמונה הזו?
תלוי איך אתה מסתכל עליה, תוכל לראות פמוט או שתי צלליות של פנים אחת מול השנייה. * ראה כי אינך מסוגל לראות את שניהם בו זמנית. למעשה, אתה כן יכול "לראות" הכל בו זמנית, אך ברגע בו השכל בוחר לזהות את צורת הפמוט בתור פמוט, הפנים נעלמות. ברגע בו השכל בוחר לזהות את צורות הפנים בתור פנים, הפמוט נעלם.
עכשיו תאר לעצמך שאתה פוגש אנשים שמסוגלים לראות רק את הפמוט. הם אף פעם לא הצליחו "להפוך" את התמונה בשכלם כדי לראות את הפנים. נסה להסביר להם, הנה עוד 20 שקל:
אתה: תגידו, אתם מסתכלים על התמונה?
הם: כן. יש בה פמוט.
אתה: אתם יודעים, זו תמונה מעניינת, מכיוון שאם תסתכלו עליה בצורה שונה אתם תראו פנים.
הם: אתה משוגע.
אתה: אני לא! פשוט הסתכלו על התמונה בדרך הבאה... החלק הזה של הקו הוא האף, ו...
הם: תפסיק! אתה מאיים על תפיסת המציאות הנוכחית שלנו, שהיא ללא ספק נכונה. אנו מסתכלים על התמונה הזו ורואים פמוט. אנחנו יכולים להסתכל עליה אלף פעמים ולשכפל את התוצאות שלנו כל פעם מחדש. אנחנו מרוצים מהתפיסה שלנו של התמונה הזו, ובטוחים מעבר לכל ספק שהיא מכילה פמוט.
אתה: אנא מכם, הורידו את המקלות... אנחנו רק מנסים לדבר כאן. אין ספק שזה יכול להראות כמו פמוט אם אתם בוחרים לראות זאת כך. אתם תוכלו לחזור לראות את הפמוט בעוד רגע אם רק הייתם יכולךים לשנייה לתת לשכל שלכם להשתחרר מההצמדות ל...
* כדי לראות את הפמוט, הסתכל רק על החלק הלבן. כדי לראות את הפנים, הסתכל רק על החלק האפור.
הם: תפסיק! אתה גורם לנו אי נוחות. מה דעתך על זה... אנחנו יודעים מעבר לכל ספק שהתמונה הזו מכילה תמונה של פמוט, אבל אנחנו מוכנים לנסות לראות את ה"פנים" בזמן שאנחנו ממשיכים לראות את הפמוט.
אתה: ובכן, זה לא יעבוד ככה. אתם לא יכולים לראות את הפנים כל עוד אתם רואים את הפמוט.
הם: אנחנו מפחדים שהרפייה מהפרשנות הנוכחית שלנו של התמונה הזו, אפילו לרגע, יחסל אותנו. לך מכאן בבקשה.
השיחה הזו נראית מגוחכת, נכון? אתה תראה שזה בדיוק מה שקורה כאשר האפשרות של הכרה מוארת מוצגת לשכל שעדיין לא מוכן לשמוע אותה.
* הארה רוחנית - איך לצאת מן הדעת בפחות משעה? מדריך להארה - חלק 3.
חלק
ראשון
בחיפוש אחר מי שאתה באמת
לאור ההיסטוריה הארוכה של חיפוש רוחני על הפלנטה, אחת משתי האפשרויות חייבת להתקיים:
א. אין תשובות שאפשר לגלות.
ב. יש תשובות שאפשר לגלות, אך משהו בהן (או בנו) הופך את מציאתן לפרויקט מסובך.
משהו בתוכך מאמין שב' היא האופציה הנכונה. או א', אני מניח (אז למה אתה קורא את זה?). הסיבה לסיבוך הוא משהו שמוכר לך, פשוט לא בהקשר הנוכחי.
לדוגמה, אתה מכיר את העלילה שאף אחד לא מצליח לגלות מי הוא הרוצח מכיוון ש... הנה זה בא... זהו מפקד המשטרה! וואו, איזה מהפך... או כשאתה מחפש בכל מקום אחר משקפי השמש שלך אך לא מוצא אותם בגלל שהם על הראש שלך? או כשאתה מגיב לכל ההאשמות עד שמישהו מאשים אותך בהתגוננות יתר?
מה המשותף לכל הדוגמאות הללו? הן כולן כוללות מהפך של התבוננות רפלקטיבית. לכן השאלה שעולה היא: מהיכן יש לך (ולבני אדם בכלל) כתם עיוור כזה בנוגע לחיפוש אחר התשובות הגדולות לשאלות הגדולות?
והתשובה היא: השכל שלך. אתה לא חייב עדיין להסכים, אבל רק תפתח את עצמך לרעיון הקצת משעשע שיתכן כי פעילות השכל שלך מפריעה לחיפוש שלך בגלל שה"תשובה" איננה ניתנת להשגה בעזרת השכל. ככל שאתה יותר מעריך את יכולת שכלך לפתור בעיות, כך קשה יותר יהיה לך לקבל את הרעיון הזה. בא נסתכל על שתי דוגמאות.
דוגמה מס' 1:
תאר לעצמך שמבקשים ממך להסביר בדיבור, את מושג השקט למישהו שחי כל חייו כשפעמון מצלצל ברקע בלי הרף. לא רק שיש הפרעה (הפעמון) אשר הופכת את חוויית השקט לבלתי אפשרית, אלא גם כל מילה נוספת מוסיפה לרעש וכך מרחיקה אותנו מהדבר שאותו אתה מנסה לתאר. כפי שתראה, הדבר דומה להפליא לניסיון להשתמש בהיגיון ובמושגים שכליים בכדי להעיר את מודעותו של מישהו אל המצב ה"מואר".
לפני שתנסה להסביר "שקט", בטח תחשוב לעצמך "זה לא מושג מורכב... למעשה זה לא יכול היה להיות פשוט יותר. העדר קול. " השיחה תתנהל כך:
אתה: מישהו הציע לי עכשיו 20 שקל אם אצליח להסביר לך את מושג השקט.
ילד - הפעמון: נאמר לי שזה קשור לקול. מה זה בעצם?
אתה: זהו המצב של העדר קול.
ילד - הפעמון: כמו הפעמון?
אתה: לא, גם זה קול. אם הפעמון היה מפסיק לצלצל והיינו מפסיקים לדבר, היית חווה שקט בצורה ישירה ולא היית צריך את עזרתי.
ילד - הפעמון: ובכן, אני לא יכול לדמיין שהפעמון מפסיק לצלצל מכיוון שאני לא זוכר שחווייתי אי פעם מצב כזה בחיי. אז, האם תוכל לספר לי עוד על השקט?
אתה: הדבר הכי טוב שאוכל לעשות הוא להשתמש במילים שאומרות, "כל הקולות שאני עושה הם לא זה... אני יכול להציע מצב שאין בו קול, אך צליל הקול שלי שמנסה להסביר זאת הופך להיות חלק ממה שמעלים אותו. "
ילד - הפעמון: אתה נשמע כמו מישהו שמנסה להתחכם, כמו המשוגעים שמדברים על הארה רוחנית.
אתה: לא, לא. זה בכלל לא קשור להתחכמות. זה פשוט מאוד. העדר קול. אם הייתי יכול לגרום לפעמון לשתוק, ואז אם אתה היית גורם לי לשתוק, היית מתעורר למציאות של השקט שנמצאת ברקע.
ילד - הפעמון: למה אתה מתוסכל? אני בטוח שאם נאסוף מספיק אנשים שיעשו מספיק צלילים במספיק דרכים יצירתיות, אז בסוף נצליח למצוא צליל כמו שקט. או שאולי אני פשוט צריך להתאמץ יותר לשמוע.
וכך הלאה... עכשיו אתה מבין למה התאמצות או שימוש ביותר מילים לא רק יניבו כישלון, אלא גם כנראה ירחיקו אותך יותר מהמטרה שלך. אתה צריך התערבות חיצונית של 'חסד'. אילו רק היה הפעמון מפסיק לצלצל לשניה אחת... זה היה מספיק.
דוגמה מס' 2:
האם יצא לך לראות את התמונה הזו?
תלוי איך אתה מסתכל עליה, תוכל לראות פמוט או שתי צלליות של פנים אחת מול השנייה. * ראה כי אינך מסוגל לראות את שניהם בו זמנית. למעשה, אתה כן יכול "לראות" הכל בו זמנית, אך ברגע בו השכל בוחר לזהות את צורת הפמוט בתור פמוט, הפנים נעלמות. ברגע בו השכל בוחר לזהות את צורות הפנים בתור פנים, הפמוט נעלם.
עכשיו תאר לעצמך שאתה פוגש אנשים שמסוגלים לראות רק את הפמוט. הם אף פעם לא הצליחו "להפוך" את התמונה בשכלם כדי לראות את הפנים. נסה להסביר להם, הנה עוד 20 שקל:
אתה: תגידו, אתם מסתכלים על התמונה?
הם: כן. יש בה פמוט.
אתה: אתם יודעים, זו תמונה מעניינת, מכיוון שאם תסתכלו עליה בצורה שונה אתם תראו פנים.
הם: אתה משוגע.
אתה: אני לא! פשוט הסתכלו על התמונה בדרך הבאה... החלק הזה של הקו הוא האף, ו...
הם: תפסיק! אתה מאיים על תפיסת המציאות הנוכחית שלנו, שהיא ללא ספק נכונה. אנו מסתכלים על התמונה הזו ורואים פמוט. אנחנו יכולים להסתכל עליה אלף פעמים ולשכפל את התוצאות שלנו כל פעם מחדש. אנחנו מרוצים מהתפיסה שלנו של התמונה הזו, ובטוחים מעבר לכל ספק שהיא מכילה פמוט.
אתה: אנא מכם, הורידו את המקלות... אנחנו רק מנסים לדבר כאן. אין ספק שזה יכול להראות כמו פמוט אם אתם בוחרים לראות זאת כך. אתם תוכלו לחזור לראות את הפמוט בעוד רגע אם רק הייתם יכולךים לשנייה לתת לשכל שלכם להשתחרר מההצמדות ל...
* כדי לראות את הפמוט, הסתכל רק על החלק הלבן. כדי לראות את הפנים, הסתכל רק על החלק האפור.
הם: תפסיק! אתה גורם לנו אי נוחות. מה דעתך על זה... אנחנו יודעים מעבר לכל ספק שהתמונה הזו מכילה תמונה של פמוט, אבל אנחנו מוכנים לנסות לראות את ה"פנים" בזמן שאנחנו ממשיכים לראות את הפמוט.
אתה: ובכן, זה לא יעבוד ככה. אתם לא יכולים לראות את הפנים כל עוד אתם רואים את הפמוט.
הם: אנחנו מפחדים שהרפייה מהפרשנות הנוכחית שלנו של התמונה הזו, אפילו לרגע, יחסל אותנו. לך מכאן בבקשה.
השיחה הזו נראית מגוחכת, נכון? אתה תראה שזה בדיוק מה שקורה כאשר האפשרות של הכרה מוארת מוצגת לשכל שעדיין לא מוכן לשמוע אותה.
* הארה רוחנית - איך לצאת מן הדעת בפחות משעה? מדריך להארה - חלק 3.
050-3331-331