מדיטציה היא כלי טכני לביצוע פעולה עצמית על נפש האדם. כתוצאה מתרגול טכניקות מדיטציה, מצב התודעה של האדם משתנה ביחס למצבי התודעה השכיחים אצלו בעת ההתנהגות והפעולות היומיומיות.

ישנן עשרות או מאות טכניקות שונות של מדיטציה, שהתפתחו באופן עצמאי בתרבויות שונות בעולם. המכנה המשותף לטכניקות מדיטציה שונות הוא האפשרות לבצען באופן עצמאי, כלומר, מדיטציה תהיה תרגול של האדם מול עצמו, כך שכל טכניקה הדורשת לשם תרגול מגע עם קבוצה של אנשים אינה נחשבת כטכניקת מדיטציה. אולם תרגול מדיטציה יכול להיעשות בקבוצה בה כל אדם מתרגל לבד.

תולדות המדיטציה

המדיטציה התפתחה במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות וקשה להגדיר במדויק את מקורה. בסין מיוחסת המצאת המדיטציה לדמות מיתולוגית בשם פו הסי שנחשב גם למחבר האורקל הסיני אי צ'ינג. בהודו מוזכרות טכניקות מדיטציה בכתבים מהאופנישדות כדוגמת הויג'איה טנטרה. בהתחשב במקורות הללו ניתן לשער כי תרגול מדיטציה לשמה התקיים בהודו כבר במאה החמש עשרה לפני הספירה והתקיים בסין כמה מאות שנים קודם לכן. באירופה הפגנית בוצעו טקסים שניתן להגדיר אותם כטכניקות מדיטציה בדתות שונות כולל הדת ההלניסטית והדת הדרואידית לפני המאה העשירית לפני הספירה. המבשרים של המדיטציה המודרנית היו דווקא המוסלמים הסופים שהתרגולים שהם פיתחו היוו את הבסיס לעבודתם של מומחי המדיטציה המודרניים גורודייף ואושו.

החל מסוף המאה ה - 19 חדרו טכניקות מדיטציה מזרחיות למערב והופיעו אף סינתזות מערביות המבוססות עליהן.

מדיטציה ביהדות

בספרות ובמסורת היהודית כמעט אין אזכורים למדיטציה או לטקסים המזכירים תרגולי מדיטציה מקובלים. בין המקורות המועטים למדיטציה ביהדות ניתן למצוא תרגול של זרימת אור אצל הרמח"ל, שפותח על ידי אושו לטכניקה בשם האור הזהוב. האדמו"ר החב"די יוסף יצחק שניאורסון מציע באחד ממאמריו לשבת ולהביט בתוך חושך "עד שייראה אור", תרגול הזהה לחלוטין למדיטציית החושך הטיבטית המפורסמת, ואילו האדמו"ר מפיאסצנה, היה למעשה היחיד מתוך היהדות הרבנית המסורתית שגילה את המדיטציה בעצמו ואף פיתח מספר תרגולים פשוטים כדי להגיע לחוויה מדדטיבית.

הדוגמה הבולטת ביותר למדיטציה במוסרת היהודית היא ההתבודדות שהינה הפולחן המרכזי בחסידות ברסלב. בטקס הזה המתרגל נדרש להמצא במקום מרוחק מאנשים אחרים ושם הוא אמור לשוחח עם אלוהים בשפה יומיומית על הנושאים המטרידים אותו. תרגול זה הינו תרגול מדיטציה מובהק, ואף מוגדרת כמדיטציה בפרסומים המודרניים של חסידות זו.

בקבוצות מסוימות ביהדות המודרנית האלטרנטיבית ישנם תרגולים המכונים בשם המסחרי "מדיטציה יהודית", אלא שלרוב אלו אינם מסתמכים על מקורות יהודיים אותנטיים כי אם על פרשנות לא קונבנציונאלית לכתוב בהם, או שאינם יכולים להקרא "תרגולי מדיטציה". אחד האישים הבולטים שחקרו הנושא הוא הרב האורתודוקסי האמריקאי אריה קפלן, אשר כתב ספרים בנושא.

הבסיס התאורטי של המדיטציה

כיוון שאין מוצא אחד לתרגילי המדיטציה השונים, ותרגולים כאלו פותחו במקביל בתרבויות שונות, קשה לדבר על בסיס תאורטי יחיד לפעולתן של טכניקות המדיטציה. בכל תרבות בה צמח התרגול והתפתח, הסבירו את המדיטציה באופן שיתאים לתפיסה התאולוגית או הפילוסופית הקיימת באותו המקום. לדוגמה בסין העתיקה, בה ראו בשמים ובארץ כוחות המשפיעים על נפש האדם, הגדירו את המדיטציה ככניעה לכוחות אלו, באופן שאפשר התמזגות אל תוכם. דוגמה אחרת היא הודו שלפני הספירה, שם הוסברו התהליכים הנפשייים של האדם באמצעות פעילות הצ'אקרות, הוגדרה המדיטציה כהזרמת פראנה (אנרגיית חיים) לתוך מערכת הצ'אקרות באופן כזה שפעילות הצ'אקרות תשתנה.

תרגול מדיטציה

דמות אנימה מתרגלת מדיטציה. - מדיטציה

תרגולי מדיטציה שונים קיימים בדתות שונות, בכללן הבודהיזם, האסלאם (אצל הסופים) היהדות (בחסידות), הנצרות, וההינדואיזם.

מדיטציות מתקדמות בבודהיזם מבוססות בדרך כלל על החזיה (הדמיה, או ויזואליזציה), וכוללות לרוב החזיה של בודהה בתנוחת הלוטוס (אך ישנן גם מדיטציות מנטרה כגון "אום מאני פדמה הום" - "היהלום מצוי בלוטוס" כלומר הנירוואנה נמצאת במדיטציה). מדיטציות בהינדואיזם כוללות לרוב חזרה על מנטרה בסנסקריט, ועל פי הוודות הן מאפשרות להגיע למצב של "סמאדהי", איחוד עם האל או עם היש.

ניתן לחלק את תרגולי המדיטציה לשני חלקים עיקרים: סביל ופעיל.

סוג מדיטציה סביל הוא זה בו המתרגל אינו עושה דבר, אלא מניח לתהליך טבעי לחלוטין לקרות מעצמו. בתרגול הסביל המודעות מתפוגגת במהלך שינויים הבאים וחולפים באיברי החישה השונים של הגוף, באחד ממצבי המנוחה השונים (דוגמה: ישיבה תוך ערנות לתחושת הבאות וחולפות באיבר המגע כתוצאה מתהליך הנשימה).

בתרגול פעיל האדם יוזם פעולה המשפיעה על ההכרה כמו ריכוז תשומת הלב בקצה האף (דוגמה לפעולה הכרתית) או סיחרור סביב עצמו (דוגמה לפעולה פיזית).

דוגמאות לתרגולי מדיטציה:

הפניית קשב לתחושות סומטוסנסוריות (תחושות גוף) בחלק מסוים מהגוף (כגון מגע האוויר הנכנס והיוצא מהנחיריים) או למחשבות חולפות (ויפאסאנה, זאזן).

הפניית קשב לצלילים הבאים וחולפים באיבר השמיעה, או התמקדות בצליל אחד, למשל "אום".

הדמיה פנימית של מראות וסיטואציות (לאם רים).

ישיבה בעיניים פקוחות בחשיכה מוחלטת במשך שעה לפחות (מדיטציית חושך).

סיבוב במקום במהירות גדולה במשך 3/4 שעה (סחרור סופי).

תרגולי מדיטציה שונים: תרגול זאזן, מדיטציה דינמית, ויפאסאנה, סחרור סופי, סאג'ה יוגה, פאלון דאפא, דמיון מודרך, צ'י קונג, טאי צ'י, מדיטציה טרנסצנדנטלית ועוד.

מדיטציה וחינוך

מוח האדם מאופין בתכונות של גמישות ואדפטיביות ("פלסטיות") אשר ממשיכות להתקיים לאורך כל תקופת החיים. תכונות אלה מהוות "קרקע פורייה" לביצוע שינויים במוח על ידי התנסויות שונות בכל גיל. אחת ההתנסויות אשר להן השפעה ניכרת על תפקודי המוח הנה פעילות מדיטציה. מחקרים שונים מהשנים האחרונות, אשר השתמשו במכשיר דימות תפקודי בתהודה מגנטית (fMRI), הראו כי לפעילות מדיטטיבית ישנה השפעה המפחיתה רמות דחק (stress), לחץ דם, ואת מידת הכאב והסבל הנלווים למחלות כרוניות. כמו כן פעילות כזו משפרת את המערכת החיסונית ויכולה להיטיב בהפרעות כמו דיכאון, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

פלסטיות המוח

הפלסטיות של מערכת העצבים

פלסטיות הנה תכונה בסיסית של מערכת העצבים אשר קיימת גם באורגניזמים פשוטים ומוגדרת כיכולתה של מערכת העצבים המרכזית להשתנות. שינויים אלה יכולים להתרחש כתוצאה מגורמים שונים החל מהתפתחות נורמלית והבשלת האורגניזם, דרך רכישת מיומנויות חדשות אצל אנשים צעירים ובוגרים וכלה בהופעת נזק למערכת העצבים המרכזית ומהזנחה סנסורית. השינויים המתחוללים במעגלים העצביים במוח משקפים השתנות של מעגלים קיימים או יצירה של מעגלים חדשים. המקום בו נראים שינויים אלה הם בצמתים בין הנוירונים הקרואים סינפסה (בשל מורכבות מערכת הנוירונים והסינפסות במוח, ניתן רק לאמוד את השינוי במספרן אך לא לספור אותן באופן מדויק). שינויים אלה מתרחשים בתיאום עם שינויים בהתנהגות או בתפקודים פסיכולוגיים. הפלסטיות הנוירולוגית מתרחשת בשתי דרכים -

1.Experience Expected - דרך זו מתרחשת ב"תקופות קריטיות". המוח נוצר עם תבנית הזקוקה לחשיפה לגירויים מסוימים או להתנסויות מסוימות בתקופת התפתחות קבועה וזאת כדי לאפשר לתפקודים מסוימים להתפתח באופן היעיל והטוב ביותר. חסימת החשיפה לגירויים מסוימים ב"תקופה הקריטית" יכולה להביא לנזק כמעט בלתי הפיך או קשה מאוד לשינוי. (דוגמה למערכות המתפתחות באופן זה: מערכת הראיה, לימוד שפה ראשונה והתפתחות רגשית).

2.Experience Dependent - דרך זו יכולה להתרחש בכל גיל והנה קשורה ללמידה ולזיכרון. מערכת העצבים הגמישה משתנה בהתאם להתנסויות שונות אותן האדם חווה.

לפי התפיסה המסורתית נהגו לחשוב כי למוח יש יכולת להשתנות רק בגילאים צעירים בהם הוא עודו מתפתח אך כיום תפיסה זו השתנתה והוכח כי תכונת הפלסטיות ממשיכה לאפיין את המוח עד ליום מותו. מחקרים שונים וסיפורי חיים מראים כי על ידי אימון של המוח ניתן לבצע שינוי מהותי בתפקודים שונים, כאשר לכל תפקוד מוחי נדרש אימון מסוג שונה. הפסיכיאטר נורמן דוידג' בספרו "המוח הגמיש" מציג מקרים מדהימים לפיהם אנשים הצליחו לסגל את עצמם לשינויים כדוגמת העלאת רמת משכל, התגברות על כאבי פנטום, טיפול בהפרעות אובססיביות, ותיקון לקויות למידה. כדבריו: "בתנאים הנכונים, לימוד ותרגול של מיומנות חדשה עשויים לחולל שינויים במאות מיליוני, ואולי במיליארדי החיבורים שבין תאי העצב במפות המוח שלנו" (דוידג', 2009, 57).

המדיטציה בשירות המוח

תהליך המדיטציה מוביל לסדרה של שינויים פיזיולוגיים משולבים במוח. אימוני מדיטציה מסוימים משרים מצב היפו - מטבולי המאופיין בירידה של מדדים פיזיולוגיים רבים וכן בשינויים של דפוס רשם גלי המוח (EEG). השינויים הללו אינם דומים לאלה הנרשמים בזמן שינה, וזאת מכיוון שבזמן הרפיה עמוקה ישנה עלייה בפעילות הפריפרלית ועיסוק במצב מנטאלי פעיל המחייב פעילות עצבית אינטנסיבית.

בעת ביצוע פעילות מדיטציה ניתן לזהות את האזורים הפעילים במוח באמצעות מכשיר דימות תפקודי בתהודה מגנטית (fMRI). במחקרים שנעשו בתחום, תועדו סימנים מובהקים של עלייה בפעילות המוחית באזורים הבאים: הקורטקס הפריפרונטלי והקודקודית (dorsolateral), ההיפוקמפוס (parahippocampus), האונה הטמפורלית (anterior cingulate pregenual) וכן נראתה שליטה של מערכת העצבים האוטונומית.

השפעות המדיטציה על יכולות למידה

השפעתה של יכולת הקשב על התהליך המנטאלי המרכזי בלמידה הנה קריטית. בעולם המודרני, מתייחסים לקשב כמורכב משני חלקים: עלייה בזרם המידע וחיפוש אישי לביצוע מספר פעילויות באופן סימולטני או חיפוש אחר מספר גירויים. לפיצול קשב גם כן השפעה חשובה על ביצועי הלומד, דוגמה לכך ניתן לראות למשל במחקר שבדק ביצוע של מספר משימות באותו זמן. המחקר הראה כי נוכחותה של משימה משנית קידם בעיקר למידה של שינון בעל פה. בניגוד לכך, הסטת קשב למשימה אחת קידמה יכולת נוספת של הכללת המידע הנלמד למצבים חדשים.