אספר מקרה אמיתי שנקלעתי לתוכו

ביום בוקר אחד עליתי לאוטובוס וישבה בכסא המיועד לנכים בחורה צעירה

לאחר זמן מה עלתה אישה זקנה לאוטובוס

והצעירה לא הציעה לה את מקומה

החלה האישה הזקנה לגדף ולקטר, איך הבחורה הצעירה לא קמה ממקומה

ניסיתי להרגיע הזקנה, ובינתיים מישהו פינה לה מקום לשבת

לא הייתי בטוחה שאני מזהה את הבחורה

ואז הסתכלתי שנית וזכרתי

אכן הבחורה הצעירה לא רואה

עיוורת היא

היה לה מקל נחיה והיא עולה מדי יום לאוטובוס

ויושבת במקום המיועד לנכים

היא ספגה בשקט את הצעקות ללא אמירת מילה

כאשר שאר הנוסעים הסתכלו עליה בתדהמה

לא מבינים וממהרים לשפוט

אך הם לא ידעו ואני לא רציתי לפגוע בבחורה

ולספר את נכותה

והבחורה הצעירה היתה לה גדלות נפש

היא לא שפטה את הזקנה

לא הגיבה לאמירות

הבינה את מצוקתה עם כל זה שהיא נפגעה

פעמים רבות אנו נתקלים במעשים או בצדדים

שליליים שעושה חבר כלפינו או כלפי הסביבה

כמה ממהרים אנו לשפוט אותו ולומר, איזה רע

מה קרה לו? לא הייתי רוצה לראותו לידי למה הוא לא מתחשב וכדו'

האם במעשה אחד עלינו לשפוט אותו?

ואולי מעשיו נבעו ממצוקה כלשהי? או מסיטואציה שנקלע אליה

דוגמת המקרה שסיפרתי?

אין הכוונה כאן לבוא ולהצדיק מעשים רעים של החבר חלילה

עדיף לעיתים להתעלם מהם ובמקום זאת

להבליט את יתרונותיו של החבר

אל לנו לחפש את מגרעותיו של החבר אלא לחפש את התכונות החיוביות שבו

ובכך, כשאנו מרככים את ליבנו כלפיו אט אט יהפוך גם ליבו ורגשותיו לחיוביים

האם לנו לא קורה שאנו נוהגים לעיתים לא כפי שצריך?

האם היינו רוצים שישפטו אותנו בחריפות כל כך מהר?

ראיית מגרעותיו של החבר נובעת מההתיחסות שלנו אליו

המגמה היא לא להגן על האדם שעושה מעשים רעים

אלא לרכך את ליבו של המסתכל, ולא למהר לשפוט אלא להתיחס בצורה

חיובית אל האדם

הרי אין אדם רע, יש אדם שרע לו

ואם אנו קרובים לאותו אדם וביכולתינו לעזור לו לשנות מעשיו או דרכיו

אזי התמורה שלנו גדולה