האם יצא לכם להסתכל פעם על מדורה?

עצים, להבה בצבעי כחול, אדום וצהוב. עשן לבן בהיר.

צ'יף אינדיאני פעם אמר לי שמה שלא באמת נשרף, מעלה עשן.

עשן סמיך המפריע לכל הסביבה. מפריע לראות, מפריע לנשום, מפריע להריח. מסתיר מאחוריו, מטשטש את העולם.

העשן יוצא מהנוזל שבעץ. משהו שהוא לא העץ.

בהקבלה לעצמי, מה שמסתיר את האמת מעיניי זה משהו שהכנסתי אליי, לאני האמיתי, שאיננו אני.

בדיוק כמו שהמים והלחות, הם לא העץ.

אבל מצד שני, בלי הלחות והמים, העץ לא יכול היה להגיע למה שהוא.

אלא שכדי שיוכל לעלות באש ולהפוך חזרה לאפר ולהמשיך הלאה, עליו להתנקות גם ממה שהביא אותו למה שהוא היום.

ואני?

המחשבות והרגשות, הם חיצוניים לי והם בתוכי, הם היו חלק מהמזון שלי, הם "שלי" והביאו אותי עד הלום. כדי להמשיך הלאה, עלי לפחות להבין שהם לא אני.

אחרת, כל נסיון שלי, יעלה עשן בעיניי ויסתיר ממני את הדרך... את... האמת

בנוסף לזה. אומץ נחוץ לי כדי להיות מוכנה לראות את האמת.

כוח נחוץ לי כדי להסכים לוותר על האמונה למחשבות שלי. להתגבר על הטריקים של המיינד להשאיר אותי איפה שאני. בבורות.

והוא עושה לי טריקים.

ניקח את טריק הקנאה.

אני מקנאה באנשים שנראים לי מצליחים יותר ממני. אנשים שעושים דברים שאני הייתי רוצה. בעצם הקינאה מגיעה כי אני מחזיקה באמונה שלילית שלי על עצמי שאני לא מספיק טובה. שאני פחות מאחרים. ברגע שאני מגלה שבעצם זו הסיבה לקינאה, "אני" יכולה להתעורר ולנער את המיינד. לנער את המיינד על ידי האמירה הבאה: "אני מדהימה. אני מנהיגה. אני חזקה ואמיצה. "

אני רוצה להתגבר על המיינד, לעקוף אותו ואת האמירות השליליות שלו ויחד עם זאת להביא אותו איתי. לצרף אותו אליי למשחק החיים.

המיינד יש בו את המחשבות שלי ואת הרגשות שלי. המחשבות והרגשות לא תמיד תואמים. לא תמיד ישנה "הסכמה" בין הרגשות למחשבות.

הרבה פעמים מה שמפריע זה סיכסוך בין הראש לרגש. בין המחשבות לרגשות. המחשבות אומרות כך והרגשות אחרת.

סיכסוך שבגללו דברים לא ברורים עבורי.

עבורי. מי זה אותו אחד שעבורו הדברים לא ברורים?

כן, את אותו "אני" אנו מחפשים במאמר זה.

אז מי אני?

אני, לא המחשבות שלי כי אם אני הייתי המחשבות שלי הרי שיכולתי לשלוט בהן.

אני לא הרגשות שלי שהרי אם הייתי הרגשות שלי יכולתי לקבוע להרגיש רק טוב. ובכלל, אם הייתי המחשבות שלי או הרגשות שלי, לא הייתי מדברת עליהם כעל שלי אלא כעליי.

אז מי אני?

אני נמצאת בין אלו לאלו. בין הרגשות לבין המחשבות.

אני באמצע.

ועל פי הבודהא, אני הוא הישן ליד המחשבות והרגשות.

תתעורר, אומר הבודהא.

תתעורר ותנהיג את חייך לאן שאתה רוצה.

אל תיתן למחשבות או לרגשות שלך לקבוע עבורך מה טוב.

תתעורר ותפעל אתה.

מי ששולט כרגע הוא כוח אחר.

אני רוצה שהמיינד שלי ישתחרר מהכח הזה ויעבור אליי. יבקש ממני להיות המאסטר שלו.

מזכיר לי את אחד הסרטים מסדרת הארי פוטר. שם, כדי לשחרר את היצור מהמאסטר שלו יש לתת לו גרב. זה קל.

כדי שהמיינד יגיע אליי ויבקש שאני אהיה המאסטר שלו אולי כדאי לי שהוא יאהב אותי ויסמוך עלי ברמה כזאת שזה מה שירצה לעשות. ואז בעצם מה שעליי לעשות כדי שזה יקרה הוא להיות מנהיגה טובה. מנהיג טוב, מושך אליו את נתיניו.

מה זה אומר - מנהיגה טובה?

לסיים את הסכסוך הזה בפנים, להשכין שלום. ולהתעורר לפעול בשם עצמי. להיות המאסטר של חיי בכל רגע ורגע בלי לתת לראש או לרגש להוביל. במילים אחרות זה להניח להיסטוריה שלי להיות שם בעבר ולחיות כאן בהווה בלי משקעים ויחד עם זאת, עם שיעורי העבר.

ללמוד ולהתקדם.

ולשם כך מצאתי מספר כלים שיכולים להיות יעילים:

1.להיות נחמדה. נחמדה מתוך כך שכולנו אחד. כולנו שווים, אוהבים. אני לא יכולה להרשות לעצמי שלא להיות נחמדה ואדיבה.

2.לראות רק את הטוב.

זה לא שהכל טוב, אלא שאני בוחרת לראות את הטוב ולהדגיש אותו.

מה שכביכול לא טוב, אני אלמד ואתקן.

לראות מה כן ולא מה לא.

אני אומרת כביכול לא טוב כי בתפיסה שלי, אין לא טוב. יש מה שיש

3.לעשות.

לעשות מה שאני אומרת - להיות באינטגריטי.

הראש והרגש חווים אותי באינטגריטי ומבינים שפה מדובר במישהיא שאפשר לסמוך עליה ואז הם הולכים ומתקרבים ומתמסרים.

דמיינו את הראש והרגש שלכם כשני ילדים פנימיים שיש לכם.

האם תתנו לשני ילדים לנהל את החיים שלכם? האם תתנו לילד לנהוג במכונית בכביש המהיר?

או האם יהיה טוב יותר אם אתם תנהלו את חייכם ותנהיגו את הילדים להתנהגות שתואמת למה שאתם רוצים מהחיים שלכם?

אז זו אני. האמא של הילדים הפנימיים שלי. המאסטר. המנהיגה. אני.

יהודית

* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=85476