לפעמים האדם מתגבר בחייו על המון מכשולים ועל המון בעיות, ופתאום באה לו בעיה שטותית וקטנה שגורמת לו לחזור לאחוריו. וכל הדבר הזה קורה רק מחמת שהאדם אינו יודע שיש בכוחו להתגבר גם על אותה בעיה שנראית לו מאוד גדולה, למרות שבאמת היא בכלל דמיונית בלבד, כמו אשליה אופטית שהיא רק אשליה למרות שנדמה שהיא אמיתית.
לפעמים האדם דומה לפיל גדול וחזק שמושכים אותו בחדק שלו נגד רצונו, וכאשר מתבוננים מי מושך אותו, מגלים שזה בסך הכל איזה עכבר קטן. רק שהפיל לא יודע שיש לו כוח להתגבר על העכבר ולכן הוא נותן לעכבר הקטן למשוך אותו נגד רצונו.
הדבר גם דומה גם לפיל שבקרקס שתמיד היו קושרים אותו לעמוד אחד מאוד קטן והוא לא היה מנסה לברוח. יום אחד שאל מישהו את המאלף של אותו הפיל, כיצד זה יתכן שפיל כל כך גדול מספיק לקשור אותו לעמוד כל כך קטן והוא אינו מנסה לברוח? ענה לו המאלף, הפיל הזה נולד כאן בשבי וכאשר הוא היה ממש קטן הוא ניסה לברוח מספר פעמים ולא הצליח ומאז הוא פשוט הפסיק לנסות מאחר שהוא התייאש ומאחר שהוא לא יודע שיש לו את הכוחות.
הדבר גם דומה, לגיבור שהחליט לכבוש איזו עיר, ולאחר מלחמות קשות שבהן נלחם הגיבור בדרך אל העיר, הגיע הגיבור אל העיר וחזר בו לאחוריו, בגלל שבפתח של העיר היו קורי עכביש שהיה נדמה לו שהוא לא מסוגל לעבור אותן. היש לך שטות גדולה מזו?
ודוגמה נוספת: הדבר דומה למלך שביקש מבנו להרים איזו אבן מאוד כבדה למקום גבוה. כאשר ניסה הבן להרים את האבן הוא גילה שהוא אינו יכול אפילו לא להזיז את האבן מחמת משקלה, מה שגרם לו לצער על כך שאינו יכול לעשות את רצון אביו. עד שגילה לו אביו המלך את רצונו ואמר לו, וכי יעלה על דעתך שאבקש ממך להרים את האבן הגדולה והכבדה הזאת בבת אחת כמו שהיא? ברור שלא! כוונתי היא שתיקח פטיש ותפרק לחתיכות קטנות את האבן ואז תרים כל חלק בנפרד (=לעשות פעולות קטנות).
הדבר גם דומה למלך אחד שהניח אוצר גדול במקום כלשהו, ומסביב לאותו אוצר שם המלך באשליה אופטית חומות גדולות, שהן רק נראות כחומות למרות שבאמת הן לא קיימות. וכל האנשים שרצו להשיג את אותו האוצר באו אל אותו המקום וכאשר ראו את החומות חזרו לאחוריהם. אך החכם האמיתי הבין, כי אם קיים אוצר, אז גם קיימת הדרך להשיג אותו. ואז הבין אותו החכם שבאמת כל החומות קיימות רק בדמיון והן רק אחיזת עיניים, אך באמת אין חומות כלל. ואז עבר אותו החכם על כל החומות בבטחה עד שהגיע לאוצר.
ודע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד והכלל והעיקר שלא יפחד כלל!
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל!
וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל, [אשר] אֲפִלּוּ כְּשֶׁמָּשְׁכֵהוּ בְּחָטְמוֹ הָעַכְבָּר לא יִבְעַט בּוֹ וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכּחוֹ
פַּעַם אַחַת צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הַבֵּן לִקַּח אֵיזֶה אֶבֶן גָּדוֹל מְאד כְּמוֹ אֶבֶן הָרֵחַיִם, וְלִטּל וְלִשָּׂא אוֹתוֹ עַל עֲלִיּוֹת בֵּיתוֹ. וּמִסְּתָמָא לא הָיָה יָכוֹל הַבֵּן הַנַּ"ל לִשָּׂא וְלָרוּם [ולהרים] אֶת הָאֶבֶן כִּי הָיָה אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד. וְנִצְטַעֵר הַבֵּן מְאד עַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְמַלּאת רְצוֹן אָבִיו הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ וְאָמַר לוֹ, הֲיַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אֲצַוֶּה עָלֶיךָ דָּבָר כָּבֵד כָּזֶה, לָקַחַת אֶת הָאֶבֶן כְּמוֹ שֶׁהוּא וְלִשָּׂא וְלָרוּם אוֹתוֹ, הֲתוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה עַל פִּי חָכְמָתְךָ הַגְּדוֹלָה?! אַךְ אֵין כַּוָּנָתִי לָזֶה כְּלָל, רַק כַּוָּנָתִי הָיָה שֶׁתִּקַּח פַּטִּישׁ חָזָק וְתַכֶּה וּתְפוֹצֵץ אֶת הָאֶבֶן לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת, וּבָזֶה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ עַל הָעֲלִיָּה.
גִּבּוֹר אֶחָד חָגַר מָתְנָיו לִכְבּשׁ חוֹמָה חֲזָקָה וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶל הַשַּׁעַר, הָיָה אָרוּג עַל הַשַּׁעַר מַטְוֶה מִקּוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁסָּתַם הַשַּׁעַר. וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת מִזֶּה שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר מִמִּלְחַמְתּוֹ מֵחֲמַת הַסְּתִימָה שֶׁל הַקּוּרֵי עַכָּבִישׁ?!
מָשָׁל, שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הִנִּיחַ אוֹצָר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד, וְסִבֵּב בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם כַּמָּה וְכַמָּה חוֹמוֹת סְבִיב הָאוֹצָר וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אָדָם לְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם חוֹמוֹת מַמָּשׁ, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָם. וּקְצָתָם חָזְרוּ תֵּכֶף, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ חוֹמָה אַחַת וּבָאוּ אֶל הַשְּׁנִיָּה וְלא יָכְלוּ לְשַׁבְּרָהּ, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ יוֹתֵר וְלא יָכְלוּ לִשְׁבּר הַנִּשְׁאָרִים, עַד שֶׁבָּא הַבֶּן מֶלֶךְ, אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל, וְהָלַךְ לָבֶטַח עַד שֶׁעָבַר עַל כֻּלָּם.
וּמִזֶּה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל הַנִּמְשָׁל מֵאֵלָיו עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹמוֹת... שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם. וְהָעִקָּר לֵב חָזָק וְאַמִּיץ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם מְנִיעָה וּבִפְרָט הַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן מֵחֲמַת מָמוֹן אוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְחוֹתְנוֹ אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא, הֵם כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים לְמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וְאַמִּיץ...
וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ, שֶׁהַמְּנִיעוֹת [הקשיים] שֶׁלּוֹ גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, וְקָשֶׁה לַעֲמד בָּהֶם. דַּע, שֶׁלְּכָל אֶחָד אֵין לוֹ מְנִיעוֹת רַק כְּפִי כּחוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל לָשֵׂאת וְלַעֲמד בָּהֶם אִם יִרְצֶה. וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה... וְהַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמְּנִיעוֹת הִיא מְנִיעַת הַמּחַ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמּחוֹ וְלִבּוֹ חֲלוּקִים... זאת הַמְּנִיעָה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַמְּנִיעוֹת...
כדי להגיע אל האושר צריך לעבור דרך הר של אש, אבל קיימת דרך לעבור את אותו ההר
אָמַר: מַה לַּעֲשׂוֹת כְּשֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הָאָדָם הַר גָּדוֹל שֶׁל אֵשׁ וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָהָר מֻנָּח אוֹצָר טוֹב וְיָקָר וְנֶחְמָד מְאד מְאד אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הָאוֹצָר כִּי אִם כְּשֶׁעוֹבְרִין דֶּרֶךְ הָהָר שֶׁל הָאֵשׁ, וְהַהֶכְרֵחַ לָבוֹא לְאוֹתוֹ הָאוֹצָר הַנֶּחְמָד וְהַיָּקָר וְכוּ'? אַחַר אֵיזֶה יָמִים שׁוּב דִבֵּר מִזֶּה וְשָׂחַק וְאָמַר: כְּבָר נוֹדַע לִי הַדָּבָר הַזֶּה מַה לַּעֲשׂוֹת לָזֶה:
הכי חשוב זה לתת לעצמך צ'אנס לנסות ולהצליח
אַחַר כָּךְ רָאָה מִבְצָר, וְכַמָּה חֲיָלוֹת הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם סְבִיבוֹ. וְהַמִּבְצָר הָיָה נָאֶה וּמְתֻקָּן וּמְסֻדָּר מְאד עִם הַחֲיָלוֹת, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַחֲיָלוֹת, פֶּן לא יַנִּיחוּהוּ לִכְנס. וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ אֵלֵךְ וַאֲנַסֶּה. וְהִשְׁאִיר הַסּוּס וְהָלַךְ לְהַמִּבְצָר, וְהָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ, וְלא עִכְּבוּהוּ כְּלָל.
על העניין שכל המניעות והקשיים קיימים רק בדמיון, ושיש דבר שאם אתה חכם ומבין לעשות אותו, אתה מתגבר על הכל.
הַנִּסָּיוֹן יִהְיֶה, אִם אַתָּה חָכָם כָּזֶה: הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ כָּאן גַּן, שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה, שֶׁהוּא הָיָה חָכָם גָּדוֹל מְאד. וְהַגָּן הוּא נִפְלָא מְאד מְאד... אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִכָּנֵס בּוֹ, כִּי כְּשֶׁנִּכְנָס בּוֹ אָדָם, אֲזַי תֵּכֶף מַתְחִילִין שָׁם לְרָדְפוֹ, וְרוֹדְפִין אוֹתוֹ, וְהוּא צוֹעֵק, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְאֵינוֹ רוֹאֶה מִי רוֹדֵף אוֹתוֹ, וְכָךְ הֵם רוֹדְפִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁמַּבְרִיחִין אוֹתוֹ מִן הַגָּן. עַל כֵּן נִרְאֶה אִם אַתָּה חָכָם, אִם תּוּכַל לִכָּנֵס אֶל הַגָּן הַזֶּה.
וְשָׁאַל [בן המלך החכם את אלו שסיפרו לו את עניין הגן, ה] אִם מַכִּים אֶת הָאָדָם הַנִּכְנָס? אָמְרוּ לוֹ, שֶׁהָעִקָּר שֶׁרוֹדְפִין אוֹתוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִי וָמִי רוֹדֵף אוֹתוֹ, וּבוֹרֵחַ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה מְאד, כִּי כֵן סִפְּרוּ לָהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְשָׁם [דהיינו שבאמת לא מכים את האדם, רק שנדמה לו שמשהו יקרה לו].
וְהָלַךְ אֶל הַגָּן, וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹמָה סָבִיב, וְהַשַּׁעַר פָּתוּחַ, וְאֵין שָׁם שׁוֹמְרִים, כִּי בְּוַדַּאי אֵין צְרִיכִים שׁוֹמְרִים לְזֶה הַגָּן. וְהָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל הַגָּן, וְהִסְתַּכֵּל וְרָאָה... שֶׁהַכּל תָּלוּי בְּזֶה הָאָדָם [היינו בתמונה של אותו אדם שהיתה באותו הגן], שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָסִין לַגָּן וְרוֹדְפִין אוֹתוֹ, אֵין צְרִיכִין לִבְרחַ כְּלָל, רַק לַעֲמד עַצְמוֹ אֵצֶל הָאָדָם, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל...
וְהָלַךְ וְנִכְנַס אֶל הַגָּן, וְתֵכֶף כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְרָדְפוֹ הָלַךְ וְעָמַד אֵצֶל הָאָדָם הַנַּ"ל, שֶׁעוֹמֵד אֵצֶל הַגָּן מִבַּחוּץ, וְעַל יְדֵי זֶה יָצָא בְּשָׁלוֹם, בְּלִי פֶּגַע כְּלָל. כִּי אֲחֵרִים, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לַגָּן וְהִתְחִילוּ לְרָדְפָם הָיוּ בּוֹרְחִים בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה מְאד, וְהָיוּ מֻכִּים וְנִלְקִים עַל יְדֵי זֶה, וְהוּא יָצָא בְּשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה עַל יְדֵי שֶׁעָמַד עַצְמוֹ אֵצֶל הָאָדָם הַנַּ"ל.
לפעמים האדם דומה לפיל גדול וחזק שמושכים אותו בחדק שלו נגד רצונו, וכאשר מתבוננים מי מושך אותו, מגלים שזה בסך הכל איזה עכבר קטן. רק שהפיל לא יודע שיש לו כוח להתגבר על העכבר ולכן הוא נותן לעכבר הקטן למשוך אותו נגד רצונו.
הדבר גם דומה גם לפיל שבקרקס שתמיד היו קושרים אותו לעמוד אחד מאוד קטן והוא לא היה מנסה לברוח. יום אחד שאל מישהו את המאלף של אותו הפיל, כיצד זה יתכן שפיל כל כך גדול מספיק לקשור אותו לעמוד כל כך קטן והוא אינו מנסה לברוח? ענה לו המאלף, הפיל הזה נולד כאן בשבי וכאשר הוא היה ממש קטן הוא ניסה לברוח מספר פעמים ולא הצליח ומאז הוא פשוט הפסיק לנסות מאחר שהוא התייאש ומאחר שהוא לא יודע שיש לו את הכוחות.
הדבר גם דומה, לגיבור שהחליט לכבוש איזו עיר, ולאחר מלחמות קשות שבהן נלחם הגיבור בדרך אל העיר, הגיע הגיבור אל העיר וחזר בו לאחוריו, בגלל שבפתח של העיר היו קורי עכביש שהיה נדמה לו שהוא לא מסוגל לעבור אותן. היש לך שטות גדולה מזו?
ודוגמה נוספת: הדבר דומה למלך שביקש מבנו להרים איזו אבן מאוד כבדה למקום גבוה. כאשר ניסה הבן להרים את האבן הוא גילה שהוא אינו יכול אפילו לא להזיז את האבן מחמת משקלה, מה שגרם לו לצער על כך שאינו יכול לעשות את רצון אביו. עד שגילה לו אביו המלך את רצונו ואמר לו, וכי יעלה על דעתך שאבקש ממך להרים את האבן הגדולה והכבדה הזאת בבת אחת כמו שהיא? ברור שלא! כוונתי היא שתיקח פטיש ותפרק לחתיכות קטנות את האבן ואז תרים כל חלק בנפרד (=לעשות פעולות קטנות).
הדבר גם דומה למלך אחד שהניח אוצר גדול במקום כלשהו, ומסביב לאותו אוצר שם המלך באשליה אופטית חומות גדולות, שהן רק נראות כחומות למרות שבאמת הן לא קיימות. וכל האנשים שרצו להשיג את אותו האוצר באו אל אותו המקום וכאשר ראו את החומות חזרו לאחוריהם. אך החכם האמיתי הבין, כי אם קיים אוצר, אז גם קיימת הדרך להשיג אותו. ואז הבין אותו החכם שבאמת כל החומות קיימות רק בדמיון והן רק אחיזת עיניים, אך באמת אין חומות כלל. ואז עבר אותו החכם על כל החומות בבטחה עד שהגיע לאוצר.
ודע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד והכלל והעיקר שלא יפחד כלל!
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל!
וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל, [אשר] אֲפִלּוּ כְּשֶׁמָּשְׁכֵהוּ בְּחָטְמוֹ הָעַכְבָּר לא יִבְעַט בּוֹ וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכּחוֹ
פַּעַם אַחַת צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הַבֵּן לִקַּח אֵיזֶה אֶבֶן גָּדוֹל מְאד כְּמוֹ אֶבֶן הָרֵחַיִם, וְלִטּל וְלִשָּׂא אוֹתוֹ עַל עֲלִיּוֹת בֵּיתוֹ. וּמִסְּתָמָא לא הָיָה יָכוֹל הַבֵּן הַנַּ"ל לִשָּׂא וְלָרוּם [ולהרים] אֶת הָאֶבֶן כִּי הָיָה אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד. וְנִצְטַעֵר הַבֵּן מְאד עַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְמַלּאת רְצוֹן אָבִיו הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ וְאָמַר לוֹ, הֲיַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אֲצַוֶּה עָלֶיךָ דָּבָר כָּבֵד כָּזֶה, לָקַחַת אֶת הָאֶבֶן כְּמוֹ שֶׁהוּא וְלִשָּׂא וְלָרוּם אוֹתוֹ, הֲתוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה עַל פִּי חָכְמָתְךָ הַגְּדוֹלָה?! אַךְ אֵין כַּוָּנָתִי לָזֶה כְּלָל, רַק כַּוָּנָתִי הָיָה שֶׁתִּקַּח פַּטִּישׁ חָזָק וְתַכֶּה וּתְפוֹצֵץ אֶת הָאֶבֶן לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת, וּבָזֶה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ עַל הָעֲלִיָּה.
גִּבּוֹר אֶחָד חָגַר מָתְנָיו לִכְבּשׁ חוֹמָה חֲזָקָה וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶל הַשַּׁעַר, הָיָה אָרוּג עַל הַשַּׁעַר מַטְוֶה מִקּוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁסָּתַם הַשַּׁעַר. וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת מִזֶּה שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר מִמִּלְחַמְתּוֹ מֵחֲמַת הַסְּתִימָה שֶׁל הַקּוּרֵי עַכָּבִישׁ?!
מָשָׁל, שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הִנִּיחַ אוֹצָר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד, וְסִבֵּב בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם כַּמָּה וְכַמָּה חוֹמוֹת סְבִיב הָאוֹצָר וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אָדָם לְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם חוֹמוֹת מַמָּשׁ, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָם. וּקְצָתָם חָזְרוּ תֵּכֶף, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ חוֹמָה אַחַת וּבָאוּ אֶל הַשְּׁנִיָּה וְלא יָכְלוּ לְשַׁבְּרָהּ, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ יוֹתֵר וְלא יָכְלוּ לִשְׁבּר הַנִּשְׁאָרִים, עַד שֶׁבָּא הַבֶּן מֶלֶךְ, אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל, וְהָלַךְ לָבֶטַח עַד שֶׁעָבַר עַל כֻּלָּם.
וּמִזֶּה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל הַנִּמְשָׁל מֵאֵלָיו עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹמוֹת... שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם. וְהָעִקָּר לֵב חָזָק וְאַמִּיץ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם מְנִיעָה וּבִפְרָט הַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן מֵחֲמַת מָמוֹן אוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְחוֹתְנוֹ אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא, הֵם כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים לְמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וְאַמִּיץ...
וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ, שֶׁהַמְּנִיעוֹת [הקשיים] שֶׁלּוֹ גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, וְקָשֶׁה לַעֲמד בָּהֶם. דַּע, שֶׁלְּכָל אֶחָד אֵין לוֹ מְנִיעוֹת רַק כְּפִי כּחוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל לָשֵׂאת וְלַעֲמד בָּהֶם אִם יִרְצֶה. וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה... וְהַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמְּנִיעוֹת הִיא מְנִיעַת הַמּחַ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמּחוֹ וְלִבּוֹ חֲלוּקִים... זאת הַמְּנִיעָה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַמְּנִיעוֹת...
כדי להגיע אל האושר צריך לעבור דרך הר של אש, אבל קיימת דרך לעבור את אותו ההר
אָמַר: מַה לַּעֲשׂוֹת כְּשֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הָאָדָם הַר גָּדוֹל שֶׁל אֵשׁ וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָהָר מֻנָּח אוֹצָר טוֹב וְיָקָר וְנֶחְמָד מְאד מְאד אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הָאוֹצָר כִּי אִם כְּשֶׁעוֹבְרִין דֶּרֶךְ הָהָר שֶׁל הָאֵשׁ, וְהַהֶכְרֵחַ לָבוֹא לְאוֹתוֹ הָאוֹצָר הַנֶּחְמָד וְהַיָּקָר וְכוּ'? אַחַר אֵיזֶה יָמִים שׁוּב דִבֵּר מִזֶּה וְשָׂחַק וְאָמַר: כְּבָר נוֹדַע לִי הַדָּבָר הַזֶּה מַה לַּעֲשׂוֹת לָזֶה:
הכי חשוב זה לתת לעצמך צ'אנס לנסות ולהצליח
אַחַר כָּךְ רָאָה מִבְצָר, וְכַמָּה חֲיָלוֹת הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם סְבִיבוֹ. וְהַמִּבְצָר הָיָה נָאֶה וּמְתֻקָּן וּמְסֻדָּר מְאד עִם הַחֲיָלוֹת, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַחֲיָלוֹת, פֶּן לא יַנִּיחוּהוּ לִכְנס. וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ אֵלֵךְ וַאֲנַסֶּה. וְהִשְׁאִיר הַסּוּס וְהָלַךְ לְהַמִּבְצָר, וְהָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ, וְלא עִכְּבוּהוּ כְּלָל.
על העניין שכל המניעות והקשיים קיימים רק בדמיון, ושיש דבר שאם אתה חכם ומבין לעשות אותו, אתה מתגבר על הכל.
הַנִּסָּיוֹן יִהְיֶה, אִם אַתָּה חָכָם כָּזֶה: הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ כָּאן גַּן, שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה, שֶׁהוּא הָיָה חָכָם גָּדוֹל מְאד. וְהַגָּן הוּא נִפְלָא מְאד מְאד... אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִכָּנֵס בּוֹ, כִּי כְּשֶׁנִּכְנָס בּוֹ אָדָם, אֲזַי תֵּכֶף מַתְחִילִין שָׁם לְרָדְפוֹ, וְרוֹדְפִין אוֹתוֹ, וְהוּא צוֹעֵק, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְאֵינוֹ רוֹאֶה מִי רוֹדֵף אוֹתוֹ, וְכָךְ הֵם רוֹדְפִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁמַּבְרִיחִין אוֹתוֹ מִן הַגָּן. עַל כֵּן נִרְאֶה אִם אַתָּה חָכָם, אִם תּוּכַל לִכָּנֵס אֶל הַגָּן הַזֶּה.
וְשָׁאַל [בן המלך החכם את אלו שסיפרו לו את עניין הגן, ה] אִם מַכִּים אֶת הָאָדָם הַנִּכְנָס? אָמְרוּ לוֹ, שֶׁהָעִקָּר שֶׁרוֹדְפִין אוֹתוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִי וָמִי רוֹדֵף אוֹתוֹ, וּבוֹרֵחַ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה מְאד, כִּי כֵן סִפְּרוּ לָהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְשָׁם [דהיינו שבאמת לא מכים את האדם, רק שנדמה לו שמשהו יקרה לו].
וְהָלַךְ אֶל הַגָּן, וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹמָה סָבִיב, וְהַשַּׁעַר פָּתוּחַ, וְאֵין שָׁם שׁוֹמְרִים, כִּי בְּוַדַּאי אֵין צְרִיכִים שׁוֹמְרִים לְזֶה הַגָּן. וְהָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל הַגָּן, וְהִסְתַּכֵּל וְרָאָה... שֶׁהַכּל תָּלוּי בְּזֶה הָאָדָם [היינו בתמונה של אותו אדם שהיתה באותו הגן], שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָסִין לַגָּן וְרוֹדְפִין אוֹתוֹ, אֵין צְרִיכִין לִבְרחַ כְּלָל, רַק לַעֲמד עַצְמוֹ אֵצֶל הָאָדָם, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל...
וְהָלַךְ וְנִכְנַס אֶל הַגָּן, וְתֵכֶף כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְרָדְפוֹ הָלַךְ וְעָמַד אֵצֶל הָאָדָם הַנַּ"ל, שֶׁעוֹמֵד אֵצֶל הַגָּן מִבַּחוּץ, וְעַל יְדֵי זֶה יָצָא בְּשָׁלוֹם, בְּלִי פֶּגַע כְּלָל. כִּי אֲחֵרִים, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לַגָּן וְהִתְחִילוּ לְרָדְפָם הָיוּ בּוֹרְחִים בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה מְאד, וְהָיוּ מֻכִּים וְנִלְקִים עַל יְדֵי זֶה, וְהוּא יָצָא בְּשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה עַל יְדֵי שֶׁעָמַד עַצְמוֹ אֵצֶל הָאָדָם הַנַּ"ל.
050-3331-331