נפלאות התבונה של המוח האנושי
היכן נמצא הזיכרון שלנו, מה ואיך אנו זוכרים?
דיון במוח האנושי הוא הנושא המרתק ביותר הקיים היום ועדין הוא חידה בהרבה מובנים. מחקרים רבים נעשו על המוח האנושי והרבה ידע הצטבר, ידע המאפשר הצצה חלקית בלבד. פיתוח מכונות ה - F -MRI, מאפשר לאתר פעילות חשמלית במוח בביצוע פעולות שונות שלנו. אבל וזה אבל גדול מאוד, רב הנסתר על הגלוי וישנם תחומים ופעילויות שונות, שאין לנו מושג, איך הם מתבצעים?
במאמר זה נדון בנושא הזיכרון ואיזו השפעה יש לו על כל מה שקרה וקורה סביבנו?
חשבתם פעם כמה זיכרון צריך כדי לאגור סרט של 80 שנות חיים של אדם אחד? וכמה זיכרון דרוש לעיבוד המידע של מה שיש לנו בסרט הזה? ומה עושים איתו?
שאלות כמו: מה אנחנו רואים? ומתי ראינו זאת? ולמה זה קשור? ואיפה הרגש בזיכרון? ואיפה כל הזיכרון הזה יושב?
אזי במונחים של טכנולוגיה של DVD אנו זקוקים בערך ל 500, 000 תקליטורי DVD (מחשב טוב היום מגיע לנפח זיכרון של 70 תקליטורי DVD). אז איך זה שמוחנו לא גדל? ואפילו שאנו מאריכים חיים מוחנו מתכווץ, שתיאורטית הוא אמור לגדול מבלי לאבד מידע.
לנושא מקום איחסון הזיכרון שלנו אם לא במוח, חשבתי שאולי לאלוהות יש רשת אינטרנט מהירה, כמו רשת של בזק NGN המקושרת עם שרתים עצומים של GOOGEL או ORACL, ששם רצות אפליקציות אישיות שמופעלות ע"י משתמש מרוחק לפי רישיון (כמו כרטיס SIM של טלפון נייד). בשרתים האלה מאוחסן כל הזיכרון שלנו וגם אפליקציית הזיכרון שלנו ולכל אחד מאיתנו יש יכולת גישה מכל מקום ובכל שלב לאותו זיכרון (בעזרת הרישיון האנושי שלנו), שלאף אחד אחר אין גישה לזיכרון שלנו ברשת הזו. אולי זה כך? ובכן לא. המוח האנושי הוא מחשב העל הטוב ביותר בעולם היום, זוכר מה שהוא רוצה, שולף מה שהוא רוצה ויוצר מה שהוא רוצה, אבל זה קצת יותר מורכב.
כשבודקים כיצד המוח שלנו זוכר תמונות או כל אירוע חושי אחר? בנושא הזה יש קצת יותר מידע מדעי.
ניקח לדוגמא את איבר הראיה: כל תמונה שמעובדת או נקלטת במוחנו ע"י איבר העין, המעובד בחלוקה לתאים הבסיסיים שנקראים פיקסלים (תאים בעלי 3 צבעים, אדום ירוק וכחול RGB) בדיוק כמו מסך פלזמה או LCD. התמונה הבודדת מתקבלת כמפה של פיקסלים, כדי שיתקבל בתא מסוים צבע מסוים נשלח אות חשמלי לאותה נקודה כך שהקומבינציה של האות החשמלי לכל צבע וצבע ייתן את הצבע הרצוי. לדוגמא: כדי לקבל צהוב, האדום יהיה אפסי ולירוק והכחול יתנו ערך מסוים כך שנקבל שילוב שייתן צהוב.
עד כאן הכל פשוט, אבל יותר מורכב, מפני שאין סימטריה במספר הפיקסלים שיש לכל תמונה נקלטת ונקודת המרכז של רשתית העין שלנו הרבה יותר רגישה וצפופה במספר הפיקסלים משאר אזורי רשתית העין. במקביל מרכז הרשתית של העין תופס נפח גדול מאוד מאזור הקליטה במפת הפיקסלים במוח שלנו. לדוגמה: תמונת אדם בפארק שעשועים, הפנים של האדם יתפסו כ - 50% משטח מרכז הקליטה ושאר התמונה יקבל יחוס שולי ב - 50% הנותרים כמו הגוף, הפארק וכו'.
מחקרים שבדקו את צורת ההתבוננות של מרכז הרשתית בכל תמונה נתונה גילו להפתעתם, שמרכז הרשתית מתביית על נקודות חשובות בתמונה כמו פנים, או עצמים מעניינים וסורק אותם מספר פעמים הלוך ושוב, כל עוד אנחנו מתבוננים בתמונה הנתונה והחשוב ביותר לעולם לא סורק את התמונה כולה.
בואו נסכם נקודה זו: המוח קולט תמונות ברמה של פיקסלים בודדים אבל מייחס חשיבות יותר גדולה לנקודות מרכזיות בתמונה היום יומית שלנו. וזאת למדנו מחוסר הסימטריות בקליטה של התמונה הכוללת וההתמקדות בנקודות מרכזיות.
המוח שלנו קולט שינויים ע"י אלגוריים מתמטים מתוחכמים הקיימים בו ומשווה שינוי ביחס לתמונה קיימת נלמדת מאירוע קודם. לדוגמא: אם אתמול או לפני 10 שנים פגשתי מישהו ונפגש שוב היום והאדם יצבע את שערו, נבחין מיד בשינוי ביחס לתמונה הקיימת במוחנו (אירוע ספציפי זה יותר נפוץ במוח הנשי מאשר בגברי, הגברים שמים לב פחות לפרטים ויותר לתמונה הכוללת). נוכל לזהות את האדם, לחבר אותו לחוויה, לריח, לרגש, לאותה סיטואציה, אבל לא נזכור במדויק כל פיקסל ופיקסל בתמונתו.
המוח שלנו הוא מוח לומד ובעיקר הוא עושה זאת ע"י התמקדות בנקודות ו/או חוויות מאורעות ואירועים מסויימים ופחות בתמונה הכוללת וככל שעובר הזמן ולא תרגלנו זיכרון זה התמונה תיקבר עמוק בארכיון החיים שלנו.
כשערכנו סרט להוריי לרגל חתונת היובל שלהם, אחיי הלכו לכל מקומות הילדות בהם גדלנו וצילמו אותם בצירוף תיאור חוויות מהילדות שלנו. שלמה אחי, לדוגמא, תיאר בסרט אירוע שקרה לי, שלהפתעתי גיליתי שאני זוכר אותו אחרת לגמרי, ובכן למה? המוח האנושי זוכר חוויות מאורעות ואירועים, מפעיל אלגוריים מתמטים, כדי להבחין בשינויים ביחס לתמונה הקיימת ושומר בצורה חלקית את החוויות מאורעות ואירועים וכאשר החוויות, המאורעות והאירועים נשלפים מהזיכרון, הוא משלים את החסר על פי מה שלמד במהלך החיים עם כל המורכבות הרגשית שקשורה לעניין. ולכן כל אירוע בעבר יכול להיזכר ברמת הפרטים בצורה שונה מאדם לאדם.
מספרים על הילידים באמריקה, שכשהגיעו הספינות הראשונות של הספרדים ליבשת אמריקה, לא יכלו הילידים לזהות את הספינות בים למרות קיומם, ורק לאחר שהשאמן (הכהן הגדול) הביא זאת לתשומת ליבם, הבחינו מיד בספינות, זאת היות ואירוע כזה לא נלמד בעבר ולכן לא הקדישו לכך את תשומת ליבם.
לתשומת הלב שלנו יש מרכיב מכריע בדברים שניזכור ולא ניזכור, או אפילו מה ניראה ומה לא ניראה. נעשה ניסוי באוניברסיטת הווארד, שבו צולם סרט בהשתתפות 3 סטודנטים בחולצות לבנות ו 3 סטודנטים בחולצות שחורות. כל קבוצה ביצעה מסירות בין חבריה כאשר חברי הקבוצות נעו אחד בתוך השני במהלך המסירות. הסרט הוקרן והקהל התבקש לספור את מספר הפעמים שהסטודנטים עם החולצות הלבנות מסרו כדור אחד לשני. ובכן רב הקהל צדק וספר נכון. אבל, במהלך הסרט עבר בין חברי הקבוצות אדם שמחופש לגורילה, נפנף לשלום ואף אחד מהצופים לא ראה אותו, מכיוון שתשומת הלב שלהם הייתה למסירות של הסטודנטים בלבן.
כמו כן, עוד דוגמא לתשומת הלב, לאחרונה פורסם מחקר בא נשאלו אנשים שמעשנים סיגריות CAMEL במשך 20 שנה ויותר לגבי הבגדים שלובש הרוכב על הגמל והתקבלו תשובות שונות שלמעשה אין רוכב על הגמל בעטיפת קופסת הסיגריות CAMEL.
לסיכום נושא הזיכרון: המוח האנושי מגדיר לנו מי אנו? ומה אנו? ולאן פנינו מועדות? המוח האנושי זוכר חוויות מאורעות ואירועים, ברמת החוויה הרגשית והחושית. המוח האנושי משווה למאגר הידע שיש ברשותו שנלמד בעבר. המוח האנושי זוכר רק חלק מהחוויות, מאורעות ואירועים. תלוי ברמת החשיבות או תשומת הלב שהקדשנו לנושא, היות והתמונה הכוללת לא מושלמת. המוח הוא מחשב העל הטוב ביותר בשוק היום, שמסוגל על בסיס החוויות מאורעות ואירועים שעברנו להשלים את החסר. למעשה, אנחנו לא מודעים לכל התמונה הכוללת סביבנו, אלא למה שהורגלנו לו ולכן המוח הוא גם יוצר המציאות שלנו על הבסיס של החוויות, המאורעות והאירועים שלמד ולכן אם נטמיע את החיובי, נזמן חיובי, ואם נטמיע את השלילי נזמן שלילי. בכל מקרה במצב זה ניתן להניח שהמוח מצפין את המידע הנלמד ולכן יתכן שהמוח האנושי לא זקוק לכל כך הרבה זיכרון כמו שהנחנו בתחילת המאמר.
המשורר הבריטי בן המאה השבע עשרה ג'ון דריין אמר " תחילה אנחנו מעצבים לנו מנהגים, ואחר כך המנהגים מעצבים אותנו", למעשה מיום היוולדנו הסביבה, ההורים ואחר כך אנחנו מעצבים לנו מנהגים שבסופו של דבר מעצבים אותנו. המוח האנושי יוצר לנו את המציאות שאנחנו מכירים ע"י למידה והשוואה למה שקיים בתוכו. למשל מלחמה בין שני עמים אחד יזכור ניצחון והשני יזכור מפלה והנייטרלי ללא מעורבות ריגשית ידחוף לשלום.
הדרך היחידה לשנות מציאות קיימת, היא לבצע תהליך עמוק של שינוי הסרט הקיים בתוכנו לתמונה אחרת תומכת בשינוי עם מעורבות ריגשית עמוקה.
היכן נמצא הזיכרון שלנו, מה ואיך אנו זוכרים?
דיון במוח האנושי הוא הנושא המרתק ביותר הקיים היום ועדין הוא חידה בהרבה מובנים. מחקרים רבים נעשו על המוח האנושי והרבה ידע הצטבר, ידע המאפשר הצצה חלקית בלבד. פיתוח מכונות ה - F -MRI, מאפשר לאתר פעילות חשמלית במוח בביצוע פעולות שונות שלנו. אבל וזה אבל גדול מאוד, רב הנסתר על הגלוי וישנם תחומים ופעילויות שונות, שאין לנו מושג, איך הם מתבצעים?
במאמר זה נדון בנושא הזיכרון ואיזו השפעה יש לו על כל מה שקרה וקורה סביבנו?
חשבתם פעם כמה זיכרון צריך כדי לאגור סרט של 80 שנות חיים של אדם אחד? וכמה זיכרון דרוש לעיבוד המידע של מה שיש לנו בסרט הזה? ומה עושים איתו?
שאלות כמו: מה אנחנו רואים? ומתי ראינו זאת? ולמה זה קשור? ואיפה הרגש בזיכרון? ואיפה כל הזיכרון הזה יושב?
אזי במונחים של טכנולוגיה של DVD אנו זקוקים בערך ל 500, 000 תקליטורי DVD (מחשב טוב היום מגיע לנפח זיכרון של 70 תקליטורי DVD). אז איך זה שמוחנו לא גדל? ואפילו שאנו מאריכים חיים מוחנו מתכווץ, שתיאורטית הוא אמור לגדול מבלי לאבד מידע.
לנושא מקום איחסון הזיכרון שלנו אם לא במוח, חשבתי שאולי לאלוהות יש רשת אינטרנט מהירה, כמו רשת של בזק NGN המקושרת עם שרתים עצומים של GOOGEL או ORACL, ששם רצות אפליקציות אישיות שמופעלות ע"י משתמש מרוחק לפי רישיון (כמו כרטיס SIM של טלפון נייד). בשרתים האלה מאוחסן כל הזיכרון שלנו וגם אפליקציית הזיכרון שלנו ולכל אחד מאיתנו יש יכולת גישה מכל מקום ובכל שלב לאותו זיכרון (בעזרת הרישיון האנושי שלנו), שלאף אחד אחר אין גישה לזיכרון שלנו ברשת הזו. אולי זה כך? ובכן לא. המוח האנושי הוא מחשב העל הטוב ביותר בעולם היום, זוכר מה שהוא רוצה, שולף מה שהוא רוצה ויוצר מה שהוא רוצה, אבל זה קצת יותר מורכב.
כשבודקים כיצד המוח שלנו זוכר תמונות או כל אירוע חושי אחר? בנושא הזה יש קצת יותר מידע מדעי.
ניקח לדוגמא את איבר הראיה: כל תמונה שמעובדת או נקלטת במוחנו ע"י איבר העין, המעובד בחלוקה לתאים הבסיסיים שנקראים פיקסלים (תאים בעלי 3 צבעים, אדום ירוק וכחול RGB) בדיוק כמו מסך פלזמה או LCD. התמונה הבודדת מתקבלת כמפה של פיקסלים, כדי שיתקבל בתא מסוים צבע מסוים נשלח אות חשמלי לאותה נקודה כך שהקומבינציה של האות החשמלי לכל צבע וצבע ייתן את הצבע הרצוי. לדוגמא: כדי לקבל צהוב, האדום יהיה אפסי ולירוק והכחול יתנו ערך מסוים כך שנקבל שילוב שייתן צהוב.
עד כאן הכל פשוט, אבל יותר מורכב, מפני שאין סימטריה במספר הפיקסלים שיש לכל תמונה נקלטת ונקודת המרכז של רשתית העין שלנו הרבה יותר רגישה וצפופה במספר הפיקסלים משאר אזורי רשתית העין. במקביל מרכז הרשתית של העין תופס נפח גדול מאוד מאזור הקליטה במפת הפיקסלים במוח שלנו. לדוגמה: תמונת אדם בפארק שעשועים, הפנים של האדם יתפסו כ - 50% משטח מרכז הקליטה ושאר התמונה יקבל יחוס שולי ב - 50% הנותרים כמו הגוף, הפארק וכו'.
מחקרים שבדקו את צורת ההתבוננות של מרכז הרשתית בכל תמונה נתונה גילו להפתעתם, שמרכז הרשתית מתביית על נקודות חשובות בתמונה כמו פנים, או עצמים מעניינים וסורק אותם מספר פעמים הלוך ושוב, כל עוד אנחנו מתבוננים בתמונה הנתונה והחשוב ביותר לעולם לא סורק את התמונה כולה.
בואו נסכם נקודה זו: המוח קולט תמונות ברמה של פיקסלים בודדים אבל מייחס חשיבות יותר גדולה לנקודות מרכזיות בתמונה היום יומית שלנו. וזאת למדנו מחוסר הסימטריות בקליטה של התמונה הכוללת וההתמקדות בנקודות מרכזיות.
המוח שלנו קולט שינויים ע"י אלגוריים מתמטים מתוחכמים הקיימים בו ומשווה שינוי ביחס לתמונה קיימת נלמדת מאירוע קודם. לדוגמא: אם אתמול או לפני 10 שנים פגשתי מישהו ונפגש שוב היום והאדם יצבע את שערו, נבחין מיד בשינוי ביחס לתמונה הקיימת במוחנו (אירוע ספציפי זה יותר נפוץ במוח הנשי מאשר בגברי, הגברים שמים לב פחות לפרטים ויותר לתמונה הכוללת). נוכל לזהות את האדם, לחבר אותו לחוויה, לריח, לרגש, לאותה סיטואציה, אבל לא נזכור במדויק כל פיקסל ופיקסל בתמונתו.
המוח שלנו הוא מוח לומד ובעיקר הוא עושה זאת ע"י התמקדות בנקודות ו/או חוויות מאורעות ואירועים מסויימים ופחות בתמונה הכוללת וככל שעובר הזמן ולא תרגלנו זיכרון זה התמונה תיקבר עמוק בארכיון החיים שלנו.
כשערכנו סרט להוריי לרגל חתונת היובל שלהם, אחיי הלכו לכל מקומות הילדות בהם גדלנו וצילמו אותם בצירוף תיאור חוויות מהילדות שלנו. שלמה אחי, לדוגמא, תיאר בסרט אירוע שקרה לי, שלהפתעתי גיליתי שאני זוכר אותו אחרת לגמרי, ובכן למה? המוח האנושי זוכר חוויות מאורעות ואירועים, מפעיל אלגוריים מתמטים, כדי להבחין בשינויים ביחס לתמונה הקיימת ושומר בצורה חלקית את החוויות מאורעות ואירועים וכאשר החוויות, המאורעות והאירועים נשלפים מהזיכרון, הוא משלים את החסר על פי מה שלמד במהלך החיים עם כל המורכבות הרגשית שקשורה לעניין. ולכן כל אירוע בעבר יכול להיזכר ברמת הפרטים בצורה שונה מאדם לאדם.
מספרים על הילידים באמריקה, שכשהגיעו הספינות הראשונות של הספרדים ליבשת אמריקה, לא יכלו הילידים לזהות את הספינות בים למרות קיומם, ורק לאחר שהשאמן (הכהן הגדול) הביא זאת לתשומת ליבם, הבחינו מיד בספינות, זאת היות ואירוע כזה לא נלמד בעבר ולכן לא הקדישו לכך את תשומת ליבם.
לתשומת הלב שלנו יש מרכיב מכריע בדברים שניזכור ולא ניזכור, או אפילו מה ניראה ומה לא ניראה. נעשה ניסוי באוניברסיטת הווארד, שבו צולם סרט בהשתתפות 3 סטודנטים בחולצות לבנות ו 3 סטודנטים בחולצות שחורות. כל קבוצה ביצעה מסירות בין חבריה כאשר חברי הקבוצות נעו אחד בתוך השני במהלך המסירות. הסרט הוקרן והקהל התבקש לספור את מספר הפעמים שהסטודנטים עם החולצות הלבנות מסרו כדור אחד לשני. ובכן רב הקהל צדק וספר נכון. אבל, במהלך הסרט עבר בין חברי הקבוצות אדם שמחופש לגורילה, נפנף לשלום ואף אחד מהצופים לא ראה אותו, מכיוון שתשומת הלב שלהם הייתה למסירות של הסטודנטים בלבן.
כמו כן, עוד דוגמא לתשומת הלב, לאחרונה פורסם מחקר בא נשאלו אנשים שמעשנים סיגריות CAMEL במשך 20 שנה ויותר לגבי הבגדים שלובש הרוכב על הגמל והתקבלו תשובות שונות שלמעשה אין רוכב על הגמל בעטיפת קופסת הסיגריות CAMEL.
לסיכום נושא הזיכרון: המוח האנושי מגדיר לנו מי אנו? ומה אנו? ולאן פנינו מועדות? המוח האנושי זוכר חוויות מאורעות ואירועים, ברמת החוויה הרגשית והחושית. המוח האנושי משווה למאגר הידע שיש ברשותו שנלמד בעבר. המוח האנושי זוכר רק חלק מהחוויות, מאורעות ואירועים. תלוי ברמת החשיבות או תשומת הלב שהקדשנו לנושא, היות והתמונה הכוללת לא מושלמת. המוח הוא מחשב העל הטוב ביותר בשוק היום, שמסוגל על בסיס החוויות מאורעות ואירועים שעברנו להשלים את החסר. למעשה, אנחנו לא מודעים לכל התמונה הכוללת סביבנו, אלא למה שהורגלנו לו ולכן המוח הוא גם יוצר המציאות שלנו על הבסיס של החוויות, המאורעות והאירועים שלמד ולכן אם נטמיע את החיובי, נזמן חיובי, ואם נטמיע את השלילי נזמן שלילי. בכל מקרה במצב זה ניתן להניח שהמוח מצפין את המידע הנלמד ולכן יתכן שהמוח האנושי לא זקוק לכל כך הרבה זיכרון כמו שהנחנו בתחילת המאמר.
המשורר הבריטי בן המאה השבע עשרה ג'ון דריין אמר " תחילה אנחנו מעצבים לנו מנהגים, ואחר כך המנהגים מעצבים אותנו", למעשה מיום היוולדנו הסביבה, ההורים ואחר כך אנחנו מעצבים לנו מנהגים שבסופו של דבר מעצבים אותנו. המוח האנושי יוצר לנו את המציאות שאנחנו מכירים ע"י למידה והשוואה למה שקיים בתוכו. למשל מלחמה בין שני עמים אחד יזכור ניצחון והשני יזכור מפלה והנייטרלי ללא מעורבות ריגשית ידחוף לשלום.
הדרך היחידה לשנות מציאות קיימת, היא לבצע תהליך עמוק של שינוי הסרט הקיים בתוכנו לתמונה אחרת תומכת בשינוי עם מעורבות ריגשית עמוקה.
050-3331-331