אובססיות - מה עושים איתן? מה עושים עם הפרעה טורדנית כפייתית?
מהי אובססיה והתנהגות אובססיבית? אובססיה היא פעולה והתנהגות שהאדם עושה אותה כאילו בצורה כפייתית. התנהגות אובססיבית היא התנהגות כאילו בלתי נשלטת שאותה האדם מבצע כאילו בכפייה ונגד רצונו. אם נתבונן בעניין נראה, כי לכל אדם יש אובססיות.
אובססיה היא לא בהכרח משהו דרמטי כגון תלישת שיער או שטיפת ידיים אין סוף פעמים בצורה אובססיבית, אובססיה היא כל דבר שאותו אתה מרגיש שכאילו אתה מוכרח לעשות, למרות שבאמת בשכל שלך אתה מבין שזאת שטות גמורה לעשות את אותו הדבר.
בעצם כל הרגל שיש לאדם שממנו הוא רוצה להיפטר, כל דבר כזה נחשב לאובססיה. נכון, ההרגל הזה לא בהכרח מהווה עבור האדם הפרעה טורדנית כפייתית, אך עדיין בשורש העניין זה בעצם אותו הדבר. ישנה פעולה כלשהי, שאתה רוצה בשכל שלך להפסיק אותה, אבל אתה כאילו נאלץ בצורה כפייתית לעשות אותה כאילו נגד רצונך בצורה אובססיבית.
כל דבר שאותו עושה האדם בצורה כאילו בלתי נשלטת, כל דבר כזה הוא בעצם סוג של אובססיה. אפילו צורת חשיבה כלשהי יכולה להיות אובססיבית. לדוגמה אדם רגיל להגיב רגשית בצורה כלשהי כלפי משהו. ולמרות שהוא מבין שבאמת הוא לא אמור להגיב כך, עדיין הוא מרגיש כאילו זה לא בשליטתו איך להגיב. והרי שיש לנו אובססיה.
כל אחד וההפרעה שלו, ישנם אנשים שמפריעה להם שטות כזו וישנם אנשים שמפריעה להם שטות אחרת, אך בכל המקרים מדובר על התנהגות כאילו כפייתית וכאילו בלתי נשלטת.
אובססיה לא הגיונית, לא בהכרח מלווה בתחושה של פחד כמו במקרה של פוביות ופחדים לא הגיוניים. אבל עדיין היא מציקה ועדיין היה טוב יותר אילו אותה התנהגות אובססיבית לא היתה שם. ונשאלות השאלות, כיצד זה יתכן שהאדם עושה משהו כאילו נגד רצונו? כיצד האדם בעצמו עוזר לאובססיה של עצמו? ומה באפשרותו של האדם לעשות עם התנהגות אובססיבית וכיצד בעצם ניתן להשתחרר מהתנהגות כאילו כפייתית?
אז הבשורה המשמחת בנושא הזה היא, כי לכל אדם יש בחירה חופשית לעשות ולחשוב כרצונו. אם ייקחו בן אדם ויקשרו את ידיו, יסתמו את אוזניו ויעצמו את עיניו ואפילו ימנעו ממנו לנשום, עדיין יהיה דבר אחד שלא יהיה ניתן למנוע ממנו לעשות והוא לחשוב ולרצות. מהות האדם היא המחשבה שלו ולאדם יש בחירה חופשית על מה לחשוב.
כפי שכבר התבאר אין באפשרותו של האדם לחשוב על 2 דברים במקביל באותו הרגע. באפשרותך לחשוב על 2 דברים בזה אחר זה, אך לא באותה השניה (ראה כאן). והדבר הזה בעצם מאפשר לאדם לבחור בכל רגע נתון על מה לחשוב. והבשורה המשמחת היא, כי אם באמת רוצים, אז יש פתרון לאובססיה ולטורדנות כפייתית על ידי שימוש נכון בכוח המחשבה כדלהלן.
הקושי הגדול ביותר של האדם להתגבר על הרע, הוא מחמת שהוא מנסה להלחם בו. כי באמת לא מתפקידו של האדם להלחם ברע, תפקידו של האדם הוא לעשות טוב בלבד! זה אולי ישמע כפרדוקס, אבל הקושי הגדול ביותר להיפטר מאובססיה, נובע מהרצון להיפטר ממנה ולהלחם בה.
בפועל יש 2 אפשרויות בלבד, או שהפעולה האובססיבית שהאדם עושה היא פעולה שהוא עושה אותה כאקט הישרדותי לבריאות גופו, או שזאת התנהגות מציקה ומיותרת. כל אדם לדוגמה נושם באופן אובססיבי כל הזמן, ממצמץ בעיניו כל דקה וכל הדברים האלו האדם עושה אותם באופן אובססיבי. האדם אוכל שותה וישן בכל יום באופן אובססיבי ועוד. אלא שהפעולות האלו הן פעולות שאי אפשר להתקיים פיזית בלעדיהן.
מאוד נחמד היה לחיות בעולם שבו לא צריך לאכול לשתות ולישון, אפשר לעשות מה שרוצים בלי לאכול וכולי (ואז גם לא היה צריך לעבוד בשביל אוכל), אבל כרגע אין ברירה אלא לאכול וכולי. וההתנהגות האובססיבית הזאת של בני האדם לאכול כל יום ואפילו כמה פעמים ביום, זאת התנהגות נצרכת לקיום העולם.
יחד עם זאת, כל שאר ההתנהגויות האובססיביות שעליהן אנחנו מדברים, הן התנהגויות שאינן נצרכות לקיום האדם ועולמו, הן התנהגויות שאילו האדם לא היה רגיל אליהן, אז הוא לא היה מאמץ אותן מרצונו. בשונה מאכילה שתייה וכולי כנ"ל.
אם נתבונן נראה, כי בפועל כל מה שצריך לעשות כדי להיפטר מאובססיה ומהתנהגות כפייתית, זה פשוט לא לעשות את אותו הדבר.
ז"א אתה לא צריך לעשות שום פעולה באופן אקטיבי כדי להיפטר מהתנהגות אובססיבית, צריך פשוט לא לעשות את אותו הדבר באופן פסיבי שזה כמובן קל בהרבה. ועל פניו זה נשמע פשוט מאוד לא לעשות משהו, כי בסך הכל לא צריך לעשות כלום כדי להיפטר מההתנהגות השטותית הזאת, כי בסך הכל צריך לא לעשות משהו.
אלא שהקושי הגדול ביותר של האדם להיפטר מהתנהגות כפייתית, נובע מכך שהאדם מנסה להלחם באותה התנהגות וזה מה שמחזק את האובססיה. וניתן נקודה למחשבה: כל אדם רוצה להרגיש חופשי. מתי קל יותר לילד לאכול, כאשר אומרים לו לאכול או כאשר הוא בוחר לבוא לאכול מרצונו החופשי? מתי קל לך יותר לעשות פעולה כלשהי, כאשר מכריחים אותך לעשות אותה או כאשר אתה עושה אותה מרצונך החופשי?
התשובה כמובן היא, כי לעשות משהו מתוך רצון חופשי זה הרבה יותר נעים מאשר לעשות משהו מתוך כפיה, גם אם הוא חיובי וגם אם תכננת לעשות אותו קודם לכן. עצם זה שאתה מרגיש מוכרח, זה עצמו גורם לך לתחושה לא נעימה, לתחושה של בית כלא וחוסר חופש נפשי.
כאשר האדם מחליט בהחלטה נחושה להילחם ברע ומחליט שמעכשיו הוא לא רוצה לחשוב על X ולא רוצה לעשות X, בו ברגע הדבר הזה משדר לו תחושה של בית כלא, כי עכשיו הוא מרגיש שהוא כאילו "חייב" לא לעשות את אותה השטות. אדם נורמאלי מבין שהוא "לא חייב" להכניס את היד לאש, אבל אם יגידו לך שאסור לך להכניס את היד לאש, אז אתה תרגיש שאתה "חייב לא" להכניס את היד לאש. במקום להרגיש "חופשי" מהצורך להכניס את היד לאש, אתה תרגיש כאילו אתה "מוכרח" לא להכניס את היד לאש.
והדבר הזה הוא אחד מהגורמים לכך שהאדם מרגיש שהוא כן חייב להכניס את היד לאש. ולא משנה כמה שטותית תהיה הפעולה, עדיין האדם מרגיש את הצורך לעשות אותה. ולכן כאשר הוא עושה אותה, אומנם זה גורם לו למה שגורם, אבל הוא גם מרגיש תחושת הקלה.
כי באמת בתוכו תוכו לא משנה מה היתה הפעולה וכמה נזק היא גרמה, ברגע שהוא עשה אותה מתוך בחירה מלאה, זה בעצם גורם לו להרגיש בתוך תוכו אדם חופשי שאינו כפוף למגבלה של לא לעשות את אותו דבר שטות. למרות שבאמת הוא בכלל לא היה צריך לעשות את זה, ורק המלחמה שלו בדבר גרמה לו לרצות לעשות את אותה שטות כדי להרגיש אדם חופשי.
כך שבעצם ככל שהאדם נלחם יותר רגשית באותה אובססיה, כך הוא מחזק אותה יותר! וכפי שהתבאר לגבי הנושא של שליטה במחשבה, כי אם לא רוצים לחשוב על משהו, זה אומר שאסור לחשוב עליו לחלוטין. לא לחשוב אפילו לא על האם חושבים עליו, פשוט לא לחשוב עליו בכלל.
כי אם תחשוב על האם אתה עדיין חושב ואם תחשוב על זה שאתה לא רוצה לחשוב, זה בעצמו מקבע את המחשבה שעליה לא רוצים לחשוב. אולי זה נשמע לא פייר, שככל שתרצה יותר לא לחשוב על משהו, כך דווקא כן תחשוב עליו יותר. אבל באמת זה דבר מצוין, כי בעצם ניתן להבין כי כדי לא לחשוב על משהו, צריך בסך הכל רצון כנה וחזק שלא לחשוב עליו בכלל ואז הוא יעלם מעצמו, אא"כ הוא נצרך להישרדות גופך, כגון הצורך באכילה / נשימה כנ"ל.
וכמובן שישר נשאלת השאלה, רגע אחד, אז אם אני לא אלחם במחשבה הזאת, אז מה, האם אני אמור להמשיך לעשות אותה?!
התשובה על כך היא ממש פשוטה. ראשית מובטח לך שברגע שתפסיק להלחם באותה מחשבה לגמרי, באותו הרגע היא תעלם לגמרי. כי היא קיימת רק עם חושבים עליה. ואם לא חושבים על משהו הוא באמת לא קיים. וכל זמן שמנסים להילחם במשהו, הרי שהוא קיים. ואם באמת לאמיתה תחליט שלא משנה מה יקרה, אתה לא נלחם, המחשבה וההתנהגות האובססיבית תעלם מעצמה.
אבל בנוסף הרי בכל מקרה אתה עושה את אותו הדבר כאילו נגד רצונך, אז מה בדיוק זה עוזר לך להלחם בו?! התועלת היחידה שלך מהמלחמה בחול הטובעני שבו אתה נמצא, הוא בכך שאתה בכל פעם מתבאס מחדש מכך שעשית משהו בצורה כפויה כאילו נגד רצונך. אבל איזו תועלת אמיתית יוצאת לך מהמלחמה?
התועלת היחידה היא שמצפונית נראה לך שכאילו אתה באמת עושה משהו בעניין האובססיה וההרגל שממנו אתה רוצה להשתחרר, אבל באמת מבחינת התוצאות זה לא עוזר לך בשום דבר. תילחם כמה שאתה רוצה, ההתנהגות האובססיבית חזקה ממך, אז למה להלחם בה ולסבול רגשית סתם?
נניח שמישהו חזק ממך תופס לך את הידיים נגד רצונך, מה הטעם בלהילחם בו? שום תועלת מעשית לא צומחת מכך. וכל שכן שכפי שכבר התבאר, ככל שאתה נלחם באותו חול טובעני יותר, כך אתה שוקע בו יותר ומחזק אותו יותר. עצום את עיניך לרגע אחד ודמיין שהרגל הימנית שלך מגרדת לך קצת. נכון שהיא מגרדת קצת? נניח שמגרדת לך הרגל קצת, מה יקרה אם תגרד אותה באופן אובססיבי? הוא פשוט תגרד עוד יותר. אז מה לעשות אם הרגל ממשיכה לגרד? פשוט תפסיק לגרד וכך תגדיל את הסיכוי שהגירוד יעבור מעצמו (אא"כ קיימת בעיה רפואית אמיתית ולא סתם תחושה ודמיון של גירוד).
אבל מה אתה אמור לעשות בפועל אם הרגל מגרדת, מה עושים בפועל עם הגירוד?
התשובה היא שלא עושים כלום! פשוט ממשיכים הלאה ברצף הפעולות שעשית לפני שהרגל התחילה לגרד והגירוד יעבור מעצמו. אבל מה, לא לעשות כלום? כן, לא לעשות כלום לגבי הגירוד, אבל כן לעשות ולהתעסק עם משהו אחר, עד שהגירוד יעבור מעצמו. ואם אתה ממשיך בעיסוקיך אבל תחושת הגירוד הדמיוני והרצון האובססיבי לגרד את הרגל ממשיך להציק, מה עושים אז?
התשובה היא כי שוב פעם לא עושים כלום, אלא ממשיכים הלאה. בהנחה שאין לך בעיה רפואית אמיתית והגירוד הוא סתם דמיוני (דהיינו אובססיה שטותית), במקרה כזה אסור לך להלחם ברע ובגירוד, כי זה רק יחזק אותו, אבל אתה כן צריך לשכוח ממנו לגמרי, על ידי זה שתתעסק במשהו אחר.
וכפי שכבר התבאר בהרחבה, כי הדרך להשתחרר ממחשבות טורדניות, היא רק על ידי זה שמתעלמים מהן לחלוטין. אין דרך אחרת, חייבים לחשוב על משהו אחד כדי לא לחשוב על משהו אחר. הדבר זה משחרר את האדם לחלוטין מהמלחמה ללא תועלת שלו ברע. עליך להתמקד רק בדבר אחד בלבד, בלעשות משהו אחר טוב, הרע כבר יעלם ממילא. ברגע הזה פוטרת מתפקידך כלוחם חושך, מהיום אתה מדליק אור. זהו, אתה לא צריך להמשיך להלחם במלחמה ללא תועלת במה שמטריד אותך, פשוט תתעסק במשהו חיובי אחר והכל יסתדר מעצמו.
אבל אתה חייב לשים לב לכך, שאתה מפסיק להלחם גם ברמה הרגשית, כי כל מלחמה באויב רק מחזקת אותו. זה אולי נשמע מוזר, אבל ככה זה. והדרך היחידה להלחם בחושך היא על ידי הדלקת אור. אתה לא צריך להלחם בעצמך, אתה צריך פשוט לאהוב את עצמך ולעשות משהו חיובי חדש והרע יעלם מעצמו בדרך פלא ללא מאמץ.
נקודה חשוב נוספת וקריטית בדרך לשחרור נפשי מהמלחמה באובססיה, היא שעליך לשים לב לכך שאתה מפסיק מיידית את כל הפעולות ואת כל הדברים שעשית עד כה כחלק מהמלחמה הכוללת שלך באותה אובססיה ובאותו הרגל. והדברים אמורים כלפי אנשים שעושים כל מיני פעולות שתכליתן היא אינה לעשות משהו טוב עבור עצמם, אלא כדי למנוע מעצמם את עשיית הרע. יש אנשים שמשנים את סדר היום שלהם ומתזמנים את סדר היום ואת החיים שלהם בצורה כזאת, כדי שהאובססיה שלהם לא תפריע להם. אבל זו באמת שטות, כי כל הדברים האלו רק מחזקים את האובססיה כנ"ל.
לכן שלב ראשון תתחיל לחיות כרגיל.
ז"א תעשה התחלה חדשה לחלוטין ותיצור לעצמך חיים חדשים לחלוטין שאין להם שום קשר לאותה התנהגות טורדנית כפייתית ואותה אובססיה. פשוט תתחיל לחיות את החיים לגמרי מחדש, כאילו אין לך ומעולם לא היתה לך את אותה האובססיה. תחשוב שממש בשניה הזאת נולדת ואתה פותח דף חדש לחלוטין ומתחיל הכל מחדש מדף נקי בלי שום קשר לרע שבו אתה נלחם. כל סטייה מהנושא הזה, וכל התנהגות שנובעת ושנעשית רק בגלל קיומה של אותה אובססיה, כל פעולה כזו רק מחזקת את אותה האובססיה הטורדנית.
המשך כאן: אובססיות - מה עושים איתן ? מה עושים עם הפרעה טורדנית כפייתית ? חלק 2.
מהי אובססיה והתנהגות אובססיבית? אובססיה היא פעולה והתנהגות שהאדם עושה אותה כאילו בצורה כפייתית. התנהגות אובססיבית היא התנהגות כאילו בלתי נשלטת שאותה האדם מבצע כאילו בכפייה ונגד רצונו. אם נתבונן בעניין נראה, כי לכל אדם יש אובססיות.
אובססיה היא לא בהכרח משהו דרמטי כגון תלישת שיער או שטיפת ידיים אין סוף פעמים בצורה אובססיבית, אובססיה היא כל דבר שאותו אתה מרגיש שכאילו אתה מוכרח לעשות, למרות שבאמת בשכל שלך אתה מבין שזאת שטות גמורה לעשות את אותו הדבר.
בעצם כל הרגל שיש לאדם שממנו הוא רוצה להיפטר, כל דבר כזה נחשב לאובססיה. נכון, ההרגל הזה לא בהכרח מהווה עבור האדם הפרעה טורדנית כפייתית, אך עדיין בשורש העניין זה בעצם אותו הדבר. ישנה פעולה כלשהי, שאתה רוצה בשכל שלך להפסיק אותה, אבל אתה כאילו נאלץ בצורה כפייתית לעשות אותה כאילו נגד רצונך בצורה אובססיבית.
כל דבר שאותו עושה האדם בצורה כאילו בלתי נשלטת, כל דבר כזה הוא בעצם סוג של אובססיה. אפילו צורת חשיבה כלשהי יכולה להיות אובססיבית. לדוגמה אדם רגיל להגיב רגשית בצורה כלשהי כלפי משהו. ולמרות שהוא מבין שבאמת הוא לא אמור להגיב כך, עדיין הוא מרגיש כאילו זה לא בשליטתו איך להגיב. והרי שיש לנו אובססיה.
כל אחד וההפרעה שלו, ישנם אנשים שמפריעה להם שטות כזו וישנם אנשים שמפריעה להם שטות אחרת, אך בכל המקרים מדובר על התנהגות כאילו כפייתית וכאילו בלתי נשלטת.
אובססיה לא הגיונית, לא בהכרח מלווה בתחושה של פחד כמו במקרה של פוביות ופחדים לא הגיוניים. אבל עדיין היא מציקה ועדיין היה טוב יותר אילו אותה התנהגות אובססיבית לא היתה שם. ונשאלות השאלות, כיצד זה יתכן שהאדם עושה משהו כאילו נגד רצונו? כיצד האדם בעצמו עוזר לאובססיה של עצמו? ומה באפשרותו של האדם לעשות עם התנהגות אובססיבית וכיצד בעצם ניתן להשתחרר מהתנהגות כאילו כפייתית?
אז הבשורה המשמחת בנושא הזה היא, כי לכל אדם יש בחירה חופשית לעשות ולחשוב כרצונו. אם ייקחו בן אדם ויקשרו את ידיו, יסתמו את אוזניו ויעצמו את עיניו ואפילו ימנעו ממנו לנשום, עדיין יהיה דבר אחד שלא יהיה ניתן למנוע ממנו לעשות והוא לחשוב ולרצות. מהות האדם היא המחשבה שלו ולאדם יש בחירה חופשית על מה לחשוב.
כפי שכבר התבאר אין באפשרותו של האדם לחשוב על 2 דברים במקביל באותו הרגע. באפשרותך לחשוב על 2 דברים בזה אחר זה, אך לא באותה השניה (ראה כאן). והדבר הזה בעצם מאפשר לאדם לבחור בכל רגע נתון על מה לחשוב. והבשורה המשמחת היא, כי אם באמת רוצים, אז יש פתרון לאובססיה ולטורדנות כפייתית על ידי שימוש נכון בכוח המחשבה כדלהלן.
הקושי הגדול ביותר של האדם להתגבר על הרע, הוא מחמת שהוא מנסה להלחם בו. כי באמת לא מתפקידו של האדם להלחם ברע, תפקידו של האדם הוא לעשות טוב בלבד! זה אולי ישמע כפרדוקס, אבל הקושי הגדול ביותר להיפטר מאובססיה, נובע מהרצון להיפטר ממנה ולהלחם בה.
בפועל יש 2 אפשרויות בלבד, או שהפעולה האובססיבית שהאדם עושה היא פעולה שהוא עושה אותה כאקט הישרדותי לבריאות גופו, או שזאת התנהגות מציקה ומיותרת. כל אדם לדוגמה נושם באופן אובססיבי כל הזמן, ממצמץ בעיניו כל דקה וכל הדברים האלו האדם עושה אותם באופן אובססיבי. האדם אוכל שותה וישן בכל יום באופן אובססיבי ועוד. אלא שהפעולות האלו הן פעולות שאי אפשר להתקיים פיזית בלעדיהן.
מאוד נחמד היה לחיות בעולם שבו לא צריך לאכול לשתות ולישון, אפשר לעשות מה שרוצים בלי לאכול וכולי (ואז גם לא היה צריך לעבוד בשביל אוכל), אבל כרגע אין ברירה אלא לאכול וכולי. וההתנהגות האובססיבית הזאת של בני האדם לאכול כל יום ואפילו כמה פעמים ביום, זאת התנהגות נצרכת לקיום העולם.
יחד עם זאת, כל שאר ההתנהגויות האובססיביות שעליהן אנחנו מדברים, הן התנהגויות שאינן נצרכות לקיום האדם ועולמו, הן התנהגויות שאילו האדם לא היה רגיל אליהן, אז הוא לא היה מאמץ אותן מרצונו. בשונה מאכילה שתייה וכולי כנ"ל.
אם נתבונן נראה, כי בפועל כל מה שצריך לעשות כדי להיפטר מאובססיה ומהתנהגות כפייתית, זה פשוט לא לעשות את אותו הדבר.
ז"א אתה לא צריך לעשות שום פעולה באופן אקטיבי כדי להיפטר מהתנהגות אובססיבית, צריך פשוט לא לעשות את אותו הדבר באופן פסיבי שזה כמובן קל בהרבה. ועל פניו זה נשמע פשוט מאוד לא לעשות משהו, כי בסך הכל לא צריך לעשות כלום כדי להיפטר מההתנהגות השטותית הזאת, כי בסך הכל צריך לא לעשות משהו.
אלא שהקושי הגדול ביותר של האדם להיפטר מהתנהגות כפייתית, נובע מכך שהאדם מנסה להלחם באותה התנהגות וזה מה שמחזק את האובססיה. וניתן נקודה למחשבה: כל אדם רוצה להרגיש חופשי. מתי קל יותר לילד לאכול, כאשר אומרים לו לאכול או כאשר הוא בוחר לבוא לאכול מרצונו החופשי? מתי קל לך יותר לעשות פעולה כלשהי, כאשר מכריחים אותך לעשות אותה או כאשר אתה עושה אותה מרצונך החופשי?
התשובה כמובן היא, כי לעשות משהו מתוך רצון חופשי זה הרבה יותר נעים מאשר לעשות משהו מתוך כפיה, גם אם הוא חיובי וגם אם תכננת לעשות אותו קודם לכן. עצם זה שאתה מרגיש מוכרח, זה עצמו גורם לך לתחושה לא נעימה, לתחושה של בית כלא וחוסר חופש נפשי.
כאשר האדם מחליט בהחלטה נחושה להילחם ברע ומחליט שמעכשיו הוא לא רוצה לחשוב על X ולא רוצה לעשות X, בו ברגע הדבר הזה משדר לו תחושה של בית כלא, כי עכשיו הוא מרגיש שהוא כאילו "חייב" לא לעשות את אותה השטות. אדם נורמאלי מבין שהוא "לא חייב" להכניס את היד לאש, אבל אם יגידו לך שאסור לך להכניס את היד לאש, אז אתה תרגיש שאתה "חייב לא" להכניס את היד לאש. במקום להרגיש "חופשי" מהצורך להכניס את היד לאש, אתה תרגיש כאילו אתה "מוכרח" לא להכניס את היד לאש.
והדבר הזה הוא אחד מהגורמים לכך שהאדם מרגיש שהוא כן חייב להכניס את היד לאש. ולא משנה כמה שטותית תהיה הפעולה, עדיין האדם מרגיש את הצורך לעשות אותה. ולכן כאשר הוא עושה אותה, אומנם זה גורם לו למה שגורם, אבל הוא גם מרגיש תחושת הקלה.
כי באמת בתוכו תוכו לא משנה מה היתה הפעולה וכמה נזק היא גרמה, ברגע שהוא עשה אותה מתוך בחירה מלאה, זה בעצם גורם לו להרגיש בתוך תוכו אדם חופשי שאינו כפוף למגבלה של לא לעשות את אותו דבר שטות. למרות שבאמת הוא בכלל לא היה צריך לעשות את זה, ורק המלחמה שלו בדבר גרמה לו לרצות לעשות את אותה שטות כדי להרגיש אדם חופשי.
כך שבעצם ככל שהאדם נלחם יותר רגשית באותה אובססיה, כך הוא מחזק אותה יותר! וכפי שהתבאר לגבי הנושא של שליטה במחשבה, כי אם לא רוצים לחשוב על משהו, זה אומר שאסור לחשוב עליו לחלוטין. לא לחשוב אפילו לא על האם חושבים עליו, פשוט לא לחשוב עליו בכלל.
כי אם תחשוב על האם אתה עדיין חושב ואם תחשוב על זה שאתה לא רוצה לחשוב, זה בעצמו מקבע את המחשבה שעליה לא רוצים לחשוב. אולי זה נשמע לא פייר, שככל שתרצה יותר לא לחשוב על משהו, כך דווקא כן תחשוב עליו יותר. אבל באמת זה דבר מצוין, כי בעצם ניתן להבין כי כדי לא לחשוב על משהו, צריך בסך הכל רצון כנה וחזק שלא לחשוב עליו בכלל ואז הוא יעלם מעצמו, אא"כ הוא נצרך להישרדות גופך, כגון הצורך באכילה / נשימה כנ"ל.
וכמובן שישר נשאלת השאלה, רגע אחד, אז אם אני לא אלחם במחשבה הזאת, אז מה, האם אני אמור להמשיך לעשות אותה?!
התשובה על כך היא ממש פשוטה. ראשית מובטח לך שברגע שתפסיק להלחם באותה מחשבה לגמרי, באותו הרגע היא תעלם לגמרי. כי היא קיימת רק עם חושבים עליה. ואם לא חושבים על משהו הוא באמת לא קיים. וכל זמן שמנסים להילחם במשהו, הרי שהוא קיים. ואם באמת לאמיתה תחליט שלא משנה מה יקרה, אתה לא נלחם, המחשבה וההתנהגות האובססיבית תעלם מעצמה.
אבל בנוסף הרי בכל מקרה אתה עושה את אותו הדבר כאילו נגד רצונך, אז מה בדיוק זה עוזר לך להלחם בו?! התועלת היחידה שלך מהמלחמה בחול הטובעני שבו אתה נמצא, הוא בכך שאתה בכל פעם מתבאס מחדש מכך שעשית משהו בצורה כפויה כאילו נגד רצונך. אבל איזו תועלת אמיתית יוצאת לך מהמלחמה?
התועלת היחידה היא שמצפונית נראה לך שכאילו אתה באמת עושה משהו בעניין האובססיה וההרגל שממנו אתה רוצה להשתחרר, אבל באמת מבחינת התוצאות זה לא עוזר לך בשום דבר. תילחם כמה שאתה רוצה, ההתנהגות האובססיבית חזקה ממך, אז למה להלחם בה ולסבול רגשית סתם?
נניח שמישהו חזק ממך תופס לך את הידיים נגד רצונך, מה הטעם בלהילחם בו? שום תועלת מעשית לא צומחת מכך. וכל שכן שכפי שכבר התבאר, ככל שאתה נלחם באותו חול טובעני יותר, כך אתה שוקע בו יותר ומחזק אותו יותר. עצום את עיניך לרגע אחד ודמיין שהרגל הימנית שלך מגרדת לך קצת. נכון שהיא מגרדת קצת? נניח שמגרדת לך הרגל קצת, מה יקרה אם תגרד אותה באופן אובססיבי? הוא פשוט תגרד עוד יותר. אז מה לעשות אם הרגל ממשיכה לגרד? פשוט תפסיק לגרד וכך תגדיל את הסיכוי שהגירוד יעבור מעצמו (אא"כ קיימת בעיה רפואית אמיתית ולא סתם תחושה ודמיון של גירוד).
אבל מה אתה אמור לעשות בפועל אם הרגל מגרדת, מה עושים בפועל עם הגירוד?
התשובה היא שלא עושים כלום! פשוט ממשיכים הלאה ברצף הפעולות שעשית לפני שהרגל התחילה לגרד והגירוד יעבור מעצמו. אבל מה, לא לעשות כלום? כן, לא לעשות כלום לגבי הגירוד, אבל כן לעשות ולהתעסק עם משהו אחר, עד שהגירוד יעבור מעצמו. ואם אתה ממשיך בעיסוקיך אבל תחושת הגירוד הדמיוני והרצון האובססיבי לגרד את הרגל ממשיך להציק, מה עושים אז?
התשובה היא כי שוב פעם לא עושים כלום, אלא ממשיכים הלאה. בהנחה שאין לך בעיה רפואית אמיתית והגירוד הוא סתם דמיוני (דהיינו אובססיה שטותית), במקרה כזה אסור לך להלחם ברע ובגירוד, כי זה רק יחזק אותו, אבל אתה כן צריך לשכוח ממנו לגמרי, על ידי זה שתתעסק במשהו אחר.
וכפי שכבר התבאר בהרחבה, כי הדרך להשתחרר ממחשבות טורדניות, היא רק על ידי זה שמתעלמים מהן לחלוטין. אין דרך אחרת, חייבים לחשוב על משהו אחד כדי לא לחשוב על משהו אחר. הדבר זה משחרר את האדם לחלוטין מהמלחמה ללא תועלת שלו ברע. עליך להתמקד רק בדבר אחד בלבד, בלעשות משהו אחר טוב, הרע כבר יעלם ממילא. ברגע הזה פוטרת מתפקידך כלוחם חושך, מהיום אתה מדליק אור. זהו, אתה לא צריך להמשיך להלחם במלחמה ללא תועלת במה שמטריד אותך, פשוט תתעסק במשהו חיובי אחר והכל יסתדר מעצמו.
אבל אתה חייב לשים לב לכך, שאתה מפסיק להלחם גם ברמה הרגשית, כי כל מלחמה באויב רק מחזקת אותו. זה אולי נשמע מוזר, אבל ככה זה. והדרך היחידה להלחם בחושך היא על ידי הדלקת אור. אתה לא צריך להלחם בעצמך, אתה צריך פשוט לאהוב את עצמך ולעשות משהו חיובי חדש והרע יעלם מעצמו בדרך פלא ללא מאמץ.
נקודה חשוב נוספת וקריטית בדרך לשחרור נפשי מהמלחמה באובססיה, היא שעליך לשים לב לכך שאתה מפסיק מיידית את כל הפעולות ואת כל הדברים שעשית עד כה כחלק מהמלחמה הכוללת שלך באותה אובססיה ובאותו הרגל. והדברים אמורים כלפי אנשים שעושים כל מיני פעולות שתכליתן היא אינה לעשות משהו טוב עבור עצמם, אלא כדי למנוע מעצמם את עשיית הרע. יש אנשים שמשנים את סדר היום שלהם ומתזמנים את סדר היום ואת החיים שלהם בצורה כזאת, כדי שהאובססיה שלהם לא תפריע להם. אבל זו באמת שטות, כי כל הדברים האלו רק מחזקים את האובססיה כנ"ל.
לכן שלב ראשון תתחיל לחיות כרגיל.
ז"א תעשה התחלה חדשה לחלוטין ותיצור לעצמך חיים חדשים לחלוטין שאין להם שום קשר לאותה התנהגות טורדנית כפייתית ואותה אובססיה. פשוט תתחיל לחיות את החיים לגמרי מחדש, כאילו אין לך ומעולם לא היתה לך את אותה האובססיה. תחשוב שממש בשניה הזאת נולדת ואתה פותח דף חדש לחלוטין ומתחיל הכל מחדש מדף נקי בלי שום קשר לרע שבו אתה נלחם. כל סטייה מהנושא הזה, וכל התנהגות שנובעת ושנעשית רק בגלל קיומה של אותה אובססיה, כל פעולה כזו רק מחזקת את אותה האובססיה הטורדנית.
המשך כאן: אובססיות - מה עושים איתן ? מה עושים עם הפרעה טורדנית כפייתית ? חלק 2.
טל
050-3331-331