לפניכם מאמר הנוגע באקסיומות וסטראוטיפים בסיסיים הקשורים ברווקות. בתחתית לינקים לתכנים נוספים לרווקים / ות.
התגנבות יחידים
כולנו גדלנו על הרעיון "לא טוב היות האדם לבדו", כולנו מסכימים עם "טובים השניים".
אין כמעט אחיזה בתרבות שלנו לרעיון ההתפתחות היחידני, לחיות כיחיד ולא כחלק ממשפחה. ברצוני לקרוא תיגר על המוסכמות והאמונות המאפשרות יחס שלילי כלפי רווקים. אמונות שהן כה בסיסיות שקשה לשים לב לקיומן.
נתחיל עם למה מייחסים מידה של פגימות ל'רווקים'?
הספרות אומרת, כי את הרווק (כך נדמה) לא בחרו. אי הבחירה אומרת, בתת - מודע, אי כשירות חברתית. המסר הלא מודע הוא: אם לפחות אדם אחד בחר בך ואוהב אותך, אתה כשיר. איש לא עוצר לחשוב, שבעוד שאת הרווק עשויים לבחור הרבה אנשים, משך הרבה פעמים.. אקט הנישואין מהווה בחירה אחת מכריעה. האם בחירה זו מעידה יותר על כשירות חברתית? על מהותו של האדם? נקודה למחשבה.
חובת ההוכחה
רווקים נתקלים בתדירות גבוהה במסרים הנחווים כהאשמה, מצד בני משפחה אחרים, מצד חברים. "איך זה שאתה עדיין רווק? " "איך אחת כמוך, עדיין לא נשואה / עם ילדים? " חובת ההוכחה נחה על כתפי הרווקים להוכיח שאינם כאלה, פגומים, מוזרים או שליליים. עליהם לספק סיבה להיותם חופשיים מהנורמה המקובלת, כזו שתניח את הדעת.
ע"פ מחקרים עדכניים שנערכו בארה"ב, גם רווקים מחזיקים באותם סטריאוטיפים לגבי עצמם. רוב האנשים עדיין מחזיקים בעמדות שליליות כלפי רווקות. רוב האנשים, רואים ברווקות מצב זמני, שאמור להשתנות, מצב שלא נחשב רצוי - מלכתחילה. כמו אין בו ולא כלום כשלעצמו אלא הוא מעין זמן המתנה עד שתמצא את 'הנכון' שלך ותהייה בזוג. ואולי זהו זמן אידיאלי, אופטימאלי, של עצמאות שמאפשר התפתחות? הרי רק לאחר השגת הכרות עמוקה עם עצמו כיחיד, יכול האדם לפעול מתוך מהותו הפנימית ולהגשים באופן רחב יותר את עצמו. הקמת משפחה בהחלט יכולה להיות חלק מהגשמה זו, אבל מה עוד? נראה שהדאגה להמשך קיומו של המין האנושי מאפילה על אפשרויות אחרות שקיימות: אנו פה גם כדי לייצר משהו? להותיר מסר ייחודי לנו? לפתח תחומים שונים המסקרנים אותנו במיוחד, ולהשפיע על אחרים מתוך ההתנסויות הייחודיות לנו? האין זאת תרומה חשובה להמשך קיומו של המין האנושי? חסרים אנשים בוגרים ואחראיים שבידהם משאבים כמו זמן ומידות טובות להצעיד אותנו קדימה. לא עושה רושם שהמין האנושי בסכנת הכחדה. כך שהעיסוק בהולדה אינו צו השעה.
מה המשותף לבטהובן, מנדלסון, שופן וואגנר?
התאורטיקן אריקסון מגדיר במודל ההתפתחות שייצר את השלב הסופי בהתבגרות כשלב בו האדם מקריב עצמו למען אחרים, מקים משפחה ומביא ילדים: שלב הדאגה לדור הבא, או המשכיות הגזע. התרומה לחברה, כמו גם דרגת המוסריות הגבוהה מחוברת בתודעה עם הבאת ילדים לעולם. ומה עם אדם שמסיבות שונות לא יכול להביא ילדים לעולם? לעולם יחשב שלא סיים את התפתחותו כבוגר? סרטים ויצירות תרבות אחרות מציגים אמהות (הורים) כמעניקים, אוהבים, ורווקים כדמויות ממורמרות. כאילו שאין הורים נוטשים, קרים, מרוחקים וחסרי רגישות, וכאילו שאין רווקים מלאי רוך והבנה. בטהובן אגב, לא נישא מעולם ולא הביא ילדים. האם קיים ספק באשר לתרומתו לכלל האנושות? אם בגרמניה של המאה ה 18 התאפשר לחיות בלי להינשא, קל וחומר כיום. דוגמאות נוספות למלחינים ידועים ללא ילדים: מנדלסון, שומן, שופן, ברהמס, ואגנר וורדי. הדוגמאות חשובות, כדי שלא נטעה לחשוב שמדובר במקרה חד פעמי ויוצא דופן. יש להתחיל לחשוב על החיים כהזדמנות להתפתחות, וזו עשויה להתרחש לאו דווקא בנתיב המצופה. העולם מחכה לעשייה, הרעיונית והאחרת שלך, על - מנת להפוך למקום שטוב יותר לחיות בו. אם כך ירגיש כל אדם לפני שלב בחירת בן הזוג והמעבר להורות, נרוויח כולנו.
והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה..
המסר שמשדרת החברה לפרטים הוא שהאושר טמון בנישואים, בחיי משפחה ובגידול ילדים ("ילדים זה שמחה"). נשואים באמת מאושרים יותר מרווקים? מחקרים על אושר (hapyness) מראים כי ככל שלאדם יש יותר בחירה חופשית, כך יהיה יותר מאושר יותר. ומה רבים האנשים סביבנו שחיים בנישואין, עם ילדים, מבלי שבחרו בכך באמת. מחקרים אחרים מראים כי אושר קשור בכמות ובאיכות הקשרים החברתיים שיש לאדם. נמצא (DePaulo M.B, Wendy L.M, 2005) כי כמעט ואין פער בין רווקים לנשואים בקבוצת האנשים המאושרים ביותר מבחינה זו.
עוד מעניין לגלות, כי במחקרים ממשלתיים שנעשו באוכלוסיה הבוגרת (מעל גיל 60), ושבדקו רמות אושר ואיכות חיים (well being), נמצא כי מבוגרים / קשישים שחיו כיחידים (שמעולם לא נישאו) - מאושרים יותר, בריאים ועצמאיים יותר מנשואים באותן קבוצות גיל. עד כמה אנו ערים למסרים השוללים את החיים ביחידות? עד כמה אנו מאמינים בהם בעצמינו?
פיתוח יחידים למודעות גבוהה
התפתחות כיחיד חשובה לעין ערוך ליכולתו של אדם להגיע לשורש קיומו, ולהגשים את עצמו במלאות בחייו. התפתחות, תאפשר לכל יחיד להיות הורה טוב יותר (למי שיבחר בהורות), להיות בן / בת זוג המסוגלים לקיים התקשרות מכבדת, התפתחות תאפשר לכל יחיד, לתרום את פועלו לחברה האנושית מתוך אוטנטיות שמחה וסיפוק.
רווקים יקרים, העבירו לינק זה הלאה ובחרו לחיות את רווקותכם מתוך בחירה ועוצמה.
התגנבות יחידים
כולנו גדלנו על הרעיון "לא טוב היות האדם לבדו", כולנו מסכימים עם "טובים השניים".
אין כמעט אחיזה בתרבות שלנו לרעיון ההתפתחות היחידני, לחיות כיחיד ולא כחלק ממשפחה. ברצוני לקרוא תיגר על המוסכמות והאמונות המאפשרות יחס שלילי כלפי רווקים. אמונות שהן כה בסיסיות שקשה לשים לב לקיומן.
נתחיל עם למה מייחסים מידה של פגימות ל'רווקים'?
הספרות אומרת, כי את הרווק (כך נדמה) לא בחרו. אי הבחירה אומרת, בתת - מודע, אי כשירות חברתית. המסר הלא מודע הוא: אם לפחות אדם אחד בחר בך ואוהב אותך, אתה כשיר. איש לא עוצר לחשוב, שבעוד שאת הרווק עשויים לבחור הרבה אנשים, משך הרבה פעמים.. אקט הנישואין מהווה בחירה אחת מכריעה. האם בחירה זו מעידה יותר על כשירות חברתית? על מהותו של האדם? נקודה למחשבה.
חובת ההוכחה
רווקים נתקלים בתדירות גבוהה במסרים הנחווים כהאשמה, מצד בני משפחה אחרים, מצד חברים. "איך זה שאתה עדיין רווק? " "איך אחת כמוך, עדיין לא נשואה / עם ילדים? " חובת ההוכחה נחה על כתפי הרווקים להוכיח שאינם כאלה, פגומים, מוזרים או שליליים. עליהם לספק סיבה להיותם חופשיים מהנורמה המקובלת, כזו שתניח את הדעת.
ע"פ מחקרים עדכניים שנערכו בארה"ב, גם רווקים מחזיקים באותם סטריאוטיפים לגבי עצמם. רוב האנשים עדיין מחזיקים בעמדות שליליות כלפי רווקות. רוב האנשים, רואים ברווקות מצב זמני, שאמור להשתנות, מצב שלא נחשב רצוי - מלכתחילה. כמו אין בו ולא כלום כשלעצמו אלא הוא מעין זמן המתנה עד שתמצא את 'הנכון' שלך ותהייה בזוג. ואולי זהו זמן אידיאלי, אופטימאלי, של עצמאות שמאפשר התפתחות? הרי רק לאחר השגת הכרות עמוקה עם עצמו כיחיד, יכול האדם לפעול מתוך מהותו הפנימית ולהגשים באופן רחב יותר את עצמו. הקמת משפחה בהחלט יכולה להיות חלק מהגשמה זו, אבל מה עוד? נראה שהדאגה להמשך קיומו של המין האנושי מאפילה על אפשרויות אחרות שקיימות: אנו פה גם כדי לייצר משהו? להותיר מסר ייחודי לנו? לפתח תחומים שונים המסקרנים אותנו במיוחד, ולהשפיע על אחרים מתוך ההתנסויות הייחודיות לנו? האין זאת תרומה חשובה להמשך קיומו של המין האנושי? חסרים אנשים בוגרים ואחראיים שבידהם משאבים כמו זמן ומידות טובות להצעיד אותנו קדימה. לא עושה רושם שהמין האנושי בסכנת הכחדה. כך שהעיסוק בהולדה אינו צו השעה.
מה המשותף לבטהובן, מנדלסון, שופן וואגנר?
התאורטיקן אריקסון מגדיר במודל ההתפתחות שייצר את השלב הסופי בהתבגרות כשלב בו האדם מקריב עצמו למען אחרים, מקים משפחה ומביא ילדים: שלב הדאגה לדור הבא, או המשכיות הגזע. התרומה לחברה, כמו גם דרגת המוסריות הגבוהה מחוברת בתודעה עם הבאת ילדים לעולם. ומה עם אדם שמסיבות שונות לא יכול להביא ילדים לעולם? לעולם יחשב שלא סיים את התפתחותו כבוגר? סרטים ויצירות תרבות אחרות מציגים אמהות (הורים) כמעניקים, אוהבים, ורווקים כדמויות ממורמרות. כאילו שאין הורים נוטשים, קרים, מרוחקים וחסרי רגישות, וכאילו שאין רווקים מלאי רוך והבנה. בטהובן אגב, לא נישא מעולם ולא הביא ילדים. האם קיים ספק באשר לתרומתו לכלל האנושות? אם בגרמניה של המאה ה 18 התאפשר לחיות בלי להינשא, קל וחומר כיום. דוגמאות נוספות למלחינים ידועים ללא ילדים: מנדלסון, שומן, שופן, ברהמס, ואגנר וורדי. הדוגמאות חשובות, כדי שלא נטעה לחשוב שמדובר במקרה חד פעמי ויוצא דופן. יש להתחיל לחשוב על החיים כהזדמנות להתפתחות, וזו עשויה להתרחש לאו דווקא בנתיב המצופה. העולם מחכה לעשייה, הרעיונית והאחרת שלך, על - מנת להפוך למקום שטוב יותר לחיות בו. אם כך ירגיש כל אדם לפני שלב בחירת בן הזוג והמעבר להורות, נרוויח כולנו.
והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה..
המסר שמשדרת החברה לפרטים הוא שהאושר טמון בנישואים, בחיי משפחה ובגידול ילדים ("ילדים זה שמחה"). נשואים באמת מאושרים יותר מרווקים? מחקרים על אושר (hapyness) מראים כי ככל שלאדם יש יותר בחירה חופשית, כך יהיה יותר מאושר יותר. ומה רבים האנשים סביבנו שחיים בנישואין, עם ילדים, מבלי שבחרו בכך באמת. מחקרים אחרים מראים כי אושר קשור בכמות ובאיכות הקשרים החברתיים שיש לאדם. נמצא (DePaulo M.B, Wendy L.M, 2005) כי כמעט ואין פער בין רווקים לנשואים בקבוצת האנשים המאושרים ביותר מבחינה זו.
עוד מעניין לגלות, כי במחקרים ממשלתיים שנעשו באוכלוסיה הבוגרת (מעל גיל 60), ושבדקו רמות אושר ואיכות חיים (well being), נמצא כי מבוגרים / קשישים שחיו כיחידים (שמעולם לא נישאו) - מאושרים יותר, בריאים ועצמאיים יותר מנשואים באותן קבוצות גיל. עד כמה אנו ערים למסרים השוללים את החיים ביחידות? עד כמה אנו מאמינים בהם בעצמינו?
פיתוח יחידים למודעות גבוהה
התפתחות כיחיד חשובה לעין ערוך ליכולתו של אדם להגיע לשורש קיומו, ולהגשים את עצמו במלאות בחייו. התפתחות, תאפשר לכל יחיד להיות הורה טוב יותר (למי שיבחר בהורות), להיות בן / בת זוג המסוגלים לקיים התקשרות מכבדת, התפתחות תאפשר לכל יחיד, לתרום את פועלו לחברה האנושית מתוך אוטנטיות שמחה וסיפוק.
רווקים יקרים, העבירו לינק זה הלאה ובחרו לחיות את רווקותכם מתוך בחירה ועוצמה.
050-3331-331