הדשא של השכן. מדוע הוא נראה כירוק יותר? אנשים בד"כ חושבים כי הדשא של השכן שלהם ירוק יותר. הבנו כבר שגם אם הדשא של השכן ירוק יותר, זה עדיין לא אמור לעניין אותנו, כי זה לא יעשה אותנו למאושרים יותר. אבל בכל זאת כדאי להבין למה לאנשים נדמה כי הדשא של השכן ירוק יותר ומאיפה בדיוק נובע הדמיון הזה?

בחוש ניתן לראות, כי אם נעמוד בגינה שלנו על הדשא שלנו ונסתכל על הדשא של השכן שלנו בחצר שלו ליד הבית שלנו, בהנחה שהדשא של השכן ירוק באותה המידה כמו שלנו בדיוק, אנחנו עדיין נחשוב שהדשא שלו ירוק יותר. דבר זה נובע בגלל החלק של הדשא שאותו אנחנו רואים בדשא של השכן שלנו. כאשר האדם מסתכל על הדשא של עצמו, הוא רואה אותו מקרוב, האדם קרוב אליו ורואה שהוא לא מושלם. האדם רואה את כל החסרונות והלכלוכים שיש בדשא של עצמו, את חוסר האחידות שלו, את הצבעים הלא אחידים שלו וכולי.

לעומת זאת כאשר האדם מסתכל על הדשא של השכן שלו, הוא בד"כ רואה רק את החלק החיצוני של הדשא של השכן. האדם לא רואה את הדשא של השכן שלו מקרוב ולעומק. האדם לא רואה את הפגמים של הדשא של השכן, פגמים שניתן לראות אותם רק מקרוב. בגלל זה נדמה לאדם כאילו הדשא של השכן ירוק יותר. מרחוק רואים רק את מה שנראה חיצוני ויפה, אבל רק מקרוב רואים את הפנימי הלא תמיד מושלם.

והנמשל: כאשר האדם מסתכל על חיים של אדם אחר, נדמה לו בטעות, כי החיים של זה שמולו טובים יותר. וזה משום שהוא רואה את החיים של השכן שלו, רק מבחוץ ולא מבפנים. את החיים של עצמו, האדם מכיר עם כל החסרונות היחסיים שנדמים לו שיש לו, אבל האדם לא רואה את הבעיות של השכנים שלו. כי אנשים כלפי חוץ בדרך כלל מראים שהם מצליחים וכולי.

אנשים לא מסתובבים עם שלט שאומר שהרכב שלהם הוא בליסינג, הדירה שלהם ממושכנת לבנק, האישה שלהם לא ממש אוהבת אותם, הילדים שלהם לא מכבדים אותם, הם לא מאושרים מהעבודה שלהם וכיו"ב. לכן על פניו לפעמים נדמה לאדם כאילו הדשא של השכן שלו ירוק יותר מאשר שלו. ולכן יש לאנשים דמיון כי החיים של השכן שלהם מאושרים יותר מאשר החיים של עצמם.

אבל העיקר שצריך לזכור אותו הוא, שהחיים מתרחשים בתוכך ולא מחוצה לך. החיים / האושר / שמחה / שלוות נפש / רוגע וכולי, אלו הכל דברים שקורים בתוכך, במחשבות / תחושות שלך בתוכך אך לא בחוץ. את זה אתה בד"כ לא רואה אצל אדם אחר, עד כמה הוא מרגיש שיש לו, עד כמה הוא בכלל נהנה רגשית ממה שיש לו, כמה מצב רוח אמיתי יש לו בתוכו בפנים בעומק שאותו הוא מסתיר, לפעמים גם מעצמו.

עיקר החיים הם בתוכך, זה העיקר שבו אתה צריך להתמקד. לאהוב את עצמך מבפנים בלי קשר למה שיש / אין לך בחיצוני. האהבה שלך לעצמך ולחיים, אסור לה שהיא תהיה תלוי בדבר כלשהו. היא צריכה להיות מוחלטת ללא תנאים וסיבות באשר הם. עליך לדעת לחיות את החיים של עצמך! בלי השוואות כלשהם לאחרים. רק כך תוכל להיות אדם מאושר באמת בשביל עצמך. בהצלחה.

לקריאה נוספת:

למה לא כדאי להסתכל על הדשא של השכן?

האם הדשא שלי ירוק כפי שהוא יכול להיות?

---

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

מתוך הסיפור על החכם והתם. תהיה שמח, גם אם יחשבו שאתה משוגע. אדרבה, מי שחושב שאתה משוגע, הוא בעצמו טיפש. מה לך ולמעשיהם של אחרים? זה מעשה שלו וזה מעשה שלי!

"הַתָּם וּמִנְהָגוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה מְאד, וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד... וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד...

הֵשִׁיב לָהּ [התם לאישתו ששאלה אותו למה אחרים מרוויחים יותר כסף ממנו] : מַה לִּי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! וְעוֹד: לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים? וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד.

וְאֵצֶל הָעוֹלָם הָיָה לְלַעַג, וְהִשִּׂיגוּ תַּאֲוָתָם בּוֹ, שֶׁמָּצְאוּ מִמִּי לְהִתְלוֹצֵץ כִּרְצוֹנָם, כִּי הָיָה נִדְמֶה לִמְשֻׁגָּע. וְהָיוּ בָּאִים בְּנֵי אָדָם, וְהִתְחִילוּ בְּכַוָּנָה לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְלוֹצֵץ... וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה, שֶׁכַּוָּנָתָם לְלֵיצָנוּת, הָיָה אוֹמֵר: מַה יִּהְיֶה כְּשֶׁתִּהְיֶה חָכָם מִמֶּנִּי? הֲלא אֲזַי תִּהְיֶה שׁוֹטֶה, כִּי מָה אֲנִי נֶחֱשָׁב?! וּכְשֶׁתִּהְיֶה חָכָם מִמֶּנִּי, אַדְּרַבָּא, אֲזַי תִּהְיֶה שׁוֹטֶה! "

"הַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְרָץ בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְיָדוֹ סְגוּרָה וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ וְהוּא מְרַמֶּה בְּנֵי אָדָם וְשׁוֹאֵל לְכָל אֶחָד, מָה אֲנִי אוֹחֵז? וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא אוֹחֵז מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה, וְעַל כֵּן הַכּל רָצִים אַחֲרָיו כִּי כָּל אֶחָד סוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּה כְּלוּם. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְרַמֶּה כָּל הָעוֹלָם וְהַכּל רָצִים אַחֲרָיו, וּמְרַמֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁטוּתוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בַּסּוֹף הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּהּ כְּלוּם כִּי אֵין מִי שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ אֶצְלוֹ

גַּם נִדְמוּ כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעוֹלָם כְּמוֹ עַמּוּדֵי אוֹר הַנִּכְנָסִין בַּבַּיִת מִן אוֹר הַחַמָּה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהֵם נִדְמִין לְעַמּוּדִים מֵחֲמַת הַזְּרִיחָה שֶׁל הַחַמָּה, וּכְאִלּוּ רוֹצִים לִתְפּס אוֹתָן הָעַמּוּדֵי אוֹר שֶׁתּוֹפְסִים וְחוֹטְפִים וְאֵין בְּתוֹךְ הַיָּד כְּלוּם כָּךְ הֵם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה"

"מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמָה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁעַכְשָׁו יִפְעל וְכֵן בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנִּתְעַכֵּב הַרְבֵּה שָׁם וְאָמַר, שֶׁכֵּן הַדֶּרֶךְ כְּשֶׁבָּאִין לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁנִּדְמֶה בְּכָל פַּעַם עַתָּה אֶפְעל עַתָּה אֶפְעל וְכוּ' וְכוּ'...

הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַטְעָה אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם, עַל לא דָּבָר, בְּשֶׁקֶר גָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְהוּא נִסָּת אַחֲרֶיהָ, וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ וְנִדְמֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּרְוִיחַ יוֹתֵר וִימַלֵּא תַּאֲוָתוֹ יוֹתֵר וְרָץ אַחֲרֵיהֶם כַּמָּה עִתִּים, וּפִתְאם נִתְעַלְּמוּ, וּבוֹרְחִים וּמִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל הַתַּאֲווֹת כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן לִפְעָמִים, שֶׁהַתַּאֲווֹת מִסְתַּלְּקִים קְצָת וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹצֶה לִפָּרֵד מֵהֶם, אֲזַי חוֹזְרִים וּמוֹשִׁיטִים ראשָׁם, וְהוּא חוֹזֵר וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם וְכֵן מִתְנַהֵג לְהַלָּן שֶׁתֵּכֶף שֶׁמּוֹשִׁיטִים ראשָׁם הוּא חוֹזֵר לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם"