אם ראית תלמיד חכם, אחד שהוא נוקם ונוטר כנחש, חגרהו חזק למותניך, לסוף שתהנה מתלמודו
התלמיד החכם שנוקם ונוטר הוא משל להיבט פנימי, בכל אדם יש את הצד הזה שרוצה לדעת מהי
האמת.
הנוקם והנוטר אוחז בחרב המתהפכת והמשל הוא לזה שהאדם לוקח כל טענה או הנחה ומנסה
להוכיח בדיוק את הפך הטענה, מהפכה מצד לצד כחרב המתהפכת.
וכמובן שלא מדובר במחלוקת לשם הוויכוח והריב, אלא רק למען האמת. זו מחלוקת למטרה טובה
כמו שכתב רבי נחמן במקום אחר "מותר לשנות בדבר השלום".
חשוב להבין שמדובר קודם כל על מחלוקת פנימית. עצם זה שהאדם שואל את עצמו שאלות כל הזמן ולא בטוח מהי התשובה, זה אומר שהוא נמצא בקונפליקט פנימי.
יש לאדם ספקות לגבי האמת, הוא לא בטוח אם יש או אין, אם נכון או לא נכון, אם זה טוב או רע בדומה למשיכת חבל משני קצוות, כאשר החבל הוא האדם נמתח ונמשך משני קצוות עולמו הפנימי.
וְאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נוֹקְמִים וְנוֹטְרִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מֵאֲלָפִים מֵאוֹת הֵם חֲגוֹרָה לַמָּשִׁיחַ.
ואומר רבי נחמן שצריך לחגור את התלמיד החכם הזה חזק למותניים. החכם שנוקם ונוטר, הוא חגורה למשיח והוא זה שיוציא אותנו לחופש.
מדובר בשלב התפתחות אישי שבו האדם מפסיק להסתמך על דעתם של אחרים, הוא חוקר ומברר הכל בעצמו. חוסר התלות וההסתמכות על דעתם של אחרים, מובילה את האדם לחופש ועצמאות מחשבתית.
ועַל יְדֵי שֶׁהוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר, יָכוֹל לְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת דְּהַיְנוּ לְחַלֵּק אוֹר גָּדוֹל לַחֲלָקִים וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים
לֵהָנוֹת מִתַּלְמוּדוֹ.
לחלק אלפים למאות זה לקחת דבר גדול שאי אפשר להבינו בשכל מחמת גודלו ולחלק אותו למנות
קטנות, בדומה למורה שרוצה ללמד את התלמידים שלו לפתור בעיות מתמטיות.
כדי להשיג את המטרה עליו לחלק את הלימוד למנות קטנות וללמדם דברים בסיסיים יותר כמו חיבור וחיסור, כפל וחילוק, סדר פעולות וכו. המורה מתחיל עם מספר הקדמות במטרה להשיג את המכוון - תת לתלמידים את הכלים לפתור בעיות לבד.
ובדומה לזה על מנת שנוכל להבין את האינסוף שהוא המכוון צריך לשם כך הקדמות רבות, כי נכון
לעכשיו הבנת האינסוף היא בבחינת מקיף לשכל ואי אפשר להכניס את המקיף לתוך השכל בבת אחת, צריך לחלק את ההבנה הזו לחלקים כדי שנוכל להכניס את המקיף פנימה אל תוך השכל, לאט ובהדרגה.
חשוב להפנים שעיקר הטלת הספק היא פנימית, חקר עצמי והטלת ספק באמונות כוזבות - "קליפות".
דוגמא לטענה: רע לי כי אני מפחד להיכשל.
שאלות לדוגמא: מי אמר שהכישלון הוא רע? אולי בכלל עדיף להיכשל? ולמה בכלל אני רוצה הצלחה? מה זה נותן לי? ונניח והכישלון הוא רע, מי אמר שרע זה רע? מי בדיוק החליט שזה ככה? למה אני רוצה להרגיש טוב ולא רע? והשאלות הנ"ל בהדרגה מוציאות את האדם לחופשי.
ולכן הצדיק שנוקם ונוטר כנחש ומטיל ספק בכל דבר, הוא חגורה לחוגר - המשיח, לפני שזה יוצא למלחמה.
וחשוב לזכור:
"כי קודם שניצח המלחמה, אזי אל יתהלל חוגר כמפתח. ואחר כך כשנוצח, אז הוא איש מלחמה".
התלמיד החכם שנוקם ונוטר הוא משל להיבט פנימי, בכל אדם יש את הצד הזה שרוצה לדעת מהי
האמת.
הנוקם והנוטר אוחז בחרב המתהפכת והמשל הוא לזה שהאדם לוקח כל טענה או הנחה ומנסה
להוכיח בדיוק את הפך הטענה, מהפכה מצד לצד כחרב המתהפכת.
וכמובן שלא מדובר במחלוקת לשם הוויכוח והריב, אלא רק למען האמת. זו מחלוקת למטרה טובה
כמו שכתב רבי נחמן במקום אחר "מותר לשנות בדבר השלום".
חשוב להבין שמדובר קודם כל על מחלוקת פנימית. עצם זה שהאדם שואל את עצמו שאלות כל הזמן ולא בטוח מהי התשובה, זה אומר שהוא נמצא בקונפליקט פנימי.
יש לאדם ספקות לגבי האמת, הוא לא בטוח אם יש או אין, אם נכון או לא נכון, אם זה טוב או רע בדומה למשיכת חבל משני קצוות, כאשר החבל הוא האדם נמתח ונמשך משני קצוות עולמו הפנימי.
וְאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נוֹקְמִים וְנוֹטְרִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מֵאֲלָפִים מֵאוֹת הֵם חֲגוֹרָה לַמָּשִׁיחַ.
ואומר רבי נחמן שצריך לחגור את התלמיד החכם הזה חזק למותניים. החכם שנוקם ונוטר, הוא חגורה למשיח והוא זה שיוציא אותנו לחופש.
מדובר בשלב התפתחות אישי שבו האדם מפסיק להסתמך על דעתם של אחרים, הוא חוקר ומברר הכל בעצמו. חוסר התלות וההסתמכות על דעתם של אחרים, מובילה את האדם לחופש ועצמאות מחשבתית.
ועַל יְדֵי שֶׁהוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר, יָכוֹל לְחַלֵּק אֲלָפִים לְמֵאוֹת דְּהַיְנוּ לְחַלֵּק אוֹר גָּדוֹל לַחֲלָקִים וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים
לֵהָנוֹת מִתַּלְמוּדוֹ.
לחלק אלפים למאות זה לקחת דבר גדול שאי אפשר להבינו בשכל מחמת גודלו ולחלק אותו למנות
קטנות, בדומה למורה שרוצה ללמד את התלמידים שלו לפתור בעיות מתמטיות.
כדי להשיג את המטרה עליו לחלק את הלימוד למנות קטנות וללמדם דברים בסיסיים יותר כמו חיבור וחיסור, כפל וחילוק, סדר פעולות וכו. המורה מתחיל עם מספר הקדמות במטרה להשיג את המכוון - תת לתלמידים את הכלים לפתור בעיות לבד.
ובדומה לזה על מנת שנוכל להבין את האינסוף שהוא המכוון צריך לשם כך הקדמות רבות, כי נכון
לעכשיו הבנת האינסוף היא בבחינת מקיף לשכל ואי אפשר להכניס את המקיף לתוך השכל בבת אחת, צריך לחלק את ההבנה הזו לחלקים כדי שנוכל להכניס את המקיף פנימה אל תוך השכל, לאט ובהדרגה.
חשוב להפנים שעיקר הטלת הספק היא פנימית, חקר עצמי והטלת ספק באמונות כוזבות - "קליפות".
דוגמא לטענה: רע לי כי אני מפחד להיכשל.
שאלות לדוגמא: מי אמר שהכישלון הוא רע? אולי בכלל עדיף להיכשל? ולמה בכלל אני רוצה הצלחה? מה זה נותן לי? ונניח והכישלון הוא רע, מי אמר שרע זה רע? מי בדיוק החליט שזה ככה? למה אני רוצה להרגיש טוב ולא רע? והשאלות הנ"ל בהדרגה מוציאות את האדם לחופשי.
ולכן הצדיק שנוקם ונוטר כנחש ומטיל ספק בכל דבר, הוא חגורה לחוגר - המשיח, לפני שזה יוצא למלחמה.
וחשוב לזכור:
"כי קודם שניצח המלחמה, אזי אל יתהלל חוגר כמפתח. ואחר כך כשנוצח, אז הוא איש מלחמה".
050-3331-331