"מותר האדם" על פני האדמה הוא בזקיפות קומתו על שתי כפות רגליו, לפי כך "מותר האדם" הוא בכך שאברי גופו משתקפים, באופן מיוחד, בשני קצותיו:

האחד במח האדם הקשור אנרגטית ל"ממד השמים" ולמושגי ה"שָם".

השני ב"קורטקס" של כפות הרגליים הקשור אנרגטית ל"ממד הארץ" ולמושגי ה"כאן".

בפועל מצויים כל אברי הגוף משתקפים אנרגטית בין שמים לארץ, בין "כאן" ל"שם".

בין שני קטבים אלה זורמות אנרגיות החיים של האדם.

כפות הרגליים משקפות את חיבורו או ניתוקו של האדם מהאדמה, "מכאן".

ע"י שחזור הקשרים ל"כאן" מתחדשת הזרימה ל"שם".

ההשלמה עם המציאות הקוטבית היא קיומית ורוחנית כאחד.

ההשלמה עם מציאות זאת פותחת ומפתחת את משמעות "מותר האדם".

ממד השמיים

מימד זה מאופיין בחשיבה, בהדמיה בתקשור ולמושגי ה"שָם".

מוח האדם הוא פלאי, מוח האדם הוא סוד. כולם מסוקרנים לדעת מה יש במוחו של אדם.

למרות המילים הנאמרות, למרות הידיים הכותבות, למרות שפת הפנים המביעות, אין באפשרותנו לדעת באמת מה שוכן במוחו של אדם. לעתים אין בעל המוח יודע בברור דברים הגלומים במוחו ונסתרים מבינתו.

לכולנו ברור שהמוח משדר ומביע בקווי חשיבה סימולטניים - בו זמניים.

המוח פועל בו זמנית בצורה אסוציאטיבית, אינטואיטיבית, הדמייתית, יצירתית, רגשית ושכלתנית.

צורות חשיבה אלה הן כל כך מהירות שלעיתים הן מתערבבות ומתמזגות זו בזו, לעתים הן חולפות כבזק. את חלקן לא מספיקים לתפוס, חלקן מתערבבות בקו המחשבה העיקרי, ואת חלקן מבטלים בו ברגע שהן עולות.

אחת מגדולותיו של מוח האדם היא לחבר חיבורים ולהקיש דבר מתוך דבר. למעשה, התפתחות התרבות האנושית מאופיינת ביכולות אלה. האומנות ליצר דבר מה חדש היא בבסיס הקידמה למרות שאין חדש תחת השמש. להלן דוגמאות למקצועות העוסקים בחיבורים ובצירופים:

פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, שפת הדיבור, מוזיקה, ריקוד, ציור, פיסול, ארכיטקטורה ועוד. למעשה, הקו המאפיין מקצועות אלה הוא צורות חשיבה קואורדינטיביות.

באשר לאבחון בכפות הרגליים, הרי שהוא אינטואיטיבי לחלוטין. לכן, מן הראוי הוא שילומד כך שיגביר את השערותיו של המטפל ובו זמנית יגביר את מודעות המטופל לפוטנציאל הגלום בו. זאת יעשה המטפל אך ורק באמצעות שאלות השולחות את המטופל לביתו, להרהר את הרהוריו כדי להעלות את רמת מודעותו.

בשום פנים אין להגיד דברים נחרצים, שעולים כאילו מהאיבחון. לתלמידים ישנה גישה של בליעת אוכל שלעס אותו המורה שלהם. בצורה זו לא מתפתחת יכולת הפרשנות האישית.

ממד הארץ

מימד זה מאופיין בהבנת וקבלת מציאות, הקשר לבסיס ולמושגי ה"כאן".

רפלקסולוגיה עוסקת במימד החיבור והניתוק של האדם מהאדמה.

רפלקסולוגיה היא תופעה פלאית. פלא גדול הוא איך זה שהגוף משתקף בכפות הרגליים. פלא גדול הוא איך זה שניתן להגיע אל הגוף דרכן.

מקצוע הרפלקסולוגיה, אם כן, הוא בדיוק לעשות דבר מה שאיננו מבינים.

בהוראת מקצוע הרפלקסולוגיה, המורה מלמד, דידקטית ומתודית, דבר שנשגב מבינתו.

כאשר אנו עוסקים במקצוע שאיננו מובן, יש לסגל דרכי נועם ולשמור על רמת הצניעות. צריך להבין חד משמעית, כי לא אנחנו, המטפלים, פלאיים ומפליאים, אלא הגוף הוא פלא. לכן, יש לפתח ולתת כבוד לפרשנות האישית של כל תלמיד בדרך הכשרתו, כי הוא זה שלוקח אחריות, בסופו של דבר, על מטופליו, וזה החיבור האמתי שלו אליהם.

בפועל, גוף המטופל הוא זה שמרפא עצמו, משחזר ומחזיר את הקשרים שחל בהם קצר וניתוק שבינו לבין "מימד הארץ".

הטיפול הרפלקסולוגי

הידיים המטפלות מגשרות בין החשיבה של המטפל לבין כפות רגלי המטופל. בין "מימד השמים" של המטפל לבין "מימד הארץ" של המטופל.

מאחר וחשיבה היא פעולה קואורדינטיבית, נדרשת גם קואורדינציה תנועתית בטיפול כדי להוציא חשיבה כזאת לפועל. ברפלקסולוגיה קואורדינטיבית ניתן להעצים את כוונות המטפל בצורות שונות, ולהשפיע על פוטנציאל הריפוי והאיזון של המטופל בצורות שונות.

למעשה, החשיבה הקואורדינטיבית מפתחת את היכולת הקואורדינטיבית התנועתית, והיכולת הקואורדינטיבית התנועתית מפתחת את היכולת הקואורדינטיבית החשיבתית. גישה זו מאפשרת למטפל לפרוץ ולצאת מתוך מעגל הרגלי התנועה בו הוא כבול. בפועל, אנו עוסקים בקשת גומלין קואורדינטיבית. החשיבה על הצרוף והיכולת לבצע את הצרוף מתאחדים בתהליך הטיפול. לדברים שעושים בפועל יש השפעה מכרעת על התפתחות "התת מידע" של המטפל. ממקור זה הוא מניע עצמו קדימה, במחשבותיו ובמעשיו. יש רק לעשות ולעשות. כי כשעושים דברים, מתחוללים דברים.

יש, אם כן, לשחרר השערות ולשחרר מחשבה אינטואיטיבית. על סמך אלה אנו פועלים ולא על סמך ידע מדעי. הוליסטיקה משמעותה בין היתר, להתחשב ולהבין את הפן של התבוננות הרפואה הקונבנציונלית. למעשה, אנו רותמים את הידע המדעי לטובת השיפוט האינטואיטיבי.

המטפל הוא זה שחייב לצאת מתוך מעגל הרגליו, מתוך המוכר והידוע שלו עצמו, על מנת להיות בעל יכולת לתת תשובה טיפולית. לכל אדם באשר הוא, לכל בעיה ולכל מחלה, הרפלקסולוגיה מתחברת רק אל מימד הבריאות של האדם, כל עוד הוא חי. המטפל חייב להיות אדם חושב, המוציא לפועל בחריצות את תוצרי מחשבותיו.

שקיעה בדפוסי מחשבה ובדפוסי עשייה, היא למעשה כעין ניתוק מהמציאות, ניתוק ממימד הקשר עם האדמה, "מימד הארץ" ומושגי ה "כאן". ברפלקסולוגיה קואורדינטיבית אין התוויות נגד, צריך רק ללמד איך, ומה שאינך יודע אל תעשה, לך ולמד. מאחר והמחלות והבעיות הן מרובות לאין ספור, קיימת לנו הבטחה של עניין לאורך חיינו.

בגדול כל האנשים נועדו להיות מטפלים וכל האנשים נועדו להיות מטופלים. מחלות נועדו כדי להפגיש ולהכיר אנשים חדשים.

בלשון מטאפורית, רפלקסולוג צריך להיות וירטואוז היודע "לנגן" כל צורת טיפול על כל אדם, לכל תופעה ולכל מחלה.