הדיכאון, כך סוברים, יהפוך להיות הסיבה המובילה לנכות, ככל שתעלה תוחלת החיים. אחד מכל חמישה אנשים בישראל חווים כיום רמה מסויימת של דיכאון בשלב כלשהו בחייהם. שכיחות תופעת הדיכאון מזמינה הבנה טובה יותר שלה.
סוגי דיכאון
דיכאון מורגש בעוצמות שונות ומכאן שמות שונים, אבחנות וטיפולים שונים (דיכאון מאג'ורי, דיסטימיה, מאניה - דיפרסיה, דיכאון ילדים, דיכאון מתבגרים). בחלק מהמקרים מחזק את התופעה רקע גנטי, ביולוגי אך בכל המקרים לא יופיע דיכאון ללא גורמים סביבתיים, ארועי חיים רלוונטים. דיכאון, יכול להופיע בתדירות שונה, ממספר ימים בשבוע, בחודש, בשנה, ועד לארוע חד - פעמי. דיכאון יכול להיות תוך תפקוד רגיל או למנוע תפקוד לחלוטין. היש מכנה משותף לכל אלו החווים דיכאון?
(ניתן להנמיך / להגביר / לעצור את המוזיקה המושמעת ברקע בתחתית העמוד)
דיכאון - מכנה משותף
דף זה עוסק במכנה המשותף לכל האנשים החשים דיכאון.
אדם 'בדיכאון', עוסק בפעולה חתרנית והרסנית כלפי עצמו: בדיכוי.
דיכוי עצמי קורה בהעלמת יכולות, הצלחות, כשרונות וכד' מההכרה. אדם במצב דיכאון נוהג ביד קשה, מאשימה וביקורתית כלפי עצמו (ופעמים גם כלפי אחרים). במקרים רבים מוביל הדיכאון אל תחושת ייאוש.
כיצד מתבצע הדיכוי המוביל לתחושת דיכאון?
רעיון מחיקת העצמי רעיל ביותר לקיום, ולו גרורות בגוונים שונים: רעיונות דומים 'אני חסר ערך', לא משמעותי, לא ראוי, לא טוב מספיק, חסר כשרון, 'לא יכול להצליח' וכד'. גורמים מגוונים עשויים לטפח / לאפשר רעיון כזה ביחיד, כולל גורמים ביולוגיים שמאפשרים מצבי חוסר איזון כימי שבסופו של דבר מתורגם לנטיות למחשבות שכאלו. מסענו להבנת הדיכאון מתחיל מהנקודה בה זיהינו כי הרעיון כבר שם. (המיקוד במחשבות מנטרל תלות בתרופה / בויטמינים שמתייחסים להיבט פזיולוגי מסויים המאפיין פעילות עצבית במצב דיכאון. תהליך כימי שמשיג איזון טבעי ע"י הגוף ככל שמתמתנים דפוסי החשיבה השלילית המאפיינים דיכאון)
המרכיב הקוגניטיבי בדיכאון
רעיון הביטול העצמי, הקיים בדיכאון לא תמיד קיים באופן מודע. התחושה המודעת הנובעת ממנו, היא התחושה שהקיום אינו ממשי מספיק, אינו חי מספיק. במקרים מסוימים אפשר לחוש כי אין עניין להמשיך ולשאת קיום זה היות וכל מה שהקיום מעניק הן תחושות קשות ביותר של חוסר ערך וחוסר משמעות. זו בגדול תמצית המרכיב הקוגניטיבי / ההכרתי המעורב ביצירת מצב דיכאון.
בכל שלב בחיים, לפניך הבחירה, אם לתת למחשבות שליליות על עצמך לנצח, אם לאו. בחירה זו קשה. לכן כל כך יוצאים מהכלל ומעוררי השראה סרטים כמו 'חומות של תקווה', 'המרדף לאושר', בהם הגיבור, כנגד כל הסיכויים, שומר על ערך עצמי, מתנגד למסרים מהסביבה או לרעיון 'אין סיכוי' ומצליח להשתחרר. רוב הדוגמאות שלנו מהחיים הפוכות. לרוב אנו לא מנסים שוב כמו בסרטים. גם אם הרקע לדיכאון, כולל 20 שנות התעללות, וגם אם נטישה רגשית בלבד, עדיין, המחשבה השלילית עצמה, שמתקיימת בהכרה ברגע נתון, היא האחראית על כל תחושת הדיכאון בהווה.
המרכיב ההתנהגותי בדיכאון
כשאמונה עצמית שלילית קיימת בתודעה של אדם הוא למעשה מפעיל בהתנהגותו אלמנטים המוכיחים אותה. למעשה הוא מציית בבחירות שלו, לרעיון שקיומו מיותר לאחרים, שדיעותיו חסרות משקל, שעדיף שלא יקח על עצמו אחריות כי וודאי יפשל וכד'. כאן משתלב המרכיב ההתנהגותי הקשור בדיכאון. אדם לא רק מאמין שהוא חסר ערך, הוא גם מרבה להוכיח זאת לעצמו ולסביבתו. להתנצל על קיומו, לשלול מעצמו הנאות הצלחות ורווחים, 'לשים לעצמו מקל בגלגלים', כך שבכל מקרה של דיכוי פנימי, נמצא כי רעיון ה 'דיכאון' מייצר עם הזמן התנהגויות שתומכות בו. במקרים מסוימים אדם המשוכנע שאיש לא מקשיב לו, יתעקש בפני זה שמקשיב לו שאף אדם לא מקשיב לו, למרות הסתירה לכאורה שקיימת במציאות. אדם כזה יהיה משוכנע למשל כי קרוביו עסוקים ויצדיק את הריחוק שלו מהם - בכך שאינו רוצה להפריע להם.
עם הזמן הוא ימעט ליזום בקשרים, לא יחוש את עצמו אקטיבי, חברותי, זורם, קליל, או אופטימי. במצב 'דיכאון' למעשה יתמוך באופן לא מודע בהענשתו. דחייתו, תהייה אפשרות שיוקצו לה משאבים. יתכן כי יהיה מוכן לפעול במקרים בהם יהיה בטוח כי יכשל. כך נוצר ניתוק של האדם מסביבתו, ולכן מינון גבוה של 'מחשבות דיכאון' יביאו לתחושה חלשה של הקיום
בדיכאון מעורבת הכחשה
כדי שאדם יחווה דיכאון ויביע שאיפה לוותר על החיים, עליו להעלים מעיני עצמו את כל יתרונותיו, את כל יכולותיו, את כל האפשרויות האחרות העומדות לבחירתו במימוש חייו. העלמת כל ה 'יש' מהתודעה, ויתור על חצי הכוס המלאה, עיוורון כלפי מה שכן אפשרי, נעשית בהצלחה בעזרתה האדיבה של ההכחשה.
כשרעיון האי ממשות משתלט, החווה דיכאון חש כי אינו ממש קיים. קשה להלחם עבור מי שלא קיים. הכחשה זו כה גורפת בעוצמתה, עד שבתקופות מסוימות קשה ביותר למלא חזרה את ה'בטריה': הכוחות אוזלים, היכולת למנף את עצמו במצב דיכאון קשה אפילו בעזרת חבר. האדם מרגיש לא קיים, ביותר ויותר מובנים. כל דבר שקורה במציאות רק מחזק את אותן מסקנות - בכך הוא כאילו מציית לרעיון חוסר הערך בנחרצות שגוברת.
עם זאת, יתכן כי מצב הרוח הדיכאוני יחלוף. בזמנים אחרים, אותו אדם, כן מודע ליתרונותיו, לערכו, ליכולותיו, לכשרונותיו, לשמחה, ליופי שסביבו.. כשאדם לחילופין נע בין מצב 'נורמאלי' אופטימי חיובי, ובין מצב שלילי חסר תקווה ומלנכולי, הדבר מתאפשר הודות לפיצול שקיים בו. היכולת לפצל בין החיובי והשלילי, לא להיות מודע במצב א' לחיובי ובמצב ב' לשלילי.. מאפשרת דיכאון לסרוגין.
סימני דיכאון
הסימפטומים המוכרים המדווחים, שונים בעוצמתם מאחד לאחד ויכולים לכלול בנוסף למצב רוח של דיכאון גם אובדן התיאבון, קושי להירדם, פאסיביות, חוסר יכולת לפעול, לקום מהמיטה, איבוד היכולת ליהנות מדברים שבעבר הסבו הנאה, בכי לא נשלט, אדישות, תחושת יאוש, חוסר מבע בפנים ועוד. סימנים אלו מבטאים דרגות של הקרב המתחולל בנפש פנימה. בכל פעם שמושג נצחון רגעי והאדם חוזר להרגיש את עצמו, תחזורנה מחשבות אופטימיות יותר, הכוללות מודעות ליכולות ולאפשרויות סבירות של התגברות והצלחה במשימות החיים.
יש להתייחס לאדם עם מאפייני דיכאון ברצינות יתרה: כדי לשנות בטווח הארוך את ההרגל המחשבתי השלילי, לא מספיקה תושמת לב חד פעמית מחבר / ה, אלא נדרש שינוי קוגניטיבי והתנהגותי משמעותי פנימי ועמוק. כלומר, טיפול.
דיכאון ויחס הסביבה הקרובה (משפחה, בן/ת - זוג, חבר / ה)
תפקידם של אנשים בסביבתו הקרובה של החש דיכאון משמעותי בעיקר בהפניה לגורם טיפולי בזמן. בד"כ אנשים קרובים נוכחים ברגעים בהם יבחר אדם בדיכאון להאמין כי הם לא יכולים לעזור, או לא אמורים להיות מוטרדים בגינו, או שהם לא באמת שם עבורו.. ולכן, בלי קשר למוכנותם לסייע, וליכולתם באמת להקשיב, אותו אדם לא יצליח להשתנות בעזרתם. זו סיבה נוספת שרצוי לקבל החלטה להגיע לטיפול. הימצאותם במקרים מסוימים יכולה להיות קריטית אך החש דיכאון לא תמיד מאפשר לאחרים לדבר אל ליבו, לפעול ולהיטיב עימו. מכאן שדאגת הקרובים לא מסייעת לשינוי עמדות של דיכאון.
טיפול נפשי מרפא דיכאון
מטפל, חיצוני לסביבתו הרגילה של האדם החש דיכאון, ולכן נתפס אחרת. מתוך כך יכול יותר להתערב בעמדותיו. בטיפול בדיכאון נעשים מודעים לכל ההבטים הקוגניטיביים וההתנהגותיים התומכים ברעיון שלילת העצמי. בתהליך גם מבוצעת החלפת הרעיונות המרעילים והמחלישים, ברעיונות מאוזנים, אופטימיים ומעודדים. ככל שהאמונה הטוטאלית ברעיונות המאפשרים דיכאון חזקה כך החלשתה מתמשכת. אך עם הזמן חלה הטבה שניכרת בחיזוק המערכת החיסונית, בחזרה הדרגתית לפעילויות, בעליה ביכולת ליוזמה, יצירתיות, בתחושת סיפוק ואפילו אהבה. טיפול נפשי ממתן דיכאון ובמקרים רבים גם מרפאו. טיפול נפשי אפקטיבי יותר מטיפול תרופתי בטווח הארוך. במקרים בהם נדרשת התערבות תרופתית בשלבים הראשונים יעשה הדבר בהתייעצות עם פסיכיאטר.
סוגי דיכאון
דיכאון מורגש בעוצמות שונות ומכאן שמות שונים, אבחנות וטיפולים שונים (דיכאון מאג'ורי, דיסטימיה, מאניה - דיפרסיה, דיכאון ילדים, דיכאון מתבגרים). בחלק מהמקרים מחזק את התופעה רקע גנטי, ביולוגי אך בכל המקרים לא יופיע דיכאון ללא גורמים סביבתיים, ארועי חיים רלוונטים. דיכאון, יכול להופיע בתדירות שונה, ממספר ימים בשבוע, בחודש, בשנה, ועד לארוע חד - פעמי. דיכאון יכול להיות תוך תפקוד רגיל או למנוע תפקוד לחלוטין. היש מכנה משותף לכל אלו החווים דיכאון?
(ניתן להנמיך / להגביר / לעצור את המוזיקה המושמעת ברקע בתחתית העמוד)
דיכאון - מכנה משותף
דף זה עוסק במכנה המשותף לכל האנשים החשים דיכאון.
אדם 'בדיכאון', עוסק בפעולה חתרנית והרסנית כלפי עצמו: בדיכוי.
דיכוי עצמי קורה בהעלמת יכולות, הצלחות, כשרונות וכד' מההכרה. אדם במצב דיכאון נוהג ביד קשה, מאשימה וביקורתית כלפי עצמו (ופעמים גם כלפי אחרים). במקרים רבים מוביל הדיכאון אל תחושת ייאוש.
כיצד מתבצע הדיכוי המוביל לתחושת דיכאון?
רעיון מחיקת העצמי רעיל ביותר לקיום, ולו גרורות בגוונים שונים: רעיונות דומים 'אני חסר ערך', לא משמעותי, לא ראוי, לא טוב מספיק, חסר כשרון, 'לא יכול להצליח' וכד'. גורמים מגוונים עשויים לטפח / לאפשר רעיון כזה ביחיד, כולל גורמים ביולוגיים שמאפשרים מצבי חוסר איזון כימי שבסופו של דבר מתורגם לנטיות למחשבות שכאלו. מסענו להבנת הדיכאון מתחיל מהנקודה בה זיהינו כי הרעיון כבר שם. (המיקוד במחשבות מנטרל תלות בתרופה / בויטמינים שמתייחסים להיבט פזיולוגי מסויים המאפיין פעילות עצבית במצב דיכאון. תהליך כימי שמשיג איזון טבעי ע"י הגוף ככל שמתמתנים דפוסי החשיבה השלילית המאפיינים דיכאון)
המרכיב הקוגניטיבי בדיכאון
רעיון הביטול העצמי, הקיים בדיכאון לא תמיד קיים באופן מודע. התחושה המודעת הנובעת ממנו, היא התחושה שהקיום אינו ממשי מספיק, אינו חי מספיק. במקרים מסוימים אפשר לחוש כי אין עניין להמשיך ולשאת קיום זה היות וכל מה שהקיום מעניק הן תחושות קשות ביותר של חוסר ערך וחוסר משמעות. זו בגדול תמצית המרכיב הקוגניטיבי / ההכרתי המעורב ביצירת מצב דיכאון.
בכל שלב בחיים, לפניך הבחירה, אם לתת למחשבות שליליות על עצמך לנצח, אם לאו. בחירה זו קשה. לכן כל כך יוצאים מהכלל ומעוררי השראה סרטים כמו 'חומות של תקווה', 'המרדף לאושר', בהם הגיבור, כנגד כל הסיכויים, שומר על ערך עצמי, מתנגד למסרים מהסביבה או לרעיון 'אין סיכוי' ומצליח להשתחרר. רוב הדוגמאות שלנו מהחיים הפוכות. לרוב אנו לא מנסים שוב כמו בסרטים. גם אם הרקע לדיכאון, כולל 20 שנות התעללות, וגם אם נטישה רגשית בלבד, עדיין, המחשבה השלילית עצמה, שמתקיימת בהכרה ברגע נתון, היא האחראית על כל תחושת הדיכאון בהווה.
המרכיב ההתנהגותי בדיכאון
כשאמונה עצמית שלילית קיימת בתודעה של אדם הוא למעשה מפעיל בהתנהגותו אלמנטים המוכיחים אותה. למעשה הוא מציית בבחירות שלו, לרעיון שקיומו מיותר לאחרים, שדיעותיו חסרות משקל, שעדיף שלא יקח על עצמו אחריות כי וודאי יפשל וכד'. כאן משתלב המרכיב ההתנהגותי הקשור בדיכאון. אדם לא רק מאמין שהוא חסר ערך, הוא גם מרבה להוכיח זאת לעצמו ולסביבתו. להתנצל על קיומו, לשלול מעצמו הנאות הצלחות ורווחים, 'לשים לעצמו מקל בגלגלים', כך שבכל מקרה של דיכוי פנימי, נמצא כי רעיון ה 'דיכאון' מייצר עם הזמן התנהגויות שתומכות בו. במקרים מסוימים אדם המשוכנע שאיש לא מקשיב לו, יתעקש בפני זה שמקשיב לו שאף אדם לא מקשיב לו, למרות הסתירה לכאורה שקיימת במציאות. אדם כזה יהיה משוכנע למשל כי קרוביו עסוקים ויצדיק את הריחוק שלו מהם - בכך שאינו רוצה להפריע להם.
עם הזמן הוא ימעט ליזום בקשרים, לא יחוש את עצמו אקטיבי, חברותי, זורם, קליל, או אופטימי. במצב 'דיכאון' למעשה יתמוך באופן לא מודע בהענשתו. דחייתו, תהייה אפשרות שיוקצו לה משאבים. יתכן כי יהיה מוכן לפעול במקרים בהם יהיה בטוח כי יכשל. כך נוצר ניתוק של האדם מסביבתו, ולכן מינון גבוה של 'מחשבות דיכאון' יביאו לתחושה חלשה של הקיום
בדיכאון מעורבת הכחשה
כדי שאדם יחווה דיכאון ויביע שאיפה לוותר על החיים, עליו להעלים מעיני עצמו את כל יתרונותיו, את כל יכולותיו, את כל האפשרויות האחרות העומדות לבחירתו במימוש חייו. העלמת כל ה 'יש' מהתודעה, ויתור על חצי הכוס המלאה, עיוורון כלפי מה שכן אפשרי, נעשית בהצלחה בעזרתה האדיבה של ההכחשה.
כשרעיון האי ממשות משתלט, החווה דיכאון חש כי אינו ממש קיים. קשה להלחם עבור מי שלא קיים. הכחשה זו כה גורפת בעוצמתה, עד שבתקופות מסוימות קשה ביותר למלא חזרה את ה'בטריה': הכוחות אוזלים, היכולת למנף את עצמו במצב דיכאון קשה אפילו בעזרת חבר. האדם מרגיש לא קיים, ביותר ויותר מובנים. כל דבר שקורה במציאות רק מחזק את אותן מסקנות - בכך הוא כאילו מציית לרעיון חוסר הערך בנחרצות שגוברת.
עם זאת, יתכן כי מצב הרוח הדיכאוני יחלוף. בזמנים אחרים, אותו אדם, כן מודע ליתרונותיו, לערכו, ליכולותיו, לכשרונותיו, לשמחה, ליופי שסביבו.. כשאדם לחילופין נע בין מצב 'נורמאלי' אופטימי חיובי, ובין מצב שלילי חסר תקווה ומלנכולי, הדבר מתאפשר הודות לפיצול שקיים בו. היכולת לפצל בין החיובי והשלילי, לא להיות מודע במצב א' לחיובי ובמצב ב' לשלילי.. מאפשרת דיכאון לסרוגין.
סימני דיכאון
הסימפטומים המוכרים המדווחים, שונים בעוצמתם מאחד לאחד ויכולים לכלול בנוסף למצב רוח של דיכאון גם אובדן התיאבון, קושי להירדם, פאסיביות, חוסר יכולת לפעול, לקום מהמיטה, איבוד היכולת ליהנות מדברים שבעבר הסבו הנאה, בכי לא נשלט, אדישות, תחושת יאוש, חוסר מבע בפנים ועוד. סימנים אלו מבטאים דרגות של הקרב המתחולל בנפש פנימה. בכל פעם שמושג נצחון רגעי והאדם חוזר להרגיש את עצמו, תחזורנה מחשבות אופטימיות יותר, הכוללות מודעות ליכולות ולאפשרויות סבירות של התגברות והצלחה במשימות החיים.
יש להתייחס לאדם עם מאפייני דיכאון ברצינות יתרה: כדי לשנות בטווח הארוך את ההרגל המחשבתי השלילי, לא מספיקה תושמת לב חד פעמית מחבר / ה, אלא נדרש שינוי קוגניטיבי והתנהגותי משמעותי פנימי ועמוק. כלומר, טיפול.
דיכאון ויחס הסביבה הקרובה (משפחה, בן/ת - זוג, חבר / ה)
תפקידם של אנשים בסביבתו הקרובה של החש דיכאון משמעותי בעיקר בהפניה לגורם טיפולי בזמן. בד"כ אנשים קרובים נוכחים ברגעים בהם יבחר אדם בדיכאון להאמין כי הם לא יכולים לעזור, או לא אמורים להיות מוטרדים בגינו, או שהם לא באמת שם עבורו.. ולכן, בלי קשר למוכנותם לסייע, וליכולתם באמת להקשיב, אותו אדם לא יצליח להשתנות בעזרתם. זו סיבה נוספת שרצוי לקבל החלטה להגיע לטיפול. הימצאותם במקרים מסוימים יכולה להיות קריטית אך החש דיכאון לא תמיד מאפשר לאחרים לדבר אל ליבו, לפעול ולהיטיב עימו. מכאן שדאגת הקרובים לא מסייעת לשינוי עמדות של דיכאון.
טיפול נפשי מרפא דיכאון
מטפל, חיצוני לסביבתו הרגילה של האדם החש דיכאון, ולכן נתפס אחרת. מתוך כך יכול יותר להתערב בעמדותיו. בטיפול בדיכאון נעשים מודעים לכל ההבטים הקוגניטיביים וההתנהגותיים התומכים ברעיון שלילת העצמי. בתהליך גם מבוצעת החלפת הרעיונות המרעילים והמחלישים, ברעיונות מאוזנים, אופטימיים ומעודדים. ככל שהאמונה הטוטאלית ברעיונות המאפשרים דיכאון חזקה כך החלשתה מתמשכת. אך עם הזמן חלה הטבה שניכרת בחיזוק המערכת החיסונית, בחזרה הדרגתית לפעילויות, בעליה ביכולת ליוזמה, יצירתיות, בתחושת סיפוק ואפילו אהבה. טיפול נפשי ממתן דיכאון ובמקרים רבים גם מרפאו. טיפול נפשי אפקטיבי יותר מטיפול תרופתי בטווח הארוך. במקרים בהם נדרשת התערבות תרופתית בשלבים הראשונים יעשה הדבר בהתייעצות עם פסיכיאטר.
050-3331-331