* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

הספר להיות אלוהים - בחירה חופשית, חופש הבחירה - יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית, יצירת הרצון והקיום העצמי, חלק 5.

נמשיך בעמוד 171 בחלק ראשון.

הסברנו שאם המקום נמצא בכל מקום, והזמן נמצא בכל הזמן, ויש מציאות שנמצאת בכל מקום ובכל זמן, ואם אתה מבין שהמציאות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אז זה גורם, שלך כישות נפרדת לא יהיה מקום. כי אם בכל מקום יש מציאות שממלאים אותה זמן ומקום, אז כביכול - לך אין מקום, אין לך ישות, אין שום מקום שבו אתה יכול להגיד, פה אני קיים ופה המציאות קיימת. כמו שבאצבע אין שום מקום שאין בו את הגוף. כך אין מקום בתוכך שאין בו את המציאות. אם תבין זאת, אז כמה שתחשוב שיש לך בחירה, לא יכולה להיות לך בחירה, הרי אין לך שום ישות עצמאית.

לדוגמה, אם האדם היה יכול לראות אנשים שקופים שמניעים לו את הגוף, וכן את המחשבות, הרצונות, התחושות וכו', הוא היה חווה שאין לו בחירה חופשית. למה האדם חווה שיש לו בחירה חופשית? כי הוא לא רואה את מי שמזיז אותו. הוא אומר, זה אני וזה הקיר, ממני לקיר יש חלל, ואני לא רואה שמשהו מחליט לי, ואני זז, אבל הוא לא יודע מי נמצא בינו לבין הקיר.

האם האדם לא רואה מי נמצא בינו לבין המציאות? הזמן, המקום, המציאות. אתה חושב שהם לא עושים שום דבר. אבל למעשה זה יותר גדול ממך, זה עושה את הכל. הזמן והמקום הם אלו שמניעים אותך. האדם מוקף בחלל ובאוויר והם מניעים אותו.

המציאות היא המקיפה אותך, ומי אתה ביחס למציאות. כשהיא תחליט שתשב אז תשב, וכשהיא תחליט שתקום, אז תקום. ולמה אתה לא מבין את זה עד הסוף? כי אתה אומר שאתה רוצה את זה. אבל גם את הרצון שלך היא מקיפה, וגם את המחשבות שלך היא מקיפה, היא מקיפה את הכל.

יש מקיף, שהוא מקיף אותך ואת המחשבות שלך ואת הרצונות שלך, והוא זה שמחליט מה תעשה, מה תחשוב וכו'. האם האדם לא קולט שהמציאות היא שמניעה אותו?

וכשהאדם מבין זאת, הוא מבין שהוא זרוע מבצעת של משהו אחר. יש הוויה שהאדם הוא ביטוי שלה, והיא מחליטה הכל.

אם האדם מבין שהוא רק זרוע מבצעת של המציאות, אז הוא מבין שכול דבר בקיום הוא זרוע מבצעת. האדם לא יכול להגיד, הבנתי שלי אין בחירה, אבל לאדם אחר יש בחירה. כי אם הבנת שיש משהו שממלא את הכל, אז הוא ממלא את הכל. וכמו שלך אין בחירה אז גם לאדם השני אין בחירה. אין הבדל בינך לבין שום דבר בעולם. אתה לא מיוחד מדי ולא פחות מדי, אתה כמו כולם.

בהתחלה האדם מבין שהרצון שלו מתהווה ממשהו אחר (משהו גורם לו לקרות), אחר הוא מבין שהישות שלו מתהווה ממשהו אחר. זה שאתה קיים, משהו אחר גורם לך להיות קיים. אחר הוא מבין שהזמן והמקום מתהווים מדבר אחר, ועכשיו הוא מבין שכול מה שישנו (הרצון, הקיום, הזמן והמקום) מתהווה מדבר אחר. אז למעשה כל מה שיש הוא תוצאה של משהו אחר. במילה "יש" נכללים כל בדברים - הצורה, המקום, הזמן, אתה, ההוויה - כל מה שיש. והאדם רואה כיצד היש מתהווה מהאין בכל רגע מחדש.

אין פירושו, דבר חסר הגדרת זמן ומקום, שהוא מעל המציאות של מה שישנו.

שאלה: איך אני יכולה להבין שהזמן והמקום זה צורה?

אליעד: אם ביום יום תבדקי כל דבר, האם זה מחויב או אפשרי? האם זה מחויב שזה יהיה ככה או לא? למה אני רוצה את זה, האם זה מחויב או אפשרי? מה המהות? בסוף תביני שגם הזמן והמקום זה צורה.

אם למשל לאדם כואב הראש, והוא מתלונן על כאב הראש. הוא שוכח שזה שרע לו מהכאב ראש, זה בכלל לא בגלל הכאב ראש, אלא זה שכואב לו, זה צורה שהוא לא רוצה את המציאות, אז אם את זה הוא שוכח, איך הוא יזכור שהזמן והמקום זה צורה של המציאות? כמו שאם האדם שוכח ששולחן זה רק צורה של עץ, אז איך הוא יזכור שהעץ הוא גם רק צורה?

אם למשל האדם רוצה לאכול, והוא שוכח שזה רק צורה שהוא רוצה לשנות את המציאות, אז איך הוא יזכור שהרצון הוא צורה של האני, והאני הוא צורה של זמן ומקום?

לכן ביום יום, כל דבר שקורה לך, תשאל, למה אני רוצה את זה? מה המהות של זה? מה הסיבה של זה? לדוגמה, האדם מבקש אוכל, אז מישהו מביא לו אוכל מפלסטיק, אז תשאל אותו, מה אני יעשה באוכל של פלסטיק? אז הוא יגיד, אבל רצית אוכל. אז תגיד לו, זה שרציתי אוכל, זה רק לבוש לרצון שלי להיות שבע. זאת דוגמה שהאדם לא נאחז בצורה, אלא זוכר שהוא תמיד רוצה להיות שבע שזאת המהות, ולכן שמביאים לו אוכל מפלסטיק זה לא מספק אותו כי זה לא יכול לבטל את תחושת הרעב.

אם למשל מקללים בן אדם, והוא כועס. למה הוא כועס? כי הוא שכח את תכלית של הכעס, ואם בכזה דבר הוא שוכח, אז איך הוא יזכור את תכלית המציאות? האדם אפילו לא זוכר למה הוא בא לעולם, אז איך הוא יזכור למה העולם קיים?

תשאלי ביום יום, למה אני עושה פעולה מסוימת? מה אני רוצה להשיג? כי אם את לא זוכרת את זה, אז איך תזכרי למה אלוהים ברא את העולם? כשאת אוכלת, האם את במודעות למה את אוכלת? לא. אז תתחילי שתשאלי, למה את אוכלת?

קודם תביני למה את אוכלת, את לא אוכלת רק בגלל שאת רעבה, יש עוד סיבות. הרי את שמה תבלינים ויש מאכלים שיותר טעימים לך.

שאלה: יש לי דחף לאכול.

אליעד: האם בחוויה שלך, כשאת נותנת ביס, האם את זוכרת למה את עושה זאת? תתבונני.

שאלה: אז כל רגע זה רצון אחר.

אליעד: נכון, אז תתבונני בו. תהיי עירנית, זה נקרא מודעות. ואם תהיי מודעת, למה אני עושה? בסוף תגלי למה אלוהים עושה. ואז יהיה לך טוב עם כל מה שאת עושה.

רוב האנשים חושבים שיש להם בחירה חופשית חלקית. אם האדם מעמיק בנושא של הבחירה החופשית, הוא מגיע לחוויה של ביטול הבחירה, שזאת תפיסה של אין לי בחירה - אני לא בוחר אם להיות קיים, אני לא בוחר את הרצונות שלי, אני לא בוחר מה לרצות, אני לא בוחר כלום.

אני נותן לכם מפת דרכים, יבוא יום שתשאל את עצמך למה אני רוצה את זה ולא את זה, אחר תשאל למה אני רוצה, אחר תשאל למה יש לי רצון, למה אני קיים, למה הזמן קיים, למה המקום קיים? ובהתחלה תחשוב שיש לך בחירה חופשית חלקית, אחר תחשוב שאין לך בכלל בחירה, אני נותן לך ניבוי איזה תחנות האדם צריך לעבור בדרך עד שתדע שאתה אלוהים.

שאלה: האם אפשר להגיע לחוויה של אין בחירה לגמרי?

אליעד: זה לא לגמרי, כי כאשר זה לגמרי זה מתאחד לך. אי אפשר להיות מאה אחוז בחוויה חלקית, או מאה אחוז בחוויה שאין לך בחירה, שום דבר זה לא מאה אחוז, אלא רק עד שהגעת לסוף. רק באין הבדל זה מאה אחוז.

כאשר האדם חווה שאין לו שום בחירה חופשית וגם אין לו בחירה אפילו לגבי הקיום שלו, אז מצד אחד הוא מרגיש מאוד משוחרר, הוא כבר לא אחראי יותר. אבל מצד שני, אם אין לך שום אחריות, אז אין לך למעשה שום יכולת. כאשר באמת תהיה בחוויה של אין בחירה בכלל, אתה תראה גם את הצדדים הלא כל כך טובים בחוויה זו. יש לך עדיין חסרונות, ומה הן? עדיין יש לך רצונות, ועדיין אתה רוצה להרגיש טוב ולא רוצה להרגיש רע, אבל מה לעשות שזה לא בשליטתך בכלל.

וזה פתח לפחד גדול יותר, למה? כי כל זמן שאתה חושב שיש לך אחריות, אז יש דברים שזה גורם לך לא לפחד מהם, כי אתה אומר שאתה שפוי, אז למה שתעשה דבר שבעיניך לא טוב. אבל אם אתה מבין שאין לך שום בחירה, אתה מתחיל לפחד מדברים שפעם לא פחדת מהם. אתה יכול לפחד שאולי תדפוק את הראש בקיר, יש לך עוד אופציות להיות מוטרד.

אם שום דבר הוא לא בשליטתך, זה מגדיל את טווח הטעויות שלך. אם אתה חווה חוסר בחירה, אתה יכול להיות 24 שעות בפחד, אבל למעשה זאת האמת ביחס למה שאתה מבין. ולכן שלמות אין בזה, כי אתה עדיין בתוך נפרדות. עדיין יש הבדל בין הרצון הראשון לרצון שלך.