מי מאיתנו לא חושש מבחינות?
החיים מקיפים אותנו בסיטואציות בהן אנחנו עומדים במבחן.
אינספור פעמים עלינו להוכיח את עצמנו, להציג את היכולות שלנו, להפגין את הידע שלנו
לאשר את עצם היותינו שווים!
עצם קיומו של מבחן, בו הערך שלנו נמדד, מעמיד אותנו בפני השאלה -
האם אני שווה?
כל מבחן שאנו עוברים בחיים בעצם מעמת אותנו עם תפיסת הערך העצמי שלנו.
בינינו, אף אחד לא רוצה להתבונן בנקודות בהן הוא לא מעריך את עצמו מספיק, ולכן רובנו מעדיפים
בלשון המעטה, להמנע ממבחנים.
אבל מה אם נשנה בתודעה שלנו את המושג "מבחן" למושג "הזדמנות"?
כן, כן, מה שקראתם.
המבחנים מאפשרים לנו לשמוע את קריאות העזרה של הנפש וגם של הגוף.
הרעידות, הלחץ, הכאבים בבטן, הסחרחורות, כאבי הראש, קוצר הנשימה ועוד סימפטומיים פיזיים אחרים שרובנו עשויים לחוש לפני מבחן
מעניקים לנו מפה.
ככל שרמת החרדה גבוהה יותר, כך העבודה על חיזוק הערך העצמי צריכה להיות מעמיקה יותר.
ומי מאיתנו לא רוצה להעריך ולאהוב את עצמו?
אז איך עובדים על ערך עצמי?
יש כמה מישורים שאליהם יש להתייחס בעבודה על ערך עצמי. הבולט ביניהם הוא
המישור המחשבתי
אחת השיטות שאני משתמשת בהם עם התלמידים שלי היא שיטת האמרות, אותה גיליתי דרך הספר "דרך האמן".
בדקו את עצמכם וראו מה קורה כאשר אתם נותנים לעצמכם מחמאה.
מה קורה כשאתם מעלים אותה על הדף?
איך אתם מגיבים למשפט כמו: "אני
בטוח/ה ביכולת שלי ומסוגל/ת להגיע למבחן בשלווה".
האם אתם שלמים עם המשפט או שמא ממעמקי לבכם מגיח קול קטן שמנסה לחבל לכם בתחושת
הביטחון?
אז נעים מאוד, נא להכיר: זהו הצנזור שלכם.
לכל אחד מאיתנו יש אחד כזה, והטעות הנפוצה שלנו היא:
להתעלם ממנו!
מהניסיון שלי גיליתי שככל שאנחנו מתעלמים ממחשבות מרעילות, כך הן מנסות להשתלט עלינו בדרכים אחרות: דרך הגוב, דרך חבלה בפעולות שלנו, דרך מצבי רוח.
במחשבות מרעילות צריך לטפל כמו שמטפלים בילד מופרע, צריך להעניק לו הרבה אהבה ולהציב לו גבולות ברורים.
אז תנו לו גבולות - הקציבו לו זמן, הקציבו דף, ותנו לצנזור להתלונן, לצרוח, לאיים, לפקפק.
העניקו לו אהבה דרך הפיכת התלונות שלו לאמירות חיוביות ותראו איך לאט לאט הוא נרגע.
בדרך כלל ישנם דפוסי חשיבה שהופכים למצב גופני ולכן העבודה עליהם היא מעמיקה יותר
בנוסף, קיימת תופעה של חבלה עצמית מכוונת בהצלחות שלנו.
על שני אלה אני אשתדל לפרט במאמר הבא.
אני מאמינה שכל קושי הוא מפה דרכה אנחנו לומדים לאהוב את עצמנו.
ולתלמידים שלי אני חוזרת ומזכירה:
שהדבר החשוב ביותר הוא האומץ לראות את חוסר הערך העצמי שקיים בתוכנו.
שיש לעבוד על היכולת שלנו לקבל את עצמנו בשלב שאנחנו נמצאים.
שיש לעבוד בעדינות ולשחרר את דפוסי החשיבה המרעילים.
זכרו -
מבחן הוא הזדמנות לעבוד על הערך העצמי שלכם.
נצלו את ההזדמנות וחסכו לעצמכם כאבי לב, ראש וגוף במבחנים הבאים.
שולחת לכם הרבה אמונה ומטובציה,
החיים מקיפים אותנו בסיטואציות בהן אנחנו עומדים במבחן.
אינספור פעמים עלינו להוכיח את עצמנו, להציג את היכולות שלנו, להפגין את הידע שלנו
לאשר את עצם היותינו שווים!
עצם קיומו של מבחן, בו הערך שלנו נמדד, מעמיד אותנו בפני השאלה -
האם אני שווה?
כל מבחן שאנו עוברים בחיים בעצם מעמת אותנו עם תפיסת הערך העצמי שלנו.
בינינו, אף אחד לא רוצה להתבונן בנקודות בהן הוא לא מעריך את עצמו מספיק, ולכן רובנו מעדיפים
בלשון המעטה, להמנע ממבחנים.
אבל מה אם נשנה בתודעה שלנו את המושג "מבחן" למושג "הזדמנות"?
כן, כן, מה שקראתם.
המבחנים מאפשרים לנו לשמוע את קריאות העזרה של הנפש וגם של הגוף.
הרעידות, הלחץ, הכאבים בבטן, הסחרחורות, כאבי הראש, קוצר הנשימה ועוד סימפטומיים פיזיים אחרים שרובנו עשויים לחוש לפני מבחן
מעניקים לנו מפה.
ככל שרמת החרדה גבוהה יותר, כך העבודה על חיזוק הערך העצמי צריכה להיות מעמיקה יותר.
ומי מאיתנו לא רוצה להעריך ולאהוב את עצמו?
אז איך עובדים על ערך עצמי?
יש כמה מישורים שאליהם יש להתייחס בעבודה על ערך עצמי. הבולט ביניהם הוא
המישור המחשבתי
אחת השיטות שאני משתמשת בהם עם התלמידים שלי היא שיטת האמרות, אותה גיליתי דרך הספר "דרך האמן".
בדקו את עצמכם וראו מה קורה כאשר אתם נותנים לעצמכם מחמאה.
מה קורה כשאתם מעלים אותה על הדף?
איך אתם מגיבים למשפט כמו: "אני
בטוח/ה ביכולת שלי ומסוגל/ת להגיע למבחן בשלווה".
האם אתם שלמים עם המשפט או שמא ממעמקי לבכם מגיח קול קטן שמנסה לחבל לכם בתחושת
הביטחון?
אז נעים מאוד, נא להכיר: זהו הצנזור שלכם.
לכל אחד מאיתנו יש אחד כזה, והטעות הנפוצה שלנו היא:
להתעלם ממנו!
מהניסיון שלי גיליתי שככל שאנחנו מתעלמים ממחשבות מרעילות, כך הן מנסות להשתלט עלינו בדרכים אחרות: דרך הגוב, דרך חבלה בפעולות שלנו, דרך מצבי רוח.
במחשבות מרעילות צריך לטפל כמו שמטפלים בילד מופרע, צריך להעניק לו הרבה אהבה ולהציב לו גבולות ברורים.
אז תנו לו גבולות - הקציבו לו זמן, הקציבו דף, ותנו לצנזור להתלונן, לצרוח, לאיים, לפקפק.
העניקו לו אהבה דרך הפיכת התלונות שלו לאמירות חיוביות ותראו איך לאט לאט הוא נרגע.
בדרך כלל ישנם דפוסי חשיבה שהופכים למצב גופני ולכן העבודה עליהם היא מעמיקה יותר
בנוסף, קיימת תופעה של חבלה עצמית מכוונת בהצלחות שלנו.
על שני אלה אני אשתדל לפרט במאמר הבא.
אני מאמינה שכל קושי הוא מפה דרכה אנחנו לומדים לאהוב את עצמנו.
ולתלמידים שלי אני חוזרת ומזכירה:
שהדבר החשוב ביותר הוא האומץ לראות את חוסר הערך העצמי שקיים בתוכנו.
שיש לעבוד על היכולת שלנו לקבל את עצמנו בשלב שאנחנו נמצאים.
שיש לעבוד בעדינות ולשחרר את דפוסי החשיבה המרעילים.
זכרו -
מבחן הוא הזדמנות לעבוד על הערך העצמי שלכם.
נצלו את ההזדמנות וחסכו לעצמכם כאבי לב, ראש וגוף במבחנים הבאים.
שולחת לכם הרבה אמונה ומטובציה,
050-3331-331