ידיעת ה', אליבא דרמב"ם, היא התכלית העליונה שאליה אדם צריך לשאוף. בפרק המתייחס לאיוב (מורה נבוכים חלק שלישי פרק כ"ג) כותב הרמב"ם את הדברים הבאים: " כאשר ידע (איוב ש. ק). את האל בידיעה ודאית, הודע שהאושר האמיתי, שהוא הכרת האלוה מובטח לכל שמכיר אותו... ". השאלה המתבקשת היא - ידיעה ודאית מהי? מאמר זה מתחלק לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון מנתח סוגי ידיעות ודרכי השגתן. אחת המסקנות של אותו הניתוח היא קיום קשר בין ידיעה ודאית לבין יסוד האחדות. החלק השני של המאמר דן באותה האחדות מהיבטים שונים.

הפילוסוף והמשורר הרוסי ממאה ה - 19, סולובייב מבחין בין שלושה סוגי ההשגות. הראשונה מבוססת על החושים ומתגבשת מהניסיון וההתבוננות בעולם החיצון ובחיי האדם. השנייה היא ההשגה הפורמאלית - רציונאלית המתקבלת בעזרת היסק לוגי. ההשגה השלישית, שבה אתרכז במאמר זה, היא ההשגה הוודאית המוחלטת. כל אחת מהן מובילות לידיעת אמיתות. בעזרת ההשגה מהסוג הראשון מגיעים לאמת החומרית העובדתית שהיא מהווה את המדע. נושא החקירה של המדע הן עובדות אודות העולם החיצון כפי שהן נגלות לנו. ההשגה מסוג השני מקנה אמת פורמאלית - לוגית, הידיעות המוגדרות בעזרת עקרונות כללים ומושגים בעזרת שיקולים לוגיים פורמאליים יוצרות את הפילוסופיה (והמתמטיקה). במרכזה של החקירה הפילוסופית עומד הרעיון הכללי. והשגה מסוג השלישי עוסקת באמת המוחלטת. ידיעות "השמימיות" שנקודת המוצא שלהן היא קיום המציאות המוחלטת, מהוות את יסודות הדת שבמרכזה הקב"ה.

אם מנתחים את אופיין של שתי השגות הראשונות ניתן להסיק שהן מוגבלות ואינן מאפשרות לקבל ידיעות "אמיתיות" אודות העולם החיצון. ההשגה החומרית העובדתית אינה יכולה להיות שלמה בהיותה מסתמכת על החושים, שהם עלולים לעוות את המציאות (אשליות), לכן אין אנו יודעים אודות "משהוא" חיצוני (את ה"דבר בעצמו") אלא רק את הביטוי של "הדבר" כפי שהוא נתפש בחושים. גם השגה לוגית פורמאלית המושגת בעזרת השכל הרציונאלי הלוגי, אינה משיגה את הידיעה "האמיתית" אודות "הדבר" אלא יכולה רק להצביע על התנאים ההכרחיים להשגת הידיעה האמיתית אך אינו יכול לספק את התוכן של הידיעה. בנוסף, להיסק הלוגי הפורמאלי יש שני חסרונות נוספים א. ההיסקים הלוגיים מבוססים על מערכת ההנחות (אקסיומות). בהשתנות ההנחות משתנות המסקנות. במילים אחרות - אקסיומות שונות "מובילות" לאמיתות שונות. ב. בשלהי המאה ה - 20 המתמטיקאי האוסטרי קורט גודל הגה את המשפט הנקרא - משפט אי שלמות הטוען שאין מערכת לוגית שלמה ועקבית. בכל מערכת לוגית תמצא טענה שאת אמיתותה לא ניתן להוכיח ולא להפריך במסגרת ההנחות של המערכת. מהאמור נובע, שהאמת המוחלטת, שהיא היא השאיפה הטבעית של האדם בהיותו אדם, לא מושגת על ידי התבוננות בעולם הסובב בעזרת המדע המבוסס על החושים שלעתים הם משלים (במאמר המוסגר לפי תורת הקוואנטים לא ניתן בכלל להוכיח את הקיום של העולם החיצוני. לפי אחת הגישות, תודעת האדם יוצרת את המציאות). ההתבוננות בעולם החיצון חייבת להיות נתמכת על ידי השכל (מערכת לוגית פורמאלית) אבל לפי שצוין גם היא בעצמה מוגבלת. ה"דבר" המושג בחושים או בשכל נגלה כלפי המשיג רק ביחסיו האפשריים של ה"דבר" כלפי כל השאר, אך לא במהותו. לפי זה ההשגה בעזרת הניסיון של הרגש (ההשגה הראשונה) ובעזרת השכל הרציונאלי (השגה השנייה) רק משיקה ל"דבר" אך לא מתמזגת עמו מבפנים.

אם קיימת אמת המוחלטת, ומחוויותינו העמוקה, היא אכן קיימת, אזי השגתה בלתי אפשרית מבחוץ בעזרת החושים והשכל (מלכתחילה, אבל תומכים בהשגה פנימית). חייבת להיות דרך ההשגה פנימית. אם אמנם ההשגה היא מבפנים אז בהכרח שבין "הדבר" למשיג קיים קשר פנימי. הנחת הקשר הפנימי טומנת בתוכה את יסוד האחדות בין המשיג ובין "הדבר" המושג. מכאן הידיעה של "הדבר" באופן אובייקטיבי מסתמכת על האמונה שקיימת אחדות של כל המציאות. השגה הפנימית היא אינה בגדר זמן ומקום לא בחושים ולא בשכל. ואלו הם השגות נבואיות. וקיימות אין סוף דרגות פנימיות של הידיעה. ודרגה הגבוהה ביותר של השגה היא של משה רבנו הנקראת דרגת אספקלריה המאירה. אם נסכם את האמור נבחין בשני אופני ההשגה - השגה חיצונית והשגה פנימית. בהשגה חיצונית - הידיעה היא יחסית ומושגת בעזרת ההשגה האמפירית (החושית) ורציונאלית שכלית, והשגה מבפנים מתבצעת על ידי חוויותינו את האמת המוחלטת. את ההשגה הפנימית והחיצונית ניתן להמחיש בעזרת משל הבא, נתאר לעצמנו נקודות הנמצאות על המעגל. כל נקודה קשורה לחברתה בשני אופנים א. בעזרת קשת הנמצאת בין הנקודות המפרידות ביניהם וזהו קשר חיצוני ב. כל נקודה על המעגל קשורה לאותו המרכז המשותף. ולכן קשורות ביניהן וזהו קשר פנימי. כפי שראינו הבסיס להשגה הפנימית המוחלטת הוא יסוד האחדות. על כך כמה מילים בהמשך.

יסוד האחדות

אומר הרב קוק בספר אורות הקודש "ההשקפה המאחדת רואה את כל החזון של הנמצאים מופרדים זה מזה רק בתור טעות החוש, ומיעוט ההארה, אבל אמיתות המציאות היא רק אחדות גדולה, הנמצאים הרבים ושונים הם רק גילויים מיוחדים, איברים שונים וגוונים שונים של אותה החטיבה האחדותית, בהשקפת האחדות מביטים על הכל, ואז ממילא מתמצא חשבון הטוב, כי הכל ביחד בוודאי הוא הטוב בתכלית הטוב... ". כיצד ניתן להסביר את האחדות בעולם מלא פרטים ופירודים?!

לנו, בני האדם, המוגבלים בזמן ומקום, לעולם לא ניתן להשיג "דבר זה על בוריו " (רמב"ם) מושג האחדות הסותר את השכל הישר, מקבל תמיכה דווקא מצד הפיזיקה המודרנית.

אנו חיים בתקופה מרתקת, שבה תובנות פיסיקליות עוברות מהפכה קונצפטואליות, שהחלה עם גילוי תורת היחסות ותורת הקוואנטים בתחילת המאה העשרים. כדבר הרב שפרן "הפיזיקה פרצה אל המטפיזיקה וחותרת להגיע למהות הטהורה והפשטה של האלוקי". אותו המדע שהיה מבוסס על המחשבה המערבית של פירוד והפרדה, "האני", שהיה נתפס כמופרד מהמציאות החיצונית ובלתי תלוי בה, תומך ברעיון הנוגד את השכל הישר, כביכול, ברעיון האחדות.

לפני כעשרים שנה, כתב אחד הפיזיקאים המובילים והוגה דעות מעמיק, דויד בוהם את ספרו "wholeness and implicate order ". בהתבסס על תורת הקוואנטים מגיע דויד בוהם למסקנה שכל מה שקיים בעולם ביו החומר ובין התודעה הם אחדות ושלמות אחת. והתחושה שהעולם מורכב בפריטים נפרדים היא תחושה שקרית. כל היקום דומה להולוגרמה. הולוגרמה היא תמונה תלת ממדית שמתקבלת בעזרת שני לייזרים. אחת מתכונותיה של ההולוגרמה היא שבכל חלק ממנה קיים השלם. (למשל, אם נשבור את ההולוגרמה שבה מצולם פרח - בכל אחד מחלקיה יישאר פרח שלם).

מה הניע את דויד בוהם למסקנה כה מרחיקת לכת?

בשנות העשרים של המאה הקודמת, פותחה תיאוריה הנקראת תורת הקוואנטים. עד היום זאת התיאוריה המוצלחת ביותר המאפשרת לחזות התנהגות של גופים פיזיקאליים ואף להסביר תופעות טבע רבות. יחד עם זאת התיאוריה הקוואנטים נוגדת את האינטואיציה והשכל הישר. אדגים את אחד הקשיים בעזרת פרדוקס הנקרא) EPRעל שם איינשטין פודולסקי רוזן) : ניקח שני חלקיקים, למשל אלקטרונים, ונתחיל להרחיק אותם זה מזה. כאשר נפעיל "הפרעה" כלשהי על אחד מהם (שדה מגנטי) החלקיק השני ירגיש את ההפרעה בו זמנית. האפשרות שהאלקטרון שלח סיגנל כלשהו לאלקטרון השני נשללת בגלל שלפי תורת היחסות של איינשטיין אין מידע יכול לנוע במהירות הגבוהה ממהירות האור. התופעה התמוהה הזאת נבדקה גם ניסיונית.

לפי תיאורית wholeness (שלמות) דויד בוהם, שני החלקיקים בשורש המציאות הם שלמות אחת. את דבריו מנמק בוהם בעזרת משל הדגים. תארו לעצמכם שיש אקוואריום עם דג אחד. דמיינו שניתן לראות את הדג בעזרת שני מסכים. בהכרח אנו נסיק שבאקוואריום ישנם שני דגים. ככל שנתבונן נראה שקיים קשר בין הדגים. כאשר אחד מסתובב גם השני מסתובב. אבל האמת היא שקיים רק דג אחד. וזה בדיוק מה שקורה בין שני האלקטרונים. כך כל המציאות כול, הכל מחובר בכל, שזור בכל, והכל - זאת אחדות אחת גדולה.