במהלך חייו האדם צפוי, כל פעם מחדש, להתעכב ולשקול את מהלכיו. לשם כך הוא מגייס את אנרגיית החיים שלו. אנרגיית החיים היא תוצר של שילוב בין הגוף, הנפש והרוח.
אחת התקלות הנפוצות הפוקדות את האדם היא תופעה שנכנה כאן בשם מחילת הויתור. האדם, "שליח אלוהים עלֵי אדמות", נופל לעתים לנקיטת עמדה של ויתור: משתלט עליו קושי לגייס עצמו לעשייה, לזה "אין לו כוח", לזה "הוא מבוגר מדי", או, פשוט, "אין לו חשק להתחיל מחדש". במחילת הויתור גלומים אלמנטים של ניתוק - לעתים מהגוף, לעתים מהנפש, לעתים מהרוח. למעשה, האדם מכניס עצמו למצב שהוא חורג ממטרת "שליחותו" עלֵי אדמות. זוהי, למעשה, התחפרות של האדם בתוככי עצמו.
כולם מכירים אותה, והרבה לוקים בה. ברשימות של הרפואה המערבית מחילת הויתור מופיעה רבות בתחום טיפולי הנפש. הרפואה הטבעית, גם היא מתייחסת אליה בצורות טיפול שונות.
איך מתגברים על התופעה? מצד אחד, האדם זקוק לגוף כדי לתמוך בנפשו וברוחו - כאשר מצב הנפש והרוח שחוח, האדם מתגייס לעשייה גופנית כדי לתמוך בהם. מצד שני, האדם זקוק לנפשו ולרוחו כדי לתמוך בגופו - כאשר מצב הגוף בירידה, בחולשה, בהתשה ובעייפות, האדם מתגייס ברוחו ובנפשו כדי לתמוך בגופו.
התגלותה של מחילת הויתור שונה מאדם לאדם, ומשך הזמן שהיא פוקדת אותו משתנה אף הוא. יש הלוקים בה לזמן קצר, ויש המאריכים בה. התרופה העיקרית לה היא התגייסות והתעוררות הנפש, משמע, יכולת האדם לשַנות מצב שהוא שקוע בו ונופל לתוכו. התעוררות הנפש נושאת בחוּבּה הפרשות הורמונאליות, אנדורפיניות, שבדרך כלל מחזירות את האדם למסלול החיים שבחר ללכת בו לפני נפילתו למחילת הויתור.
מחילת הויתור נלחמת ביוזמה.
הרצון נהפך לאויב מחילת הויתור.
מחילת הויתור נלחמת בעוצמה.
התשוקה הופכת לאויב מחילת הויתור.
מחילת הויתור נלחמת בתכנון.
הכמיהה נהפכת לאויב מחילת הויתור.
כאשר האדם מוחל על זכותו ומסתלק ממטרותיו המוצהרות, הוא מעמיד עצמו כמיותר. כאשר הוא מחליט שהוא מיותר, הוא בעמדת ויתור על היכולות והכישורים הגלומים בו ועל הפרפר הנגלה שטרם יצא מהגולם הגלום בו.
למעשה, מחילת הויתור היא נתק מהקשר לאדמה, למציאוּת, מהקשר לבסיס, ל"כאן" ול"עכשיו". מהלכים אלה מקרבים את קיצו הרוחני, הנפשי והפיזי של האדם.
כל מחלה נושאת בחוּבּה מלחמה, ותהליכי ההחלמה הם מצב של דילמות המתנהלות בין הכוחות הפנימיים. מחילה וְוִיתור נושאים בחוּבּם התחפרות במחילות שמתחת לפני השטח, מתחת לנגלה. לאלה הנשארים בחוץ לא נותר אלא לחמול, להתגעגע ולומר: "איזו נפילה! "...
למחילת הויתור אין אזור תפוצה מסוים, ואין לה גיל כרונולוגי. היא תוקפת בכל גיל, לזמן קצר או לזמן ארוך. לעתים נלוות אליה תופעות כרוניות, הנובעות מטראומות של:
- פציעה גופנית
- הלם נפשי
- דחיית הסביבה
- חסך בחיזוקים מן הסביבה.
בחלוף הזמן, למחילת הויתור מתלווֹת תופעות של מחלות אוטואימוניות. בגיל המבוגר, הוויתור מוביל אל קץ החיים.
הטיפול
ה"איפה" - אזורי הטיפול ונקודות הטיפול:
- מערכת העיכול של הגוף והנפש.
- מערכת התנגודת הרוחנית, הנפשית והפיזית.
- המערכת ההורמונאלית לחילוף החומרים של הגוף ושל הנפש.
- קבוצת ה"צמתים" האנטומיים והפיזיולוגיים, המאפיינים דילמות.
ה"איך" - דינמיקות וטכניקות:
- טכניקות של הפגת כאב לצורך השגת תחושת ניצחון.
- הכיוון "מבפנים החוצה" במטרה להפיץ אנרגיה לקצוות.
- הַכְוונה להקשבה תחושתית בעת הטיפול.
- טכניקות אקטיביות לגיוס הכוחות הפנימיים והרצון.
- עוצמת לחץ מלטפת לצורך הרגעה על פני השטח.
- עוצמת לחץ חודרנית, עד כדי "כניסה לעצמות", כדי לערער את המצב הקיים.
- טכניקת התמקדות בנקודת ההשתקפות של מסתם המעי הדק יחד עם כל שאר הצמתים הפיזיולוגיים, וזאת כדי להתגבר על דילמות שבין האדם לבין עצמו.
אחת התקלות הנפוצות הפוקדות את האדם היא תופעה שנכנה כאן בשם מחילת הויתור. האדם, "שליח אלוהים עלֵי אדמות", נופל לעתים לנקיטת עמדה של ויתור: משתלט עליו קושי לגייס עצמו לעשייה, לזה "אין לו כוח", לזה "הוא מבוגר מדי", או, פשוט, "אין לו חשק להתחיל מחדש". במחילת הויתור גלומים אלמנטים של ניתוק - לעתים מהגוף, לעתים מהנפש, לעתים מהרוח. למעשה, האדם מכניס עצמו למצב שהוא חורג ממטרת "שליחותו" עלֵי אדמות. זוהי, למעשה, התחפרות של האדם בתוככי עצמו.
כולם מכירים אותה, והרבה לוקים בה. ברשימות של הרפואה המערבית מחילת הויתור מופיעה רבות בתחום טיפולי הנפש. הרפואה הטבעית, גם היא מתייחסת אליה בצורות טיפול שונות.
איך מתגברים על התופעה? מצד אחד, האדם זקוק לגוף כדי לתמוך בנפשו וברוחו - כאשר מצב הנפש והרוח שחוח, האדם מתגייס לעשייה גופנית כדי לתמוך בהם. מצד שני, האדם זקוק לנפשו ולרוחו כדי לתמוך בגופו - כאשר מצב הגוף בירידה, בחולשה, בהתשה ובעייפות, האדם מתגייס ברוחו ובנפשו כדי לתמוך בגופו.
התגלותה של מחילת הויתור שונה מאדם לאדם, ומשך הזמן שהיא פוקדת אותו משתנה אף הוא. יש הלוקים בה לזמן קצר, ויש המאריכים בה. התרופה העיקרית לה היא התגייסות והתעוררות הנפש, משמע, יכולת האדם לשַנות מצב שהוא שקוע בו ונופל לתוכו. התעוררות הנפש נושאת בחוּבּה הפרשות הורמונאליות, אנדורפיניות, שבדרך כלל מחזירות את האדם למסלול החיים שבחר ללכת בו לפני נפילתו למחילת הויתור.
מחילת הויתור נלחמת ביוזמה.
הרצון נהפך לאויב מחילת הויתור.
מחילת הויתור נלחמת בעוצמה.
התשוקה הופכת לאויב מחילת הויתור.
מחילת הויתור נלחמת בתכנון.
הכמיהה נהפכת לאויב מחילת הויתור.
כאשר האדם מוחל על זכותו ומסתלק ממטרותיו המוצהרות, הוא מעמיד עצמו כמיותר. כאשר הוא מחליט שהוא מיותר, הוא בעמדת ויתור על היכולות והכישורים הגלומים בו ועל הפרפר הנגלה שטרם יצא מהגולם הגלום בו.
למעשה, מחילת הויתור היא נתק מהקשר לאדמה, למציאוּת, מהקשר לבסיס, ל"כאן" ול"עכשיו". מהלכים אלה מקרבים את קיצו הרוחני, הנפשי והפיזי של האדם.
כל מחלה נושאת בחוּבּה מלחמה, ותהליכי ההחלמה הם מצב של דילמות המתנהלות בין הכוחות הפנימיים. מחילה וְוִיתור נושאים בחוּבּם התחפרות במחילות שמתחת לפני השטח, מתחת לנגלה. לאלה הנשארים בחוץ לא נותר אלא לחמול, להתגעגע ולומר: "איזו נפילה! "...
למחילת הויתור אין אזור תפוצה מסוים, ואין לה גיל כרונולוגי. היא תוקפת בכל גיל, לזמן קצר או לזמן ארוך. לעתים נלוות אליה תופעות כרוניות, הנובעות מטראומות של:
- פציעה גופנית
- הלם נפשי
- דחיית הסביבה
- חסך בחיזוקים מן הסביבה.
בחלוף הזמן, למחילת הויתור מתלווֹת תופעות של מחלות אוטואימוניות. בגיל המבוגר, הוויתור מוביל אל קץ החיים.
הטיפול
ה"איפה" - אזורי הטיפול ונקודות הטיפול:
- מערכת העיכול של הגוף והנפש.
- מערכת התנגודת הרוחנית, הנפשית והפיזית.
- המערכת ההורמונאלית לחילוף החומרים של הגוף ושל הנפש.
- קבוצת ה"צמתים" האנטומיים והפיזיולוגיים, המאפיינים דילמות.
ה"איך" - דינמיקות וטכניקות:
- טכניקות של הפגת כאב לצורך השגת תחושת ניצחון.
- הכיוון "מבפנים החוצה" במטרה להפיץ אנרגיה לקצוות.
- הַכְוונה להקשבה תחושתית בעת הטיפול.
- טכניקות אקטיביות לגיוס הכוחות הפנימיים והרצון.
- עוצמת לחץ מלטפת לצורך הרגעה על פני השטח.
- עוצמת לחץ חודרנית, עד כדי "כניסה לעצמות", כדי לערער את המצב הקיים.
- טכניקת התמקדות בנקודת ההשתקפות של מסתם המעי הדק יחד עם כל שאר הצמתים הפיזיולוגיים, וזאת כדי להתגבר על דילמות שבין האדם לבין עצמו.
050-3331-331