כמטפלים ברפלקסולוגיה אנו עומדים בפני האתגר להתבונן ולהבין קשרי גוף - נפש במפגש עם המטופל, ולתת לכך ביטוי באמצעות טכניקות הטיפול השונות. זהו הממד ההוליסטי של טכניקות הטיפול.

כמורה העוסק בהכשרת מטפלים אני עומד שוב ושוב לפני השאלה כיצד לתת בידי התלמידים כלים להשגת מטרה זאת.

אדון בכמה היבטים הנוטלים חלק בממד זה:

רמת עוצמת הלחץ על כפות הרגליים

כיוון הפעלת טכניקות הטיפול

התדירות והריתמוס בהפעלת טכניקות הטיפול

רמת עוצמת הלחץ

עוצמת הלחץ של טכניקות הטיפול על כפות הרגליים היא פועל יוצא מהכוח המופעל בידי המטפל, והיא מותנית - בין היתר - במצב כפות רגליו של המטופל וברמת פתיחותו לקבלת הטיפול. יש מטופלים שלגביהם לחץ חזק על רקמת הכף רצוי ואף עונה על הצורך שלהם במסגרת הטיפול. יש אנשים, ויש מצבים, שבהם לחץ חזק יחולל כאב בכף הרגל. בחלק מן המקרים כאב כזה יביא את הגוף לידי התמודדות עימו - התמודדות שהיא חלק מתהליך הרפיית הגוף לשם ריפויו. במקרים אלה הטיפול משיג את מטרתו. במקרים אחרים לחץ חזק יגרום לסגירות, הנוצרת כאינסטינקט של התגוננות הגוף והנפש מפני כאב, שכן כאב עלול להתפרש כאזהרה או לחולל חרדה מפני הלא ידוע. במקרים אלה, הטיפול איננו משיג את מטרתו. הפעלת טכניקות טיפול ברמת לחץ רופפת עלולה ליצור לעתים התנגדות - אם מפני שהגוף מצפה לרמת לחץ אחרת, או מפני שסוג זה של טיפול איננו מתאים לו. במצב זה הטיפול איננו משיג את מטרתו. במקרים אחרים לחץ רופף ייצור אצל המטופל תגובות של שלווה, רוגע ופתיחות אנרגטית אל המטפל. במקרים אלה הטיפול משיג את מטרתו. ייתכנו מצבים שבהם המטפל יחליט כי יש צורך לחולל אצל המטופלים תהליכים של הסתגלות ולהביאם לידי מוכנות לקבל ליטוף או כאב. מוכנות גופנית ונפשית זאת יש לייצר - בהתאם למגמת הטיפול - בדינמיקה הנעה מחזק לחלש בהדרגה או בדינמיקה הנעה מחלש לחזק בהדרגה.

כיוון הפעלת טכניקות הטיפול

חלק נרחב מבעיות הגוף והנפש של האדם אפשר לסווג לשני סוגים: בעיות שהמאפיין אותן הוא הצטברויות פנים שקשה להשתחרר מהן, ובעיות שהמאפיין אותן הוא חוסרים שבהם הגוף נתון. אלה בעיות שיש להביאן בחשבון בהתאמת טכניקות הטיפול. לצורך זה מבחינים בשני כיוונים עיקריים - על פי המבנה האנטומי של הגוף ושל כפות הרגליים, ובהתאם לכך שהן מהוות קצה אנרגטי בגוף.

טכניקות טיפול המדגישות את הכיוון מהפנים החוצה (מהברך אל קצה האצבעות), דהיינו, בכיוון זרימת הדם העורקי. משמעותו של הכיוון בטכניקות אלה היא: הפצת אנרגיית פנים הגוף החוצה, אל הקצוות - מעין פיזור, ריקון והארקה של עודפים של הגוף והנפש.

טכניקות טיפול המדגישות את הכיוון מהחוץ פנימה (מקצות האצבעות אל הברך), דהיינו, בכיוון זרימת הדם הוורידי. משמעותו של הכיוון בטכניקות אלה היא: העברת אנרגיות מבחוץ פנימה, אל תוך הגוף - מעין הטענה לגוף ולנפש ומילוי חוסרים שבהם הם נתונים.

במקרים רבים מצבי חסר, כמו גם מצבי עודף, שוכנים באותו גוף ומאפיינים את רמת מורכבותו. המטפל המיומן צריך להביא זאת בחשבון ולתת גם לכך מענה בטיפול, שבו משולבות יחד הטכניקות מהפנים החוצה ומהחוץ פנימה.

תדירות וריתמוס

המושגים "מהר" ו"לאט" מוצאים את ביטוים בתחומים שונים בחיים, והשימוש בהם כרוך בדימויים ובפרשנויות כמו: מהיר פירושו מלהיב, מסעיר, ממריץ וכדומה, איטי פירושו משקיט, משכך, מרגיע וכדומה. לדימויים כאלה יש השלכות גם בתחום הפסיכולוגיה של האדם, והשפעתם ניכרת בתופעות פסיכו - פיסיולוגיות המקבלות ביטוי בטיפול: טכניקות בריתמוס מהיר יתפרשו בגוף כגירויים מגבירי זרימה, ממריצים ומלהיבים, וטכניקות בריתמוס איטי יתפרשו בגוף כגירויים מאיטי זרימה, משככים ומרגיעים. כמטפלים, עלינו להתייחס לדימויים אלה וליכולת גופו של המטופל לפרשם ולהפיק מהם תועלת, ובהתאם למצבו להעביר אליו גירויים בתדירות ובריתמוס המתאימים. העברת הגירויים בגישה זאת אל גוף המטופל היא התערבות בריתמוסים של הסביבה הפנים - גופית שבהם הוא שרוי. למשל, התערבות ברמת לחץ הדם שלו, בקצב הדופק, בקצב הנשימה, במהירות זרימת הדם העורקי, במהירות זרימת הדם הוורידי, במהירות זרימת נוזל הלימפה, ברמת חילוף החומרים, בתנועת הפריסטלטיקה של המעיים, במצב התרוצצות המחשבות שבלב ועוד. לפי ההיגיון, סביר להניח כי טכניקות טיפול מהירות יתאימו לאדם השרוי ברמת פעילות נמוכה, וטכניקות טיפול איטיות יתאימו לאדם השרוי ברמת פעילות גבוהה. היגיון זה מוצא את ביטויו בטיפול באנשים רבים, אך כאן אנו נתקלים בגורם קשיי ההסתגלות: יש ואדם השרוי ברמת פעילות נמוכה יגלה קשיי הסתגלות לטכניקות בריתמוס מהיר, ויש ואדם השרוי ברמת פעילות גבוהה יגלה קושי להסתגל לטכניקות בריתמוס איטי. כאן נדרשת מהמטפל הזדהות והתיידדות עם המטופל. "התיידדות עם המטופל", משמעה: להגיע אל המטופל במוכר ובידוע לו, דהיינו, להשתמש בטכניקות מהירות במטופל הנמצא ביתר פעילות, ובטכניקות איטיות במטופל הנמצא בחסר פעילות. ומשנרכשו האמון וההתיידדות בטיפול, המטפל יכול להשפיע יותר ויותר על המטופל ולהנחותו על - פי מגמתו: את בעל הפעילות העודפת הוא יוריד ברמת הפעילות באמצעות האטת הקצב, ואת בעל פעילות החסר הוא יעלה ברמת הפעילות באמצעות האצת הקצב.

לסיכום, אופן הפקת טכניקות הטיפול, והדינמיקות שבהן המטפל נוקט - יש בהן היבטים של המשמעויות ההוליסטיות שמייחסים למצבים השונים של הגוף והנפש.

השיעור המתמשך, שאינו נגמר, במהלכי הטיפול הוא: ללמד את המטופל לקבל את הטיפול, "להקשיב" לגירויים שהוא מקבל באמצעותו

ואף "לשמוע" את התהודה שגירויים אלה מחוללים בגופו ובנפשו, והמטפל - הוא לומד לשכלל את היכולת להפיק את הטיפול ולהעביר את כוונותיו באמצעות כפות ידיו