המוח מתפקד כמפקד העליון וכמערכת הבקרה של הגוף בכל הרבדים פיזיים ונפשיים. הוא אחראי על הפעילות של כל אבר ושל כל מערכת בגוף כמו גם על כל מעשה, תנועה, דבור ורגש. חלק מערכות מבוקרות בצורה בלתי מודעת לחלוטין כגון פיקוח על ויסות פעולת ההורמונים, האנזימים, קביעת חום הגוף וקצב פעולת הלב. גם החלטות שנראות לנו שנשלטות על ידנו באופן מודע כגון כיצד להגיב ברמת העשייה, והדבור מתקבלות בתהליכים כה מהירים עד כי איננו מודעים למורכבות הגדולה שלהם ולכלל השיקולים המניעים אותן.
הפעילות המוחית נעשית על בסיס מידע המגיע מהחושים ומתחושות הגוף. מידע זה זורם כל הזמן ומציף את המוח ללא הרף בצלילים, טעמים, מראות, ריחות ועוד. אם אדם יגיב לכל גירוי שהוא חווה: קול, מראה ריח וכו' תיראה לו הסביבה כמו "בלבול רועם ומזמזם" וכל התנסות תחווה כחדשה ותהמם אותו במהירות.
המוח מחולק למספר חלקים עיקריים. לכל חלק צורה אופיינית ותפקיד ייחודי. הפעילות המוחית בנויה על פעילותם של קשרים של כ - 100, 000 תאי עצב (נוירונים) בינם לבין עצמם. כל נוירון יוצר קשרים הנקראים סינפסות ל - 1, 000 עד 10, 000 תאי עצב אחרים, כשהמידע מועבר בין הנוירונים דרך הסינפסות באמצעות כ 100 מולקולות הנקראות שליחים עצביים (נוירוטרנסמיטורים). על פי חישוב תיאורטי מספר הקישורים האפשריים הינו באופן מעשי אינסופי לפיכך אפשר היה לצפות שלאדם תהיינה אין סוף אפשרויות תגובה. אולם למעשה כפי שנפרט בהמשך מגוון התגובות של האדם מצומצם בהרבה.
כל קלט חושי, פעולה פיזית, רגש, חוויה, תגובה ומחשבה יוצרים הפעלה של רשת הנוירונים. חזרה על פעלה מסוימת יוצרת מסלול תקשורת מסוים. ברשתות העצבים במוח. ככל שתגובה מסויימת חוזרת פעמים רבות יותר מתפתח נתיב אופייני שמקבל עדיפות יתר עבור האותות העצביים החשמליים השייכים לאותו תוכן שנלמד. כאשר המוח לומד משהו, נוצר מעין כוונון עדין ומדויק למסרים בעלי אופי מוגדר. תאי המוח ה"לומדים", מנהלים מעין "תקשורת סלקטיבית". התא שמקבל את המסר שומע או קולט רק מסרים אליהם הוא "מכוונן". ניתן לתאר זאת כביכול תאי העצב מתנהגים כמו בני אדם שמצויים באולם רועש ויוצרים חבורות חבורות שכדי לשוחח בינם לבין עצמן הן לומדות להתעלם מהרעש סביבם.
ככל שהאדם לומד יותר, כמות הקשרים במוח גדלה. ככל שכמות קשרים גדלה עולה יכולת החשיבה והתפיסה. תאי עצב במוח מחזקים את קשריהם עם תאי עצב מסוימים, ומחלישים את הקשר שלהם לתאי עצב אחרים. זהו תהליך דינאמי שבו המוח משתנה ומשנה את דפוסי הקישור שלו עם כל פעילות שלו.
כך נוצרות במוח מעין "מפות פנימיות" שמשמשות מסד נתונים להבנת המציאות. המיפוי הזה הוא כה משמעותי עד כי על פי הנוירולוג ד"ר אוליבר סאקס מידע שאין עבורו כתובת לעיבוד לא יטופל ואינפורמציה הקשורה בא תלך לאיבוד.
רוב התגובות שלנו מבוססות על "קריאה של מפות פנימיות" - תבניות אגורות בזיכרון של המרחבים בהם אנו נעים, פרצופים, דימוי הגוף שלנו, מחשבות, דפוסי רגש, דפוסי התנהגות, דפוסי אמונה, כללי התנהגות, נורמות וכדומה.
התגובה של האדם לאירוע מסויים נעשית במספר שלבים.
בשלב הראשון אינפורמציה הנקלטת ע"י החושים מהסביבה או מהגוף מגיעה אל בלוטת התלמוס, הממוקמת בחלקו האחורי של המוח. משם היא מועברת בשני מסלולים מקבילים מסלול אחד מעביר את האותות אל בלוטת השקד - האמיגדלה ((Amygdala והשני אל הניאו קורטקס.
בשלב השני נעשית הערכה של האינפורמציה. האמיגדלה אחראית על ההערכה של הפאן הרגשי של האינפורמציה. היא "מסמנת" את האותות העצביים בהתאם לעוצמת הרגש שנחווה באירוע. לסימון של האמיגדלה יש השפעה רבה היות וסימון זה מדרג את האירוע בסולם של חשיבות שקובע את רמת תשומת לב הניתנת לו בסקלה בין חוסר עניין, שמסיט מהם את הקשב, לבין התפעלות רבה שגוררת אחריה תשומת לב רבה וקשב פנימי. כמו כן קובע הדרוג הרגשי את רמת הלמידה והלקחים המופקים, על זמינות הזיכרון בעתיד ועל התוקף שיש למסקנות שהופקו בעקבותיו, אם זו אמונה, חשש או להיפך ציפייה לבאות.
במקביל במסלול שהוא יותר איטי נעשית הערכה של האינפורמציה במוח הקוגניטיבי - הניאו קורטקס על מרכזיו הרבים שמטפלים בניתוח הנתונים ותרגום של מה שנתפס בחושים. פה נעשים חישובים של יחסי סיכון - תועלת בין מספר תגובות אפשריות ובחירה בתגובה האופטימאלית ותכנון הפעולות לקראת השגת המטרה ובכלל זה גם מטרות רגשיות.
נעשית פעילות תת - ספית ענפה של שליפת זיכרונות, ומחשבות שאינן מגיעות בהכרח להכרה. האינפורמציה על האירוע מקבלת משמעות על סמך הקלט מהחושים וזיכרונות אגורים במוח. פעילות זו מביאה לכך שהתפיסה היא לא עיבוד טהור של הקלט מהחושים, המוח בונה את סיפור התמונה על סמך ניסיון ומידע שצבר בעבר. ישנם מסלולים של קלט שאינם מגיעים כלל למודעות, כפי שקרה לחולת אמנזיה (מחלת השכחה) שלאחר פגישה בה נדקרה ע"י סיכה שאחז הרופא היא סרבה ללחוץ את ידו במשך שנים. כל תקופת הטיפול לאחר פגישה זו הרופא ד"ר קלפורד היה צריך להציג את עצמו בפניה מחדש, ויחד עם זאת היא המשיכה בעקשנות לסרב ללחוץ את ידו בלי שהייתה יכלה להסביר את התנהגותה.
בשלב השלישי נעשית השוואה של האינפורמציה שהגיעה מהחושים עם זיכרונות מהעבר. האירוע מקבל פרשנות. על סמך פרשנות זו, מתקבלת החלטה מהן הפעולות הרצויות והמתאימות ביותר. למשל האם יש צורך לבלום את המכונית מידית או שמא רק להאט מעט את מהירותה בהתאם להבנה האם קרתה תאונת שרשרת במרחק קצר בהמשך הכביש או שמא נראתה רק מכונית הסוטה לכוון נתיב היציאה מהדרך המהירה.
בלוטת השקד (אמיגדלה) והאזור הסמוך לה משמשת כארכיון של הזיכרון הרגשי. היא מהווה מעין "שכל רגשי" שמארגן משמעות והשקפות משלו על הרגשות עצמם. החוקר לה - דו מצא כי השקד מגיב ביתר מהירות מהחלק הקוגניטיבי, ובעת הצפה רגשית בעיקר כעס, עונג רב או צפייה להצלחה גדולה, חלה השתלטות של המערכת הלימבית (הרגשית) המגיבה במהירות. ההשתלטות של המערכת הלימבית נגרמת היות והתהליכים של החשיבה הקוגניטיבית בניאו קורטקס בהיותם מורכבים ומבוססים על תהליכי זיהוי, שיפוט, הערכה ושקלול הם דורשים הרבה יותר זמן ואנרגיה וגם משום שיש הרבה יותר נוירונים המזרימים אינפורמציה מבלוטת השקד לניאו קורטקס מאשר בכוון ההפוך.
בנוסף לכך מאחר וזיכרונות של רגשות נשמרים באמיגדלה למעשה למשך כל החיים, כאשר עולה רגש חזק פעמים רבות הוא "מציף" את האדם באופן טוטאלי ולא מאפשר לו התבוננות שקולה במציאות. קיימת סכנה שקלט חושי תמים כגון צליל או מראה של חפץ מסוים, יפעיל "פעמון אזעקה" המסמל כביכול לאדם כי הוא נמצא בסכנה. למשל קול צעקה יכול לעורר באדם זיכרונות מילדותו מהתקופה בה אביו היה משפיל אותו וצועק עליו. לכן הוא יוצף מבחינה רגשית ברגשות של כעס או אימה ויגיב לאסוציאציה שמעורר הזיכרון ולא למציאות בה הוא נמצא.
דפוסי מחשבה ודפוסי התנהגות אוטומטיים שחוזרים על עצמם מנציחים ומגבירים את הכאב. ברוב המצבים אנו מגיבים באופן אוטומטי בהתבסס על דפוסים ישנים שלא משקפים את המציאות בהווה. ההבחנה בין מציאות לבין זיכרון נעשית מטושטשת, והיא פוגעת ביכולת שלנו לפעול ביתר הצלחה ולשפר את מציאות חיינו. מעגלי התגובה האוטומטיים בעקבות הצפה הרגשית, גורמים לאנשים רבים לסבול כאבים, לשקוע בדיכאונות ובהתמכרויות, ולהגיע לדרך ללא מוצא במערכות יחסיים ועוד. כי אינם מסוגלים לפעול בהתאם לצרכיהם בגלל שהם חווים.
פגישה טיפולית מיועדת לגעת בקשיים ובמצוקות. אם אלה כאבים פיזיים, מערכות יחסים בעייתיות, דיכאון, פחדים, חרדות, טראומות וחוסר ביטחון עצמי, לברר אותם ולשחררם.
בפגישה בשיטת מוח אחד, באמצעות בדיקת שריר המשמשת כעין סיסמוגרף המגיב לאמת של הגוף, מזהים תקופה ואפילו אירוע מסוים שעיצבו תבניות של אמונה, מחשבה או רגש שגורמים לחסימות לתסכול ולכאב.
שחרור חסימות ודפוסים מחשבה והתנהגות שחוזרים על עצמם מביא לראיה חדשה של האדם את עצמו תוך חבור וקבלה אמיתית של מלוא הקשת של הרגשות.
הרגשות שהאדם חש הם הדלק המזין את כוח הפעולה שלו, והם משפיעים מאוד על דרך התגובה שלו. גילוי וזיהוי מדויק של רגשות מודחקים באמצעות בדיקת שריר וסקאלת מובנית של רגשות, מאפשר לנו לעשות שינויים ברגשות שקפאו ולעבור לרגשות של מוטיבציה ופתיחות. בנוסף הפרספקטיבה מנקודת המבט העכשווית על העבר מגלה הכחשות פחדים וההימנעויות שיוצרים מבואות סתומים וחסימות בחיי הרגש. ובכך מאפשרת את גילוי המאווים הכמוסים והתקוות במטרה להתקדם ולהשתנות.
הפגישה היא מעין מסע פנימי של שינוי והעצמה הנבנה על בסיס התובנות שהמטופל מגיע אליהן. באמצעות התעוררות המודעות ובעזרת כלים נוספים כגון איזון אנרגטי, תמציות, סמלים, תרגילי תנועה של הגוף, דמיון מודרך ועוד, מגיעים לשחרור חסימות בכל הרבדים ושחרור ההסתכלות העצמית השגויה, ל"פרוק של ההיתוך" בין אירועים בעבר לתפיסת עולם שהתקבעה לעבר ביטחון עצמי מוטיבציה לשיפור ולעשייה בכוון של ריפוי ואיזון.
זו שיטה היכולה לשנות דרך חיים, לא שיטה של נסים. בחורה צעירה התלוננה על שהיא סובלת מכאבים שמונעים ממנה להמשיך בעבודה בה עסקה. בבדיקת שריר התברר שהבעיה הפיזית שלה מקורה באי מימוש וחוסר הגשמה עצמית. כדי להבריא היה עליה לשנות את התעסוקה שלה, לבטוח בכישוריה.
העבודה נעשית בצורה מובנית מחד וברמת דיוק גבוהה מאידך ומאפשרת להגיע לשורש הבעיה.
כתבה דר' עדנה ניסני
מקורות:
מדריך למשתמש במוח, ד"ר ג'. רייטי
המוח הרגשי, פרופ. ג'. לה דו www.hayadan.org.il/wp/when-memories-come-back-1003083 techedu.huji.ac.il/techedu/brain/structure.htm מאמר זה הינו עיבוד של מאמר שגרסה ראשונה שלו פורסמה באתרים www.hagshama.net/a.asp?p=15348 www.articles.co.il/article/31942 /
* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=85475
הפעילות המוחית נעשית על בסיס מידע המגיע מהחושים ומתחושות הגוף. מידע זה זורם כל הזמן ומציף את המוח ללא הרף בצלילים, טעמים, מראות, ריחות ועוד. אם אדם יגיב לכל גירוי שהוא חווה: קול, מראה ריח וכו' תיראה לו הסביבה כמו "בלבול רועם ומזמזם" וכל התנסות תחווה כחדשה ותהמם אותו במהירות.
המוח מחולק למספר חלקים עיקריים. לכל חלק צורה אופיינית ותפקיד ייחודי. הפעילות המוחית בנויה על פעילותם של קשרים של כ - 100, 000 תאי עצב (נוירונים) בינם לבין עצמם. כל נוירון יוצר קשרים הנקראים סינפסות ל - 1, 000 עד 10, 000 תאי עצב אחרים, כשהמידע מועבר בין הנוירונים דרך הסינפסות באמצעות כ 100 מולקולות הנקראות שליחים עצביים (נוירוטרנסמיטורים). על פי חישוב תיאורטי מספר הקישורים האפשריים הינו באופן מעשי אינסופי לפיכך אפשר היה לצפות שלאדם תהיינה אין סוף אפשרויות תגובה. אולם למעשה כפי שנפרט בהמשך מגוון התגובות של האדם מצומצם בהרבה.
כל קלט חושי, פעולה פיזית, רגש, חוויה, תגובה ומחשבה יוצרים הפעלה של רשת הנוירונים. חזרה על פעלה מסוימת יוצרת מסלול תקשורת מסוים. ברשתות העצבים במוח. ככל שתגובה מסויימת חוזרת פעמים רבות יותר מתפתח נתיב אופייני שמקבל עדיפות יתר עבור האותות העצביים החשמליים השייכים לאותו תוכן שנלמד. כאשר המוח לומד משהו, נוצר מעין כוונון עדין ומדויק למסרים בעלי אופי מוגדר. תאי המוח ה"לומדים", מנהלים מעין "תקשורת סלקטיבית". התא שמקבל את המסר שומע או קולט רק מסרים אליהם הוא "מכוונן". ניתן לתאר זאת כביכול תאי העצב מתנהגים כמו בני אדם שמצויים באולם רועש ויוצרים חבורות חבורות שכדי לשוחח בינם לבין עצמן הן לומדות להתעלם מהרעש סביבם.
ככל שהאדם לומד יותר, כמות הקשרים במוח גדלה. ככל שכמות קשרים גדלה עולה יכולת החשיבה והתפיסה. תאי עצב במוח מחזקים את קשריהם עם תאי עצב מסוימים, ומחלישים את הקשר שלהם לתאי עצב אחרים. זהו תהליך דינאמי שבו המוח משתנה ומשנה את דפוסי הקישור שלו עם כל פעילות שלו.
כך נוצרות במוח מעין "מפות פנימיות" שמשמשות מסד נתונים להבנת המציאות. המיפוי הזה הוא כה משמעותי עד כי על פי הנוירולוג ד"ר אוליבר סאקס מידע שאין עבורו כתובת לעיבוד לא יטופל ואינפורמציה הקשורה בא תלך לאיבוד.
רוב התגובות שלנו מבוססות על "קריאה של מפות פנימיות" - תבניות אגורות בזיכרון של המרחבים בהם אנו נעים, פרצופים, דימוי הגוף שלנו, מחשבות, דפוסי רגש, דפוסי התנהגות, דפוסי אמונה, כללי התנהגות, נורמות וכדומה.
התגובה של האדם לאירוע מסויים נעשית במספר שלבים.
בשלב הראשון אינפורמציה הנקלטת ע"י החושים מהסביבה או מהגוף מגיעה אל בלוטת התלמוס, הממוקמת בחלקו האחורי של המוח. משם היא מועברת בשני מסלולים מקבילים מסלול אחד מעביר את האותות אל בלוטת השקד - האמיגדלה ((Amygdala והשני אל הניאו קורטקס.
בשלב השני נעשית הערכה של האינפורמציה. האמיגדלה אחראית על ההערכה של הפאן הרגשי של האינפורמציה. היא "מסמנת" את האותות העצביים בהתאם לעוצמת הרגש שנחווה באירוע. לסימון של האמיגדלה יש השפעה רבה היות וסימון זה מדרג את האירוע בסולם של חשיבות שקובע את רמת תשומת לב הניתנת לו בסקלה בין חוסר עניין, שמסיט מהם את הקשב, לבין התפעלות רבה שגוררת אחריה תשומת לב רבה וקשב פנימי. כמו כן קובע הדרוג הרגשי את רמת הלמידה והלקחים המופקים, על זמינות הזיכרון בעתיד ועל התוקף שיש למסקנות שהופקו בעקבותיו, אם זו אמונה, חשש או להיפך ציפייה לבאות.
במקביל במסלול שהוא יותר איטי נעשית הערכה של האינפורמציה במוח הקוגניטיבי - הניאו קורטקס על מרכזיו הרבים שמטפלים בניתוח הנתונים ותרגום של מה שנתפס בחושים. פה נעשים חישובים של יחסי סיכון - תועלת בין מספר תגובות אפשריות ובחירה בתגובה האופטימאלית ותכנון הפעולות לקראת השגת המטרה ובכלל זה גם מטרות רגשיות.
נעשית פעילות תת - ספית ענפה של שליפת זיכרונות, ומחשבות שאינן מגיעות בהכרח להכרה. האינפורמציה על האירוע מקבלת משמעות על סמך הקלט מהחושים וזיכרונות אגורים במוח. פעילות זו מביאה לכך שהתפיסה היא לא עיבוד טהור של הקלט מהחושים, המוח בונה את סיפור התמונה על סמך ניסיון ומידע שצבר בעבר. ישנם מסלולים של קלט שאינם מגיעים כלל למודעות, כפי שקרה לחולת אמנזיה (מחלת השכחה) שלאחר פגישה בה נדקרה ע"י סיכה שאחז הרופא היא סרבה ללחוץ את ידו במשך שנים. כל תקופת הטיפול לאחר פגישה זו הרופא ד"ר קלפורד היה צריך להציג את עצמו בפניה מחדש, ויחד עם זאת היא המשיכה בעקשנות לסרב ללחוץ את ידו בלי שהייתה יכלה להסביר את התנהגותה.
בשלב השלישי נעשית השוואה של האינפורמציה שהגיעה מהחושים עם זיכרונות מהעבר. האירוע מקבל פרשנות. על סמך פרשנות זו, מתקבלת החלטה מהן הפעולות הרצויות והמתאימות ביותר. למשל האם יש צורך לבלום את המכונית מידית או שמא רק להאט מעט את מהירותה בהתאם להבנה האם קרתה תאונת שרשרת במרחק קצר בהמשך הכביש או שמא נראתה רק מכונית הסוטה לכוון נתיב היציאה מהדרך המהירה.
בלוטת השקד (אמיגדלה) והאזור הסמוך לה משמשת כארכיון של הזיכרון הרגשי. היא מהווה מעין "שכל רגשי" שמארגן משמעות והשקפות משלו על הרגשות עצמם. החוקר לה - דו מצא כי השקד מגיב ביתר מהירות מהחלק הקוגניטיבי, ובעת הצפה רגשית בעיקר כעס, עונג רב או צפייה להצלחה גדולה, חלה השתלטות של המערכת הלימבית (הרגשית) המגיבה במהירות. ההשתלטות של המערכת הלימבית נגרמת היות והתהליכים של החשיבה הקוגניטיבית בניאו קורטקס בהיותם מורכבים ומבוססים על תהליכי זיהוי, שיפוט, הערכה ושקלול הם דורשים הרבה יותר זמן ואנרגיה וגם משום שיש הרבה יותר נוירונים המזרימים אינפורמציה מבלוטת השקד לניאו קורטקס מאשר בכוון ההפוך.
בנוסף לכך מאחר וזיכרונות של רגשות נשמרים באמיגדלה למעשה למשך כל החיים, כאשר עולה רגש חזק פעמים רבות הוא "מציף" את האדם באופן טוטאלי ולא מאפשר לו התבוננות שקולה במציאות. קיימת סכנה שקלט חושי תמים כגון צליל או מראה של חפץ מסוים, יפעיל "פעמון אזעקה" המסמל כביכול לאדם כי הוא נמצא בסכנה. למשל קול צעקה יכול לעורר באדם זיכרונות מילדותו מהתקופה בה אביו היה משפיל אותו וצועק עליו. לכן הוא יוצף מבחינה רגשית ברגשות של כעס או אימה ויגיב לאסוציאציה שמעורר הזיכרון ולא למציאות בה הוא נמצא.
דפוסי מחשבה ודפוסי התנהגות אוטומטיים שחוזרים על עצמם מנציחים ומגבירים את הכאב. ברוב המצבים אנו מגיבים באופן אוטומטי בהתבסס על דפוסים ישנים שלא משקפים את המציאות בהווה. ההבחנה בין מציאות לבין זיכרון נעשית מטושטשת, והיא פוגעת ביכולת שלנו לפעול ביתר הצלחה ולשפר את מציאות חיינו. מעגלי התגובה האוטומטיים בעקבות הצפה הרגשית, גורמים לאנשים רבים לסבול כאבים, לשקוע בדיכאונות ובהתמכרויות, ולהגיע לדרך ללא מוצא במערכות יחסיים ועוד. כי אינם מסוגלים לפעול בהתאם לצרכיהם בגלל שהם חווים.
פגישה טיפולית מיועדת לגעת בקשיים ובמצוקות. אם אלה כאבים פיזיים, מערכות יחסים בעייתיות, דיכאון, פחדים, חרדות, טראומות וחוסר ביטחון עצמי, לברר אותם ולשחררם.
בפגישה בשיטת מוח אחד, באמצעות בדיקת שריר המשמשת כעין סיסמוגרף המגיב לאמת של הגוף, מזהים תקופה ואפילו אירוע מסוים שעיצבו תבניות של אמונה, מחשבה או רגש שגורמים לחסימות לתסכול ולכאב.
שחרור חסימות ודפוסים מחשבה והתנהגות שחוזרים על עצמם מביא לראיה חדשה של האדם את עצמו תוך חבור וקבלה אמיתית של מלוא הקשת של הרגשות.
הרגשות שהאדם חש הם הדלק המזין את כוח הפעולה שלו, והם משפיעים מאוד על דרך התגובה שלו. גילוי וזיהוי מדויק של רגשות מודחקים באמצעות בדיקת שריר וסקאלת מובנית של רגשות, מאפשר לנו לעשות שינויים ברגשות שקפאו ולעבור לרגשות של מוטיבציה ופתיחות. בנוסף הפרספקטיבה מנקודת המבט העכשווית על העבר מגלה הכחשות פחדים וההימנעויות שיוצרים מבואות סתומים וחסימות בחיי הרגש. ובכך מאפשרת את גילוי המאווים הכמוסים והתקוות במטרה להתקדם ולהשתנות.
הפגישה היא מעין מסע פנימי של שינוי והעצמה הנבנה על בסיס התובנות שהמטופל מגיע אליהן. באמצעות התעוררות המודעות ובעזרת כלים נוספים כגון איזון אנרגטי, תמציות, סמלים, תרגילי תנועה של הגוף, דמיון מודרך ועוד, מגיעים לשחרור חסימות בכל הרבדים ושחרור ההסתכלות העצמית השגויה, ל"פרוק של ההיתוך" בין אירועים בעבר לתפיסת עולם שהתקבעה לעבר ביטחון עצמי מוטיבציה לשיפור ולעשייה בכוון של ריפוי ואיזון.
זו שיטה היכולה לשנות דרך חיים, לא שיטה של נסים. בחורה צעירה התלוננה על שהיא סובלת מכאבים שמונעים ממנה להמשיך בעבודה בה עסקה. בבדיקת שריר התברר שהבעיה הפיזית שלה מקורה באי מימוש וחוסר הגשמה עצמית. כדי להבריא היה עליה לשנות את התעסוקה שלה, לבטוח בכישוריה.
העבודה נעשית בצורה מובנית מחד וברמת דיוק גבוהה מאידך ומאפשרת להגיע לשורש הבעיה.
כתבה דר' עדנה ניסני
מקורות:
מדריך למשתמש במוח, ד"ר ג'. רייטי
המוח הרגשי, פרופ. ג'. לה דו www.hayadan.org.il/wp/when-memories-come-back-1003083 techedu.huji.ac.il/techedu/brain/structure.htm מאמר זה הינו עיבוד של מאמר שגרסה ראשונה שלו פורסמה באתרים www.hagshama.net/a.asp?p=15348 www.articles.co.il/article/31942 /
* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=85475