- לא רק בגלל שיש נטייה גנטית, אלא בעיקר משום שהסם / אלכוהול הופך להיות הגורם הדומיננטי שמשפיע על ההתרחשויות במשפחה.
הסם משפיע על מצב רוחו ותפקודו של המכור, לפעמים עושה אותו רדום ולפעמים מלא מרץ ופעיל. כשהוא בקריז סף התסכול שלו נמוך מאוד ולכן הסיכוי להתפרצות אלימה עומד באוויר ויוצר אוירה של פחד. כשהוא מסטול הוא אדיש ומנותק. מדי פעם הוא נגמל ויש אוירה של אופטימיות ותקווה במשפחה, אח"כ הוא חוזר לשימוש ויש אכזבה, כעס, חוסר אונים ובושה.
כלומר, במקביל לאיבוד השליטה של המכור במהלך החיים הפרטי שלו. המשפחה מאבדת את יכולתה לשלוט במהלך החיים התקין שלה. השפעה משמעותית לא פחות יש גם להתמכרות התנהגותית (הימורים, קניות, מחשב וכו') על המכור ומשפחתו.
עם הזמן המשפחה מסתגלת ומתארגנת סביב המכור וצרכיו וסביב ההתנהגויות הקיצוניות והבלתי צפויות שלו, כך שתוכל להתמודד עם ההתמכרות שבתוכה ונוצר איזון חדש. באופן אבסורדי, דווקא בגלל ההסתגלות הזו והאיזון שנוצר, המשפחה הופכת בסופו של דבר למערכת שמשמרת ומזינה את ההתמכרות.
מאפייני משפחות של מכורים
* חוסר ודאות - בגלל הדינאמיקה הסוערת והבלתי צפויה של ההתמכרות, המשפחה לא יכולה להתחייב לתכניות כגון אירועים משפחתיים וחברתיים או התחייבויות לילדים, כי אף פעם לא ידוע מה צפוי. (לתת דוגמאות)
* פחד - מצבי הרוח המשתנים והבלתי צפויים והתפרצויות אלימות של המכור משרים אוירה של פחד מהמכור.
* אלימות - בהרבה משפחות, בעיקר של אלכוהוליסטים יש אלימות קשה, לעתים גם פגיעה מינית.
* בושה - התנהגותו של המכור מביישת את בני משפחתו. זה גורם למשפחה להסתגר ולהימנע ממצבים חברתיים
* חוסר אמון - הבטחות לא מתקיימות, למילה אין ערך. התקשורת במשפחה מתאפיינת בהרבה שקרים והכחשות
* רגשות אשם והאשמה - בני המשפחה נעים בין רגשות אשם - "אולי זה קורה בגללי", "אולי הייתי צריך לנהוג אחרת" - לבין האשמה הדדית זה את זה.
* ההתמודדות במשפחה
התארגנות סביב צרכי המכור - המשפחות עוברות עם הזמן תהליך של התגברות הסובלנות להתנהגותו של המכור ולהשפעות הסם ושבירה של המע' הערכית - שקרים רבים, התעללות, הזנחת הילדים, אלימות, חשיפת הילדים לעולם הסמים והעבריינות ועוד.
בכל פעם חוצים עוד "קו אדום" שבעבר חשבו שלעולם לא יגיעו אליו - ממש בדומה לתהליך ההידרדרות שעובר המכור בעצמו.
ההכחשה המשפחתית - למרות התפקיד המרכזי והמשמעותי שמקבלת ההתמכרות, היא בד"כ נשמרת כסוד גדול. כנראה משום שעצם ההכרה בקיומה תדגיש את החולשה וחוסר האונים שבני המשפחה חשים בהתמודדות מולה ואת הבושה והאשמה על כך שההתמכרות הפכה להיות חזקה מהם והם לא מצליחים להתגבר עליה.
מעגל ההכחשה - בהתחלה בני המשפחה לא רואים ולא יודעים על השימוש ומתעלמים מסימנים. לאחר מכן כשהעדויות והסימנים כבר טופחים בפניהם, מנסים לגמד את הבעיה. כשמגיע משבר כלשהוא שכבר לא מאפשר להתעלם מכך שיש בעיה, המשפחה נוטה להכחיש את חומרתה ורוצים להאמין שהמכור ייגמל מיד והבעיה תיפתר. כשיש נפילה ההכחשות מתחילות מהתחלה...
הימנעות - במשפחות מכורות אין דיון בבעיות, אין ביטוי של רגשות, אין משחק והנאה. כל זה מוביל לבידוד רגשי והערכה עצמית נמוכה של בני המשפ' ובעיקר הילדים.
הגנה על המכור - המשפחה מפתחת נורמות התובעות נאמנות של כל חבריה והתגייסותם להגנה על המכור מפני תוצאות מעשיו, גם במחיר פגיעה וחסימת התפתחותם האישית.
חולי - בת הזוג והילדים אשר מרגישים שהם מאבדים שליטה ויציבות בחייהם, ומאבדים את הלגיטימציה להביא לידי ביטוי את רגשותיהם וקשיהם, מפתחים לעיתים קרובות מחלות פסיכוסומאטיות או נפשיות שונות וגם התמכרויות מקבילות.
זהות - המשפחה מתחילה לפתח זהות המושפעת מההתמכרות.
ההתמכרות משרתת מטרה מסוימת עבור משפחת המכור אשר מספקת צידוק לכרוניות של השימוש למרות המחיר שלה. המשפחה נוקטת בפתרונות לטווח קצר לבעיות שמתעוררות וזה משמר את המצב.
תלות שיתופית:
לכל מכור יש או הייתה שותפת תלות שמאפשרת ובלי יודעין גם מעודדת את ההתמכרות. 85% משותפי התלות הן נשים - בנות זוג ואימהות. אימהות רבות מתפקדות כשותפות תלות גם לבן זוג וגם לילד. לכ50% מנשות המכורים יש מכור במשפחת המוצא, כלומר היא מכירה עוד מהבית את דפוס ההתמודדות הזה ומשחזרת אותו.
נוצר מצב פרדוכסלי של תלות - חוסר אונים - אחריות, בו זמנית, שמתעצמים עם הזמן.
שותפת התלות מארגנת את חייה סביב הצרכים והאינטרסים של בן הזוג / הילד המכור. ככל שחייה הופכים יותר ויותר מושפעים ע"י המכור והסם שלו, היא הולכת ומאבדת את הזהות העצמית שלה ואת יכולתה לביטוי עצמי והתפתחות אישית. היא חיה תוך הזנחה עצמית והתעלמות מצרכיה ורצונותיה האישיים.
היא חסרת אונים משום שאינה שולטת בהתפתחות האירועים, היא רק מגיבה להם.
מנגד, היא מקבלת פיצוי: היא הופכת להיות האחראית הכמעט בלעדית על המשך התפקוד של המשפחה ולכן מתמלאת תחושה של ייעוד ומרכזיות שיוצרת אשליה של כוח.
בין בני הזוג נוצרת השלמה דיספונקציונלית: המכור תלוי בתפקודה האחראי של בת זוגו כדי לאפשר לו לברוח לסם. מאידך בת זוגו תלויה בחוסר תפקודו כדי להעלות את ערכה ואת מרכזיותה במשפחה. ההדדיות הזו יש בה מלכוד - ככל שהמכור יתפקד פחות ובת זוגו תיקח יותר אחריות כך היא תאבד את הזהות העצמית שלה, אולם אם מצבו ישתפר והוא יחזור לתפקוד, היא תאבד את חשיבותה ומרכזיותה.
הורות של מכורים
הורים מכורים אינם מורגלים בדפוסי התנהגות נורמטיביים של משפחה ונושאים בתוכם ברוב המקרים ייצוגים פנימיים של הורים שהיו מתעללים או מזניחים שהם משחזרים באופן לא מודע. בעקבות השימוש הם מתנתקים מהסביבה מבחינה נפשית ולעתים גם פיסית. המושג אחריות זר וקשה להכלה עבורם ברמה הבסיסית ביותר (אינם מסוגלים לקחת אחריות אפילו על עצמם). חוויית ההורות שלהם כרוכה לעתים קרובות בתחושת כישלון שגורמת להם לרגשות קשים של צער אשמה ובושה. כתוצאה מכך מתעורר הצורך בפיצוי יתר של הילד וקושי לשים לו גבולות.
דפוסי ההורות מאופיינים בהזנחה והתעללות מצד אחד ובפיצוי יתר וחוסר גבולות מאידך.
סבאים וקרובי משפחה אחרים, נכנסים לעתים קרובות לנעלי ההורים שמתקשים לגדל את ילדיהם בעצמם. התמיכה הזו, שמוענקת ע"י המשפחה המורחבת, היא בעלת תפקיד משמעותי ביותר בשמירה על בריאותם וביטחונם של הילדים בזמנים קשים. לעתים קרובות הסבים או הדודים הם העוגן היחידי בחייהם של אותם ילדים אשר נותן להם יציבות וביטחון.
אבל לצערנו, במקרים רבים המשפחה המורחבת אינה מסוגלת להתמיד בגידול הילדים לאורך זמן ואז הילדים נחשפים שוב לחוויית הנטישה וחוסר היציבות שמאפיינים את חייהם ממילא. בנוסף, נוצרים מתח ותחרות בין ההורים שכשלו בתפקידם ובין ההורים שלהם שממלאים את מקומם.
ומה קורה לילדים במשפחה המכורה?
פגמים מולדים - ההשפעה הכואבת והמשמעותית ביותר של התמכרות במשפחה מתרחשת בקרב הילדים.
כ - 150 תינוקות מכורים לסמים נולדים בישראל מדי שנה, לאימהות שהשתמשו בזמן ההיריון בהרואין וקוקאין. תינוקות אלו סובלים מיד עם לידתם מתסמונת גמילה חזקה וקשה שמתבטאת ב: הזעת יתר, בכי בלתי פוסק, התכווצויות בשרירים, איבוד נוזלים, רגישות לאור ולמגע וכו'. ברוב המקרים התינוקות מתגברים על התסמונת תוך מס' ימים אבל נשארים להם נזקים פיזיולוגים ונוירולוגים לכל החיים.
תינוקות לנשים אלכוהוליסטיות לא נולדים מכורים, כיוון שתהליך ההתמכרות הוא איטי יותר וחודשי ההיריון לא מספיקים כדי להתמכר. אבל האלכוהול עלול לגרום לתסמונת האלכוהול העוברית (FASD) שמתבטאת בפגיעה התפתחותית - אורגנית - מוחית שמתבטאת מבחינה חיצונית במשקל לידה נמוך, היקף ראש קטן ושינויים במבנה הפנים. בארץ יש תת אבחון של התסמונת בגלל חוסר מודעות של רופאים. נפוץ אצל ילדים מאומצים.
תינוקות שנחשפו ברחם אימם לסמים ולאלכוהול, הם תינוקות בסיכון גבוה ללידה מוקדמת, מומים מולדים, פיגור בגדילה, ובעיקר - נזק מוחי קל שמתבטא במגוון של בעיות כמו: הפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות, הפרעות במוטוריקה וקואורדינציה, אינטליגנציה נמוכה והפרעות בזיכרון.
ADHD - הפרעת קשב וריכוז - אצל ילדים להורים מכורים לסמים ולאלכוהול יש אחוז גבוה יחסית של ADHD. ידוע שהפרעה זו נגרמת גם כתוצאה מגורמים גנטיים / תורשתיים וגם מגורמים סביבתיים (כמו מצוקה נפשית מתמשכת).
חלק ניכר מההורים המכורים מדווחים על קשיים שהיו להם בילדותם בלימודים ובהסתגלות בביה"ס, אשר גם אם לא אובחנו אז, מעידים על מה שאנחנו מכירים כיום כקשיי קשב וריכוז.
יש הרבה מחקרים כיום שמצביעים על הקשר בין ADHD לבין התמכרות לאלכוהול ולסמים. הטענה היא שהסיכוי שלהם לפתח התמכרות גבוה פי 3-5 מזה של אוכלוסייה אחרת.
על אחת כמה וכמה כשהילד חי בסביבה מזניחה שאינה מאבחנת את בעיותיו ואינה מספקת לו טיפול מתאים.
התמכרות - ילדים להורים מכורים נמצאים בסיכון גבוה פי 5 מהאוכלוסייה הרגילה לפיתוח התמכרות בעצמם. גם בגלל גורמים גנטיים ותורשתיים, וגם בהתחשב בתהליכים התפתחותיים של חיקוי ולמידה של דרכי התמודדות במשפחה, הזדהות עם ההורה המכור, סביבה שמציעה הרבה יותר נגישות ולגיטימציה לחומרים ממכרים וכן סיכון גבוה יותר להזנחה ולפגיעה מינית ופיזית. עפ"י מחקרים בעולם - 30% מהמכורים הם ילדי מכורים.
הזנחה והשפעותיה - משפחות נורמטיביות מתארגנות בד"כ עפ"י הצרכים של הילדים, וגם עוברות את שלבי ההתפתחות שלהן בהתאם לשלבי ההתפתחות של הילדים.
לעומת זאת המשפחה המכורה מתארגנת בעיקר עפ"י המכור וצרכיו.
הילדים במשפחה כזו נשכחים! צרכיהם מוזנחים, הם אינם מקבלים התייחסות חינוכית עקבית וגבולות ברורים. יש מעברים חדים בין אדישות וחוסר פיקוח לבין ענישת יתר.
לעיתים קרובות הם נופלים קורבן לאלימות פיזית, מינית ונפשית מהוריהם או מאחרים שנמצאים בקרבת המשפחה או בתוכה ומנצלים לרעה את חוסר היכולת של ההורים להגן על ילדיהם ואת הצימאון של הילדים לדאגה ותשומת לב.
הילדים במשפחות מכורות נחשפים לפחדים רבים כגון: פחד מאלימות, פחד ממוות של ההורים ופחד מנטישה. בנוסף, הם מתמודדים עם תסכול וחוסר אונים עקב חוסר יכולתם לשנות את המצב ומבושה ובדידות רגשית כתוצאה מהקוד המשפחתי של הכחשה והסתרה.
בתוך הבלבול, חוסר האונים וחוסר השליטה שקיימים במשפחה המכורה, הילד לומד לחיות עפ"י שלושת הלאווים:
לא לבטוח - בהוריו ובמבוגרים בכלל. ההורה המכור הפך לגורם שמערער את עולמו ומטלטל את חיי המשפחה בהתאם לצרכיו האישיים ולתלות שלו בסם. וההורה שותף התלות (אם קיים) אינו מצליח להגן על הילדים מפני הנזק והפגיעה.
לא להרגיש - לרגשותיו אין כל תוקף ומשמעות. הוריו עסוקים בעצמם ואינם פנויים לראות, להבין ולהתייחס לצרכיו ולרגשותיו, וממילא אינם מסוגלים לעשות את השינוי הנדרש כדי להקל עליו מבחינה רגשית.
לא לספר - הקוד המשפחתי הוא שאת הסיפור הטראגי של המשפחה אסור להוציא החוצה ואם יעשה זאת הוא עלול להיחשב כבוגד בעיני הוריו ולעתים קרובות גם בעיני המשפחה המורחבת.
תפקידים במשפחה
הילד ההורי / הגיבור - למרות שהם רק ילדים, איבוד השליטה של ההורים מגייס אצלם צורך פנימי להציל את המשפחה ואז לעתים קרובות הם נכנסים לתפקיד זה. הילד ההורי מתנהג מעבר למצופה ואינו מוסיף טרדות להוריו. הוא לוקח על עצמו תחומי אחריות בבית כמו: טיפול באחים קטנים, הכנת אוכל, ותחומים נוספים בניהול הבית. בנוסף, הוא לוקח על עצמו להיות זה שדואג להוריו - לדוגמה: לוקח את ההורה לטיפול גמילה או לטיפול רפואי, מפשר בין ההורים כשהם רבים ואפילו מגן בגופו על אמא או אח קטן מפני התפרצות אלימה של האב. הילדים האלו הם בעלי פוטנציאל הישרדות גבוה בד"כ, אבל לעתים הם נשברים אחרי תקופה מסוימת ועוברים לתפקיד האחר שאופייני לילדי מכורים -
השעיר לעזאזל - מטרתו של תפקיד זה היא לנקז את הבעיות המשפחתיות לכיוון אחר. זה מתבטא בהתנהגות מופרעת ואלימה, בשימוש בגיל מוקדם בסמים ואלכוהול או פיתוח של הפרעה תפקודית או נפשית. תפקיד זה הוא פונקציונאלי למשפחה המכורה משום שהוא מעביר את מוקד תשומת הלב מהבעיה המוכרת (התמכרות ההורה) לבעיה חדשה. כך יוצאת המשפחה ממצב של ייאוש, תקיעות וחוסר אונים למצב של התגייסות והתמודדות חדשה.
בשני המקרים אנחנו רואים שהילדים (באופן בלתי מודע כמובן) מוכנים למעשה להקריב את ילדותם, צרכיהם והתפתחותם התקינה לצורך הצלת המשפחה.
דינאמיקה משפחתית כזו, שסוחפת את הילדים להקריב את עצמם כדי למצוא פתרונות לאי היציבות המשפחתית, גורמת נזקים חמורים להתפתחותם הנפשית של הילדים ולצמיחתם האישית. אצל ילדי מכורים נמצאה שכיחות גבוהה יחסית של סימפטומים דיכאוניים וחרדה גבוהה, הישגים לימודיים נמוכים, צמצום חברתי ומופנמות.
גמילה - משבר חיובי
הגמילה משנה את כל האיזון במשפחה ומכניסה את בני המשפחה לשלב מעבר שבו הם שוקלים את היתרונות מול החסרונות של ההחלמה מול החזרה לשימוש. בני המשפחה נוטים לשמר התנהגויות קודמות מאשר לחפש חדשות. לכן הם חייבים להיות מעורבים גם בתהליך ההחלמה והשיקום.
הפרת האיזון המשפחתי - עם הזמן המשפחה מצאה את האיזון במצב הפתולוגי. לכל אחד במשפחה יש תפקיד מוגדר ומוכר. הגמילה משנה את המצב ומפרה את האיזון.
שינוי בחלוקת תפקידים - כאשר המכור נגמל הוא רוצה להפוך למשמעותי עבור עצמו ומשפחתו וגם לפצות על העדר התפקוד שלו. הוא דורש לקבל תפקידים במשפחה (לחנך את הילדים, לשלוט על התקציב, להיות שותף להחלטות, ילד - עצמאי בניהול חייו, ועוד). זה מחייב את בני המשפחה האחרים לוותר על התפקידים שלהם ולשנות התנהגויות.
איבוד "פח הזבל" - המשפחה נוטה להאשים את המכור הפעיל בכל בעיה. אולם בפועל לא כל הבעיות קשורות להתמכרות. לאחר הגמילה כבר אי אפשר להסתפק בלהאשים וצריך להתמודד עם מגוון בעיות ומגוון אשמים / אחראים.
הנגמל זקוק לבני משפחתו כשותפים משמעותיים בהתמודדות וגם ככאלו ששמים לו גבולות. חשוב שהמשפחה תדע ותבין מה קורה למכור בתהליך הגמילה והשיקום וכך יהיה להם קל יותר לקבל את השינוי ולהתאים את עצמם.
להצלחת הגמילה מהתמכרות יש חשיבות עצומה שבני המשפחה הקרובה יהיו שותפים מלאים לתהליך הטיפולי - בטיפול פרטני ו/או זוגי או בהשתתפות בקבוצת תמיכה לבני משפחה.
הסם משפיע על מצב רוחו ותפקודו של המכור, לפעמים עושה אותו רדום ולפעמים מלא מרץ ופעיל. כשהוא בקריז סף התסכול שלו נמוך מאוד ולכן הסיכוי להתפרצות אלימה עומד באוויר ויוצר אוירה של פחד. כשהוא מסטול הוא אדיש ומנותק. מדי פעם הוא נגמל ויש אוירה של אופטימיות ותקווה במשפחה, אח"כ הוא חוזר לשימוש ויש אכזבה, כעס, חוסר אונים ובושה.
כלומר, במקביל לאיבוד השליטה של המכור במהלך החיים הפרטי שלו. המשפחה מאבדת את יכולתה לשלוט במהלך החיים התקין שלה. השפעה משמעותית לא פחות יש גם להתמכרות התנהגותית (הימורים, קניות, מחשב וכו') על המכור ומשפחתו.
עם הזמן המשפחה מסתגלת ומתארגנת סביב המכור וצרכיו וסביב ההתנהגויות הקיצוניות והבלתי צפויות שלו, כך שתוכל להתמודד עם ההתמכרות שבתוכה ונוצר איזון חדש. באופן אבסורדי, דווקא בגלל ההסתגלות הזו והאיזון שנוצר, המשפחה הופכת בסופו של דבר למערכת שמשמרת ומזינה את ההתמכרות.
מאפייני משפחות של מכורים
* חוסר ודאות - בגלל הדינאמיקה הסוערת והבלתי צפויה של ההתמכרות, המשפחה לא יכולה להתחייב לתכניות כגון אירועים משפחתיים וחברתיים או התחייבויות לילדים, כי אף פעם לא ידוע מה צפוי. (לתת דוגמאות)
* פחד - מצבי הרוח המשתנים והבלתי צפויים והתפרצויות אלימות של המכור משרים אוירה של פחד מהמכור.
* אלימות - בהרבה משפחות, בעיקר של אלכוהוליסטים יש אלימות קשה, לעתים גם פגיעה מינית.
* בושה - התנהגותו של המכור מביישת את בני משפחתו. זה גורם למשפחה להסתגר ולהימנע ממצבים חברתיים
* חוסר אמון - הבטחות לא מתקיימות, למילה אין ערך. התקשורת במשפחה מתאפיינת בהרבה שקרים והכחשות
* רגשות אשם והאשמה - בני המשפחה נעים בין רגשות אשם - "אולי זה קורה בגללי", "אולי הייתי צריך לנהוג אחרת" - לבין האשמה הדדית זה את זה.
* ההתמודדות במשפחה
התארגנות סביב צרכי המכור - המשפחות עוברות עם הזמן תהליך של התגברות הסובלנות להתנהגותו של המכור ולהשפעות הסם ושבירה של המע' הערכית - שקרים רבים, התעללות, הזנחת הילדים, אלימות, חשיפת הילדים לעולם הסמים והעבריינות ועוד.
בכל פעם חוצים עוד "קו אדום" שבעבר חשבו שלעולם לא יגיעו אליו - ממש בדומה לתהליך ההידרדרות שעובר המכור בעצמו.
ההכחשה המשפחתית - למרות התפקיד המרכזי והמשמעותי שמקבלת ההתמכרות, היא בד"כ נשמרת כסוד גדול. כנראה משום שעצם ההכרה בקיומה תדגיש את החולשה וחוסר האונים שבני המשפחה חשים בהתמודדות מולה ואת הבושה והאשמה על כך שההתמכרות הפכה להיות חזקה מהם והם לא מצליחים להתגבר עליה.
מעגל ההכחשה - בהתחלה בני המשפחה לא רואים ולא יודעים על השימוש ומתעלמים מסימנים. לאחר מכן כשהעדויות והסימנים כבר טופחים בפניהם, מנסים לגמד את הבעיה. כשמגיע משבר כלשהוא שכבר לא מאפשר להתעלם מכך שיש בעיה, המשפחה נוטה להכחיש את חומרתה ורוצים להאמין שהמכור ייגמל מיד והבעיה תיפתר. כשיש נפילה ההכחשות מתחילות מהתחלה...
הימנעות - במשפחות מכורות אין דיון בבעיות, אין ביטוי של רגשות, אין משחק והנאה. כל זה מוביל לבידוד רגשי והערכה עצמית נמוכה של בני המשפ' ובעיקר הילדים.
הגנה על המכור - המשפחה מפתחת נורמות התובעות נאמנות של כל חבריה והתגייסותם להגנה על המכור מפני תוצאות מעשיו, גם במחיר פגיעה וחסימת התפתחותם האישית.
חולי - בת הזוג והילדים אשר מרגישים שהם מאבדים שליטה ויציבות בחייהם, ומאבדים את הלגיטימציה להביא לידי ביטוי את רגשותיהם וקשיהם, מפתחים לעיתים קרובות מחלות פסיכוסומאטיות או נפשיות שונות וגם התמכרויות מקבילות.
זהות - המשפחה מתחילה לפתח זהות המושפעת מההתמכרות.
ההתמכרות משרתת מטרה מסוימת עבור משפחת המכור אשר מספקת צידוק לכרוניות של השימוש למרות המחיר שלה. המשפחה נוקטת בפתרונות לטווח קצר לבעיות שמתעוררות וזה משמר את המצב.
תלות שיתופית:
לכל מכור יש או הייתה שותפת תלות שמאפשרת ובלי יודעין גם מעודדת את ההתמכרות. 85% משותפי התלות הן נשים - בנות זוג ואימהות. אימהות רבות מתפקדות כשותפות תלות גם לבן זוג וגם לילד. לכ50% מנשות המכורים יש מכור במשפחת המוצא, כלומר היא מכירה עוד מהבית את דפוס ההתמודדות הזה ומשחזרת אותו.
נוצר מצב פרדוכסלי של תלות - חוסר אונים - אחריות, בו זמנית, שמתעצמים עם הזמן.
שותפת התלות מארגנת את חייה סביב הצרכים והאינטרסים של בן הזוג / הילד המכור. ככל שחייה הופכים יותר ויותר מושפעים ע"י המכור והסם שלו, היא הולכת ומאבדת את הזהות העצמית שלה ואת יכולתה לביטוי עצמי והתפתחות אישית. היא חיה תוך הזנחה עצמית והתעלמות מצרכיה ורצונותיה האישיים.
היא חסרת אונים משום שאינה שולטת בהתפתחות האירועים, היא רק מגיבה להם.
מנגד, היא מקבלת פיצוי: היא הופכת להיות האחראית הכמעט בלעדית על המשך התפקוד של המשפחה ולכן מתמלאת תחושה של ייעוד ומרכזיות שיוצרת אשליה של כוח.
בין בני הזוג נוצרת השלמה דיספונקציונלית: המכור תלוי בתפקודה האחראי של בת זוגו כדי לאפשר לו לברוח לסם. מאידך בת זוגו תלויה בחוסר תפקודו כדי להעלות את ערכה ואת מרכזיותה במשפחה. ההדדיות הזו יש בה מלכוד - ככל שהמכור יתפקד פחות ובת זוגו תיקח יותר אחריות כך היא תאבד את הזהות העצמית שלה, אולם אם מצבו ישתפר והוא יחזור לתפקוד, היא תאבד את חשיבותה ומרכזיותה.
הורות של מכורים
הורים מכורים אינם מורגלים בדפוסי התנהגות נורמטיביים של משפחה ונושאים בתוכם ברוב המקרים ייצוגים פנימיים של הורים שהיו מתעללים או מזניחים שהם משחזרים באופן לא מודע. בעקבות השימוש הם מתנתקים מהסביבה מבחינה נפשית ולעתים גם פיסית. המושג אחריות זר וקשה להכלה עבורם ברמה הבסיסית ביותר (אינם מסוגלים לקחת אחריות אפילו על עצמם). חוויית ההורות שלהם כרוכה לעתים קרובות בתחושת כישלון שגורמת להם לרגשות קשים של צער אשמה ובושה. כתוצאה מכך מתעורר הצורך בפיצוי יתר של הילד וקושי לשים לו גבולות.
דפוסי ההורות מאופיינים בהזנחה והתעללות מצד אחד ובפיצוי יתר וחוסר גבולות מאידך.
סבאים וקרובי משפחה אחרים, נכנסים לעתים קרובות לנעלי ההורים שמתקשים לגדל את ילדיהם בעצמם. התמיכה הזו, שמוענקת ע"י המשפחה המורחבת, היא בעלת תפקיד משמעותי ביותר בשמירה על בריאותם וביטחונם של הילדים בזמנים קשים. לעתים קרובות הסבים או הדודים הם העוגן היחידי בחייהם של אותם ילדים אשר נותן להם יציבות וביטחון.
אבל לצערנו, במקרים רבים המשפחה המורחבת אינה מסוגלת להתמיד בגידול הילדים לאורך זמן ואז הילדים נחשפים שוב לחוויית הנטישה וחוסר היציבות שמאפיינים את חייהם ממילא. בנוסף, נוצרים מתח ותחרות בין ההורים שכשלו בתפקידם ובין ההורים שלהם שממלאים את מקומם.
ומה קורה לילדים במשפחה המכורה?
פגמים מולדים - ההשפעה הכואבת והמשמעותית ביותר של התמכרות במשפחה מתרחשת בקרב הילדים.
כ - 150 תינוקות מכורים לסמים נולדים בישראל מדי שנה, לאימהות שהשתמשו בזמן ההיריון בהרואין וקוקאין. תינוקות אלו סובלים מיד עם לידתם מתסמונת גמילה חזקה וקשה שמתבטאת ב: הזעת יתר, בכי בלתי פוסק, התכווצויות בשרירים, איבוד נוזלים, רגישות לאור ולמגע וכו'. ברוב המקרים התינוקות מתגברים על התסמונת תוך מס' ימים אבל נשארים להם נזקים פיזיולוגים ונוירולוגים לכל החיים.
תינוקות לנשים אלכוהוליסטיות לא נולדים מכורים, כיוון שתהליך ההתמכרות הוא איטי יותר וחודשי ההיריון לא מספיקים כדי להתמכר. אבל האלכוהול עלול לגרום לתסמונת האלכוהול העוברית (FASD) שמתבטאת בפגיעה התפתחותית - אורגנית - מוחית שמתבטאת מבחינה חיצונית במשקל לידה נמוך, היקף ראש קטן ושינויים במבנה הפנים. בארץ יש תת אבחון של התסמונת בגלל חוסר מודעות של רופאים. נפוץ אצל ילדים מאומצים.
תינוקות שנחשפו ברחם אימם לסמים ולאלכוהול, הם תינוקות בסיכון גבוה ללידה מוקדמת, מומים מולדים, פיגור בגדילה, ובעיקר - נזק מוחי קל שמתבטא במגוון של בעיות כמו: הפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות, הפרעות במוטוריקה וקואורדינציה, אינטליגנציה נמוכה והפרעות בזיכרון.
ADHD - הפרעת קשב וריכוז - אצל ילדים להורים מכורים לסמים ולאלכוהול יש אחוז גבוה יחסית של ADHD. ידוע שהפרעה זו נגרמת גם כתוצאה מגורמים גנטיים / תורשתיים וגם מגורמים סביבתיים (כמו מצוקה נפשית מתמשכת).
חלק ניכר מההורים המכורים מדווחים על קשיים שהיו להם בילדותם בלימודים ובהסתגלות בביה"ס, אשר גם אם לא אובחנו אז, מעידים על מה שאנחנו מכירים כיום כקשיי קשב וריכוז.
יש הרבה מחקרים כיום שמצביעים על הקשר בין ADHD לבין התמכרות לאלכוהול ולסמים. הטענה היא שהסיכוי שלהם לפתח התמכרות גבוה פי 3-5 מזה של אוכלוסייה אחרת.
על אחת כמה וכמה כשהילד חי בסביבה מזניחה שאינה מאבחנת את בעיותיו ואינה מספקת לו טיפול מתאים.
התמכרות - ילדים להורים מכורים נמצאים בסיכון גבוה פי 5 מהאוכלוסייה הרגילה לפיתוח התמכרות בעצמם. גם בגלל גורמים גנטיים ותורשתיים, וגם בהתחשב בתהליכים התפתחותיים של חיקוי ולמידה של דרכי התמודדות במשפחה, הזדהות עם ההורה המכור, סביבה שמציעה הרבה יותר נגישות ולגיטימציה לחומרים ממכרים וכן סיכון גבוה יותר להזנחה ולפגיעה מינית ופיזית. עפ"י מחקרים בעולם - 30% מהמכורים הם ילדי מכורים.
הזנחה והשפעותיה - משפחות נורמטיביות מתארגנות בד"כ עפ"י הצרכים של הילדים, וגם עוברות את שלבי ההתפתחות שלהן בהתאם לשלבי ההתפתחות של הילדים.
לעומת זאת המשפחה המכורה מתארגנת בעיקר עפ"י המכור וצרכיו.
הילדים במשפחה כזו נשכחים! צרכיהם מוזנחים, הם אינם מקבלים התייחסות חינוכית עקבית וגבולות ברורים. יש מעברים חדים בין אדישות וחוסר פיקוח לבין ענישת יתר.
לעיתים קרובות הם נופלים קורבן לאלימות פיזית, מינית ונפשית מהוריהם או מאחרים שנמצאים בקרבת המשפחה או בתוכה ומנצלים לרעה את חוסר היכולת של ההורים להגן על ילדיהם ואת הצימאון של הילדים לדאגה ותשומת לב.
הילדים במשפחות מכורות נחשפים לפחדים רבים כגון: פחד מאלימות, פחד ממוות של ההורים ופחד מנטישה. בנוסף, הם מתמודדים עם תסכול וחוסר אונים עקב חוסר יכולתם לשנות את המצב ומבושה ובדידות רגשית כתוצאה מהקוד המשפחתי של הכחשה והסתרה.
בתוך הבלבול, חוסר האונים וחוסר השליטה שקיימים במשפחה המכורה, הילד לומד לחיות עפ"י שלושת הלאווים:
לא לבטוח - בהוריו ובמבוגרים בכלל. ההורה המכור הפך לגורם שמערער את עולמו ומטלטל את חיי המשפחה בהתאם לצרכיו האישיים ולתלות שלו בסם. וההורה שותף התלות (אם קיים) אינו מצליח להגן על הילדים מפני הנזק והפגיעה.
לא להרגיש - לרגשותיו אין כל תוקף ומשמעות. הוריו עסוקים בעצמם ואינם פנויים לראות, להבין ולהתייחס לצרכיו ולרגשותיו, וממילא אינם מסוגלים לעשות את השינוי הנדרש כדי להקל עליו מבחינה רגשית.
לא לספר - הקוד המשפחתי הוא שאת הסיפור הטראגי של המשפחה אסור להוציא החוצה ואם יעשה זאת הוא עלול להיחשב כבוגד בעיני הוריו ולעתים קרובות גם בעיני המשפחה המורחבת.
תפקידים במשפחה
הילד ההורי / הגיבור - למרות שהם רק ילדים, איבוד השליטה של ההורים מגייס אצלם צורך פנימי להציל את המשפחה ואז לעתים קרובות הם נכנסים לתפקיד זה. הילד ההורי מתנהג מעבר למצופה ואינו מוסיף טרדות להוריו. הוא לוקח על עצמו תחומי אחריות בבית כמו: טיפול באחים קטנים, הכנת אוכל, ותחומים נוספים בניהול הבית. בנוסף, הוא לוקח על עצמו להיות זה שדואג להוריו - לדוגמה: לוקח את ההורה לטיפול גמילה או לטיפול רפואי, מפשר בין ההורים כשהם רבים ואפילו מגן בגופו על אמא או אח קטן מפני התפרצות אלימה של האב. הילדים האלו הם בעלי פוטנציאל הישרדות גבוה בד"כ, אבל לעתים הם נשברים אחרי תקופה מסוימת ועוברים לתפקיד האחר שאופייני לילדי מכורים -
השעיר לעזאזל - מטרתו של תפקיד זה היא לנקז את הבעיות המשפחתיות לכיוון אחר. זה מתבטא בהתנהגות מופרעת ואלימה, בשימוש בגיל מוקדם בסמים ואלכוהול או פיתוח של הפרעה תפקודית או נפשית. תפקיד זה הוא פונקציונאלי למשפחה המכורה משום שהוא מעביר את מוקד תשומת הלב מהבעיה המוכרת (התמכרות ההורה) לבעיה חדשה. כך יוצאת המשפחה ממצב של ייאוש, תקיעות וחוסר אונים למצב של התגייסות והתמודדות חדשה.
בשני המקרים אנחנו רואים שהילדים (באופן בלתי מודע כמובן) מוכנים למעשה להקריב את ילדותם, צרכיהם והתפתחותם התקינה לצורך הצלת המשפחה.
דינאמיקה משפחתית כזו, שסוחפת את הילדים להקריב את עצמם כדי למצוא פתרונות לאי היציבות המשפחתית, גורמת נזקים חמורים להתפתחותם הנפשית של הילדים ולצמיחתם האישית. אצל ילדי מכורים נמצאה שכיחות גבוהה יחסית של סימפטומים דיכאוניים וחרדה גבוהה, הישגים לימודיים נמוכים, צמצום חברתי ומופנמות.
גמילה - משבר חיובי
הגמילה משנה את כל האיזון במשפחה ומכניסה את בני המשפחה לשלב מעבר שבו הם שוקלים את היתרונות מול החסרונות של ההחלמה מול החזרה לשימוש. בני המשפחה נוטים לשמר התנהגויות קודמות מאשר לחפש חדשות. לכן הם חייבים להיות מעורבים גם בתהליך ההחלמה והשיקום.
הפרת האיזון המשפחתי - עם הזמן המשפחה מצאה את האיזון במצב הפתולוגי. לכל אחד במשפחה יש תפקיד מוגדר ומוכר. הגמילה משנה את המצב ומפרה את האיזון.
שינוי בחלוקת תפקידים - כאשר המכור נגמל הוא רוצה להפוך למשמעותי עבור עצמו ומשפחתו וגם לפצות על העדר התפקוד שלו. הוא דורש לקבל תפקידים במשפחה (לחנך את הילדים, לשלוט על התקציב, להיות שותף להחלטות, ילד - עצמאי בניהול חייו, ועוד). זה מחייב את בני המשפחה האחרים לוותר על התפקידים שלהם ולשנות התנהגויות.
איבוד "פח הזבל" - המשפחה נוטה להאשים את המכור הפעיל בכל בעיה. אולם בפועל לא כל הבעיות קשורות להתמכרות. לאחר הגמילה כבר אי אפשר להסתפק בלהאשים וצריך להתמודד עם מגוון בעיות ומגוון אשמים / אחראים.
הנגמל זקוק לבני משפחתו כשותפים משמעותיים בהתמודדות וגם ככאלו ששמים לו גבולות. חשוב שהמשפחה תדע ותבין מה קורה למכור בתהליך הגמילה והשיקום וכך יהיה להם קל יותר לקבל את השינוי ולהתאים את עצמם.
להצלחת הגמילה מהתמכרות יש חשיבות עצומה שבני המשפחה הקרובה יהיו שותפים מלאים לתהליך הטיפולי - בטיפול פרטני ו/או זוגי או בהשתתפות בקבוצת תמיכה לבני משפחה.
050-3331-331