"אני חייבת לאכול משהו מתוק בסוף ארוחה"
"לא יכול לשתות קפה בלי משהו ליד"
"ארוחה בלי לחם לא יכולה להיות משביעה"
"אם אני פותחת חבילה, היא תיגמר"
"אני לא מסוגלת לראות שיש שאריות"
מוכר? האם אלו משפטים ששמענו את עצמנו אומרים לא פעם?
האם ניסינו אי פעם להטיל בהם ספק? הרי אלו עובדות, לא? כמעט אקסיומות.
בפועל, אלו מחשבות. מחשבות שאנו מאמינים בהן, עד כדי כך שהן הופכות לעובדות, לחלק מהמציאות שלנו, ולכן נראה שאינן ברות שינוי!
מאות אלפי מחשבות עוברות בראשנו מדי יום, אילו מהן "בוחרות" להישאר? מחשבה הופכת לקבעון, או לחילופין לכוח מניע, כאשר אנחנו מאמינים בה! וכאשר אנחנו מאמינים לאורך שנים רבות במחשבה שלנו, היא הופכת להיות חלק כל - כך חזק מאתנו, היא הופכת בעינינו לעובדה, לחלק מהמציאות.
כדי לעשות שינוי אמיתי בהרגלים ובהתנהגות האכילה, עלינו להיפרד מכמה "אקסיומות" כאלה שלנו, או להחליף אותן במחשבות אחרות, אשר יכולות לקדם אותנו, להוציא אותנו מהמקום המוחלט הזה, כי כל זמן שאנחנו ממשיכים לאחוז באותן מחשבות, כל נסיון לשינוי ההתנהגות שלנו מועד לכישלון.
אכן, השינוי מתחיל בראש.
כי אם אני "חייבת משהו מתוק בסוף הארוחה"... כמה זמן אני יכולה למנוע את זה מעצמי? אם אני "לא יכול לשתות קפה בלי משהו ליד"... עד מתי אוכל להתנהל בלי המשהו ליד הקפה?
חייבת, לא מסוגלת ולא יכול - הן מילים מוחלטות, סגורות, אשר מושכות אותנו לחזור למה שאנחנו ממש מאמינים שהוא צורך שלנו. זה לא רצון, זו לא בחירה, זה לא לפעמים כן ולפעמים לא, זה ת - מי - ד, זה שלי ואי אפשר לקחת את זה ממני. אם "כשאני פותחת חבילה היא תיגמר" יש סיכוי שאפתח חבילה והיא לא תיגמר? אני כזאת! ככה זה אצלי! תמיד! אם אני "לא מסוגלת לראות שיש שאריות" איזה סיכוי יש לשאריות? גורלן נחרץ...
כך לגבי ההתנהגות שלנו, אבל יש לנו גם לא מעט דעות מאד מוצקות על הרזיה בכלל:
"כדי לרזות צריך לסבול"
"לבשל אוכל בריא זה מסובך ודורש הרבה זמן והתעסקות"
"פעילות גופנית זה מאמץ, אין סיכוי שאהנה מזה אי פעם"
מאמץ, מסובך וסבל... עם מחשבות שכאלה יש בכלל סיכוי לרצות לעשות זאת? סיכוי להצליח? להתמיד באיזשהו שינוי התנהגותי? הרי כמה זמן אפשר להתאמץ, להסתבך ולסבול? ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים ספורט או דיאטה עם המון מוטיבציה, אנחנו משקיעים זמן והתעסקות, משקיעים מאמץ ואפילו מוכנים לסבול... אבל לא לאורך זמן. וכשאנחנו לא מצליחים להתמיד בכך, מתלוות לחוסר ההצלחה תחושות של כישלון ותסכול, של הלקאה עצמית. אנחנו לא מבינים שזה היה מועד לכישלון מלכתחילה - אי אפשר לנצח ממקום של סבל ומאמץ! כשבראש שלנו דיאטה וספורט נתפסים כסבל ומאמץ, כך זה גם בפועל, ואין לזה סיכוי.
לצד מחשבות ותפיסות כאלו שהן אוניברסליות לכאורה, נמצאות המחשבות על מה שהרזיה היא בשבילנו. אלו תפיסות שהן שלי על עצמי. הן יכולות להתבסס על נסיון העבר שלי, ולכן הן לכאורה עובדות.
"אחרי כל ירידה במשקל אני עולה בחזרה"
"אם חרגתי ממה שתכננתי, הלך היום"
"אם כבר לחטוא - אז עד הסוף"
"עד שאני לא אוכל, אני לא אירגע"
מחשבה יוצרת מציאות. אם "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה", האם יש לזה סיכוי להיות אחרת? אני מזמינה את העליה במשקל באופן שהוא לא מודע. אני יודעת שאחרי X ק"ג אני עולה בחזרה. ככה זה אצלי! כל זמן שאני ממשיכה לאחוז במחשבה הזו, כך אכן זה יהיה.
ו"אם כבר לחטוא אז עד הסוף"... הרי זה פתח לכדור שלג בלתי ניתן לעצירה. ולמה אי אפשר לעצור אותו? כי כך יושבת המחשבה בראשנו! ההתנהגות היא תוצאה של המחשבה.
רפרטואר הקבעונות המחשבתיים שלנו לא מצטמצם רק לאוכל ולאכילה. יש לנו לא פחות אמונות על עצמנו, כאלו שאין מקום להטיל בהן איזשהו ספק, לנסות לסדוק אותן ולו במעט. תפיסות מושרשות אלה הן חלק מהדימוי שלנו. חלקן נולדו כבר בילדותנו ואת חלקן אימצנו במהלך החיים. מחשבות אלה שלנו על עצמנו הן שורשיות כל - כך, והקושי לסדוק אותן ולשנות אותן הוא גדול. אנחנו לא תופסים אותן כמחשבות, אלא כאמיתות, עובדות שאין יכולת לבדוק אותן, לערער עליהן, או לשנות אותן. לדוגמה:
"אני בן - אדם של הכל או לא כלום, אצלי החיים שחור - לבן"
"אם זה לא מושלם, זה לא שווה"
"אני וותרנית לעצמי, כזאת אני"
"כשאני מתחילה משהו, אני מראש חושבת שהוא לא יצליח"
"אני דוחה כל דבר"
אכן כך? האם יש מקום או תחום בחיי שבו אני מתנהל/ת באופן שונה? תחום שבו אני לא וותרנית לעצמי? וודאי... בעבודה למשל, אני לא מוותרת לא לעצמי ולא לעובדים שלי... וגם... לפתע, כשאני נפתחת ומוכנה לבדוק ולהטיל ספק לגבי המחשבה הזו שיש לי על עצמי, שהיא כ"כ מוחלטת, אני מגלה שאפשר לסדוק אותה. אני לא תמיד כזאת, אני מתנהלת כך רק בתחום מסוים, במקרה שלנו בתחום של האכילה.
"אני וותרנית לעצמי באוכל". זה כבר משפט חדש, מעט אחר, אולי פחות עוצמתי, אך עדיין קבעון מחשבתי שמוביל אותי למקום אחד מאד ברור - לוותר לעצמי באוכל. יצרתי לי מערכת מחשבות שמצד אחד מכשילות אותי ומצד שני מאפשרות לי לקבל את הכישלונות שלי בהבנה ובסלחנות. כל זה הוא מערך הגנות שיצרתי לעצמי, הוא משרת אותי באופן בלתי מודע. הוא בראש שלי, ואין לו באמת אחיזה במציאות. כשאהיה מוכנה להכיר בכך, אוכל לפרוץ את דרכי החדשה...
הקשיבו לעצמכם, שמעו את המילים והמשפטים שאתם אומרים לעצמכם, או עליכם, לסובבים אתכם. המילים הן המחשבות שלנו, וכל מה שאנחנו עושים נולד שם, בראש. אנחנו יכולים ללדת בראשנו משהו חדש, פורץ דרך, אשר יוביל אותנו לדרך שונה, חדשה - להצלחה!
נקח לדוגמה את התפיסה "אם חרגתי ממה שתכננתי, הלך היום" ואחותה הכמעט תאומה: "אם כבר לחטוא - אז עד הסוף". אילו מחשבות יכולות להחליף אותן, כך שהן תאפשרנה התנהלות חיובית, גם כשלא הכל מתנהל כמתוכנן וכרצוי?
"חרגתי, היה, אבל מעכשיו אני רוצה שהיום שלי ימשיך טוב" או "לתקן יום שהתחיל רע זו הזדמנות להרגיש טוב עם עצמי" ועוד יותר מכך: "יום שהצלחתי לתקן הוא יום מוצלח במיוחד" ומחשבה שיוצרת מציאות חדשה: "אני יודע/ת שאני מסוגל/ת להמשיך ולאכול כמו שנכון לי, גם אם בנקודה מסוימת זה לא היה כך" "אני מניח למה שהיה וממשיך מרגע זה עם מה שרציתי ושטוב בשבילי" וכו' וכו'...
למחשבה יש כוח אדיר, כפי שבכוחה להכשיל אותנו בקלות, כך בכוחה להוביל אותנו להצלחה.
"אני יכול"
"אני מאמין ביכולת שלי"
"הפעם זה יהיה שונה כי... "
"יום שהתחיל רע עדיין יכול להיום יום נפלא". זה הרגע להפוך אותו לכזה!
"לא יכול לשתות קפה בלי משהו ליד"
"ארוחה בלי לחם לא יכולה להיות משביעה"
"אם אני פותחת חבילה, היא תיגמר"
"אני לא מסוגלת לראות שיש שאריות"
מוכר? האם אלו משפטים ששמענו את עצמנו אומרים לא פעם?
האם ניסינו אי פעם להטיל בהם ספק? הרי אלו עובדות, לא? כמעט אקסיומות.
בפועל, אלו מחשבות. מחשבות שאנו מאמינים בהן, עד כדי כך שהן הופכות לעובדות, לחלק מהמציאות שלנו, ולכן נראה שאינן ברות שינוי!
מאות אלפי מחשבות עוברות בראשנו מדי יום, אילו מהן "בוחרות" להישאר? מחשבה הופכת לקבעון, או לחילופין לכוח מניע, כאשר אנחנו מאמינים בה! וכאשר אנחנו מאמינים לאורך שנים רבות במחשבה שלנו, היא הופכת להיות חלק כל - כך חזק מאתנו, היא הופכת בעינינו לעובדה, לחלק מהמציאות.
כדי לעשות שינוי אמיתי בהרגלים ובהתנהגות האכילה, עלינו להיפרד מכמה "אקסיומות" כאלה שלנו, או להחליף אותן במחשבות אחרות, אשר יכולות לקדם אותנו, להוציא אותנו מהמקום המוחלט הזה, כי כל זמן שאנחנו ממשיכים לאחוז באותן מחשבות, כל נסיון לשינוי ההתנהגות שלנו מועד לכישלון.
אכן, השינוי מתחיל בראש.
כי אם אני "חייבת משהו מתוק בסוף הארוחה"... כמה זמן אני יכולה למנוע את זה מעצמי? אם אני "לא יכול לשתות קפה בלי משהו ליד"... עד מתי אוכל להתנהל בלי המשהו ליד הקפה?
חייבת, לא מסוגלת ולא יכול - הן מילים מוחלטות, סגורות, אשר מושכות אותנו לחזור למה שאנחנו ממש מאמינים שהוא צורך שלנו. זה לא רצון, זו לא בחירה, זה לא לפעמים כן ולפעמים לא, זה ת - מי - ד, זה שלי ואי אפשר לקחת את זה ממני. אם "כשאני פותחת חבילה היא תיגמר" יש סיכוי שאפתח חבילה והיא לא תיגמר? אני כזאת! ככה זה אצלי! תמיד! אם אני "לא מסוגלת לראות שיש שאריות" איזה סיכוי יש לשאריות? גורלן נחרץ...
כך לגבי ההתנהגות שלנו, אבל יש לנו גם לא מעט דעות מאד מוצקות על הרזיה בכלל:
"כדי לרזות צריך לסבול"
"לבשל אוכל בריא זה מסובך ודורש הרבה זמן והתעסקות"
"פעילות גופנית זה מאמץ, אין סיכוי שאהנה מזה אי פעם"
מאמץ, מסובך וסבל... עם מחשבות שכאלה יש בכלל סיכוי לרצות לעשות זאת? סיכוי להצליח? להתמיד באיזשהו שינוי התנהגותי? הרי כמה זמן אפשר להתאמץ, להסתבך ולסבול? ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים ספורט או דיאטה עם המון מוטיבציה, אנחנו משקיעים זמן והתעסקות, משקיעים מאמץ ואפילו מוכנים לסבול... אבל לא לאורך זמן. וכשאנחנו לא מצליחים להתמיד בכך, מתלוות לחוסר ההצלחה תחושות של כישלון ותסכול, של הלקאה עצמית. אנחנו לא מבינים שזה היה מועד לכישלון מלכתחילה - אי אפשר לנצח ממקום של סבל ומאמץ! כשבראש שלנו דיאטה וספורט נתפסים כסבל ומאמץ, כך זה גם בפועל, ואין לזה סיכוי.
לצד מחשבות ותפיסות כאלו שהן אוניברסליות לכאורה, נמצאות המחשבות על מה שהרזיה היא בשבילנו. אלו תפיסות שהן שלי על עצמי. הן יכולות להתבסס על נסיון העבר שלי, ולכן הן לכאורה עובדות.
"אחרי כל ירידה במשקל אני עולה בחזרה"
"אם חרגתי ממה שתכננתי, הלך היום"
"אם כבר לחטוא - אז עד הסוף"
"עד שאני לא אוכל, אני לא אירגע"
מחשבה יוצרת מציאות. אם "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה", האם יש לזה סיכוי להיות אחרת? אני מזמינה את העליה במשקל באופן שהוא לא מודע. אני יודעת שאחרי X ק"ג אני עולה בחזרה. ככה זה אצלי! כל זמן שאני ממשיכה לאחוז במחשבה הזו, כך אכן זה יהיה.
ו"אם כבר לחטוא אז עד הסוף"... הרי זה פתח לכדור שלג בלתי ניתן לעצירה. ולמה אי אפשר לעצור אותו? כי כך יושבת המחשבה בראשנו! ההתנהגות היא תוצאה של המחשבה.
רפרטואר הקבעונות המחשבתיים שלנו לא מצטמצם רק לאוכל ולאכילה. יש לנו לא פחות אמונות על עצמנו, כאלו שאין מקום להטיל בהן איזשהו ספק, לנסות לסדוק אותן ולו במעט. תפיסות מושרשות אלה הן חלק מהדימוי שלנו. חלקן נולדו כבר בילדותנו ואת חלקן אימצנו במהלך החיים. מחשבות אלה שלנו על עצמנו הן שורשיות כל - כך, והקושי לסדוק אותן ולשנות אותן הוא גדול. אנחנו לא תופסים אותן כמחשבות, אלא כאמיתות, עובדות שאין יכולת לבדוק אותן, לערער עליהן, או לשנות אותן. לדוגמה:
"אני בן - אדם של הכל או לא כלום, אצלי החיים שחור - לבן"
"אם זה לא מושלם, זה לא שווה"
"אני וותרנית לעצמי, כזאת אני"
"כשאני מתחילה משהו, אני מראש חושבת שהוא לא יצליח"
"אני דוחה כל דבר"
אכן כך? האם יש מקום או תחום בחיי שבו אני מתנהל/ת באופן שונה? תחום שבו אני לא וותרנית לעצמי? וודאי... בעבודה למשל, אני לא מוותרת לא לעצמי ולא לעובדים שלי... וגם... לפתע, כשאני נפתחת ומוכנה לבדוק ולהטיל ספק לגבי המחשבה הזו שיש לי על עצמי, שהיא כ"כ מוחלטת, אני מגלה שאפשר לסדוק אותה. אני לא תמיד כזאת, אני מתנהלת כך רק בתחום מסוים, במקרה שלנו בתחום של האכילה.
"אני וותרנית לעצמי באוכל". זה כבר משפט חדש, מעט אחר, אולי פחות עוצמתי, אך עדיין קבעון מחשבתי שמוביל אותי למקום אחד מאד ברור - לוותר לעצמי באוכל. יצרתי לי מערכת מחשבות שמצד אחד מכשילות אותי ומצד שני מאפשרות לי לקבל את הכישלונות שלי בהבנה ובסלחנות. כל זה הוא מערך הגנות שיצרתי לעצמי, הוא משרת אותי באופן בלתי מודע. הוא בראש שלי, ואין לו באמת אחיזה במציאות. כשאהיה מוכנה להכיר בכך, אוכל לפרוץ את דרכי החדשה...
הקשיבו לעצמכם, שמעו את המילים והמשפטים שאתם אומרים לעצמכם, או עליכם, לסובבים אתכם. המילים הן המחשבות שלנו, וכל מה שאנחנו עושים נולד שם, בראש. אנחנו יכולים ללדת בראשנו משהו חדש, פורץ דרך, אשר יוביל אותנו לדרך שונה, חדשה - להצלחה!
נקח לדוגמה את התפיסה "אם חרגתי ממה שתכננתי, הלך היום" ואחותה הכמעט תאומה: "אם כבר לחטוא - אז עד הסוף". אילו מחשבות יכולות להחליף אותן, כך שהן תאפשרנה התנהלות חיובית, גם כשלא הכל מתנהל כמתוכנן וכרצוי?
"חרגתי, היה, אבל מעכשיו אני רוצה שהיום שלי ימשיך טוב" או "לתקן יום שהתחיל רע זו הזדמנות להרגיש טוב עם עצמי" ועוד יותר מכך: "יום שהצלחתי לתקן הוא יום מוצלח במיוחד" ומחשבה שיוצרת מציאות חדשה: "אני יודע/ת שאני מסוגל/ת להמשיך ולאכול כמו שנכון לי, גם אם בנקודה מסוימת זה לא היה כך" "אני מניח למה שהיה וממשיך מרגע זה עם מה שרציתי ושטוב בשבילי" וכו' וכו'...
למחשבה יש כוח אדיר, כפי שבכוחה להכשיל אותנו בקלות, כך בכוחה להוביל אותנו להצלחה.
"אני יכול"
"אני מאמין ביכולת שלי"
"הפעם זה יהיה שונה כי... "
"יום שהתחיל רע עדיין יכול להיום יום נפלא". זה הרגע להפוך אותו לכזה!
מאת: טליה לביא - דיאטנית קלינית M.Sc, אימון אישי להרזיה ולשינוי הרגלי האכילה ואורח החיים (Coaching) בשיטת "לרזות מהמחשבה". נייד: 052-8302307 אימייל: talyal@netvision.net.il אתר: www.talyalavi.co.il פייסבוק: facebook.com/talyalirzot
לחץ כאן לעוד מאמרים של טליה לביא - דיאטנית קלינית M.Sc.
050-3331-331