כפי שכבר התבאר מי שרוצה להצליח בכל תחום צריך בשלב הראשון לקבל את עצמו כפי שהוא. לקבל את עצמך כפי שאתה פירושו לקבל ולאהוב את עצמך בדיוק במצב הנוכחי כפי שאתה. כולל כל הכישלונות ה"נוראיים" שהיו לך בעבר וכולל גם אלו שקורים לך בהווה.
ז"א גם אם ממש ברגע הזה אתה בעיצומה של טעות, גם עכשיו עליך לקבל את עצמך כפי שאתה בדיוק ללא שינוי ולאהוב את עצמך כפי שאתה כרגע.
כאשר האדם מקבל את עצמו כפי שהוא, זה מאפשר לו להתחיל התחלה חדשה בלי המשא הכבד של העבר. זה מייצר אצל האדם אנרגיות חיוביות. זה מאפשר לאדם להיות שמח ולפעול מתוך ישוב הדעת ועוד. וכל הדברים האלו כמובן הם קריטיים ביותר כדי להצליח לעשות כל דבר.
וכפי שכבר התבאר בהרחבה כאן, כי האהבה העצמית והקבלה העצמית הן קריטיות ביותר כדי להתקדם לכל תחום.
ונשאלת השאלה: כיצד בעצם אני יכול לקבל את עצמי למרות כל הטעויות שעשיתי? כיצד אני יכול להאמין שגם אני יכול, למרות כל הדברים שאני זוכר שנכשלתי בהם? כיצד בעצם מבקשים ממני לקבל את עצמי למרות כל החסרונות שבי? והתשובה לנושא הזה היא פשוטה. אתה מושלם כפי שאתה ובסוף המאמר גם אתה תשתכנע בכך.
מהי בעצם טעות? מהו בעצם כישלון? טעות וכישלון הם מצבים שבהם האדם יכול לבחור בחירה טובה אך הוא בטעות נכשל ובוחר בחירה פחות טובה שיוצרת כמובן כישלון יחסי, ביחס למה היה קורה אילו הוא בחר את הבחירה הטובה יותר. לדוגמא, האדם לא למד למבחן ונכשל במבחן. מה בעצם קרה כאן? האדם לא עמד בציפיות של עצמו (ולמען הדיוק של סביבתו). הוא בעצם רצה "להצליח" במשהו, אך הוא עשה טעות כלשהי ונכשל.
נסה להיזכר בכל הכישלונות שקרו לך מאז ומעולם, נסה לחשוב גם על הטעויות שאתה חושב שאתה עושה כרגע בחייך, ותראה כי כל הכישלונות הם בעצם מצבים שבהם אתה מתמודד בסיטואציה כלשהי בצורה שונה ממה שאתה חושב שאתה יכול להתמודד.
נתבונן בעניין הבא. נניח לדוגמא שמישהו לא לומד למבחן וטועה בו. האם מקרה כזה נתפס ככישלון? תשובה: כן. נניח שמישהו לומד למבחן, ויודע את חומר המבחן מצוין, אך בדיוק באותו היום של הבחינה האדם היה חולה עם כאבי ראש וכולי ולא הצליח בבחינה. האם הוא ירגיש ככישלון? תשובה: לא. ולמה בעצם הוא לא מרגיש ככישלון, הרי בשני המקרים הוא לא הצליח בבחינה?!
אלא שבמקרה הראשון הוא חושב שהוא היה יכול ללמוד, והוא לא למד, וממילא הכישלון שלו בבחינה היה תלוי בו. וממילא האדם מאשים את עצמו בכישלון. כי הוא עצמו נכשל. אך במקרה השני, האדם לא מרגיש כישלון, כי חוסר ההצלחה בבחינה *לא היתה בידיים שלו*, והוא מהצד שלו לא השפיע בשום צורה על חוסר ההצלחה בבחינה. ולכן האדם לא חושב שהוא נכשל בבחינה, מאחר שבאמת חוסר ההצלחה בבחינה לא נבע ממנו.
נמצא אם כן, כי כאשר האדם תולה את חוסר ההצלחה שהיתה לו בעבר בו בעצמו, אז הוא ממילא מאשים את עצמו. כי הוא חושב שבעבר הוא היה יכול להצליח יותר, ושלמרות זאת הוא במו מעשיו גרם לעצמו לכישלון. אך כאשר האדם מבין כי בעבר הוא עשה את המיטב שהוא היה יכול, דהיינו הוא מהצד שלו היה בסדר גמור, ורק נסיבות שאינן בשליטתו גרמו לו להיכשל, ממילא הכישלון אינו מעלה ואינו מוריד כחוט השערה. כי הכישלון לא היה תלוי בך וכי אתה עשית את המיטב שיכולת.
וכאן מגיעה ההפתעה, והיא כי באמת כל אדם בכל רגע ורגע עושה אך ורק את המיטב שהוא יכול ואינו נכשל לעולם באופן יחסי ליכולות האמתיות שלו באותו הרגע.
ז"א כל אדם בכל זמן נתון לעולם אינו עושה שום טעות אמיתית ביחס לאותו הרגע שבו הוא ביצע את הפעולה. נניח לדוגמא שבן אדם מחמת חוסר ברירה אמיתית עושה משהו שנחשב לטעות. האם הוא יאשים את עצמו על כך?
על כך אמר שלמה המלך "לא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב, לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב". דהיינו שגם אם האדם הגיע למצב שבו הוא גנב מזון כדי לאכול מחמת הרעב שלו, לא יבוזו לו.
ז"א ההכרח לא יגונה. דהיינו אם באמת פעלת ביחס ליכולות האמיתיות שלך, הרי שאסור לך להאשים את עצמך!
אך מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל אדם לעולם פועל אך ורק לפי היכולות האמיתיות שלו. לא היכולות שהוא "חושב" שיש לו ושעל פיהן הוא שופט את עצמו, אלא על פי היכולות שבאמת יש לו. וכאשר אנחנו מדברים על יכולות, הכוונה היא בעיקר ליכולות הפנימיות הנפשיות של האדם באותו הרגע שבו הוא נכשל / הצליח.
נניח לדוגמא שכעסת על מישהו. למה בעצם כעסת עליו? האם הכעס עזר לך? אתה הרי יודע שזה לא הגיוני לכעוס. אז למה בעצם כעסת? תשובה: כי באותו הרגע שכעסת, אלו היו היכולות הנפשיות שלך להתמודד עם המצב באותו הרגע. זה עדיין לא אומר שזה טוב לכעוס, זה עדיין לא אומר שכדאי לך לכעוס גם כרגע, זה רק אומר שאל תאשים את עצמך על זה שכעסת, כי באותו הרגע לא יכולת לעשות אחרת בעיקר מבחינה רגשית.
כי אילו באמת יכולת לעשות אחרת, אז מדוע עשית את מה שעשית? ואם זה היה רק בגלל ש... אז זאת בעצמה הסיבה ללמה לא יכולת לעשות אחרת. כי אילו באמת יכולת לעשות אחרת, מדוע בחרת לעשות כפי שעשית?
חשוב להבהיר שאין בכך מתן לגיטימציה לטעויות אמיתיות שאתה עושה כרגע ביחס ליכולות האמתיות שיש לך כרגע, היינו החלק של מה שאתה "כן" יכול לעשות כרגע, אלא יש בכך אך ורק שלילה של רגשות האשמה על דברים שקרו בעבר (כולל מה שקרה ממש לפני שניה).
נניח לדוגמא שלא יכולת לאכול ארוחת בוקר בבוקר ומחמת חוסר ברירה אכלת את ארוחת הבוקר רק בצהריים. האם תאשים את עצמך על כך שלא אכלת ארוחת בוקר? תשובה: לא, כי זה לא היה בשליטתך. אבל האם זה אומר שמעכשיו תפסיק לאכול ארוחת בוקר בבוקר? תשובה: ברור שלא.
ז"א אם אני יכול לאכול ארוחת בוקר בזמן ולא להיות רעב אני אעשה את זה. אך *אם כבר* לא אכלתי מחמת *חוסר ברירה*, הרי שלא אאשים את עצמי על כך.
והרעיון הוא שבאמת כל הטעויות שעשית עד הרגע הזה, וגם אלו שקורות לך ממש כרגע, הן טעויות של *חוסר ברירה*. גם אם לא למדת למבחן ובגלל זה נכשלת, עליך להבין כי בעבר שלך לא יכולת ללמוד למבחן. למה לא יכולת? בדיוק מאותן הסיבות שבגללן לא למדת. נניח לדוגמא שסתם לא היה לך חשק ללמוד למבחן וש"רק" בגלל זה לא למדת. אינך אשם בכך, כי מבחינתך *לא יכולת* לפעול בניגוד לחשק שלך. כי אילו יכולת, אז מדוע בעצם לא עשית אחרת?!
ז"א אתה וכל אדם באשר הוא תמיד עושים ובוחרים את האלטרנטיבה הטובה ביותר שהם יכולים לבחור בה באותו הרגע. אך כל הבחירות כולן של כל בני האדם, הן לעולם הבחירות הטובות ביותר שהם יכולים לבחור ביחס לסך כל היכולות שלהם (בעיקר הרגשיות) באותו הרגע. לא משנה מה הטעות שעשית, הרי שאינך אשם בכך, מעולם לא נכשלת, ומעולם לא טעית באופן יחסי לאלטרנטיבות (בעיקר הרגשיות) שהיו לך באותו הרגע.
כישלון הוא רצף של טעויות או טעות מאוד גדולה. הסיבה שנדמה לך ש"טעית", היא רק בגלל שאתה שופט את עצמך לפי מה שנדמה לך שיכולת לעשות אחרת באותו הרגע. אך באמת לא יכולת לעשות אחרת באותו הרגע. כי אילו באמת יכולת לעשות אחרת באותו הרגע (גם מבחינה רגשית), אז מדוע בעצם בחרת לעשות כפי שעשית?! מסקנה: כל מה שקרה לך בעבר וכל מה שעשית בעבר, אלו דברים שבאופן יחסי לאותו הרגע לא היתה לך ברירה אחרת טובה יותר מאשר לעשות אותם.
אתה מהצד שלך (כמו כל אדם אחר), תמיד בוחר את האלטרנטיבה הטובה ביותר שאתה יכול לבחור בה באותו הרגע. נניח שמישהו הכעיס אותך ורבת איתו. יכולת הרי לריב איתו יותר. אז למה בעצם לא רבת איתו יותר? תשובה: כי יכולת לבחור באותו הרגע לא לריב איתו יותר, ובגלל שבאותו הרגע אכן רצית לא לריב איתו יותר.
אבל מצד שני, ביחס לאותו הרגע *לא יכולת* לבחור לעשות אחרת ולא לריב איתו בכלל, כי ביחס למצב הרגשי שלך באותו הרגע לא יכולת לעשות אחרת. כי אילו יכולת למה באמת לא עשית אחרת? וכל תשובה שלא תהיה ללמה לא עשית את הדבר הנכון (גם חוסר מצב רוח), היא בעצם הסיבה ללמה לא יכולת לעשות אחרת.
אך כנ"ל חשוב מאוד לזכור. אם מישהו דחף אותך לאש שלא באשמתך, זה עדיין לא אומר שאתה חייב להישאר שם. זאת אומרת, שזה שאסור לך ואינך צריך להאשים את עצמך על העבר, זה עדיין לא אומר שאתה צריך לעשות טעויות גם כרגע בחלק שאותו אתה "כן" יכול לעשות כרגע.
וגם ביחס לרגע הזה ממש, אינך צריך להאשים את עצמך על שום דבר.
ז"א אם אתה באמת לא מרגיש שאתה מסוגל לעשות כרגע אחרת, הרי שאסור לך להאשים את עצמך, כי מה לעשות שאינך מסוגל כרגע רגשית לעשות אחרת. אלא מה? עליך לבדוק תמיד מה אני כן יכול לעשות אפילו את הדבר הקטן ביותר בשביל עצמך!
ביצוע של פעולה לא חיובית כמוה כהמצאות בתוך אש (אש ששורפת בעיקר את הנשמה מבפנים). אינך צריך להאשים את עצמך על כך שגם כרגע אינך מסוגל לצאת מהאש. אבל בהחלט זה לא אומר שכדאי לך להישאר בתוך האש. למרות שאינך מאשים את עצמך על כך שדחפו אותך בעבר לאש / או על כך שאינך מסוגל לצאת מהאש תוך שניה, עדיין אתה בגלל שאתה אוהב את עצמך ובשביל עצמך בלבד, עדיין אתה רוצה לא להישאר בתוך האש.
לסיכום: כל מה שנדמה לאדם שהוא נכשל בעבר וגם כל מה שנדמה לאדם שהוא נכשל ועושה טעויות גם כרגע, זהו רק דמיון. כי באמת מי שמתבונן בשכל מבין שבאמת אינך יכול לעשות אחרת. אתה תמיד עושה את הדבר הטוב ביותר שאתה מסוגל באמת לעשות באותו הרגע. מה לעשות שלא היה לך חשק לעשות בעבר אחרת? מה לעשות שאינך מסוגל כרגע רגשית לעשות אחרת? בכל מקרה אסור לך להאשים את עצמך, אלא עליך להבין שאתה מהצד שלך בסדר גמור ומושלם לחלוטין.
הדבר היחיד שנשאר הוא הרגע הזה, מה אתה בעצם עושה ברגע הזה בחלק שאותו אתה "כן" יכול לשנות. אינך צריך לשפוט את עצמך או להאשים את עצמך גם לא על הטעויות שאתה עושה כרגע שאינן בשליטתך. הדבר היחיד והחשוב ביותר שבשליטתך, הוא האם תאשים את עצמך? האם תקבל את עצמך? האם תשתמש בשכל שלך ותבין שבאמת אין לך שום סיבה להאשים את עצמך? האם תמשיך לרצות לצאת מהאש? האם תקבל את עצמך כפי שאתה אך תתמקד רק במה שאתה "כן" מסוגל לעשות בשביל עצמך? בהצלחה.
לקריאה נוספת: קבלה עצמית. אם אני אקבל את עצמי למה בעצם שאני אשתפר?
ז"א גם אם ממש ברגע הזה אתה בעיצומה של טעות, גם עכשיו עליך לקבל את עצמך כפי שאתה בדיוק ללא שינוי ולאהוב את עצמך כפי שאתה כרגע.
כאשר האדם מקבל את עצמו כפי שהוא, זה מאפשר לו להתחיל התחלה חדשה בלי המשא הכבד של העבר. זה מייצר אצל האדם אנרגיות חיוביות. זה מאפשר לאדם להיות שמח ולפעול מתוך ישוב הדעת ועוד. וכל הדברים האלו כמובן הם קריטיים ביותר כדי להצליח לעשות כל דבר.
וכפי שכבר התבאר בהרחבה כאן, כי האהבה העצמית והקבלה העצמית הן קריטיות ביותר כדי להתקדם לכל תחום.
ונשאלת השאלה: כיצד בעצם אני יכול לקבל את עצמי למרות כל הטעויות שעשיתי? כיצד אני יכול להאמין שגם אני יכול, למרות כל הדברים שאני זוכר שנכשלתי בהם? כיצד בעצם מבקשים ממני לקבל את עצמי למרות כל החסרונות שבי? והתשובה לנושא הזה היא פשוטה. אתה מושלם כפי שאתה ובסוף המאמר גם אתה תשתכנע בכך.
מהי בעצם טעות? מהו בעצם כישלון? טעות וכישלון הם מצבים שבהם האדם יכול לבחור בחירה טובה אך הוא בטעות נכשל ובוחר בחירה פחות טובה שיוצרת כמובן כישלון יחסי, ביחס למה היה קורה אילו הוא בחר את הבחירה הטובה יותר. לדוגמא, האדם לא למד למבחן ונכשל במבחן. מה בעצם קרה כאן? האדם לא עמד בציפיות של עצמו (ולמען הדיוק של סביבתו). הוא בעצם רצה "להצליח" במשהו, אך הוא עשה טעות כלשהי ונכשל.
נסה להיזכר בכל הכישלונות שקרו לך מאז ומעולם, נסה לחשוב גם על הטעויות שאתה חושב שאתה עושה כרגע בחייך, ותראה כי כל הכישלונות הם בעצם מצבים שבהם אתה מתמודד בסיטואציה כלשהי בצורה שונה ממה שאתה חושב שאתה יכול להתמודד.
נתבונן בעניין הבא. נניח לדוגמא שמישהו לא לומד למבחן וטועה בו. האם מקרה כזה נתפס ככישלון? תשובה: כן. נניח שמישהו לומד למבחן, ויודע את חומר המבחן מצוין, אך בדיוק באותו היום של הבחינה האדם היה חולה עם כאבי ראש וכולי ולא הצליח בבחינה. האם הוא ירגיש ככישלון? תשובה: לא. ולמה בעצם הוא לא מרגיש ככישלון, הרי בשני המקרים הוא לא הצליח בבחינה?!
אלא שבמקרה הראשון הוא חושב שהוא היה יכול ללמוד, והוא לא למד, וממילא הכישלון שלו בבחינה היה תלוי בו. וממילא האדם מאשים את עצמו בכישלון. כי הוא עצמו נכשל. אך במקרה השני, האדם לא מרגיש כישלון, כי חוסר ההצלחה בבחינה *לא היתה בידיים שלו*, והוא מהצד שלו לא השפיע בשום צורה על חוסר ההצלחה בבחינה. ולכן האדם לא חושב שהוא נכשל בבחינה, מאחר שבאמת חוסר ההצלחה בבחינה לא נבע ממנו.
נמצא אם כן, כי כאשר האדם תולה את חוסר ההצלחה שהיתה לו בעבר בו בעצמו, אז הוא ממילא מאשים את עצמו. כי הוא חושב שבעבר הוא היה יכול להצליח יותר, ושלמרות זאת הוא במו מעשיו גרם לעצמו לכישלון. אך כאשר האדם מבין כי בעבר הוא עשה את המיטב שהוא היה יכול, דהיינו הוא מהצד שלו היה בסדר גמור, ורק נסיבות שאינן בשליטתו גרמו לו להיכשל, ממילא הכישלון אינו מעלה ואינו מוריד כחוט השערה. כי הכישלון לא היה תלוי בך וכי אתה עשית את המיטב שיכולת.
וכאן מגיעה ההפתעה, והיא כי באמת כל אדם בכל רגע ורגע עושה אך ורק את המיטב שהוא יכול ואינו נכשל לעולם באופן יחסי ליכולות האמתיות שלו באותו הרגע.
ז"א כל אדם בכל זמן נתון לעולם אינו עושה שום טעות אמיתית ביחס לאותו הרגע שבו הוא ביצע את הפעולה. נניח לדוגמא שבן אדם מחמת חוסר ברירה אמיתית עושה משהו שנחשב לטעות. האם הוא יאשים את עצמו על כך?
על כך אמר שלמה המלך "לא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב, לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב". דהיינו שגם אם האדם הגיע למצב שבו הוא גנב מזון כדי לאכול מחמת הרעב שלו, לא יבוזו לו.
ז"א ההכרח לא יגונה. דהיינו אם באמת פעלת ביחס ליכולות האמיתיות שלך, הרי שאסור לך להאשים את עצמך!
אך מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל אדם לעולם פועל אך ורק לפי היכולות האמיתיות שלו. לא היכולות שהוא "חושב" שיש לו ושעל פיהן הוא שופט את עצמו, אלא על פי היכולות שבאמת יש לו. וכאשר אנחנו מדברים על יכולות, הכוונה היא בעיקר ליכולות הפנימיות הנפשיות של האדם באותו הרגע שבו הוא נכשל / הצליח.
נניח לדוגמא שכעסת על מישהו. למה בעצם כעסת עליו? האם הכעס עזר לך? אתה הרי יודע שזה לא הגיוני לכעוס. אז למה בעצם כעסת? תשובה: כי באותו הרגע שכעסת, אלו היו היכולות הנפשיות שלך להתמודד עם המצב באותו הרגע. זה עדיין לא אומר שזה טוב לכעוס, זה עדיין לא אומר שכדאי לך לכעוס גם כרגע, זה רק אומר שאל תאשים את עצמך על זה שכעסת, כי באותו הרגע לא יכולת לעשות אחרת בעיקר מבחינה רגשית.
כי אילו באמת יכולת לעשות אחרת, אז מדוע עשית את מה שעשית? ואם זה היה רק בגלל ש... אז זאת בעצמה הסיבה ללמה לא יכולת לעשות אחרת. כי אילו באמת יכולת לעשות אחרת, מדוע בחרת לעשות כפי שעשית?
חשוב להבהיר שאין בכך מתן לגיטימציה לטעויות אמיתיות שאתה עושה כרגע ביחס ליכולות האמתיות שיש לך כרגע, היינו החלק של מה שאתה "כן" יכול לעשות כרגע, אלא יש בכך אך ורק שלילה של רגשות האשמה על דברים שקרו בעבר (כולל מה שקרה ממש לפני שניה).
נניח לדוגמא שלא יכולת לאכול ארוחת בוקר בבוקר ומחמת חוסר ברירה אכלת את ארוחת הבוקר רק בצהריים. האם תאשים את עצמך על כך שלא אכלת ארוחת בוקר? תשובה: לא, כי זה לא היה בשליטתך. אבל האם זה אומר שמעכשיו תפסיק לאכול ארוחת בוקר בבוקר? תשובה: ברור שלא.
ז"א אם אני יכול לאכול ארוחת בוקר בזמן ולא להיות רעב אני אעשה את זה. אך *אם כבר* לא אכלתי מחמת *חוסר ברירה*, הרי שלא אאשים את עצמי על כך.
והרעיון הוא שבאמת כל הטעויות שעשית עד הרגע הזה, וגם אלו שקורות לך ממש כרגע, הן טעויות של *חוסר ברירה*. גם אם לא למדת למבחן ובגלל זה נכשלת, עליך להבין כי בעבר שלך לא יכולת ללמוד למבחן. למה לא יכולת? בדיוק מאותן הסיבות שבגללן לא למדת. נניח לדוגמא שסתם לא היה לך חשק ללמוד למבחן וש"רק" בגלל זה לא למדת. אינך אשם בכך, כי מבחינתך *לא יכולת* לפעול בניגוד לחשק שלך. כי אילו יכולת, אז מדוע בעצם לא עשית אחרת?!
ז"א אתה וכל אדם באשר הוא תמיד עושים ובוחרים את האלטרנטיבה הטובה ביותר שהם יכולים לבחור בה באותו הרגע. אך כל הבחירות כולן של כל בני האדם, הן לעולם הבחירות הטובות ביותר שהם יכולים לבחור ביחס לסך כל היכולות שלהם (בעיקר הרגשיות) באותו הרגע. לא משנה מה הטעות שעשית, הרי שאינך אשם בכך, מעולם לא נכשלת, ומעולם לא טעית באופן יחסי לאלטרנטיבות (בעיקר הרגשיות) שהיו לך באותו הרגע.
כישלון הוא רצף של טעויות או טעות מאוד גדולה. הסיבה שנדמה לך ש"טעית", היא רק בגלל שאתה שופט את עצמך לפי מה שנדמה לך שיכולת לעשות אחרת באותו הרגע. אך באמת לא יכולת לעשות אחרת באותו הרגע. כי אילו באמת יכולת לעשות אחרת באותו הרגע (גם מבחינה רגשית), אז מדוע בעצם בחרת לעשות כפי שעשית?! מסקנה: כל מה שקרה לך בעבר וכל מה שעשית בעבר, אלו דברים שבאופן יחסי לאותו הרגע לא היתה לך ברירה אחרת טובה יותר מאשר לעשות אותם.
אתה מהצד שלך (כמו כל אדם אחר), תמיד בוחר את האלטרנטיבה הטובה ביותר שאתה יכול לבחור בה באותו הרגע. נניח שמישהו הכעיס אותך ורבת איתו. יכולת הרי לריב איתו יותר. אז למה בעצם לא רבת איתו יותר? תשובה: כי יכולת לבחור באותו הרגע לא לריב איתו יותר, ובגלל שבאותו הרגע אכן רצית לא לריב איתו יותר.
אבל מצד שני, ביחס לאותו הרגע *לא יכולת* לבחור לעשות אחרת ולא לריב איתו בכלל, כי ביחס למצב הרגשי שלך באותו הרגע לא יכולת לעשות אחרת. כי אילו יכולת למה באמת לא עשית אחרת? וכל תשובה שלא תהיה ללמה לא עשית את הדבר הנכון (גם חוסר מצב רוח), היא בעצם הסיבה ללמה לא יכולת לעשות אחרת.
אך כנ"ל חשוב מאוד לזכור. אם מישהו דחף אותך לאש שלא באשמתך, זה עדיין לא אומר שאתה חייב להישאר שם. זאת אומרת, שזה שאסור לך ואינך צריך להאשים את עצמך על העבר, זה עדיין לא אומר שאתה צריך לעשות טעויות גם כרגע בחלק שאותו אתה "כן" יכול לעשות כרגע.
וגם ביחס לרגע הזה ממש, אינך צריך להאשים את עצמך על שום דבר.
ז"א אם אתה באמת לא מרגיש שאתה מסוגל לעשות כרגע אחרת, הרי שאסור לך להאשים את עצמך, כי מה לעשות שאינך מסוגל כרגע רגשית לעשות אחרת. אלא מה? עליך לבדוק תמיד מה אני כן יכול לעשות אפילו את הדבר הקטן ביותר בשביל עצמך!
ביצוע של פעולה לא חיובית כמוה כהמצאות בתוך אש (אש ששורפת בעיקר את הנשמה מבפנים). אינך צריך להאשים את עצמך על כך שגם כרגע אינך מסוגל לצאת מהאש. אבל בהחלט זה לא אומר שכדאי לך להישאר בתוך האש. למרות שאינך מאשים את עצמך על כך שדחפו אותך בעבר לאש / או על כך שאינך מסוגל לצאת מהאש תוך שניה, עדיין אתה בגלל שאתה אוהב את עצמך ובשביל עצמך בלבד, עדיין אתה רוצה לא להישאר בתוך האש.
לסיכום: כל מה שנדמה לאדם שהוא נכשל בעבר וגם כל מה שנדמה לאדם שהוא נכשל ועושה טעויות גם כרגע, זהו רק דמיון. כי באמת מי שמתבונן בשכל מבין שבאמת אינך יכול לעשות אחרת. אתה תמיד עושה את הדבר הטוב ביותר שאתה מסוגל באמת לעשות באותו הרגע. מה לעשות שלא היה לך חשק לעשות בעבר אחרת? מה לעשות שאינך מסוגל כרגע רגשית לעשות אחרת? בכל מקרה אסור לך להאשים את עצמך, אלא עליך להבין שאתה מהצד שלך בסדר גמור ומושלם לחלוטין.
הדבר היחיד שנשאר הוא הרגע הזה, מה אתה בעצם עושה ברגע הזה בחלק שאותו אתה "כן" יכול לשנות. אינך צריך לשפוט את עצמך או להאשים את עצמך גם לא על הטעויות שאתה עושה כרגע שאינן בשליטתך. הדבר היחיד והחשוב ביותר שבשליטתך, הוא האם תאשים את עצמך? האם תקבל את עצמך? האם תשתמש בשכל שלך ותבין שבאמת אין לך שום סיבה להאשים את עצמך? האם תמשיך לרצות לצאת מהאש? האם תקבל את עצמך כפי שאתה אך תתמקד רק במה שאתה "כן" מסוגל לעשות בשביל עצמך? בהצלחה.
לקריאה נוספת: קבלה עצמית. אם אני אקבל את עצמי למה בעצם שאני אשתפר?
050-3331-331