תקופה זו של העשורים האחרונים נובאה על ידי ילידי צפון אמריקה ומרכזה כתקופת שיבת הבאפלו. תקופה שבה האדם הלבן יפנה אל אדומי העור ללמוד את חוכמתם ואת חכמתן של חברות ילידיות ששמרו על מסורות עתיקות שקדמו לדתות המוכרות כיום. נבואת 2012 נשמרה בידי תרבויות עתיקות במשך אלפי שנים, וכמו ידע מיסטי רב היא נשמרה בסוד מחשש שקבוצות בעלות כוח, ובעיקר מוסדות דתיים וחברתיים יעלימו אותה בדרכן.

על פי מיתוסי בריאה ילידיים צפון ומרכז אמריקאים, ועל פי לוח השנה של תרבות בני המאיה, וחישובים מתמטיים של תורת האי'צ'ינג הסינית, ומיתוסים ולוחות שנה עתיקים נוספים, כדור הארץ יעבור טרנספורמציה מהותית בסוף שנת 2012. על פי המיתוס האינדיאני כדור הארץ אמור לעבור באבולוציה שלו שבעה עולמות. אנחנו מצויים בסופו של העולם הרביעי הקרוי עולם ההפרדה, ועל סיפו של העולם החמישי, הקרוי עולם ההארה. בסוף התהליך האבולוציוני של שבעה עולמות שעוד יקח אלפי שנים, ויותר, כדור הארץ יחזיק כל כך הרבה אור שהוא יהפוך מכוכב לכת לשמש נוספת. כל אחד משלושת העולמות שכבר היו הסתיים. סיומו של עולם היה כרוך בשינוי תודעתי של בני האדם ובשינוי מבנה כדור הארץ כפי שאנו מכירים אותו. לא מדובר בסוף העולם או בהרס מוחלט. מדובר בטרנפורמציה ולידה מחדש.

במאה השנים האחרונות ולמעשה כבר החל מן התקופה המכונה התקופה הרומנטית ישנה שיבה או הצפה של הידע הילידי כמו גם הצפה של תורות מיסטיות בחזרה למישורים גלויים. התקופה הרומנטית סימנה בין היתר תשוקה לטבע, תפיסת הטבע והאלוהי כאחד, ואולי החשוב ביותר היא פתחה ערוץ מחדש לקשר הישיר בין האדם לאלוהי ובכך גם פתחה ערוץ חדש אל הלא מודע והלא נודע. האדם הלבן מצא מחדש את התרבויות הילידיות וגילה בהן עניין רב והתחיל ללמוד ולשמר את הידע שלהן. תחילה מתוך מצב של תפישה עליונית על היליד ולאט לאט פחות מתוך מרחק ושיפוט.

סמן דרך מרכזי בהצפה מחדש של הידע המיסטי ומה שמכונה ה"ניו איג'", ושהתאפשר בזכות המצע הרעיוני של תקופת הרומנטיקה היא הפסיכואנליזה. זיגמונד פרויד טען בניגוד לכל מה שנתפס בתקופתו כידוע והגיוני, שיש רובד לא מודע לאדם ושהרובד הזה מתבטא בכל פעולה ובכל התנהלות שלנו בעולם המודע. היום אנחנו מדברים על הלא מודע כאמת, אך רק לפני מאה שנה היה זה עדיין רעיון שנוי במחלוקת. והיום, אף על פי שהלא מודע הוא בלתי נראה ואינו ניתן להוכחה במכשירים מדעיים, האמת שברעיון ה"לא מודע" סיפקה הסברים לתופעות שונות בנפש האדם ונתנה מענה לצורך אבולוציוני של האדם להבין את הממדים הרגשיים שלו. הפסיכואנליזה, מעצם העיסוק שלה ביסודות לא מודעים ולא נראים אך ממשיים, פתחה דלת לשיח על עוד יסודות בלתי נראים, כגון אנרגיה, הילה, צ'קרה, אור, ישויות, תקשור ועוד...

יחד עם הפסיכולוגיה שתפסה מקום של כבוד במאה העשרים כך גם המדע התפתח מאוד ביכולות שלו לתאר ולהסביר תופעות שונות. המדע במובנים רבים הפך להיות עבור האדם המודרני, בוחן של אמת על המציאות. במובן זה תאוריות או מחשבות נפסלות או מאוששות על פי מדעיותן. כלומר על פי היכולת של האדם להוכיח אותן באופן מדעי. מהפכת המחשוב ומהפכת ההיטק אפשרה לבנות מכשור עדין שקולט וקורא תדרים של אנרגיה. יכולת לצלם חלקיקים קטנים ולחקור את האור והטבע של הצליל, ונוסיף על כך את תאוריית היחסות של אינשטיין, וההכרה הפיזיקלית של הקשר בין אנרגיה ומסה. ניסוח כל אלו בתבניות לוגיות רציונאלית שהראש שלנו יכול לתפוש, יצר מצב שבו המאה העשרים הצליחה להוכיח את קיומם של עולמות בלתי נראים, על ידי הפיכתם לנראים. כלים אלו של המדע יצרו מצב שבו ידע קדום שנחשב למיסטי כמו הילה או אנרגיה הפך ל"מדעי", ומאחר שמדעי, משמעו אמיתי, הרי שאנו יכולים להכיל אותו. במאה העשרים נבנתה למעשה מקפצה שאפשרה לנו לתווך לידע ולהיגיון שלנו ידע רב במקביל לנגישות עמוקה יותר לעולם הרגשי והלא מודע של חיי הנפש שלנו.

בעשורים האחרונים מתרחשת תופעה אבולוציונית טבעית, והיא שהמדע והפסיכולוגיה אינם מצליחים לספק מענה לשאלות חדשות שנוצרו במידה רבה בעקבות ההישגים והיסודות שבנו המדע והפסיכולוגיה. את השאלות הללו מפנים יותר ויותר אנשים לאזורים של המיסטיקה, הקבלה, התקשור, המדיטציה הרייקי ועוד... למעשה, ביסוסם המדעי של מה שהיו ממדים ניסתרים (כמו הלא מודע, והילה) יצר תשוקה לגילוי ידע נסתר חדש. הידע הגבוה של המיסטיקה והאור וריפוי באנרגיה, היה שמור במשך אלפי שנים למומחים ויודע דבר, ושמור בסוד משכבות רחבות של אוכלוסיה משום שלא היה מצע תודעתי רחב שיכיל אותו, וחוסר ההכלה שלו איים על קיומו של הידע הזה. חשבו על מה שמכונה היום "ציד המכשפות" ואפילו הרדיפה של מתרגלי היוגה בסין.

התהליכים של המאות האחרונות הכשירו ויצרו תשתית טובה לאבולוציה שנבואת 2012 מסמנת והיא מעבר מתודעת ראש לתודעת לב. היום אחוז הילדים בעולם, שמקבלים השכלה הוא גדול באופן מהותי מאשר לפני מאתיים שנה, אחוז האוכלוסיה שיודעת קרוא וכתוב גדל מאוד ביחס למצב העולמי בתחום לפני שלוש מאות ואפילו מאה שנה. ילדים בבית הספר לומדים לצייר ולומדים מוסיקה. הם חשופים להרבה ידע, וגם אם החינוך אינו אידיאלי הרי שלילד היום ביחס לילד של לפני מאה שנה יש נגישות לקריאה, למדע, לאומנות, ולמעשה כלים טובים יותר לבריאה ויצירת עולמו. ילד היום יכול לראות תמונה בספר מודפס או במחשב. ילד לפני מאה שנה יכול היה לראות רק תמונות בבית הוריו או במוזאון ואם לא השתייך למעמד כלכלי גבוה אולי לא ראה תמונה. הנגישות לאמנות, מוסיקה וספרות היא חשובה משום שהיא מעלה את התדר של השדה האנרגטי שלנו ומחברות אותנו לאזורים גבוהים יותר של תודעה.

דבר נוסף שקורה בעשורים האחרונים הוא שיש הרבה יותר מודעות לצרכים הרגשיים של ילדים וגם של מבוגרים. היום טיפול טוב בילד נחשב לטיפול שלוקח בחשבון לא רק את הזנתו הפיזית אלא גם את הזנתו הרגשית והחינוכית. זה כמעט מובן מאליו בתקופתנו אבל כלל לא היה מובן מאליו בשיח של לפני מאתיים שנים. העובדה שיש מודעות למצע הרגשי של ילד יוצרת מצע להעלאת התדר של השדה האנרגטי, ויוצרת מקום לשכבה עדינה יותר של קיום. זה לא סתם שהורינו אומרים "מה זה הפינוק הזה, כשאני הייתי ילד לא שאלו אותי, ילד צריך להראות ולא להישמע, תגיד תודה שיש לך גג מעל הראש ואוכל ומזה הפינוק הזה". את הורינו שאלו פחות. היום צורך רגשי הפך לצורך בסיס שאינו חשוב פחות מתזונה ומחסה ואנו לומדים להכיר בשלמותו של הילד על אף מידותיו הקטנות ובכך יוצרים בסיס חדש להתרחבות נוספת אל עבר הרוח.

עיקר נבואת 2012 הוא באבולוציה שיעבור האדם מתודעה של ראש לתודעה של לב. כלומר תודעה המחברת את הבסיס שלנו פה על האדמה עם המקור השמימי והנצחי שלנו ויוצרת אינטגרציה בין השניים. אם נתבונן במבנה הצ'קרות הרי שלכל אחת מן הצ'קרות שלנו ישנם שני צדדים. יוצא דופן הוא הלב. ללב כמו לצ'קרות אחרות יש צד קדמי ואחורי, ובשונה מצ'קרות אחרות הוא גם זה שמחבר בין צ'קרת הבסיס שהיא צידה השני של צ'קרת הכתר. ומכאן שהלב הוא גוף בעל ארבעה ממדים. ממדים אלו יוצרים אינטגרציה בין הקיום הפיזי שלנו לקיום השמימי שלנו, ואינטגרציה כזו משמעה אמת. הלב הוא האיבר האלוהי שבגופנו והוא האיבר שהאלוהות נעדרת אותו מאחר ולאלוהות אין רצון אלא רק שפע של אור ואהבה. בני האדם במהותם הם הלב הפועם של האלוהות על פני כדור הארץ. ומכאן אפשר כבר להתחיל ולהבין את התפקיד שעלינו לקחת בקיום של מארג האנרגיה על פני כדור הארץ.

תודעת לב משמעה לבחון את הדברים בליבנו ולא בראשנו. כלומר לבחון אותם על פי האמת שאנו מחזיקים ולא על פי רציונאל שהוא הבנייה חברתית. הלב מרגיש ויודע דברים באופן אינטואיטיבי, ופעמים רבות מסמן לנו דרך שאחר כך אנו מטילים בה ספק באמצעות הראש. האבולוציה משמעה לתת אמון בתחושות הלב שלנו. תחושות שהן מופשטות ברמה אחת מן המחשבה ומוחשיות לטבע הבסיסי של הווייתנו המיוחדת כבני אדם.

צ'קרת הלב ממוקמת מעל לצ'קרה השלישית שלמעשה הכתיבה את רוב המבנים החברתיים והדתיים של העידן שמגיע בשנים אלו לסיומו, ולכן הרבה מבנים דתיים וכלים חברתיים שנתנו מענה לצרכים של בני אדם במשך אלפי ומאות שנים, היום מתחילים להתפרק או לא להתאים יותר. המיכל עולה על גדותיו ואינו מצליח לשמור על צורות ישנות. כך דיקטטורות נופלות, וגם דמוקרטיות אינן חזקות או אינן מצליחות לתת מענה לצרכי העם. ממסדים דתיים נוקשים מאבדים את מקומם לטובת מסגרות מאפשרות יותר, ויש נסיונות והצלחות שונות להרחיב את המונחים של יהדות או נצרות, כך שיחילו בתוכם גם אנשים שהם אינם דתיים. יש פניה לכיוונים של מיסטיקה ותרגולים מיסטיים. כל אלו מסמנים את הצורך האישי והרצון האישי של הלב של כל אחד מאיתנו להביא לידי ביטוי את ייחודיותו ולהחזיר לעצמו את הסמכות והאחריות על חייו. חוסר האמון בממסד אינו ססמה ואינו קשור בממסד, הוא קשור להתעוררות הלבבות בתקופה זו והרצון לחיים עם יותר אמת ואחריות אישית. אנשים שמחפשים את עצמם, שלא מוצאים את עצמם בתוך מסגרות קשות, אינם ממציאים ססמאות, לבם מבקש למצוא את האמת בתוך עצמם.

למעשה בעשורים האחרונים, ובעקבות מהפכת התקשורת, ומהפכת התעופה, עובר האדם שינויים עמוקים שמשפיעים גם על הבסיס שלו על פני כדור הארץ וגם על נקודת המבט הרוחנית והפתיחות לרוח, זאת כתוצאה מאינטגרציה וערבוב של הרבה תרבויות, תפישות עולם וגזעים ששמרו על נפרדות לאורך מאות ואלפי שנים. זה קשור בכך שיש הרבה נישואי תערובת ודור חדש של ילדים עם גנים שונים ומעורבבים. היפנים מנגנים בפסנתר ויהודים מתרגלים יוגה. ויש לימודי יהדות בודהיסטית, ונוצרים לומדים קבלה. בכך מתממשת נבואת האינדיאנים על "הקשת המסתחררת", נבואה שמתארת כיצד בדור הזה כל הגזעים והצבעים יתערבבו ויצרו את הלוחם החדש שאינו מפנה עוד חרבו אל האחר, זה ששונה ממנו לוחם שאינו משליך את פחדיו על זר, אלא מפנה את חרבו ומבטו לאוייב שבתוכו, לספק ולפחד.

באלפי השנים האחרונות בנתה האנושות כלים אלימים של מציאות, בהם כל דבר שהוא נפרד ממערכת חוקים שמגדירה קבוצה בעלת כוח, הופך לאוייב. מאחר והכלים שנבנו להגדרת נפרדות הקבוצה הם שקריים משום שכולנו אחד, היכולת לשמר נפרדות כזו היא רק באלימות. וראו מסעות אלימים של דתות ואידיאולוגיות שונות. גם הדתות וגם האידיאולוגיות בנויות על פי מודלים שמופעלים בעיקר על ידי הצ'קרה השלישית ומנועות על ידי פחדיה של צ'קרת הבסיס. וכך נוצר קשר בל יפרד בין ההבניות החברתיות או הדתיות או האידיאולוגיות לבין הזהות שלנו והאגו. נוסיף לכך פחדי בסיס של חשש ממחסור במזון, רפואה ומחסה וכך נוצר מנגנון מאוד כוחני שמזין את עצמו בתוך מערכת סגורה שקשה מאוד לפרוץ משום שפריצתו מאיימת על עצם הזהות של האדם והבסיס שלו על פני כדור הארץ.

כיום אנחנו נמצאים על נקודת מפנה בתודעת האדם במעבר מכלי אחד של מחשבה קווית וזהות התלויים האחד בשני לכלי של אמת שהיא מעל לזהות החברתית ומעל לזמניות. מאחר ואיננו נפרדים מן האדמה או מן השמים, אף על פי שכדי לחיות פה באלפי השנים האחרונות הגדרנו את עצמנו כנפרדים מהם, כעת עלינו להתרחב ולהכיר בעוד חלקים בעצמנו שהם גדולים ונפלאים יותר ממה שזהותנו הנוכחית תופסת את עצמה. אנחנו כל כך גודלים ובעלי כישורים רבים כל כך שמבנה הזהות שלנו ומבנה החשיבה הלוגית הקווית אינם יכולים לתפוש, בשביל זה צריך לעבור לתודעת לב שהיא תודעה רב ממדית, היוצרת אינטגרציה בין הגוף לנשמה, בין השמים והארץ, ונותנת את התוקף האמיתי לקיומנו. תוקף שאינו מבטל לא את ממד הגוף והחומר ולא את ממד הרוח.

במשך אלפי שנה חיבר האדם מיתוסים בניסיון לפענח את חידת קיומו ואת שאלת השאלות, מה מקורו. האם הוא שייך לאדמה או האם הוא שייך לשמים. האם הוא כמו בעלי החיים או האם הוא כמו האלים. הפרדוקס והבדיחה הגדולה הם שזהותו של האדם, שחשב בקטגוריות של נפרדות יצרה מראש שאלה שקרית. מאחר ואנו חיים בעולם הרביעי של הפרדה השאלה נוסחה על בסיס תפיסה של הפרדה כאשר האמת היא שהאדם שייך לכאן ולכאן. החיבור המיוחד שיש לנשמה הנצחית עם גוף אנושי הופך אותה לבת שני העולמות. אנחנו הילדים של אמא אדמה, כי היא זו שנותנת חיים לגופינו שהוא כלי קדוש המאפשר לנו לחוות את עצמנו באין ספור דרכים, ואנחנו ילדים של המקור שנתן לנו את הניצוץ הנצחי. היופי הוא שגם אמא אדמה היא ברואה של אותו מקור וגם היא נושאת בתוכה את הניצוץ הנצחי. האור שיצר את כדור הארץ והאור שיצר אותנו הוא אותו אור, ולכן איננו נפרדים מדבר. הכל אחד.

סוף 2012 הוא סוף העולם הרביעי של הפרדה שבו בני האדם חווים את עצמם, כנפרדים. סוף העידן שבו ה'אני' מגדיר את עצמו בנפרד מהעץ ומהנהר. במחלקות אקדמיות לפסיכולוגיה מלמדים את תהליך הפרדה של הילד מאימו, מילדותו ויצירת גבולות בינו לבין העולם, גבולות שיעניקו לו זהות ויכולת לתפקד כבוגר. במחלקות אקדמיות לבלשנות לומדים כיצד אנו לומדים שפה באמצעות שונותן ונפרדותן של מילים אלו מאלו. על פי המיתוס האינדיאני ישנה שפה אחת קדומה שהיא משותפת לכל יצירה של המיסתורין הגדול והיא שפת האהבה. ואותה מדברים מן הלב. לכל אדם יש את היכולת לחבור אל הניצוץ המקודש שבתוכו, זה שמחבר אותו אל המקור. מרגע שאדם חובר לניצוץ הזה הוא יכול לדבר ולתקשר עם כל דבר שהוא מילדיו של המקור. עם אבנים ועצים ובעלי חיים ונהרות והרוח ומלאכים. משום שזה היסוד המשותף של כולם.

העולם הראשון שנברא היה עולם של אהבה ואחדות והוא גם מופיע במיתוסי בריאה רבים כגן עדן. מיתוסים שונים מנסים להסביר לנו מדוע היה עולם כזה ואנו אננו מצויים בו עוד, בעיקר על ידי תפיסה של חטא ועונש, זאת מאחר וחטא וגירוש הן סיבות לוגית שאנו יכולים להכיל. האמת היא שלא היה חטא ולא היה עונש. ישנה אבולוציה. והפרק שאנו חווים הוא פרק של נפרדות. תפיסות של חטא ועונש אינן משקפות אמת אלא הן תוצר של ניסיון להבין מנגנון של אור מאוד גבוה בכלים של ראש ובינה מוגבלים, שפונים לקוטביות של טוב ורע, אור וחושך, חיים ומוות. לכן העולם הרביעי יסתיים, על פי הנבואה, בחילוף הקטבים, וכבר היום המדע מודד את שינוי המגנטיזם של כדור הארץ בתהליכים מואצים.

אם לחזור לראשית הדברים הרי שהאדם יצר מצב שבו המבנים החברתיים והתרבותיים והדתיים שהוא בנה איפשרו מצע לגדילה והתרחבות, והיום יש השכלה לאחוזים גדולים של אוכלוסיית כדור הארץ. המהפכה התעשייתית והמדע יצרו לנו נגני תקליטים וכל אחד יכול לשמוע מוסיקה מכל הסוגים, האינטרנט חשף אותנו לקשרים חברתיים עם אין ספור אנשים ותרבויות, וידע בין תרבותי רב הולך ונכנס למערך חיים אינטגרטיבי במקומות שונים. הכלים שיצרו את ההתרחבות הכל כך גדולה הזו אינם מצליחים ויכולים להכיל אותה עוד, ומכאן שהם צריכים להתפרק, מאחר והם הופכים למגבלה בפני התרחבות נוספת.

עדות לכך היא שהרבה מאוד אנרגיה בעשורים האחרונים מופנית לתחזוקת מבנים שאינם תקפים עוד במהותם. ברגע שהרבה אנרגיה מופנית לתחזוק מבנה מסויים סימן שקם המבנה על יוצרו. אנרגיה כזו יוצרת סטגנציה, עד שהכוחות היצירתיים גוברים ומפרקים את המבנה. כך נופלות דיקטטורות ודמוקרטיות ורשתות של בירוקרטיה. כיום הרבה יותר מידי אנרגיה מופנית לשימור צורות שילטון מסויימות או תחזוקה של מבנים דתיים, או של מוסדות ציבור. הפחד של מבנים אלו מפני פירוקם מנטרל כל מנגנון של חשיבה מפוכחת ויוצר מצב שעוד ועוד אנרגיה, למשל, כסף, הולכים למנגנונים של שיטור וצבא ועוד כסף הולך למשרדי ממשלה רק כדי שיוכלו להמשיך ולהפעיל את עצמם. המצב הבריא הוא לראות מתי כלי אינו פועל ולהחליפו.

כאשר אדם אינו מזהה בזמן שהגיע זמן לגדול ולהתרחב, הוא מתחיל ליצר תנועה מתעבה של התבצרות. ואז, מאחר והחומות הולכות ומתעבות עם הסטגנציה, האדם הולך ומתכווץ עד שלא נשאר ממנו דבר. אפשרות טובה יותר תהיה לפרק את המבנה הקטן או להרחיב אותו. המהפכה הצרפתית הפילה מבנה שהתעבה מאחורי חומות ללא רגישות לצורך במבנה חדש. דיקטטור יכול להקיף עצמו בצבא וחומות עד שלבסוף הוא הופך למנהיג בלתי נראה, וכך או אחרת בסוף הוא יעלם. אם מכוח זמניות החיים ואם מכוח תנועה יצירתית מבחוץ.

האמת היא שישנו תואם מופלא בין התהליכים שעוברת האדמה לתהליכים שעובר האדם. אינדיקציה לסינכרוניות הזו ניתן למצוא ממש במאורעות שעוברים עלינו בתקופה האחרונה שבה יש הקבלה בין רעידות אדמה של האדמה לרעידות אדמה חברתיות ופוליטיות. גם זו וגם זו באות לסמן את הצורך שאינו יכול עוד להמתין, לפירוק המסגרות והכלים שבנינו עד כה, שאינם נותנים מענה לצרכים של האדם, והצורך בהתחדשות.

אחת המסורות האינדיאניות היפות ביותר אומרת כי אנחנו לא ירשנו את האדמה מאבותינו, אלא שאלנו אותה מן הנינים שלנו. ומכאן שהאדמה למעשה שייכת לדורות העתיד. תפיסה זו מדגישה את האחריות הרבה שיש לנו כאן ועכשיו לשמור על משאבי כדור הארץ לדורות הבאים. האמת המרה היא שלא פעלנו כך במאות האחרונות ולא השארנו מקום לעתיד. הבאנו למיצוי דרך מסויימת ותהליכים מסויימים, וכעת על האדם ללמוד תנועה חדשה ועל אמא אדמה להתחדש כדי לאפשר בסיס חדש ונקי לדורות שיבאו.