הנחות יסוד: האם התוצאה מחויבת? האם התוצאה בהכרח מתרחשת?
עד כה עברנו על שתי אפשרויות של ניתוח טענה:
א. האם הסיבה מחיבת את התוצאה.
ב. האם התוצאה מתחייבת מהסיבה.
וכעת נתרכז בשאלה, האם התוצאה מחויבת? האם התוצאה בהכרח מתרחשת?
טענה:
אם זה הולך כמו ברווז, נראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה בוודאות ברווז.
הטענה מניחה שאם שלושת התנאים מתקיימים: צורת נראות הברווז, סגנון הליכתו קולו, אז זה אומר שבהכרח ניתן לקבוע שמדובר בעובדה.
האם התוצאה בהכרח מתרחשת? האם זה בהכרח ברווז?
אפשר לנתח את הטענה בשני אופנים:
א. ביחס להנחות היסוד - בין אם זה ביחס לשלושת הנחות היסוד ובין אם זה ביחס למתבונן מסוים ביחס אלי.
אם אני רואה צורה של ברווז, אני גם מבחין שמדובר בתנועות אופייניות להווייתו של הברווז וגם מבחין בחוש השמיעה שלי בקולו של הברווז, האם זה בהכרח ברווז? לא בהכרח, אולי זה למשל הולוגרמה של ברווז? אולי זו בובה מאוד איכותית שחיברו אליה רמקול עם סאונד מציאותי? אולי זה רק דמיון? אפשר למצוא עוד המון אפשרויות שישללו את הוודאות, העניין הוא שכל עוד קיימת אפשרות שאני טועה, זה אומר שהתוצאה לא בהכרח מחויבת, כי האפשרות שאני טועה מותירה בי מידת מה של ספק, לא משנה מהי מידת הספק, הוא קיים מבפנים, גם אם אנחנו לא מודעים אליו.
ואם נבדוק בחוש המישוש, האם חוש המישוש הוא מיוחד יותר מחוש הראיה וחוש השמיעה? האם הוא מספיק כדי לדעת משהו בוודאות מוחלטת? גם במקרה הזה, לא ניתן לדעת בוודאות מוחלטת, כי גם חוש המישוש יכול להטעות.
ולכן הטענה המדויקת יותר היא:
אם זה נראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, והולך כמו ברווז הרי זה כנראה ברווז.
ב. מבלי להתחשב בהנחות יסוד - ננסה להתעלם מהנחות היסוד לגמרי ולענות על השאלה: האם יש ברווז? רק מבחינה לוגית, כלומר לא ביחס למתבונן מהצד שמניח הנחות כלשהן, אלא אך ורק אלא ביחס להיגיון הפנימי.
מהן האפשרויות:
א. רק יש - במקום וזמן מסוים יש אך ורק יש ברווז (או כל צורה מוגדרת).
ב. רק אין - במקום וזמן מסוים רק אין ברווז (או כל צורה מוגדרת).
ג. קצת יש - יש משהו מסוים שהוא למשל מין מסוים ממשפחה קרובה לברווז.
ד. יש ואין - במקום וזמן מסוים גם יש ברווז וגם אין ברווז, ממש כחלק אחד והברווז מתקיים יחד עם היעדרו המוחלט.
ה. יש הכל / אין כלום - במקום וזמן מסוים גם יש ברווז ובנוסף גם יש את כל צורות המציאות ההופכיות לצורת הברווז, אינסוף צורות שונות שהן לא הברווז עצמו, מתקיימות יחד איתו באותו מקום וזמן בדיוק.
אם ננסה לענות על שאלה הזו, אך רק על פי השכל, רק מבחינה לוגית ולא ביחס לזיכרון שלנו שאומר לנו שמעולם לא ראינו למשל שני דברים באותו מקום וזמן, אלא שננסה לענות על השאלה ביחס להיגיון ומבחינה כמה שיותר אובייקטיבית, נטולת הנחות ודעות קדומות.
ומבחינה לוגית, ניתן לחשוב שכל אחת מהאפשרויות היא נכונה ולכן ניתן לומר שכל האפשרויות הנ"ל הן נכונות, ולכן זה עניין של נקודת מבט.
עד כה עברנו על שתי אפשרויות של ניתוח טענה:
א. האם הסיבה מחיבת את התוצאה.
ב. האם התוצאה מתחייבת מהסיבה.
וכעת נתרכז בשאלה, האם התוצאה מחויבת? האם התוצאה בהכרח מתרחשת?
טענה:
אם זה הולך כמו ברווז, נראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה בוודאות ברווז.
הטענה מניחה שאם שלושת התנאים מתקיימים: צורת נראות הברווז, סגנון הליכתו קולו, אז זה אומר שבהכרח ניתן לקבוע שמדובר בעובדה.
האם התוצאה בהכרח מתרחשת? האם זה בהכרח ברווז?
אפשר לנתח את הטענה בשני אופנים:
א. ביחס להנחות היסוד - בין אם זה ביחס לשלושת הנחות היסוד ובין אם זה ביחס למתבונן מסוים ביחס אלי.
אם אני רואה צורה של ברווז, אני גם מבחין שמדובר בתנועות אופייניות להווייתו של הברווז וגם מבחין בחוש השמיעה שלי בקולו של הברווז, האם זה בהכרח ברווז? לא בהכרח, אולי זה למשל הולוגרמה של ברווז? אולי זו בובה מאוד איכותית שחיברו אליה רמקול עם סאונד מציאותי? אולי זה רק דמיון? אפשר למצוא עוד המון אפשרויות שישללו את הוודאות, העניין הוא שכל עוד קיימת אפשרות שאני טועה, זה אומר שהתוצאה לא בהכרח מחויבת, כי האפשרות שאני טועה מותירה בי מידת מה של ספק, לא משנה מהי מידת הספק, הוא קיים מבפנים, גם אם אנחנו לא מודעים אליו.
ואם נבדוק בחוש המישוש, האם חוש המישוש הוא מיוחד יותר מחוש הראיה וחוש השמיעה? האם הוא מספיק כדי לדעת משהו בוודאות מוחלטת? גם במקרה הזה, לא ניתן לדעת בוודאות מוחלטת, כי גם חוש המישוש יכול להטעות.
ולכן הטענה המדויקת יותר היא:
אם זה נראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, והולך כמו ברווז הרי זה כנראה ברווז.
ב. מבלי להתחשב בהנחות יסוד - ננסה להתעלם מהנחות היסוד לגמרי ולענות על השאלה: האם יש ברווז? רק מבחינה לוגית, כלומר לא ביחס למתבונן מהצד שמניח הנחות כלשהן, אלא אך ורק אלא ביחס להיגיון הפנימי.
מהן האפשרויות:
א. רק יש - במקום וזמן מסוים יש אך ורק יש ברווז (או כל צורה מוגדרת).
ב. רק אין - במקום וזמן מסוים רק אין ברווז (או כל צורה מוגדרת).
ג. קצת יש - יש משהו מסוים שהוא למשל מין מסוים ממשפחה קרובה לברווז.
ד. יש ואין - במקום וזמן מסוים גם יש ברווז וגם אין ברווז, ממש כחלק אחד והברווז מתקיים יחד עם היעדרו המוחלט.
ה. יש הכל / אין כלום - במקום וזמן מסוים גם יש ברווז ובנוסף גם יש את כל צורות המציאות ההופכיות לצורת הברווז, אינסוף צורות שונות שהן לא הברווז עצמו, מתקיימות יחד איתו באותו מקום וזמן בדיוק.
אם ננסה לענות על שאלה הזו, אך רק על פי השכל, רק מבחינה לוגית ולא ביחס לזיכרון שלנו שאומר לנו שמעולם לא ראינו למשל שני דברים באותו מקום וזמן, אלא שננסה לענות על השאלה ביחס להיגיון ומבחינה כמה שיותר אובייקטיבית, נטולת הנחות ודעות קדומות.
ומבחינה לוגית, ניתן לחשוב שכל אחת מהאפשרויות היא נכונה ולכן ניתן לומר שכל האפשרויות הנ"ל הן נכונות, ולכן זה עניין של נקודת מבט.