כאשר האדם יודע את ערכם של הדברים ולא מטמיע אותם הוא דומה לאדם שמקבל יהלומים יקרי ערך ולא שומר עליהם מפני גניבתם. אדם כזה בעצם יכול להיות מוטעה ע"י מחשבות לא מדוייקות שמסיטות אותו מהמסלול הנכון לחייו.
יש להבדיל בין התמהמות סתמית לביצוע משימה חשובה לבין חשבון נפש אמיתי של האדם עם עצמו. ולפעמים האדם לא עושה הפרדה בין שני הניואנסים הללו.
הוא למעשה מחשב אותם כאילו היו אותו הדבר. ובעצם אין לו נקודת אחיזה בדברים ולמה? מפני שהוא אינו מסתכל על סיבה ותוצאה. הוא אינו חוקר את הפונקציה של החשיבה שלו באופן אמיתי. מה זאת אומרת?
הוא יודע שאם הוא ילך בדרך X הוא יקבל Y אבל אם הוא ילך בדרך D הוא יקבל A ולא Y אבל בכל זאת הוא שם את ההבנה הזו הצידה.
ולמה למעשה הדברים קורים כך? מפני שהוא לא באמת מעריך את שווי ההבנות שלו, הוא משווה אבנים לזהב וזהב לאבנים.
הוא מתבונן על הדברים דרך ראייתם אבל לא מפעיל את הדברים נכון, ולעתים גם הדברים לא פועלים אצלו.
נניח שהאדם רוצה להפוך את התובנה שלו ל"תובנת בואינג 747" או לעשות "צונמי" לתפיסה הישנה ולהתחיל בתפיסה חדשה.
אפשר לדמות את הדברים למטוס עצמו, כלומר, לתת דוגמה בעזרת מטאפורה איך הדברים פועלים כמטוס. במטוס יש כל מיני חלקים שבמפעל צריכים לחבר אותם וגם בסדר הנכון - זוהי המשמעות של סדר, ובדיקת הקשר בין סיבה לתוצאה. את החלקים צריך לחבר אופן חזק שלא יהיו רופפים וכן, לחבר אותם נכון ושיהיה בנוי מרכיבים מתאימים, חומרים אמידים ומתאימים שחלילה לא תהיה התרסקות - זוהי הטמעתם של הדברים.
וכן, יש לדעת לטוס כדי להפעיל את המטוס הזה - זה אומר ללמוד את הדברים באופן מעשי, כי אחרת המטוס לא יטוס.
ואם מוותרים על השלב האחרון כל היגיעה אם כן, הלכה לריק. ומה בעצם החיבור ביניהם? סיבה ותוצאה.
לעתים קיימות התניות שגויות כאילו הדברים מתחברים לבד ונוסקים לבד למטרה, אך אין הדברים כך. האדם קיבל 86,400 שניות כל יום, וכל שנייה חשובה. כל רגע הוא כמו יהלום מלוטש שהאדם יכול לעשות איתו את הדבר הנכון.
כך אותו הדבר בחיים, כאשר האדם לא מממש את האפשרויות שלו, הוא מאבד את אותו הזמן וכבר לא יכול להחזיר אותו לאחור. ולכן, על האדם לנהוג בתבונה כי הכסף אמנם יקר, אך היהלום הכי יקר בעולם הוא הזמן.
ומה זה אומר על חיי היום יום מבחינה מעשית? לחקוק את התובנות של האדם באופן שהכי קל לזכור אותן, כי התובנות הללו שוות יותר מזהב, הן יהלומים הנשמרים באמצעות רשתות הזמן.
כאשר האדם חוקק את התובנות ומטמיע הכל: מתי דרך מסויימת לא נכונה ומתרחק ממנה ובוחר בדרך שהכי עוזרת לו אז הוא מתחיל להעלות את הגרף כלפי מעלה.
דבר נוסף חשוב לסיום, שהאדם ישקיע בדברים העיקריים ולא יהיה אובססיבי לדייק בדברים הטפלים. כפי שמכר טוב אמר לי: תכונה זו של אובססיה לדייק בדברים טובה במקומה. כאשר האדם מדייק בדבר הנכון ומשתמש בתכונה זו כראוי במקומה הנכון למשל מטרות מחקר שצריך בהן דיוק רב, אז היא תכונה לא רק טובה, היא מעולה.
אך, כאשר האדם לא לוקח אותה למקומות הנכונים ומתעקש על הדברים שאין צורך להתעקש עליהם, וכן מנסה "לחפור" בנושאים שאין צורך להבין אותם עד הסוף אלא רק לצורך לימוד ספציפי בלבד, הורס לעצמו את התפוקה בנושא ומקשה על עצמו באופן מיותר כשאפשר אחרת.
ואכן, אני מסכים איתו וטוען שחשוב לדעת לאזן בין הדברים ע"י הבנת סיבה ותוצאה שלהם ולהתבונן על הדברים באמת מנקודת התבוננות תבונית כי לפעמים ההתבוננות עצמה סתמית ואוטומטית.
כמו שבלשון העברית יש את המושג תיאור אופן, איך עושים את הדברים כך גם כאן, חשוב מאוד איך לעשות את הדברים. לדוגמה: לא לעשות פעולה כי מתמהמהים בה ולא עושים אותה באופן הנדרש, וכן, בדוגמה אחרת בה מחפשים הצדקות למה לא לעשות עכשיו, שתיהן ודומותיהן= עבודה שזיפית וחוסר יעילות. לעומת זאת, פעולת חשבון נפש כן נותנת לאדם אפשרות להחליט הכי נכון ומיד להתחיל בדברים הנכונים.
ואיך חוקקים את הדברים טוב בראש? ע"י קישור בין סיבה לתוצאה. כאשר האדם מטמיע את הדברים התוצאה טובה יותר מפעם קודמת וכך, הוא מתקדם למקום אחר טוב יותר.
המודעות של האדם לדברים היא מס' 1 כאשר היא מתחברת אל האמת היא תטיס כל "תובנת בואינג" בהכוונה הטובה ביותר, כאשר האדם מודע לדברים זהו הגרעין של האטום הזה שנקרא הצלחה.
המודעות של האדם יכולה לפרוץ מחסומים שנראים לאדם כקיר בלתי עביר לכאורה אבל בסופו של דבר האדם נמצא בצד השני בלי שום בעיה.
ואם עוברים את הקיר הזה, סימן שהמודעות פעלה. ואם המודעות פועלת, דעת קנית, מה חסרת?
יש להבדיל בין התמהמות סתמית לביצוע משימה חשובה לבין חשבון נפש אמיתי של האדם עם עצמו. ולפעמים האדם לא עושה הפרדה בין שני הניואנסים הללו.
הוא למעשה מחשב אותם כאילו היו אותו הדבר. ובעצם אין לו נקודת אחיזה בדברים ולמה? מפני שהוא אינו מסתכל על סיבה ותוצאה. הוא אינו חוקר את הפונקציה של החשיבה שלו באופן אמיתי. מה זאת אומרת?
הוא יודע שאם הוא ילך בדרך X הוא יקבל Y אבל אם הוא ילך בדרך D הוא יקבל A ולא Y אבל בכל זאת הוא שם את ההבנה הזו הצידה.
ולמה למעשה הדברים קורים כך? מפני שהוא לא באמת מעריך את שווי ההבנות שלו, הוא משווה אבנים לזהב וזהב לאבנים.
הוא מתבונן על הדברים דרך ראייתם אבל לא מפעיל את הדברים נכון, ולעתים גם הדברים לא פועלים אצלו.
נניח שהאדם רוצה להפוך את התובנה שלו ל"תובנת בואינג 747" או לעשות "צונמי" לתפיסה הישנה ולהתחיל בתפיסה חדשה.
אפשר לדמות את הדברים למטוס עצמו, כלומר, לתת דוגמה בעזרת מטאפורה איך הדברים פועלים כמטוס. במטוס יש כל מיני חלקים שבמפעל צריכים לחבר אותם וגם בסדר הנכון - זוהי המשמעות של סדר, ובדיקת הקשר בין סיבה לתוצאה. את החלקים צריך לחבר אופן חזק שלא יהיו רופפים וכן, לחבר אותם נכון ושיהיה בנוי מרכיבים מתאימים, חומרים אמידים ומתאימים שחלילה לא תהיה התרסקות - זוהי הטמעתם של הדברים.
וכן, יש לדעת לטוס כדי להפעיל את המטוס הזה - זה אומר ללמוד את הדברים באופן מעשי, כי אחרת המטוס לא יטוס.
ואם מוותרים על השלב האחרון כל היגיעה אם כן, הלכה לריק. ומה בעצם החיבור ביניהם? סיבה ותוצאה.
לעתים קיימות התניות שגויות כאילו הדברים מתחברים לבד ונוסקים לבד למטרה, אך אין הדברים כך. האדם קיבל 86,400 שניות כל יום, וכל שנייה חשובה. כל רגע הוא כמו יהלום מלוטש שהאדם יכול לעשות איתו את הדבר הנכון.
כך אותו הדבר בחיים, כאשר האדם לא מממש את האפשרויות שלו, הוא מאבד את אותו הזמן וכבר לא יכול להחזיר אותו לאחור. ולכן, על האדם לנהוג בתבונה כי הכסף אמנם יקר, אך היהלום הכי יקר בעולם הוא הזמן.
ומה זה אומר על חיי היום יום מבחינה מעשית? לחקוק את התובנות של האדם באופן שהכי קל לזכור אותן, כי התובנות הללו שוות יותר מזהב, הן יהלומים הנשמרים באמצעות רשתות הזמן.
כאשר האדם חוקק את התובנות ומטמיע הכל: מתי דרך מסויימת לא נכונה ומתרחק ממנה ובוחר בדרך שהכי עוזרת לו אז הוא מתחיל להעלות את הגרף כלפי מעלה.
דבר נוסף חשוב לסיום, שהאדם ישקיע בדברים העיקריים ולא יהיה אובססיבי לדייק בדברים הטפלים. כפי שמכר טוב אמר לי: תכונה זו של אובססיה לדייק בדברים טובה במקומה. כאשר האדם מדייק בדבר הנכון ומשתמש בתכונה זו כראוי במקומה הנכון למשל מטרות מחקר שצריך בהן דיוק רב, אז היא תכונה לא רק טובה, היא מעולה.
אך, כאשר האדם לא לוקח אותה למקומות הנכונים ומתעקש על הדברים שאין צורך להתעקש עליהם, וכן מנסה "לחפור" בנושאים שאין צורך להבין אותם עד הסוף אלא רק לצורך לימוד ספציפי בלבד, הורס לעצמו את התפוקה בנושא ומקשה על עצמו באופן מיותר כשאפשר אחרת.
ואכן, אני מסכים איתו וטוען שחשוב לדעת לאזן בין הדברים ע"י הבנת סיבה ותוצאה שלהם ולהתבונן על הדברים באמת מנקודת התבוננות תבונית כי לפעמים ההתבוננות עצמה סתמית ואוטומטית.
כמו שבלשון העברית יש את המושג תיאור אופן, איך עושים את הדברים כך גם כאן, חשוב מאוד איך לעשות את הדברים. לדוגמה: לא לעשות פעולה כי מתמהמהים בה ולא עושים אותה באופן הנדרש, וכן, בדוגמה אחרת בה מחפשים הצדקות למה לא לעשות עכשיו, שתיהן ודומותיהן= עבודה שזיפית וחוסר יעילות. לעומת זאת, פעולת חשבון נפש כן נותנת לאדם אפשרות להחליט הכי נכון ומיד להתחיל בדברים הנכונים.
ואיך חוקקים את הדברים טוב בראש? ע"י קישור בין סיבה לתוצאה. כאשר האדם מטמיע את הדברים התוצאה טובה יותר מפעם קודמת וכך, הוא מתקדם למקום אחר טוב יותר.
המודעות של האדם לדברים היא מס' 1 כאשר היא מתחברת אל האמת היא תטיס כל "תובנת בואינג" בהכוונה הטובה ביותר, כאשר האדם מודע לדברים זהו הגרעין של האטום הזה שנקרא הצלחה.
המודעות של האדם יכולה לפרוץ מחסומים שנראים לאדם כקיר בלתי עביר לכאורה אבל בסופו של דבר האדם נמצא בצד השני בלי שום בעיה.
ואם עוברים את הקיר הזה, סימן שהמודעות פעלה. ואם המודעות פועלת, דעת קנית, מה חסרת?
050-3331-331