את התחום הנ"ל השארתי לסוף, כיוון שכדי לגדל ילדים של שמחה יש להיות קודם כל שמחים בעצמנו.
ילדינו הגיעו לחיינו ללא "הוראות הפעלה" ולרובנו ההתמודדות איתם הינה ניסוי וטעייה, אשר לעיתים מרגיש לנו כהצלחה ולעיתים לא. לא תמיד תגובותיהם הרגשיות הן בהתאמה עם מה שנכון או לא נכון להתנהג מולם ולעיתים זה עלול לבלבל.
זהו המקום אשר מערער את רובנו, אשר מכיל בתוכו המון רגשות מעורבים, אצל חלקנו מעלה רגשות אשמה תמידיים, כאשר הם שמחים גם אנחנו שמחים וכאשר הם נסערים אנו לעיתים אובדי עצות.
בפרק זה אנסה לכתוב כמה שיותר כלים מדהימים לגידול ילדינו היקרים לנו מפז ואשר יעלה את סף השמחה שלנו וכמובן את שלהם.
א) אחד הדברים הכי, הכי חשובים בהורות הינו: לתת להם הרגשה שיש להם יכולת להחליט בעצמם לגבי עצמם ובכלל! גופם הינו שלהם והם אחראים עליו, על הזנתו ועל הלבשתו ויש להם את הזכות לבחור מה לאכול ומה ללבוש. הם גם יודעים מתי קר להם ומתי חם להם וזה שלנו קר או חם לא אומר שהם מרגישים את אותו הדבר. יש להם גם את הזכות לעשות עם החפצים שהם קיבלו מאיתנו, ככל העולה על רוחם מבלי שאנחנו נתערב או נפחד שהם יקלקלו או יהרסו. אם אנו כופים על ילדינו את רצונותינו, אם אנחנו מחליטים בשבילם - אנו מדכאים אותם, הופכים אותם לאפתיים ושמחתם הטבעית נעלמת. במידה ומה שהם מקבלים מההורים זה דיכוי, הם במודע או שלא במודע יחפשו "לנקום", הם יפילו "בטעות" פה משהו, ילכלכו "בטעות" שם משהו וכך הם מתקזזים נגד ההורים שסוגרים להם את החופש.
בהורות אנו צריכים להיות מאוד יצירתיים על מנת לגרום להם לבצע את רצונותינו ולא לכפות את שלנו עליהם בכוח. כל הורה ימצא את הדרך שלו לגרום לילדו להרגיש שלהחלטה שלו יש משקל - רק בדרכם טובות!! הכי מומלץ זה במשחק. אם אנו בטור הורים נביע את רצונותינו בצורה של משחק, הילדים ישמחו מאוד לעשות זאת בשבילנו וישמחו בכלל שההורים שלהם כאלו הורים כייפים ויצירתיים.
לדוגמה: הורה יכול לומר לילדיו "בואו נראה מי שם יותר צעצועים בקופסא" או, "בואו נראה מי מגיע ראשון לדלת של הבית" או, לשאול את הילד "איזו חיה אתה היום? " הוא יבחר איזו חיה הוא רוצה להיות, למשל נמר, אז נאמר לו "בוא נראה איך הנמר מגיע מהר לגן" כאשר נציע להם אתגרים הם ישמחו מאוד לעמוד בהם. כמו כן, בבוקר כאשר ממהרים, ניתן לתת לילד אפשרות לבחור בין שתי אופציות של ביגוד, של ארוחת בוקר, של כריכים לבית הספר, של צעצוע שהם רוצים לקחת איתם ועוד. כאשר הורים בוחרים בכפייה, משיכה ביד, מילים קשות, צעקות ואפילו אלימות, הילד באותו רגע מקבל דיכוי והפוטנציאל האישי שלו יורד בכמה מונים וישנו סיכוי גבוה שהוא יעביר את היחס הזה הלאה כלפי חבריו ובעתיד ילדיו, מה שאנחנו ממש לא רוצים עבור ילדנו. שאם לא כן לא נשיג את מטרתנו שילדינו יגשימו את עצמם ויהיו שמחים ומאושרים. אם כך יש להשפיע עליהם רק בדרכים טובות.
ב) יש לשים דגש בעיני עצמנו על המעלות שלהם ולהתעלם מהמגרעות שלהם - ידוע שמה שמתמקדים בו הינו גובר ומתעצם. אם נתמקד כהורים בינינו לבין עצמנו במעלותיהם, הם יתגברו ויתעצמו, ומחסרונותיהם נתעלם, הם אינם מעניינים אותנו ואנו לא מעוניינים להתייחס אליהם.
ג) חשוב! חשוב! חשוב! לאפשר לילדים לתת! הם כל הזמן מקבלים ומקבלים מההורים, אם לא נאפשר להם להחזיר לנו הם יחושו תסכול גדול, כעס וטינה כלפינו שלא אפשרנו להם לתרום לנו בחזרה. מגיל קטן התינוק נותן חיוך, צחוק, משחק, מרים גרב ונותן לנו חשוב מאוד לקבל ממנו. הפעוטות והגדולים יותר בד"כ מבקשים לעזור בבית, לשטוף כלים, לנקות עם סמרטוט. לתת להם, אפילו שהם אינם עושים עבודה שמשביעה את רצוננו. ברגע שאנו נותנים להם להחזיר לנו, הם מרגישים רגועים, מקובלים, חשובים ושצריכים אותם, הם מרגישים חלק מהבית! לאפשר להם לתת, זה אחד המתנות היותר גדולות שאנו יכולים לתת להם. דמיינו כמה כיף לתת למישהו שאנחנו אוהבים ושהוא בשמחה מקבל מאיתנו ולא שהוא רק נותן ונותן ואנחנו רק רוצים שהוא יילך מאיתנו כדי שלא נמשיך להרגיש את חוסר הנוחות של אי הנתינה שלנו ואת חוסר האיזון. אותו הדבר וקל וחומר עם הילדים.
ד) לעיתים הם מפתחים מה שנקרא "חירשות הורית", אנחנו ההורים קוראים להם והם אינם שומעים. זאת בעיקר כיוון שהם באמצע משהו שמעניין אותם והם רוצים להתרכז בהנאה שלהם. כמו כן ישנם הורים שרוב הפניות שלהם לילדים הינה בקשות, טענות ותלונות כך שאין פלא שילדים מפתחים "חירשות" זו. כל פעם שאנו רוצים שהם יבואו, כאשר אנו קוראים להם, אנו נלך עד אליהם, נלטף להם את הפנים, נסתכל להם בעיניים, ניתן מחמאה ונבקש מהם לבוא, הם יבואו מיד. אין לקרוא להם מרחוק!! רק מקרוב, בנועם ובסבלנות.
ה) לומר את המילה "וואו" כמה וכמה פעמים ביום מול הצלחות שלהם. ככל שנתרשם יותר ממעשיהם כשהם קטנים, כך הם יצטרכו פחות לעשות רושם בבגרותם.
ו) לתת להם 3 מחמאות ביום עבור מעשים טובים שהם עושים (הכוונה היא לעשייה שלהם, כאשר לעשייה שלהם יש להם שליטה וכאשר אנו מחזקים את העשייה, העשייה מתגברת).
ז) גבולות - הרבה הורים מתקשים עם התחום הזה, כיוון שאולי לא ברור להם בדיוק מהם גבולות ואולי איתם היו קשים מדי ומדכאים מדי, שהם הופכים להיות מתירנים מדי מה שגם הינו יכול לפגוע לילדים. גבולות הינם מעשים אשר באים לעצור עשייה לא נכונה ומזיקה לדעתו של ההורה. גבולות אינם עונשים!! עם גבולות ילד לא מרגיש מושפל וכואב, גבולות הם ברורים והינם סיבה ותוצאה. על גבולות מומלץ להכריז כחוקי הבית ולרשום אותם. יושבים עם הילדים וחולקים איתם את חוקי הבית. על חוקי הבית אין עוררין, ואין שאלות. אלו החוקים וזהו זה (על החוקים מחליטים ההורים). כאשר אחד הילדים עובר על החוקים הוא יידע שתהייה לזה תוצאה. לדוגמה: חוק בית - "מה שנופל מרימים" נפל משהו והילד לא הרים, ההורה יכול לומר לו שעד שהוא לא מרים אנחנו לא נוכל ללכת לגן שעשועים, או לא נוכל להמשיך במשחק, כי אנחנו לא משאירים בית מבולגן, או משחקים שהבית מבולגן (סיבה ותוצאה שהתוצאה קשורה ונגזרת מהסיבה ולא תלושה ממנה כמו בעונש). גבולות הינם מאוד חשובים לילד, כי הם נותנים לו תחושה של ביטחון, שאם הוא נופל יש לו גבול "ליפול עליו" בשונה מזה שהכל פרוץ שמאוד מבלבל את הילד.
ח) מדי פעם "לחגוג" את הילד. לומר לו שלמרות שזה אינו יום ההולדת שלו, אנחנו חוגגים לו כי אנו שמחים שהוא בחיינו. להכין לו עוגה קטנה, ומתנה קטנה, מוסיקה, לשים אותו גבוה על כיסא, להסתכל עליו, לשיר ולמחוא לו כפיים. זה ייתן לו אישור מדהים שההורה אוהב אותו ומוקיר אותו מאוד ויגרום לו לשמחה אדירה.
ט) להכין לו חולצה עם ציור שהוא אוהב, לומר לו הציור שהוא אוהב נותן לו כוח כל פעם שהוא לובש אותו, נותן לו מרץ ושמחה. כל פעם שהילד ילבש את החולצה, הוא ירגיש מיוחד.
י) במידה והילד לא מוכן בשום אופן לעשות את מה שאנו מבקשים ממנו, ניתן לקחת שתי בובות ולעשות לו "הצגונת". שבובה אחת תאמר לאחרת, תראי איזה יופי הילד (איך שקוראים לו / ה) מגיע מהר, או מצחצח שיניים יפה, או מתפשט ונכנס למקלחת, או כל דבר אחר שאנו רוצים שהוא יבצע, שבובה אחת מאוד תתפעל מהילד כאילו הוא כבר ביצע את מה שאנחנו ביקשנו. כך הוא מהר מאוד ירצה להוכיח שהוא עומד בציפיות הללו של הבובה...
יא) להסתכל לו בעיניים ולומר לו כמה אנחנו שמחים שהוא בחיים שלו והוא בדיוק מה שרצינו.
יב) כאשר אחים רבים ביניהם, הם רבים בד"כ כי משעמם להם והם רוצים למשוך את תשומת ליבו של ההורה דרך הריב. ניתן לתת להם לשחק משחק אחר שמעניין אותם, ניתן לרקוד ולשיר מולם ו"לשבור" להם את הריב, זה מאוד יפתיע אותם, ניתן להסיח את תשומת ליבם עם משהו נוצץ ומעניין ולספר להם עליו משהו וכמובן ניתן לקחת את אחד הילדים איתנו למה שאנחנו עושים, כל זאת בלי מילים!! אם נגיב על המריבות שלהם, הם ימשיכו לריב. שוב, כל מה שאנחנו נותנים עליו דגש מתגבר, אם אנו רוצים שמשהו ישכך, אסור לנו בתכלית האיסור להגיב עליו במילים!!
יג) לבלות איתם הרבה, במשחק, בשירה, בקריאת ספרים, להקדיש להם המון תשומת לב וזמן איכות כייפי.
יד) להכניס המון הומור להורות. ניתן להצחיק ילדים מאוד בקלות, אין צורך להיות מאוד רציניים כל הזמן, הומור בהורות מאוד מקדם את הילדים לעבר חיים של שמחה ואושר.
ילדינו הגיעו לחיינו ללא "הוראות הפעלה" ולרובנו ההתמודדות איתם הינה ניסוי וטעייה, אשר לעיתים מרגיש לנו כהצלחה ולעיתים לא. לא תמיד תגובותיהם הרגשיות הן בהתאמה עם מה שנכון או לא נכון להתנהג מולם ולעיתים זה עלול לבלבל.
זהו המקום אשר מערער את רובנו, אשר מכיל בתוכו המון רגשות מעורבים, אצל חלקנו מעלה רגשות אשמה תמידיים, כאשר הם שמחים גם אנחנו שמחים וכאשר הם נסערים אנו לעיתים אובדי עצות.
בפרק זה אנסה לכתוב כמה שיותר כלים מדהימים לגידול ילדינו היקרים לנו מפז ואשר יעלה את סף השמחה שלנו וכמובן את שלהם.
א) אחד הדברים הכי, הכי חשובים בהורות הינו: לתת להם הרגשה שיש להם יכולת להחליט בעצמם לגבי עצמם ובכלל! גופם הינו שלהם והם אחראים עליו, על הזנתו ועל הלבשתו ויש להם את הזכות לבחור מה לאכול ומה ללבוש. הם גם יודעים מתי קר להם ומתי חם להם וזה שלנו קר או חם לא אומר שהם מרגישים את אותו הדבר. יש להם גם את הזכות לעשות עם החפצים שהם קיבלו מאיתנו, ככל העולה על רוחם מבלי שאנחנו נתערב או נפחד שהם יקלקלו או יהרסו. אם אנו כופים על ילדינו את רצונותינו, אם אנחנו מחליטים בשבילם - אנו מדכאים אותם, הופכים אותם לאפתיים ושמחתם הטבעית נעלמת. במידה ומה שהם מקבלים מההורים זה דיכוי, הם במודע או שלא במודע יחפשו "לנקום", הם יפילו "בטעות" פה משהו, ילכלכו "בטעות" שם משהו וכך הם מתקזזים נגד ההורים שסוגרים להם את החופש.
בהורות אנו צריכים להיות מאוד יצירתיים על מנת לגרום להם לבצע את רצונותינו ולא לכפות את שלנו עליהם בכוח. כל הורה ימצא את הדרך שלו לגרום לילדו להרגיש שלהחלטה שלו יש משקל - רק בדרכם טובות!! הכי מומלץ זה במשחק. אם אנו בטור הורים נביע את רצונותינו בצורה של משחק, הילדים ישמחו מאוד לעשות זאת בשבילנו וישמחו בכלל שההורים שלהם כאלו הורים כייפים ויצירתיים.
לדוגמה: הורה יכול לומר לילדיו "בואו נראה מי שם יותר צעצועים בקופסא" או, "בואו נראה מי מגיע ראשון לדלת של הבית" או, לשאול את הילד "איזו חיה אתה היום? " הוא יבחר איזו חיה הוא רוצה להיות, למשל נמר, אז נאמר לו "בוא נראה איך הנמר מגיע מהר לגן" כאשר נציע להם אתגרים הם ישמחו מאוד לעמוד בהם. כמו כן, בבוקר כאשר ממהרים, ניתן לתת לילד אפשרות לבחור בין שתי אופציות של ביגוד, של ארוחת בוקר, של כריכים לבית הספר, של צעצוע שהם רוצים לקחת איתם ועוד. כאשר הורים בוחרים בכפייה, משיכה ביד, מילים קשות, צעקות ואפילו אלימות, הילד באותו רגע מקבל דיכוי והפוטנציאל האישי שלו יורד בכמה מונים וישנו סיכוי גבוה שהוא יעביר את היחס הזה הלאה כלפי חבריו ובעתיד ילדיו, מה שאנחנו ממש לא רוצים עבור ילדנו. שאם לא כן לא נשיג את מטרתנו שילדינו יגשימו את עצמם ויהיו שמחים ומאושרים. אם כך יש להשפיע עליהם רק בדרכים טובות.
ב) יש לשים דגש בעיני עצמנו על המעלות שלהם ולהתעלם מהמגרעות שלהם - ידוע שמה שמתמקדים בו הינו גובר ומתעצם. אם נתמקד כהורים בינינו לבין עצמנו במעלותיהם, הם יתגברו ויתעצמו, ומחסרונותיהם נתעלם, הם אינם מעניינים אותנו ואנו לא מעוניינים להתייחס אליהם.
ג) חשוב! חשוב! חשוב! לאפשר לילדים לתת! הם כל הזמן מקבלים ומקבלים מההורים, אם לא נאפשר להם להחזיר לנו הם יחושו תסכול גדול, כעס וטינה כלפינו שלא אפשרנו להם לתרום לנו בחזרה. מגיל קטן התינוק נותן חיוך, צחוק, משחק, מרים גרב ונותן לנו חשוב מאוד לקבל ממנו. הפעוטות והגדולים יותר בד"כ מבקשים לעזור בבית, לשטוף כלים, לנקות עם סמרטוט. לתת להם, אפילו שהם אינם עושים עבודה שמשביעה את רצוננו. ברגע שאנו נותנים להם להחזיר לנו, הם מרגישים רגועים, מקובלים, חשובים ושצריכים אותם, הם מרגישים חלק מהבית! לאפשר להם לתת, זה אחד המתנות היותר גדולות שאנו יכולים לתת להם. דמיינו כמה כיף לתת למישהו שאנחנו אוהבים ושהוא בשמחה מקבל מאיתנו ולא שהוא רק נותן ונותן ואנחנו רק רוצים שהוא יילך מאיתנו כדי שלא נמשיך להרגיש את חוסר הנוחות של אי הנתינה שלנו ואת חוסר האיזון. אותו הדבר וקל וחומר עם הילדים.
ד) לעיתים הם מפתחים מה שנקרא "חירשות הורית", אנחנו ההורים קוראים להם והם אינם שומעים. זאת בעיקר כיוון שהם באמצע משהו שמעניין אותם והם רוצים להתרכז בהנאה שלהם. כמו כן ישנם הורים שרוב הפניות שלהם לילדים הינה בקשות, טענות ותלונות כך שאין פלא שילדים מפתחים "חירשות" זו. כל פעם שאנו רוצים שהם יבואו, כאשר אנו קוראים להם, אנו נלך עד אליהם, נלטף להם את הפנים, נסתכל להם בעיניים, ניתן מחמאה ונבקש מהם לבוא, הם יבואו מיד. אין לקרוא להם מרחוק!! רק מקרוב, בנועם ובסבלנות.
ה) לומר את המילה "וואו" כמה וכמה פעמים ביום מול הצלחות שלהם. ככל שנתרשם יותר ממעשיהם כשהם קטנים, כך הם יצטרכו פחות לעשות רושם בבגרותם.
ו) לתת להם 3 מחמאות ביום עבור מעשים טובים שהם עושים (הכוונה היא לעשייה שלהם, כאשר לעשייה שלהם יש להם שליטה וכאשר אנו מחזקים את העשייה, העשייה מתגברת).
ז) גבולות - הרבה הורים מתקשים עם התחום הזה, כיוון שאולי לא ברור להם בדיוק מהם גבולות ואולי איתם היו קשים מדי ומדכאים מדי, שהם הופכים להיות מתירנים מדי מה שגם הינו יכול לפגוע לילדים. גבולות הינם מעשים אשר באים לעצור עשייה לא נכונה ומזיקה לדעתו של ההורה. גבולות אינם עונשים!! עם גבולות ילד לא מרגיש מושפל וכואב, גבולות הם ברורים והינם סיבה ותוצאה. על גבולות מומלץ להכריז כחוקי הבית ולרשום אותם. יושבים עם הילדים וחולקים איתם את חוקי הבית. על חוקי הבית אין עוררין, ואין שאלות. אלו החוקים וזהו זה (על החוקים מחליטים ההורים). כאשר אחד הילדים עובר על החוקים הוא יידע שתהייה לזה תוצאה. לדוגמה: חוק בית - "מה שנופל מרימים" נפל משהו והילד לא הרים, ההורה יכול לומר לו שעד שהוא לא מרים אנחנו לא נוכל ללכת לגן שעשועים, או לא נוכל להמשיך במשחק, כי אנחנו לא משאירים בית מבולגן, או משחקים שהבית מבולגן (סיבה ותוצאה שהתוצאה קשורה ונגזרת מהסיבה ולא תלושה ממנה כמו בעונש). גבולות הינם מאוד חשובים לילד, כי הם נותנים לו תחושה של ביטחון, שאם הוא נופל יש לו גבול "ליפול עליו" בשונה מזה שהכל פרוץ שמאוד מבלבל את הילד.
ח) מדי פעם "לחגוג" את הילד. לומר לו שלמרות שזה אינו יום ההולדת שלו, אנחנו חוגגים לו כי אנו שמחים שהוא בחיינו. להכין לו עוגה קטנה, ומתנה קטנה, מוסיקה, לשים אותו גבוה על כיסא, להסתכל עליו, לשיר ולמחוא לו כפיים. זה ייתן לו אישור מדהים שההורה אוהב אותו ומוקיר אותו מאוד ויגרום לו לשמחה אדירה.
ט) להכין לו חולצה עם ציור שהוא אוהב, לומר לו הציור שהוא אוהב נותן לו כוח כל פעם שהוא לובש אותו, נותן לו מרץ ושמחה. כל פעם שהילד ילבש את החולצה, הוא ירגיש מיוחד.
י) במידה והילד לא מוכן בשום אופן לעשות את מה שאנו מבקשים ממנו, ניתן לקחת שתי בובות ולעשות לו "הצגונת". שבובה אחת תאמר לאחרת, תראי איזה יופי הילד (איך שקוראים לו / ה) מגיע מהר, או מצחצח שיניים יפה, או מתפשט ונכנס למקלחת, או כל דבר אחר שאנו רוצים שהוא יבצע, שבובה אחת מאוד תתפעל מהילד כאילו הוא כבר ביצע את מה שאנחנו ביקשנו. כך הוא מהר מאוד ירצה להוכיח שהוא עומד בציפיות הללו של הבובה...
יא) להסתכל לו בעיניים ולומר לו כמה אנחנו שמחים שהוא בחיים שלו והוא בדיוק מה שרצינו.
יב) כאשר אחים רבים ביניהם, הם רבים בד"כ כי משעמם להם והם רוצים למשוך את תשומת ליבו של ההורה דרך הריב. ניתן לתת להם לשחק משחק אחר שמעניין אותם, ניתן לרקוד ולשיר מולם ו"לשבור" להם את הריב, זה מאוד יפתיע אותם, ניתן להסיח את תשומת ליבם עם משהו נוצץ ומעניין ולספר להם עליו משהו וכמובן ניתן לקחת את אחד הילדים איתנו למה שאנחנו עושים, כל זאת בלי מילים!! אם נגיב על המריבות שלהם, הם ימשיכו לריב. שוב, כל מה שאנחנו נותנים עליו דגש מתגבר, אם אנו רוצים שמשהו ישכך, אסור לנו בתכלית האיסור להגיב עליו במילים!!
יג) לבלות איתם הרבה, במשחק, בשירה, בקריאת ספרים, להקדיש להם המון תשומת לב וזמן איכות כייפי.
יד) להכניס המון הומור להורות. ניתן להצחיק ילדים מאוד בקלות, אין צורך להיות מאוד רציניים כל הזמן, הומור בהורות מאוד מקדם את הילדים לעבר חיים של שמחה ואושר.
מאת: שרית פטאו - מאמנת אישית רוחנית לחיים. 052-3543045
לחץ כאן לעוד מאמרים של שרית פטאו - מאמנת אישית רוחנית לחיים.
050-3331-331