רגש, הוא האופן בו מתבטא מצבו הנפשי של יצור חי מבחינת החוויה הסובייקטיבית שלו. הרגש עשוי להתבטא בעוררות גופנית חיובית או שלילית, וכן באופן התנהגותי וחברתי. רגש מקושר למצב רוחו של האדם, נטיותיו, מזגו ואישיותו.

קיומו של רגש אחד אינו סותר את קיומם של רגשות אחרים. בהתאם לכך, מצבים מסוימים יכולים לעורר מספר רגשות בעצמות שונות, כך שאדם יכול לחוש שמחה ועצב בו זמנית.

הרגש בעולם החי

חוקרים שונים קבעו רשימות שונות של רגשות. שני הרגשות המופיעים בכל הרשימות ומאפיינים גם רגשות של בעלי חיים באופן כללי, הם כאב והנאה. שני רגשות אלו אינם נלמדים ומופיעים גם אצל בני אדם הסובלים מפיגור שכלי.

היבטים התנהגותיים

רגשות ומצב רוח יכולים להשפיע על ההתנהגות של האדם.

כאשר אדם חש רגש, הדבר ימצא לרוב ביטוי בהתנהגות, כגון שינוי בהבעת פנים, דמע, תקיפה, בריחה. ניתן לומר שרגש הוא תבנית המארגנת התנהגויות. לעתים אנו רוצים לחוות רגש כזה או אחר, כגון השגת תענוג או הימנעות מכאב. במקרים כאלה ניתן לומר כי הרגש מהווה מוטיבציה, אשר מביאה אותנו לתאם סדרה של תגובות והתנהגויות על - מנת להגיע אל הרגש המבוקש.

היבטים קוגניטיביים

קיים קשר בין רגשות וזיכרון, כך שהרגש יכול להשפיע על תהליך הקידוד והשליפה של מידע מהזיכרון.

בנוסף, קיים קשר הדדי בין הרגש לחשיבה. תגובות רגשיות יכולות להצביע על נזק או תועלת אפשריים לרווחתו של האדם ובכך משמשות לתיעדוף של פעולות ותהליכים קוגניטיביים מסוימים. הרגש יכול לשמש כרמז היוריסטי שממנו ניתן לפרש את התגובה לגירוי, אדם או אירוע מסוימים. משום שהתחושה של הרגש יכולה להיות מעורפלת ישנה נטייה לפרש את משמעותי על פי ההקשר. באופן זה עוררות רגשית בתגובה לנהג שנדחף למסלול יכולה להתפרש ככעס בעוד שעוררות רגשית בתגובה למפגש עם אדם מושך יכולה להתפרש כאהבה.

השפעה נוספת של החשיבה על הרגש יכולה לבוא לידי ביטוי בהפעלה של סכמה בעלת אופי רגשי. כגון סטריאוטיפ שיכול להוביל לדעה קדומה.

היבטים חברתיים

הבעות פנים הן אחת הדרכים הבלתי מילוליות שבאמצעותן ניתן להתרשם מרגשות הזולת. - רגש

האדם מנסה לגבש התרשמות מדויוקת אודות האנשים בסביבתו על ידי תהליכים שונים של תפיסה חברתית. כחלק מתהליך זה נעשה ניסיון תמידי להבין את רגשותיו של האחר. עם זאת במקרים רבים אנשים נמנעים מלחשוף את רגשותיהם. לא רק זאת, אלא שבמצבים מסוימים אנשים יבחרו לשדר רגשות מוגזמים או כוזבים כדי לשרת את מטרותיהם. ניתן לראות זאת בתהליכים חברתיים רבים כמו ניהול מסע ומתן או שיווק ומכירה.

משום ששאלה ישירה אודות רגשותיו של הזולת לא תמיד תניב תשובות המשקפות את מצבו האמתית, נוצר הצורך להיעזר ברמזים השייכים לתקשורת בלתי מילולית. רמזים אלו כוללים שפת גוף והבעת פנים.

מעבר לרגשות אותם חווה כל אדם באופן נפרד, רגש קבוצתי מתייחס לרגשות המשותפים לקבוצה חברתית.

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים

המרכיב הבולט ברגש הוא התחושה הסובייקטיבית שאותה אנו "חשים". תחושה זו היא סובייקטיבית וייתכן כי אותו רגש נחווה שונה אצל בני אדם שונים. המחקר הראה

כי לתחושה אישית זו נלוות גם עוררות פיזיולוגית, כלומר פעילות של איברים פנימיים כגון שינויים בלחץ הדם, בלחות העור ועוד. קיימת מחלוקת בין החוקרים בשאלה האם לכל רגש ישנו ביטוי פיזיולוגי נפרד.

בהתאם לכך, ניתן לתאר רגשות כגון אהבה, שנאה, אומץ, פחד, הנאה, עצב, גועל הן במונחים פיזיולוגיים והן במונחים פסיכולוגיים. למשל, רגש יכול להביא מבחינה פיזיולוגית לשינויים בקצב הלב, הזעה או התכווצות שרירים בפנים המביעים רגשות מסוימים. ואילו מבחינה פסיכולוגית, רגש יכול להביא להערכות מסוימות שהאדם עושה לגבי מצבו האישי, ולפעול לפי הערכות אלו, אפשר גם לזהות רגשות על - פי הזזת איברים כמו העינים הפה ואפילו הגבות.

בעוד שההמיספרה השמאלית של המוח הגדול היא הדומיננטית עבור תפקודי השפה בקרב כ - 90% מהאוכלוסייה, ההמיספרה הימנית מעורבת בשליטה על הפרוזודיה ובהבעה וזיהוי של רגשות בטון הדיבור.

תאוריות לגבי הפיזיולוגיה של הרגש

עוד ביוון הקדומה, העלה קלאודיוס גלנוס את תאוריית ארבע הליחות הטוענת כי לרגשות יש ביטויים פיזיולוגים. גלנוס איבחן כי לאדם ישנם 4 נוזלי גוף (מרות) בסיסיים. לכל מרה הוא ייחס תכונות משלה, כך שכאשר רמה של נוזל מסוים נמצאת בכמות גבוהה יחסית, הוא אמור לפי גלנוס לחוש רגשות מסוג מסוים, בהתאם לתכונות שיוחסו למרה הספציפית. למשל, אדם בעל מרה צהובה (רמה גבוהה של נוזל צהוב) יהיה אדם כועס. ביטוי שכיח שמקורו בתאוריה זו הוא "מרה שחורה" כביטוי לרגשות עצב, צער או דיכאון.

התאוריה ה"עממית" בנושא הרגש, טוענת כי לאחר שאנו "רואים" גירוי מפחיד, נעבור לתגובת הילחם - או - ברח, הכוללת בין השאר עלייה וירידה בדופק, שינויים במתח שרירים ובגמישות עור, שינויים בבטן. כלומר על האורגניזם שחש בסכנה להחליט האם לתקוף או לברוח. התגובה היא פיזיולוגית. חוקרים בתחומי הביולוגיה והפסיכולוגיה הציעו תאוריות אחרות.

צ'ארלס דרווין כתב כי לרגשות יש פונקציה של קיום, הם חלק מתהליך הברירה הטבעית. הרגשות נבחרו על ידי בעלי החיים ובני האדם במהלך האבולוציה כי סיפקו תשובות לבעיות ספציפיות. למשל - כשכלב מפחד הוא חושף שיניים. חשיפת שיניים זו משדרת לכלב העומד מולו על תוקפנות. מכאן שתוצאת הפחד היא אימוץ תוקפנות. תאוריה זו אומצה על ידי האתולוגים שונים שהמשיכו במחקרים בנושא.

החוקרים ג'יימס ולאנג הציעו מודל חדש להבנת התהליך (James-Lange theory of emotion), אשר זכה לשם התאוריה האינטואיטיבית: לפי מודל זה מסקנות מודעות לגבי מה שאנו "חשים", נוצרות בתגובה לשינויים פיזיולוגיים המתרחשים בגוף. האדם רואה גירוי מפחיד, בעקבותיו הוא תופס את הגירוי הזה. כלומר לפי תאוריה זו ראשית אנו "תופסים" את הסיטואציה, בעקבות תפיסה זו ישנה עוררות פיזיולוגית. רק בשלב האחרון אנו מפרשים את העוררות הפיזיולוגית וחווים רגש. לדוגמה במקרה של רעש מפחיד, קודם נשמע את הרעש, בעקבותיו תתרחשנה תגובות גופניות שונות כגון עליה בלחץ הדם, ופירושה של התגובה הפיזיולוגית יהיה הרגש המתאים. לפי מודל זה תגובה פיזיולוגית היא חיונית כדי לחוות רגש. ביום יום, אנו נוטים להגדיר רגש בצורה מציאותית (פרפרים בבטן). התחושות הללו נחוות לא מיד לאחר האירוע המפחיד, אלא רק לאחר התפיסה של המצב. משמע, הבנתו וראייתו כמפחיד או אחר ורק אז אנו מרגישים ופועלים בהתאם להערכתנו את המצב.

על פי תאוריה זו אנו יכולים להרכיב פרופיל של שינויים פיזיוליוגיים לפי רגשות שונים. כך, שישנם שינויים ספציפיים המתאימים לכל רגש. הגוף קורא את המצב ועל פי זה הוא מגיב בצורה סלקטיבית עם מאפיינים ביולוגיים שונים לכל רגש. ראיה מחקרית שהובאה כתומכת בתאוריה: כאשר פוגעים באזורים שונים בעמוד השדרה של בעלי חיים רואים שככל שהפגיעה גבוהה יותר יש פחות עוררות רגשית. ניתן לראות בדבר ראיה לכך שהרגש הוא דבר המתבטא לאחר התפיסה החושית של מה שקורה: בעקבות הפגיעה בעמוד השדרה החיה מקבלת פחות מסרים מבחוץ, ולכן יש פחות עוררות רגשית.

אולם בתאוריה זו נמצאו מספר בעיות, אחת מהן היא הממצא שאנו חשים במוח רגשות הרבה אחרי שהמרכיבים הפיזיולוגיים נגמרים.

תאוריה אחרת, Canon Bard model, הציעה גישה שונה: לפי תאוריה זו קיים פיצול של עוררות רגשית מהרגש. האדם רואה גירוי מפחיד ותופס את המצב כמסוכן ובו זמנית הוא חש עוררות פיזית וגם מרגיש פחד. לפי תפיסה זו המוח מפעיל בנפרד את התהליכים הגופניים ואת התהליכים הקוגניטיביים הקשורים לרגש.

התאוריה של Jerom and Singer משנות ה - 60 טוענת שבמקרה שלא נצליח לפרש ולתייג את העוררות הפיזיולוגית, לא נחוש רגש. גם מודל זה מציע שישנם שלבים בתהליך הרגש, כאשר בשלב הראשון האדם צופה באירוע מפחיד ותופס את המצב כמצב סכנה. בשלב השני מתבצעים שני דברים במקביל: עוררות פיזיולוגית ותיוג קוגניטיבי המייצרים ביחד את הרגש המתאים, ועד אשר נצליח להבין, להסביר ולתייג את העוררות הפיזיולוגית לא נוכל באמת להרגיש.

התאוריה של סטנלי שאכטר לגבי קיומה של פרשנות קוגניטיבית של גירויים ומצבים פיזולוגיים היוותה נקודת ציון חשובה במחקר הרגש, אשר גילה כי עוררות פיזיולוגית משפיעה על עוצמת הרגש ולא על סוגו. שאכטר הזריק לנבדקים שלו אדרנלין, חומר מעורר. לחלק מהנבדקים נאמר שזהו חומר מעורר ולכן קצב הלב שלהם צפוי לעלות. לחלק מהנבדקים הוזרק פלצבו. במהלך הניסוי שהה עם הנבדק בחדר "משתף - פעולה" אשר הפגין שמחה או כעס. המשתתפים אשר להם הוזרק פלצבו דיווחו על מצב רגשי גבוה בהסתברות נמוכה וללא קשר לצורת ההתנהגות של משתף - הפעולה, בהשוואה לנבדקים אשר הוזרק להם אדרנלין. הנבדקים התמימים אשר להם נאמר כי לחומר לא תהיה כל השפעה, דיווחו על תחושת כעס בהסתברות גבוהה בהרבה כאשר משתף - הפעולה הפגין התנהגות "כעוסה" ובצורה דומה דיווחו על תחושת "שמחה" כאשר משתף הפעולה הפגין התנהגות כזו. כמו קאנון ובארד, הציע סטנלי שאכטר (בשנת 1975) השערה כי אנשים מפרשים את העוררות הפיזיולוגית בהתאם לגירויים שעוררו אותה, בהתאם למצב הקוגניטיבי ובהתאם לניסיון העבר שלהם. תוצאות המחקר איששו את השערתו. ההסבר שנתנו שאכטר וזינגר לתוצאות הוא שממצאים אלו נוגדים את התאוריה של קאנון ובארד, אשר טענו כי הקורטקס (כלומר הקוגניציה) הוא שמפעיל בנפרד את התגובות הרגשיות והגופניות, וכן טענו כי יש כאן ממצא המתאים יותר לתאוריה של ג'ימס - לאנג, משום שהעוררות הפיזיולוגית "נחוותה" כרגש אצל נבדקים אשר לא הוזהרו מראש כי החומר גורם לעוררות. לפיכך נמצא כי חוויית הרגש היא תוצאה של יחסי - גומלין בין הקוגניציה ובין העוררות הפיזיולוגית. העוררות הפיזיולוגית משפיעה על עוצמת הרגש, אך לא על סוגו.

הביקורת על התאוריה של שאכטר מסתמכת על ממצאים המראים כי קיימים הבדלים כלשהם בין מצבי רגש שונים מבחינת העוררות במערכת העצבים האוטונומית. הבדל כזה ניתן למצוא גם במגוון הגדול של הבעות פנים אשר נמצאו מתאימות לסוגים מאוד מדויקים של רגש.

הפילוסוף האנגלי ג'רמי בנת'ם כתב "הטבע הציב את האדם תחת שני אדונים, כאב ועונג. רק הם יכולים להורות לנו מה עלינו לעשות, ומה נעשה בפועל. מצד אחד דגל הטוב והרע, ומהצד השני שרשרת הגרימה, מחוברים לכס מלכותם. הם מושלים בנו בכל אשר נעשה, נאמר ונחשוב..."

תחושות הכאב והעונג נמצאות אצלינו מלידה. הן אינן דורשות כל תובנות. הרתיעה מכאב והמרדף אחרי העונג מעצבים את עולמנו הרגשי החל מיום הוולדינו. גירויים המלווים בכאב יוצרים רגשות כגון: פחד, כעס ותיעוב. התענוג וההנאה הם המקור לרגשות שמחה אהבה וציפיה. תפישת העצמי המתגבשת ביחס לעולם הכאב והעונג, היא הקובעת את עולמנו הרגשי ואת תגובתינו לגירויים.

לדוגמה, חוויה טראומטית המלווה בכאב עז, כמו פציעה בתאונת דרכים, עלולה לגרום להרגשת פחד מנהיגה ברכב ואף מנסיעה בו כנוסע, לעתים עד כדי תגובות פיזיות של הגוף. במקרים רבים, פרטי הטראומה נקברים במעמקי התת - מודע - אך התגובה הפיזית פועלת בצורה אוטומטית - מבלי שאנו מודעים בדיוק לסיבה. הפחד הופך ל פוביה ומגיע לידי ביטוי בהימנעות מחשש לתגובות הפיזיות הקשות של הגוף. במקרים כאלה ניתן לטפל בשיטת טיפול קוגניטיבי התנהגותי Cognitive Behavioral Therapy - CBT שיטת טיפול נקודתית שנמצאה יעילה בהרבה המקרים.

הבחנה בין רגש למושגים אחרים

חוקרים רבים

מבחינים בין תחושות לרגשות, כאשר תחושות מתייחסות לניסיון הסובייקטיבי של הרגש. חלקם מאמינים שרגשות יכולים לקרות גם בצורה שאינה מודעת, ולכן רגש הוא תופעה יותר כללית מהביטוי הסובייקטיבי של התחושות. תחושות יכולות גם להתייחס באופן מצומצם יותר לחוויה של השינויים הגופניים.

אבחנה נוספת מתמקדת בהבדל שבין רגש והגורם לרגש. למשל, האם מחשבות על אדם אהוב הן הגורמות לרגש האהבה או שמחשבות אלה הן חלק מהרגש עצמו? דרך אחת לפתור נושא זה

היא לראות האם הרגש יכול לקרות באופן שאינו תלוי במחשבות אלה. לכן, מחשבות לגבי אדם או מצב מסוים יכולות שלא להיות חלק מרגש האהבה, היות שאדם יכול לחוות את אותו הרגש לגבי דברים רבים אחרים. אולם, האם ניתן לחוש אהבה ללא מחשבה כלשהי על מושא האהבה? אם התשובה לכך היא שלילית, נציין כי מחשבות על אובייקט נאהב הן חלק מהרגש עצמו. יש תאורטיקנים הטוענים שלפחות מספר רגשות יכולים להיגרם ללא כל מחשבה, או למעשה ללא פעילות קוגניטיבית כלל. הם מצביעים על תגובות מיידיות וגם על רגשות משוערים של תינוקות ובעלי חיים כהצדקה לטיעון זה. הוויכוח לגבי נקודה זו עדיין מתקיים והוא מייצג הבחנה מהותית בין מה שקרוי תאוריות "קוגניטיביות" של רגשות ותאוריות "שאינן קוגטיניביות" של רגשות, כאשר תאוריות שאינן קוגניטיביות של רגשות מתייחסות למרכיבים אחרים של רגשות, דוגמת תגובות גופניות, כמהותיות.

אבחנה נוספת וקשורה היא בין רגש ותוצאות הרגש, בעיקר התנהגויות וביטויים רגשיים. אנשים בדרך כלל מתנהגים בדרכים מסוימות כתוצאה ישירה של מצבם הרגשי, כמו בכי, רצון להילחם או לברוח. אך אם אדם יכול להרגיש רגש ללא ההתנהגות הנלווית, ניתן להתייחס להתנהגות כאל חלק שאינו מהותי ברגש עצמו. יש חוקרים

המאמינים בגישה פונקציונליסטית לרגשות והם מצביעים על כך שרגשות התפתחו לצורך תפקוד מסוים, כמו למשל לשמור על ביטחונו של האדם. אם ההתנהגויות המשויכות לרגש הן הגורם הקובע לעצם קיומו של הרגש, הרי שהתנהגות מוכוונת מטרה צריכה להיחשב כמהותית לרגש עצמו. אך משום שאנו מכירים בכך שההתנהגות אינה צריכה בהכרח לקרות, אנו יכולים להסיק שרגשות מערבים מה שאנו קוראים נטיות התנהגותיות. כך למשל, פחד מערב את הנטייה לברוח, והכוונה היא לכך שהסבירות לכך שאדם יברח ממצב מסוים גדלה כאשר הוא חווה פחד.

היבטים מחקריים

המחקר בנושא הרגש הציב בפני המדע בכלל ובפני הפסיכולוגיה בפרט קושי מיוחד, משום שקשה לצפות רגשות ולשלוט עליהם. קשה לנו להיכנס למצבים רגשיים מתי שאנו רוצים. אם כך, כיצד מודדים אמוציה (ריגוש)? אפשר למדוד קצב לב ומרכיבים פיזיולוגיים, אולם אין זה מספיק כדי להראות את המורכבות של הרעיון. ניתן אולי לשאול את האדם (את הנחקר במקרה של ניסוי מדעי) ולנתח את דיווחו לגבי מה שהוא חושב. אולם הבעיה היא האמינות של השאלון. בין היתר, כיוון שישנם אנשים החוששים לגלות את רגשותיהם, מדחיקים אותם או מפחדים מלדבר על רגשות כדי שרגשות אלו לא ישובו להטרידם.

חוקרים מסוימים ניסו גם לסווג אמוציות: לפי עוצמת הרגשות או עד כמה רגש גורם ליצירת התנהגות מסוימת. למשל, מהי מידת הרגש שתביא אדם לרצוח את רעהו. או להפך, רגשות אחרים ההופכים את האדם לחסר רצון לפעול בכלל, רגשות דיכאוניים יכולים להביא לכך שאדם לא ירצה אף לקום מן המיטה.

סיווג עוצמת רגש על פי הרצון להתקרב אל מושא אהבה, אף הוא בעייתי. כיוון שאהבה היא רגש בעל פנים רבות, אדם יכול לאהוב סלט חצילים עם מיונז, או לחלופין לאהוב אישה. כיצד אם כך עלינו למדוד רגש זה? לפי אותה סקאלת מדידה? היו שניסו לסווג רגש על פי רגשות שגורמים לחוסר סדר בתודעה או אחרים הגורמים לארגון ורצון לעשות פעולה בצורה מאוד ממוקדת.