חרדות ופחדים כיצד מתמודדים

חרדות ופחדים כיצד מתמודדים / חיותה אפשטיין

לא יכולתי לנשום. חשתי שאין לי אוויר. ונשימתי נעתקת. הבנתי ברגע הראשון. שאסור לי להיכנס לפאניקה. שעלי לשלוט בתגובה. זאת אומרת לא להיות היסטרית. אולם מרגע זה חשתי שאוויר לא נכנס לראותי וגרוני חסום.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שקיבלתי התקף חרדה. חזרתי מחופשה בת שבוע ימים. חופשה שבה הכרחתי את עצמי להתנתק מ"חוויות" של בניה ושיפוצים שהשארתי בארץ.

היום הראשון של החופשה היה קשה מאוד עבורי. להכריח את המוח לעשות שינוי. ולתת לו פקודה חד משמעית. ש"מרגע זה הנך מתנתק ומתחיל ליהנות. "

ומתוך מאמץ ועבודה עצמית, נכנסתי אט אט לתוך נירוונה של חופשה עד שאפילו שכחתי לחלוטין מתלאות היום יום. ניתקתי את הטלפון ונהניתי משקט.

אולם גם לאותה נירוונה הגיע הסיום.

ביום האחרון לחופשה הגענו לשדה התעופה. וחשבתי לעצמי "יש זמן אשמע את ההודעות בטלפון". הודעה רדפה הודעה. מאותו הרגע חשתי את המתח שאחז בגופי לפני החופשה. וההתנגשות בין תחושת השאנטי שחווייתי במשך שבוע לבין החזרה למציאות יצרה בי זעזוע.

הרגשתי כיצד הדופק שלי מאיץ עצמו. זיעה קרה עטפה את פני. ניסיתי להרגיע את עצמי. הוצאתי את הרסקיו רמדי שנמצא תמיד איתי. טפטפתי 4 טיפות מתחת ללשון. ודיברתי אל המוח ואל ההיגיון. ביקשתי מהם להירגע.

עלינו למטוס. ומקומי היה ליד החלון. חזרנו ביום שישי. ובעלי פתח במטוס את המוסף הראשי של העיתון כדי שאוכל גם כן לקרוא.

שלושה מקומות היו למטוס משני צדדיו. בצד הקיצוני של השורה. ישב גבר שמן שנכנס לטריטוריה של בעלי עקב גודלו. ובעלי שישב באמצע נאלץ להטות מעט את גופו לכיווני.

ומרגע זה הטריטוריה שלי וההילה שלי הצטמקו. חשתי על בשרי כיצד היא מצטמצמת כאשר נלחצתי לכיוון החלון. ומאותו הרגע, תגובות של דופק מהיר, זיעה קרה וקוצר נשימה תקפו אותי שוב. לא יכולתי לנשום, הרגשתי שאין לי אוויר, ונשימתי נעתקת.

הבנתי ברגע הראשון. שאסור לי להיכנס לפאניקה. שעלי לשלוט בתגובה. זאת אומרת לא להיות היסטרית. אולם מרגע זה חשתי שאוויר לא נכנס לראותי וגרוני חסום.

תחושה חזקה של איבוד שליטה. אוויר לא נכנס לגרוני. חשבתי שאני הולכת למות.

כולם במטוס נבהלו. במיוחד בעלי, ששפך עלי מים ונפנף יחד עם כל השכנים שמסביבי במסמכים שונים כדי לאורר אותי. אולם אני בשלי. נחנקת. ונאבקת בתוכי חסרת אונים.

באותו הרגע התחדדה לי התחושה שאני בהתקף חרדה ושאף אחד לא יכול לעזור לי מלבד אני לעצמי. ברגע זה הבנתי שהיסטריה ואיבוד שליטה ירעו עם מצבי.

נזכרתי שוב ברסקיו וטפטפתי מתחת ללשון. וכך כאשר דמעות של חוסר אונים מציפות את עיני ונשימה אינה נכנסת לגרוני התחלתי לחשוב כיצד אני מרגיעה את עצמי. ובמקום נשימות מהירות שהגבירו לי את התקף החרדה. התחלתי להכריח את עצמי לנשום לאט לאט. נשימות ארוכות... ושאיפות ארוכות.

הבנתי באותו הרגע שרק על ידי הבנה מודעת אני יכולה לשלוט בחיים שלי. רק כך אוכל להתגבר.

הנשימות האיטיות והרסקיו החלו להשפיע. ופרץ של בכי ודמעות הציף אותי. גופי החל לרעוד. פעולה זו גרמה לי לשחרור והתחלתי אט אט להרגע.

הלחצים בחזה פסקו. הבכי פסק. נרדמתי עייפה מהמאמץ ומרפיון חושים.

ומדוע אני מספרת על זה?

לאחרונה הנני שומעת ממטופלי ומחברותי שהן נמצאות בהתקף חרדה. ואינן יודעות מה לעשות עם זה. חלקם נמצא בשלב סיום המחזור ושינויים הורמונליים.

חלקם נמצאות במתח תמידי. ואני מדברת על נשים כי אליהם נחשפתי. אולם כולם חשות את המתח הנוראי שיוצר בהם תעוקת חזה.

נכון. צריך להיבדק אצל הרופא כדי שישלול שתעוקת החזה אינה אירוע לבבי. אולם אני קיבלתי את הבנותי מההתקף החרדה הפרטי שלי.

ומה הבנתי?

התקופה שבה קיבלתי את התקף החרדה הייתה תקופה קשה מאוד עבורי.

בנוסף לבניה ולשיפוצים בני הבכור טייל בדרום אמריקה והגעגועים אליו היו עזים.

חשתי חלשה מבחינה רגשית, פיסית ומנטלית.

במצב זה נוצר בחיי לחץ מטורף שהיה מונח על הנשמה על הגוף והנפש. וחופשה אחת קצרה שהייתה אמורה ליצור בי שלווה. הוציאה אותי משלוותי והכניסה אותי לסטראס.

ומדוע זה כך:

הגוף שנטען על ידי שתי מערכות בגוף. מערכת סימפטטית ומערכת פארה סמפטטית. שאומרת לנו כך:

כאשר נמצאים במצב של פחד, בריחה, חרדה. הגוף אוגר את כל הכוחות כדי להתמודד. מכיוון שזהו השלב שבו האדם נלחם על השרדות. זאת למעשה המערכת הסימפטטית.

אולם רגע אחד כאשר אין צורך בהישרדות. שהגוף נפש נשמה חשים שהם נכנסים לתחושה של שקט ושלוה. זאת למעשה המערכת הפארה סימפטטית ומכאן ההתנגשות.

השקט של אחרי. הגוף, נפש, נשמה אינו יודע לקרוא את השקט. הוא עדיין ממשיך לחיות בהישרדות.

לכן לא פעם הננו שומעים מהסביבה שהכל טוב והכל הסתדר. והם אינם מבינים מדוע מגיעים הדברים ה"רעים"?

הרגע, השניה, שבו מתחלפת תחושת ההישרדות בתחושה של השלווה. הוא רגע הבלבול.

וכך למעשה "נפתחת דלת" לתופעות החרדה הללו.

חרדות ופחדים נמצאים בבסיס הקיומי של כל אדם. אולם אציין שכאשר הם מגיעים, מצאתי דרך עבורי כיצד להתגבר עליהם. ולא להעצים אותם.

הכוונה לתת להם לחיות בשלום ובשלווה בתוכי. מתוך הבנות גבוהות בלבד.

הרגע הראשוני שבו מגיע התקף החרדה. תקפיאו את התחושה כמו במטריקס. הביטו על ההתקף לא מתוך הרגש אלה מתוך היגיון בלבד. הקשיבו לו. זה עניין של שניות. אולם הם החשובות ביותר.

נסו להבין מדוע התקף החרדה הגיע? בדרך כלל הוא מגיע מפחד. מעומס רגשי, מחוסר התמודדות. הוא מגיע כאשר האדם נמצא ברגש נמוך. וחש חלש. התקף החרדה הוא למעשה תוצר של פחדים, ושל מתחים מתמשכים שיוצרים קובץ של מכנה משותף שמגיע מתוך קושי. וכאשר מתגברים מתוך הקושי. משם אמורה להיות צמיחה.

אמורה זאת המילה מכיוון שצריך להתמודד. ולא כל אחד מוכן להתמודד.

אולם כאשר מתגברים ועושים זאת ללא פחד וללא חשש יוצרים מתוך ההבנה את החוזק הנפשי. וכך מתמודדים עם הפחדים, עם המתח עם הרגש הנמוך ועם התקף החרדה.

לאט לאט כאשר מבינים את הקשיים. התקף החרדה קיים. אולם ניתן לשלוט בו. למזער אותו. את זאת נוכל לעשות שנהייה במצב של הפעלת ההיגיון ולא הרגש.

טיפול

להבין שבתהליך התקף החרדה הגוף יוצא מהאיזון ולמעשה נחלש. ולכן רק באותו הרגע. אני ממליצה על רסקיו רמדי.

הרסקיו פועל ברגע ובזמן אמת. לא לקחת אותו סתם כטיפול של פרחי באך. לזה יש תמציות אחרות. לטפטף 4 טיפות מתחת ללשון. ולהמתין מספר דקות. ולקחת שוב בפרקי זמן קצרים.

עד שהגוף חש איזון ורוגע. אפשר לטפטף בכוס מים ולשתות בלגימות קטנות. זה משפיע. אפילו טוב יותר.

ובזמן אמת, הרסקיו אכן פועל מהר. הוא משקיט את כל המערכות בגוף וגורם להם שיחזרו לקו האמצע שלהם.

בנוסף המלצתי היא:

כאשר נמצאים בזמן חולשה נפשית גופנית. הקשיבו לגופכם. כאשר אתם חשים שינוי קל. חזקו אותו במנוחה. בויטמינים. ואז התקף החרדה לא יהיה קשה כל כך עבורכם. ויטמין C ששומר על המערכת החיסונית. קומפלקס ויטמיני B שעובדים על הרוגע. ניתן גם לקחת אלספא מוד.

התחברות לאור

הדבר הנכון והחשוב ביותר הוא להתחבר חזרה אל האור.

מכיוון שכאשר הנשמה נחלשת היא מתרחקת מהאור ואז החושך משתלט.

רק כאשר אנו מחוברים אל האור. אנו מרגישים חזקים ויכולים להתמודד.

עבורי. זוהי הדרך הנכונה והטובה - התחברות לאור כך אני שומרת על איזון. ומלמדת את תלמידי בסדנת "שפע החיים".

ובנוסף המלצתי היא:

הפסיקו לטאטא מתחת לשטיח! תנקו את משקעי העבר, תתמודדו עם הפחדים שאגרתם במשך חייכם. זאת הדרך הנכונה להתמודד.

התקף חרדה תוקף אנשים ובייחוד נשים מעל גיל 40.

פחדים, כעסים, קשיים של התנהלות משפחתית מתאספים יחדיו ל"עיסקת חבילה". גם משם נוצר הפתח להתקף החרדה ולתחושות הקיומיות.

החיים הופכים לקלים יותר. גידול הילדים נעשה קל יותר. חלקנו חווה את תסמונת הקן המתרוקן. פתאום נוצר זמן פנוי. והתחושה שאנו כהורים חשים בדידות, ואולי בגידה ואפילו חרדת נטישה. כאילו הילדים ואפילו בני הזוג לא צריכים אותנו יותר.

הבינו זהו הרגע שבו הנכם אמורים לחשוב על עצמכם.

וזה הזמן לשחרר. כמו שנאמר בשיר "עוף גוזל חתוך את השמיים" לתת להם את העצמאות שלהם. מתוך השחרור הפנימי שלנו. מתוך הרצון שהם יגדלו כעצמאים חופשיים ומאושרים. לכן אני מציעה לטפל. לא לטאטא מתחת לשטיח.

לא להתעלם מהפחד. ולא להתעלם מהתקף החרדה הקטן. ולומר "זה כלום התגברתי" כי את המקום הזה צריך להתחיל לנקות. אחרת התחושה גוברת וגדלה.

זכרו. רק מהמקום הזה שקוראים לו התמודדות. משם תבוא הצמיחה. אמן כן יהי רצון תודה.

חיותה אפשטיין - מטפלת רב תחומית ומנחת סדנת "שפע החיים"

רפלקסולוגית בכירה, מטפלת בפרחי באך, ארומתרפיה, קינסיולוגיה ומתקשרת

hayutaep@gmail.com 0522-802867 www.hayutaep.com

* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=89968