המשך מכאן: אושר. האם אושר היא תכונה מולדת ? האם יש לך את ה DNA של האושר ? חלק 2.
אלא מה? שהילד מבחינתו מעולם לא העלה על דעתו שמגיע לו משהו. הילד מעצמו מעולם לא חשב לצעוק על מישהו שלא נותן לו משהו. הילד מעצמו מעולם לא עלה על דעתו לפגוע במישהו ולריב עם מישהו גם אם פגעו בו. בברירת המחדל של האדם, הוא לא פוגע באחרים, אלא למטרת הגנה בלבד כידוע (ראה בעלי חיים). בברירת המחדל האדם לא נולד נקמן, האדם לא נולד כעסן, האדם לא חושב שבכלל מגיע לו משהו. כי באמת האדם נולד ללא כלום.
אבל בטעות מרגילים את הילד לחשוב, שהוא נמצא במרכז החיים. שכל מה שהוא רוצה מגיע לו כי הוא קטן. בטעות גורמים לילד לחשוב שהוא "אדם חשוב". כולם רוקדים לידו, משחקים איתו כל הזמן כדי להעסיק את עצמם בעיקר, מפנקים את הילד, מוותרים לו, סולחים לו, גם בדברים שבהם אפשר להעיר לו. וכך בטעות משבשים את דעתו של הילד. בצורות מצורות שונות כנ"ל, הן בצורה סמויה כפי שהתבאר כרגע, והן בצורה גלויה, שהיא בעצם הדוגמא האישית של ההורה לילד. ואז מה קורה?
ואז הילד בטעות חושב שמגיע לו הכל. הוא מתחיל לכעוס. לריב עם סביבתו. להרגיש לחוץ. הילד לא מעריך את מה שנותנים לו, כי נותנים לו ומשדרים לו בצורה סמויה שהכל מגיע לו. הילד לא חושב להכיר תודה על מה שיש לו, כי משדרים לו שכאילו מישהו חייב לו משהו. (זה שהורה חייב לגדל את ילדו, זה לא אומר שמהצד של הילד חייבים לו משהו). הילד רגיל לקבל בלי לתת. הוא רגיל ש"מחזרים" אחריו ועושים את כל מה שהוא רוצה. וכמובן שהמטרה היא טובה, אך המעשים אינם רצויים.
נוסיף לכל זה את צורת החיים החברתית, את המירוץ, המרדף, חוסר האושר, הפרסומות שמספרות לך מה אין לך, התקשורת שמספרת לאדם כמה רע בעולם וכמה החיים קשים.
נוסיף לכל זה את כל הדוגמא האישית שהילד מקבל מסביבתו, חבריו, הוריו, מוריו, מפורסמים, אלילים כאלו ואחרים. בקיצור ג'ונגל שלם, שגורם לאדם לאבד את שמחת החיים שאיתה הוא נולד.
ומהי התוצאה? התוצאה היא אדם לא מאושר, אדם כעסן, אדם מוטרד, אדם מסכן. האדם גדל וגדל ובכל יום הוא פחות מאושר ויותר לחוץ מאשר ביום הקודם. ולמה?
בגלל דפוסי החשיבה המשובשים שהושרשו באדם עצמו מקטנותו כנ"ל, דפוסים שבינם לבין שכל אמיתי ואושר, אין כמובן שום קשר.
ואז? ואז האדם מתבגר, מחפש את עצמו ושואל את עצמו, מה עובר עלי, מדוע אני לא מאושר וכולי? מדוע אני לא שמח במה שיש לי? מדוע אני לא מעריך כמעט בכלל את מה שכן יש לי? מדוע כל הזמן חסר לי? מדוע אני מוטרד ממה שהיה אתמול, למרות שהוא לא קיים? להיכן נעלם הביטחון העצמי שהיא לי פעם? למה אני מוטרד מבעיות שעוד לא קרו ולא בטוח בכלל שיקרו (מוטרד מהעתיד) ? מדוע אינני מאושר?
מדוע אני כ"כ לחוץ מכלום? מדוע אני חי כמו רובוט בלי לחשוב? מדוע אין לי זמן לעצמי? מהי בכלל התכלית שלשמה אני מתאמץ כ"כ קשה? האם מתי שהוא אני אהיה מאושר? להיכן המירוץ מוביל? האם אני באמת חי את החיים שלי, או שאולי אני חי את החיים של אנשים אחרים. עד כדי כך האדם מיואש, עד שהוא שואל את עצמו, האם בכלל אני מסוגל להיות מאושר?! האדם שכח שהוא היה מאושר החל מהרגע שהוא נולד ועד הרגע שהוא התחיל לגדול.
אז מה בעצם צריך לעשות? מהן המסקנות המעשיות מהנ"ל? תשובה: כל אדם צריך לדעת שהאושר הוא חלק ממנו ושהוא אישית נולד מאושר, עם כל התכונות הטובות של האושר. לאורך הדרך האושר נעלם, אבל כשם שהוא נעלם, כך אפשר להחזיר אותו. ואיך? על ידי זה שהאדם לוקח אחריות על החיים שלו, ומתחיל לחשוב בצורה עצמאית (בלתי תלויה חברתית) על החיים, ולא לפי מה שהוא רגיל או מה שאחרים רגילים לחשוב.
תשכח את כל מה שלימדו אותך. תשכח את כל מה שקרה לך עד לפני שניה. תשכח את הכל תפתח דף חדש (גם 100 פעם ביום) ותחשוב בדעתך כאילו הרגע הזה נולדת וכאילו אתה יחידי בעולם. בדיוק כפי שילד קטן שנולד מרגיש. עכשיו לפי ההיגיון האישי שלך תעשה את סדר העדיפויות שלך בחיים, מה לדעתך טוב ולך ומה רע לך.
זה שעד הרגע הזה היית רגיל לחשוב בצורה כלשהי, וגם זה שכל חכמי החכמים (הלא מאושרים!) וגם אלו שלא, חושבים בצורה כלשהי, זה לא הופך את זה לנכון יותר או פחות. תעשה את החישוב של מה טוב לך, מה אתה רוצה מעצמך. ותחייה את החיים שלך בקצב האישי שלך וכפי מה שנראה לך שהכי טוב עבורך. אם לדעתך לא צריך למהר לשום מקום, אל תמהר. אם הבנת שלא צריך לכעוס, אל תכעס. אם קלטת שאין טעם בלריב על שום דבר, אז אל תריב על שום דבר. אם קלטת שבסוף הגוף מת, אז תתחיל לחיות באמת.
נכון, זה לא קל. בפרט לא מי שכבר רגיל המון זמן לחשוב בצורה משובשת. רגשות גם לא משנים ביום אחד. אבל זה אפשרי לחלוטין לחיות טוב יותר, על ידי ישוב הדעת, חשבון נפש, מודעות אישית וכולי. אין דבר חשוב יותר מאשר להיות מאושר. כולם כל הזמן מחפשים את האושר. באפשרותך למצוא את מה שכולם מחפשים ממש עכשיו. זה לא נמצא רחוק ממך, אלא ממש בהישג ידך. לא צריך לחכות למחר בבוקר, אפשר להתחיל עכשיו, ממש עכשיו.
המשך כאן: אושר. האם אושר היא תכונה מולדת ? האם יש לך את ה DNA של האושר ? חלק 4.
אלא מה? שהילד מבחינתו מעולם לא העלה על דעתו שמגיע לו משהו. הילד מעצמו מעולם לא חשב לצעוק על מישהו שלא נותן לו משהו. הילד מעצמו מעולם לא עלה על דעתו לפגוע במישהו ולריב עם מישהו גם אם פגעו בו. בברירת המחדל של האדם, הוא לא פוגע באחרים, אלא למטרת הגנה בלבד כידוע (ראה בעלי חיים). בברירת המחדל האדם לא נולד נקמן, האדם לא נולד כעסן, האדם לא חושב שבכלל מגיע לו משהו. כי באמת האדם נולד ללא כלום.
אבל בטעות מרגילים את הילד לחשוב, שהוא נמצא במרכז החיים. שכל מה שהוא רוצה מגיע לו כי הוא קטן. בטעות גורמים לילד לחשוב שהוא "אדם חשוב". כולם רוקדים לידו, משחקים איתו כל הזמן כדי להעסיק את עצמם בעיקר, מפנקים את הילד, מוותרים לו, סולחים לו, גם בדברים שבהם אפשר להעיר לו. וכך בטעות משבשים את דעתו של הילד. בצורות מצורות שונות כנ"ל, הן בצורה סמויה כפי שהתבאר כרגע, והן בצורה גלויה, שהיא בעצם הדוגמא האישית של ההורה לילד. ואז מה קורה?
ואז הילד בטעות חושב שמגיע לו הכל. הוא מתחיל לכעוס. לריב עם סביבתו. להרגיש לחוץ. הילד לא מעריך את מה שנותנים לו, כי נותנים לו ומשדרים לו בצורה סמויה שהכל מגיע לו. הילד לא חושב להכיר תודה על מה שיש לו, כי משדרים לו שכאילו מישהו חייב לו משהו. (זה שהורה חייב לגדל את ילדו, זה לא אומר שמהצד של הילד חייבים לו משהו). הילד רגיל לקבל בלי לתת. הוא רגיל ש"מחזרים" אחריו ועושים את כל מה שהוא רוצה. וכמובן שהמטרה היא טובה, אך המעשים אינם רצויים.
נוסיף לכל זה את צורת החיים החברתית, את המירוץ, המרדף, חוסר האושר, הפרסומות שמספרות לך מה אין לך, התקשורת שמספרת לאדם כמה רע בעולם וכמה החיים קשים.
נוסיף לכל זה את כל הדוגמא האישית שהילד מקבל מסביבתו, חבריו, הוריו, מוריו, מפורסמים, אלילים כאלו ואחרים. בקיצור ג'ונגל שלם, שגורם לאדם לאבד את שמחת החיים שאיתה הוא נולד.
ומהי התוצאה? התוצאה היא אדם לא מאושר, אדם כעסן, אדם מוטרד, אדם מסכן. האדם גדל וגדל ובכל יום הוא פחות מאושר ויותר לחוץ מאשר ביום הקודם. ולמה?
בגלל דפוסי החשיבה המשובשים שהושרשו באדם עצמו מקטנותו כנ"ל, דפוסים שבינם לבין שכל אמיתי ואושר, אין כמובן שום קשר.
ואז? ואז האדם מתבגר, מחפש את עצמו ושואל את עצמו, מה עובר עלי, מדוע אני לא מאושר וכולי? מדוע אני לא שמח במה שיש לי? מדוע אני לא מעריך כמעט בכלל את מה שכן יש לי? מדוע כל הזמן חסר לי? מדוע אני מוטרד ממה שהיה אתמול, למרות שהוא לא קיים? להיכן נעלם הביטחון העצמי שהיא לי פעם? למה אני מוטרד מבעיות שעוד לא קרו ולא בטוח בכלל שיקרו (מוטרד מהעתיד) ? מדוע אינני מאושר?
מדוע אני כ"כ לחוץ מכלום? מדוע אני חי כמו רובוט בלי לחשוב? מדוע אין לי זמן לעצמי? מהי בכלל התכלית שלשמה אני מתאמץ כ"כ קשה? האם מתי שהוא אני אהיה מאושר? להיכן המירוץ מוביל? האם אני באמת חי את החיים שלי, או שאולי אני חי את החיים של אנשים אחרים. עד כדי כך האדם מיואש, עד שהוא שואל את עצמו, האם בכלל אני מסוגל להיות מאושר?! האדם שכח שהוא היה מאושר החל מהרגע שהוא נולד ועד הרגע שהוא התחיל לגדול.
אז מה בעצם צריך לעשות? מהן המסקנות המעשיות מהנ"ל? תשובה: כל אדם צריך לדעת שהאושר הוא חלק ממנו ושהוא אישית נולד מאושר, עם כל התכונות הטובות של האושר. לאורך הדרך האושר נעלם, אבל כשם שהוא נעלם, כך אפשר להחזיר אותו. ואיך? על ידי זה שהאדם לוקח אחריות על החיים שלו, ומתחיל לחשוב בצורה עצמאית (בלתי תלויה חברתית) על החיים, ולא לפי מה שהוא רגיל או מה שאחרים רגילים לחשוב.
תשכח את כל מה שלימדו אותך. תשכח את כל מה שקרה לך עד לפני שניה. תשכח את הכל תפתח דף חדש (גם 100 פעם ביום) ותחשוב בדעתך כאילו הרגע הזה נולדת וכאילו אתה יחידי בעולם. בדיוק כפי שילד קטן שנולד מרגיש. עכשיו לפי ההיגיון האישי שלך תעשה את סדר העדיפויות שלך בחיים, מה לדעתך טוב ולך ומה רע לך.
זה שעד הרגע הזה היית רגיל לחשוב בצורה כלשהי, וגם זה שכל חכמי החכמים (הלא מאושרים!) וגם אלו שלא, חושבים בצורה כלשהי, זה לא הופך את זה לנכון יותר או פחות. תעשה את החישוב של מה טוב לך, מה אתה רוצה מעצמך. ותחייה את החיים שלך בקצב האישי שלך וכפי מה שנראה לך שהכי טוב עבורך. אם לדעתך לא צריך למהר לשום מקום, אל תמהר. אם הבנת שלא צריך לכעוס, אל תכעס. אם קלטת שאין טעם בלריב על שום דבר, אז אל תריב על שום דבר. אם קלטת שבסוף הגוף מת, אז תתחיל לחיות באמת.
נכון, זה לא קל. בפרט לא מי שכבר רגיל המון זמן לחשוב בצורה משובשת. רגשות גם לא משנים ביום אחד. אבל זה אפשרי לחלוטין לחיות טוב יותר, על ידי ישוב הדעת, חשבון נפש, מודעות אישית וכולי. אין דבר חשוב יותר מאשר להיות מאושר. כולם כל הזמן מחפשים את האושר. באפשרותך למצוא את מה שכולם מחפשים ממש עכשיו. זה לא נמצא רחוק ממך, אלא ממש בהישג ידך. לא צריך לחכות למחר בבוקר, אפשר להתחיל עכשיו, ממש עכשיו.
המשך כאן: אושר. האם אושר היא תכונה מולדת ? האם יש לך את ה DNA של האושר ? חלק 4.
050-3331-331