* הארה רוחנית - איך לצאת מן הדעת בפחות משעה? מדריך להארה - חלק 5.
3. האגו יאמר לך שהחיים שלך מאוד בעייתיים כרגע.
איזה בעיות יש לך בחיים עכשיו? בחר שתיים מהחביבות עליך.
ייתכן בהחלט שבזמן ששקלת את האפשרויות שלך, נתקעה לך חנית בירך. במקרה כזה, אם הצלחת לרשום את החנית בין שתי הבעיות שלך, אני מסיר בפניך את הכובע. זאת באמת בעייה עכשוית.
אבל סביר מאוד שהבחירה השנייה שלך אינה בעיה באמת ברגע זה. כאן אני צריך להיזהר, כי בטח בחרת משהו חשוב שמטריד אותך, ואני לא רוצה שישמע כאילו אני מזלזל בערכה. הבחירה שלך היא ללא ספק דאגה לגיטימית... אבל האם זו באמת בעיה ממש עכשיו? סביר להניח שלא, אם אתה מסוגל לשבת כאן ולקרוא את זה.
הסיבה שחשוב להבהיר נקודה זו היא מכיוון שהגוף שלך, בניגוד לשכל, לא יכול להבדיל בין בעיה אמיתית עכשווית לבין בעיה דמיונית שעלולה להתרחש או שלא להתרחש בעתיד. לדוגמה, אם אתה שוכב במיטה בלילה אכול פחדים פן יטרוף אותך בעתיד כריש, תגובות הגוף יהיו מאוד דומות למצב בו אתה נמצא בכלוב עלוב מתחת למים במקום בו איום שכזה באמת קיים. במקרה האחרון, התגובות הללו יכולות להציל חיים, במקרה הקודם, הן לא עושות הרבה יותר מאשר להפריע לתפקוד הנורמאלי של כל מערכות הגוף.
אז, קח את הבעיה שבחרת ושאל את עצמך האם היא באמת טומנת בתוכה סכנה מיידית עבורך בכל צורה שהיא. אם כן, הנח את הספר ותפוס את דוחה - הכרישים. אחרת, שים לב איך האגו שיטה בך לחשוב באופן כפייתי על העתיד במקום לחוות את השלווה היחסית שקיימת עכשיו, ברגע הזה.
שאלה: אבל החרדה שלי משרתת מטרה! בכך שאני דואג, אני נזכר כרגע שיש בעיות שעדיין לא טיפלתי בהן. הדבר מועיל לי. האם אתה מציע שאשב כאן ואתענג בשמש בזמן שבעיות החיים שלי עוברות בסך ללא התייחסות?
תשובה: זוהי שאלה רווחת שרוב האנשים שואלים בנקודה מסוימת. אני מפציר בך להתבונן בנכונות של התגובה הבאה במסגרת ההתנסויות שלך בחיים:
השאלה כוללת מספר הנחות. היא מניחה ששכל חרד מייצר פתרונות, ששכל שלוו הוא ריק, ושאדם עם שכל שלוו צפוי לשבת ללא פעולה. מה שתגלה הוא ששכל חרד מכיל פתרונות חבויים בערימת שחת של מחשבות חרדה מתחרות, בעוד ששכל שלוו מסיר את הערימה. מה שתמצא מתוך הניסיון (ולא מתוך קריאה של מה שכתוב פה) הוא שמחשבות ופעולות פרודוקטיביות מתרחשות במיומנות מדהימה כאשר המודעות שלך אינה נסחפת למחשבות רגשיות כפייתיות. תצטרך אולי להתרגל להיראות חכם, בעל תובנה, ופרודוקטיבי לאחרים, כשבמציאות אתה בסך הכל רואה ומגיב לרגע הנוכחי תוך בהירות.
שים לב, אם השגת אי פעם דרגה גבוהה של מיומנות בכל סוג של מלאכה, יתכן וחווית את התופעה הזו מבלי ששום מחשבה הייתה נחוצה. במצב של מודעות עכשווית, הפעולות פשוט מתרחשות, ואיכות של העבודה עולה על מה שהיתה אילו היית צריך לדאוג אם אתה עושה זאת כמו שצריך.
לסיום, כשאתה אומר 'החרדות שלי משרתות מטרה', אתה צודק. כשאתה חרד, זוהי תזכורת שהשכל משך אותך החוצה מהרגע הנוכחי. בלי התזכורת הזו, אולי היית שוכח שיש לך בחירה.
4. האגו יאמר לך שאתה טוב ומיוחד.
האגו מאוד, מאוד חכם. מי לא רוצה להיות טוב ומיוחד? רוב האנשים יכולים להבחין בבעיות שנובעות מהחסרונות שלהם.
אבל אנשים כמעט אף פעם לא מודעים לבעיות המתמידות שהם גורמים לעצמם ולאחרים עקב התכונות הטובות שלהם. אתה אולי אדם מאוד דייקני ומתחשב בזמנם של אחרים. אתה לא נוהג לאחר, ואם מסיבה בלתי נמנעת כלשהי אתה עומד לאחר, תעשה כל מאמץ כדי להודיע לאנשים מראש. אם לא תצליח להשיג אותם, תתנצל בכנות כשתגיע ותפצה אותם בצורה כלשהי אחר כך מבלי שהם יצטרכו לבקש. זה גדול! איזה תכונה נפלאה!
ובכן, אם אתה אדם שכזה, סביר שאנשים משבחים אותך על כך. ועבור כמעט כל אגו, זוהי הזדמנות בלתי ניתנת לסירוב לביסוס זהות. "אתה טוב ומיוחד מכיוון שאתה דייקני ומתחשב בזמנם של אחרים, " אומר לך האגו. זה מצב שבו כולם זוכים, לא רק כי זה נותן הרגשה טובה, אלא גם בגלל שזה משפר את חייהם של אחרים. נכון?
ובכן, יש לזה צד נסתר. כל פעולה שמשקפת תכונת אופי זו, היא וכשלעצמה, דבר די טוב לכל הצדדים המעורבים. אך המחשבה "אתה טוב ומיוחד" יכולה להתקיים רק אם שכלך מסוגל למצוא ניגוד אצל מישהו אחר. אם כולם היו בעלי התכונות הללו, כבר לא היית טוב ומיוחד, לפחות לא בדרך זו. מבלי שתדע את זה באופן מודע, האגו יחפש את המנוגד לו בכל מקום שתלך. הוא אוהב כשמכניסים אותו לאי - נחת, או לצפות באחרים נכנסים לאי - נחת, בגלל אנשים שאינם מתחשבים כמוך. זה הרגשה מצויינת להיות מוצלח ומיוחד!
למה לעצור בהרגשה שעשו לך עוול (ובו זמנית מבלי דעת, לשמוח)? ספר לכולם כמה האדם הזה היה חסר התחשבות! הפץ את החדשות! או, לחילופין, התבונן בשכל שלך אומר לעצמו שוב ושוב כמה האדם האחר הוא רע, או כמה רעה סיטואציה אחרת.
טוב, הדוגמה הבאה: אקח כאן הימור ואניח שאת לא דוגמנית - על. תארי לעצמך שאת שומעת שתי דוגמניות - על מבקרות אותך על שהמראה שלך הוא ממוצע להחריד. תוכלי כנראה להבחין די מהר בשטחיות של זהות - האגו - מבוססת - היופי של שכלן. אולי תתפתי לקרוא לכמה חברות ממוצעות - מראה כדי לצחוק על השטחיות הבלתי תאומן שלהן (של הדוגמניות).
אתה רואה לאן זה הולך? לא לשפוט אחרים על בסיס המראה שלהם הוא ללא ספק תכונה טובה. כשלעצמה, כל פעם שאתה מיישם תכונה זו, אתה הופך את העולם למקום טוב יותר. אך כאשר האגו שלך אומר, "אתה טוב ומיוחד מכיוון שאתה לא שופט אנשים על בסיס המראה שלהם, " אתה מחפש באופן לא מודע את הניגוד לך. אתה וחבריך מנפחים את האגו שלכם בכך שאתם מצביעים על אנשים שמנפחים את שלהם. עם שינוי קל בפרטים, אתה הופך להיות הדבר שאתה מבקר.
דוגמה אחרונה: אז עכשיו הפכת לאיש מואר [ומוער], מפיץ אהבה ושמחה וחיות מבלונים בכל אשר תלך. אתה עושה באופן קבוע פעולות של התחשבות וחמלה, אבל אינך מחפש את הזהות שלך בפעולות הללו. כשאחרים נראים חסרי - התחשבות, אתה קולט שהמודעות שלהם לכודה באגו שלהם, והם אינם יודעים מה הם עושים. "בני תמותה לא מוארים, מסכנים", אתה אומר לחבריך המוארים. "אני מקווה שיום אחד הם יראו את האור, כפי שאנחנו רואים. "
האגו מאוד, מאוד מתוחכם.
5. האגו יעביר הילוכים מבלי שתדע את זה.
אולי בהתחלה שכלך הרגיש לא בנוח עם הרעיונות בספר הזה. יתכן ובמקום מסוים לאורך הדרך התחלת ליהנות מהתהליך, וכעת אתה מרגיש כאילו הסרת קורי עכביש מעל אמיתות ישנות שתמיד ידעת.
זהו דבר יפהפה, אך לרוב אחריו מגיעה מכשלה נפוצה:
כל זהות מושגית שאתה יוצר סביב "היותך מישהו ש'מבין את זה' בניגוד לאנשים פחותים שלא" זה פשוט האגו, כעת בבגדי נשף חדשים.
לאחר מכן, אתה הופך למישהו שעלה דרגה מעל אלו ש - 'מבינים את זה, אך מזדהים עם זה שהם מבינים את זה' והופך להיות דוגמה נעלה יותר של גדלות רוחנית.
ולתוך מחילת הארנב אתה יורד...
6. האגו שלך יאמר לך שאתה צודק לחלוטין.
הדבר דומה מאוד לצורך בלהרגיש טוב ומיוחד, אך הוא דורש התייחסות מיוחדת.
תחזיק משהו - האגו שלך עלול להגיב קשה לפסקה הבאה:
בכל פעם שאתה מרגיש תסכול, כעס, עצבים, רוגז, או עליונות מוסרית כלפי אדם אחר או סיטואציה כלשהי, ההרגשה נובעת לגמרי מהזדהות האגו שלך עם צד אחד בסיפור. לא רלוונטי אם נקודת המבט שלך נכונה או אם האדם האחר באמת עשה משהו ממש נוראי. אוסף התחושות האישיות שמתרחשות בתוכך, שמתפרשות אחר כך על ידי השכל כהרגשות שגורמות לך להרגיש רע, נובעות אך ורק מהצורך של האגו שלך להרגיש צודק.
"איך ייתכן שזה נכון?!? " הרגע ראיתי את השכן שלי משגר גור חתולה מתוך תותח! אני מזועזע וזועם על כך! אתה לא יכול לומר לי שהזעם שלי לא מוצדק! "
ובכן, גם אני הייתי מזועזע וזועם, מכיוון שגם האגו שלי מזדהה עם האדם שלא משגר גורי חתולים מתותחים. אבל, באופן תיאורטי, אדם יכול להגיב לפעולות של השכן שלך באדישות או אפילו באישור.
ישנם שני אירועים נפרדים שמתרחשים בשכלך כשאתה מאמין שאתה צודק. הראשון הוא הערכה פשוטה של העובדות. אתה רואה שחוסר צדק או טעות עובדתית קרתה למישהו אחר, או שסיטואציה איננה הוגנת. החלק הזה ניטראלי מבחינה רגשית, ואתה לא לוקח את זה אישית. החלק השני הוא ההצמדות הרגשית של האגו שלך לנקודת מבט זו... זו הרגשה טובה להיות צודק, אפילו אם הסיטואציה הכוללת עושה אותך אומלל. האגו שלך רוצה לקחת את זה באופן אישי. כאשר השכל שלך נצמד לרכיב זה, חלק ממך כבר לא רוצה לפתור את הבעיות באופן מלא, כי זה ימנע ממך את ההרגשה הטובה שמגיעה מהיותך צודק. רובנו מכורים מדי לרגשות הללו מכדי שנוותר עליהם לחלוטין. עם זאת, אם תוכל להיות מודע באופן עקבי לתופעה הזו בזמן התרחשותה, האגו שלך יאבד בהדרגה את יכולתו להפריע לך לפתור בעיות בצורה מיומנת.
זה אתגר אמיתי. הדבר דורש לא רק את כנות עצמית, אלא גם את נכונותך לוותר על דרך בדוקה (אם כי דִּיסְפוּנְקְצְיוֹנָלִית) להרגיש טוב. זה שווה את המחיר. חשיבה תגובתית, כעסנית וכפייתית יכולה לפעול ללא הבחנה במשך שעות וימים (או שנים) אם אינך מודע עד כמה מוחלטת הפכה מודעותך להיות שקועה בהפעילות השכלית שלך.
לחוות תגובות רגשיות זה חלק מהחיים. איבוד היכולת לעורר מחדש מודעות של הרגע הנוכחי היא מקור שכיח לסבל מתמשך עבורך ועבור כל מי שסביבך והוא בר מניעה. עליך רק להיות מודע למה שמתרחש בתוך שכלך.
7. "מה הפואנטה? "
השכל / אגו שלך שואל באופן קבוע את השאלה הזו בצורה זו או אחרת. איך זה יהיה לי שימושי בעתיד? אלו השלכות יהיה לזה על החיים שלי? האם המושגים החדשים הללו יעזרו לי לפתור את הבעיות הנוכחיות שבחיים שלי? מנקודת המבט מונחית - הזמן של השכל, אלו הן שאלות הגיוניות, פרקטיות, ומאוד נכון לשאול אותן.
למרבה המזל, מסתבר כי יש סיבות מאוד מעשיות, מבוססות - עתיד לטיפוח האומנות של מודעות רגע ההווה. כל מי שחי באופן קבוע במצב זה יגיד לך שפתרונות לא צפויים מתחילים להופיע בחיים שלך ברגע שבו מד - המודעות עולה לנקודה כלשהי מעל לאפס. אתה לא חייב להיות במצב הזה כל הזמן... אפילו מספר פעמים ביום מחוללות הבדל עצום.
האגו יגיע אז אולי למסקנה שאתה צריך עוד זמן לתרגל ולשפר את המצב של 'מודעות חסרת - מחשבה'.
8. "אתה צריך זמן לתרגל ולשפר את המצב של 'מודעות חסרת - מחשבה'. "
זהו אולי הטריק הכי משכנע מכולם.
בהיותך מודע לתחושות של הרגע הנוכחי... דברים שאתה רואה, שומע, מריח, טועם, מרגיש, או חווה בפנים באמצעות תפיסות שאינן מחשבתיות, הם תמיד פשוטים ומציעים לך חוויה טהורה של העולם בתוכך ומסביבך.
בנוסף, (ופשוט תצטרך לסמוך על המילה של מישהו חיצוני עד שתחווה את זה בעצמך באופן קבוע), היותך מודע לחלוטין לרגע ההווה הופכת אותך מפסיק פגום וזעיר של האנושות לערוץ של יצירתיות ואיכות. אתה נשאר פסיק פגום וזעיר של האנושות, אך משהו מדהים מתחיל להתרחש 'דרכך'. אתה הופך לנגן הדיסקים הפגום שמנגן את השיר המושלם.
במצב זה אתה במלוא העֵרוּת, במלוא הדריכות, ובמלוא החיוּת. העלות שלא נתונה למשא ומתן של החוויה הזו היא השהיה זמנית של השכל החושב. כתוצאה מכך אתה משיל כל תחושה של הזדהות, כל תחושה של עצמיות. האם האגו שלך עדיין אומר לך לפחד מכך? הפחד מתנדף כשאתה מבין שאתה תמיד יכול לחזור לזהות המוכרת שלך מתי שרק תרצה. לא תאבד את הגישה לשכל, בדיוק כפי שלא איבדת את הגישה לפמוט כשראית את הפנים (ולהפך). אם כן, הכותרת של הספר היא מטעה... אתה לא באמת מאבד את השכל. אתה פשוט לומד שיש לו מתג "הפעלה / כיבוי", ואתה שולט בו. לתת לעצמך אפשרות לכבות את המתג ללא פחד הוא ההתעוררות שלך. הוא ההארה שלך.
"אני רוצה להתנסות בזה בעצמי! " אומר האגו של הקורא. מהמילה 'רוצה' משתמע מצב עתידי, שקיים אך ורק בעזרת הכישרונות של השכל שלך. המתג עדיין דולק.
"אני מנסה להיות ער לרגע הנוכחי. האם אני כבר מואר? " שואל האגו של הקורא. המילה "מנסה" מרמזת על מצב עתידי, שקיים אך ורק בעזרת הכישרונות של השכל שלך. המתג עדיין דולק.
"אני עצלן מדי או דעתי מוסחת בקלות מכדי שאוכל להצליח בזה. אולי בשבוע הבא אהיה יותר נחוש להיות מודע לרגע ההווה". זה לא עובד ככה.
הדרך היחידה שבה זה עובד היא להיות במצב הזה עכשיו. הכנע למציאות של הרגע הזה. אתה צריך לקבל את הפגמים שלך, את הפגמים לכאורה של כל השאר, את המצב המטורף של העולם ואת כל שאר הדברים בדיוק כפי שהם ממש עכשיו. אינך משלים עם כך שהמצב הנוכחי יהיה קביל בעתיד, אבל אין לך ברירה אלא לאפשר לרגע הזה, ורק לרגע הזה, להיות בדיוק כפי שהוא, עכשיו.
"אני לא יכול לעשות את זה! דברים נוראים ביותר מתרחשים בעולם, וגם לי קרו כמה דברים מאוד לא הוגנים. אני לא מתכוון לקבל אותם! "
עם הזמן התקפי הזעם של האגו שלך ישככו.
לא משנה כמה פעמים אתה חושב שנכשלת במשימה של להיות מודע לחלוטין ובקבלה של הרגע הנוכחי, שום דבר לא אבוד. ושוב זה עכשיו, ויש לך אינסוף הזדמנויות לעשות את זה נכון. אינך יכול להיכשל, אך כן תוכל לחוש סבל לאורך הדרך אם לא תקבל את הרגע הזה כפי שהוא. למעשה, לא לקבל את הרגע הנוכחי בכל צורה שהוא קורה הוא בסופו של דבר, הגורם היחידי שמנע ממך למצוא את השלווה שחיפשת.
כל הדברים שחשובים לאגו שלך בעולם הזה - כל הנכסים, השגים, מערכות יחסים, דעות, ואיכויות שגורמות לך להרגיש טוב ומיוחד - כולם יבואו ויחלפו. באף אחד מהם אין מה שיכול למלא את הרגשות העמוקים של חוסר השלמות שלך לאורך זמן. הדרך היחידה להרגיש שלם היא ליהנות מהפלא החולף של הדברים בחייך תוך שאתה נשאר מודע לחצי האחר של ההכרה... החצי שחושף את עצמו רק כאשר השכל דומם. בבא העת, כאשר כל האנשים והדברים שחשובים לך יתחילו לדהות (כפי שקורה לכל הדברים בסוף, כולל הבריאות שלך והצורה הפיזית), המצב הנצחי של מודעות לא - מחשבתית נשאר ללא פגע, ללא שינוי, נגיש מיידית, וחופשי מתשלום.
בדיוק כמו הספר הגנוב הזה.
קריאה נוספת
מה? השכל שלך רוצה ללמוד עוד בעתיד? אני ממליץ על הדברים והספרים של Eckhart Tolle
(The Power of Now, A New Earth, and others).
3. האגו יאמר לך שהחיים שלך מאוד בעייתיים כרגע.
איזה בעיות יש לך בחיים עכשיו? בחר שתיים מהחביבות עליך.
ייתכן בהחלט שבזמן ששקלת את האפשרויות שלך, נתקעה לך חנית בירך. במקרה כזה, אם הצלחת לרשום את החנית בין שתי הבעיות שלך, אני מסיר בפניך את הכובע. זאת באמת בעייה עכשוית.
אבל סביר מאוד שהבחירה השנייה שלך אינה בעיה באמת ברגע זה. כאן אני צריך להיזהר, כי בטח בחרת משהו חשוב שמטריד אותך, ואני לא רוצה שישמע כאילו אני מזלזל בערכה. הבחירה שלך היא ללא ספק דאגה לגיטימית... אבל האם זו באמת בעיה ממש עכשיו? סביר להניח שלא, אם אתה מסוגל לשבת כאן ולקרוא את זה.
הסיבה שחשוב להבהיר נקודה זו היא מכיוון שהגוף שלך, בניגוד לשכל, לא יכול להבדיל בין בעיה אמיתית עכשווית לבין בעיה דמיונית שעלולה להתרחש או שלא להתרחש בעתיד. לדוגמה, אם אתה שוכב במיטה בלילה אכול פחדים פן יטרוף אותך בעתיד כריש, תגובות הגוף יהיו מאוד דומות למצב בו אתה נמצא בכלוב עלוב מתחת למים במקום בו איום שכזה באמת קיים. במקרה האחרון, התגובות הללו יכולות להציל חיים, במקרה הקודם, הן לא עושות הרבה יותר מאשר להפריע לתפקוד הנורמאלי של כל מערכות הגוף.
אז, קח את הבעיה שבחרת ושאל את עצמך האם היא באמת טומנת בתוכה סכנה מיידית עבורך בכל צורה שהיא. אם כן, הנח את הספר ותפוס את דוחה - הכרישים. אחרת, שים לב איך האגו שיטה בך לחשוב באופן כפייתי על העתיד במקום לחוות את השלווה היחסית שקיימת עכשיו, ברגע הזה.
שאלה: אבל החרדה שלי משרתת מטרה! בכך שאני דואג, אני נזכר כרגע שיש בעיות שעדיין לא טיפלתי בהן. הדבר מועיל לי. האם אתה מציע שאשב כאן ואתענג בשמש בזמן שבעיות החיים שלי עוברות בסך ללא התייחסות?
תשובה: זוהי שאלה רווחת שרוב האנשים שואלים בנקודה מסוימת. אני מפציר בך להתבונן בנכונות של התגובה הבאה במסגרת ההתנסויות שלך בחיים:
השאלה כוללת מספר הנחות. היא מניחה ששכל חרד מייצר פתרונות, ששכל שלוו הוא ריק, ושאדם עם שכל שלוו צפוי לשבת ללא פעולה. מה שתגלה הוא ששכל חרד מכיל פתרונות חבויים בערימת שחת של מחשבות חרדה מתחרות, בעוד ששכל שלוו מסיר את הערימה. מה שתמצא מתוך הניסיון (ולא מתוך קריאה של מה שכתוב פה) הוא שמחשבות ופעולות פרודוקטיביות מתרחשות במיומנות מדהימה כאשר המודעות שלך אינה נסחפת למחשבות רגשיות כפייתיות. תצטרך אולי להתרגל להיראות חכם, בעל תובנה, ופרודוקטיבי לאחרים, כשבמציאות אתה בסך הכל רואה ומגיב לרגע הנוכחי תוך בהירות.
שים לב, אם השגת אי פעם דרגה גבוהה של מיומנות בכל סוג של מלאכה, יתכן וחווית את התופעה הזו מבלי ששום מחשבה הייתה נחוצה. במצב של מודעות עכשווית, הפעולות פשוט מתרחשות, ואיכות של העבודה עולה על מה שהיתה אילו היית צריך לדאוג אם אתה עושה זאת כמו שצריך.
לסיום, כשאתה אומר 'החרדות שלי משרתות מטרה', אתה צודק. כשאתה חרד, זוהי תזכורת שהשכל משך אותך החוצה מהרגע הנוכחי. בלי התזכורת הזו, אולי היית שוכח שיש לך בחירה.
4. האגו יאמר לך שאתה טוב ומיוחד.
האגו מאוד, מאוד חכם. מי לא רוצה להיות טוב ומיוחד? רוב האנשים יכולים להבחין בבעיות שנובעות מהחסרונות שלהם.
אבל אנשים כמעט אף פעם לא מודעים לבעיות המתמידות שהם גורמים לעצמם ולאחרים עקב התכונות הטובות שלהם. אתה אולי אדם מאוד דייקני ומתחשב בזמנם של אחרים. אתה לא נוהג לאחר, ואם מסיבה בלתי נמנעת כלשהי אתה עומד לאחר, תעשה כל מאמץ כדי להודיע לאנשים מראש. אם לא תצליח להשיג אותם, תתנצל בכנות כשתגיע ותפצה אותם בצורה כלשהי אחר כך מבלי שהם יצטרכו לבקש. זה גדול! איזה תכונה נפלאה!
ובכן, אם אתה אדם שכזה, סביר שאנשים משבחים אותך על כך. ועבור כמעט כל אגו, זוהי הזדמנות בלתי ניתנת לסירוב לביסוס זהות. "אתה טוב ומיוחד מכיוון שאתה דייקני ומתחשב בזמנם של אחרים, " אומר לך האגו. זה מצב שבו כולם זוכים, לא רק כי זה נותן הרגשה טובה, אלא גם בגלל שזה משפר את חייהם של אחרים. נכון?
ובכן, יש לזה צד נסתר. כל פעולה שמשקפת תכונת אופי זו, היא וכשלעצמה, דבר די טוב לכל הצדדים המעורבים. אך המחשבה "אתה טוב ומיוחד" יכולה להתקיים רק אם שכלך מסוגל למצוא ניגוד אצל מישהו אחר. אם כולם היו בעלי התכונות הללו, כבר לא היית טוב ומיוחד, לפחות לא בדרך זו. מבלי שתדע את זה באופן מודע, האגו יחפש את המנוגד לו בכל מקום שתלך. הוא אוהב כשמכניסים אותו לאי - נחת, או לצפות באחרים נכנסים לאי - נחת, בגלל אנשים שאינם מתחשבים כמוך. זה הרגשה מצויינת להיות מוצלח ומיוחד!
למה לעצור בהרגשה שעשו לך עוול (ובו זמנית מבלי דעת, לשמוח)? ספר לכולם כמה האדם הזה היה חסר התחשבות! הפץ את החדשות! או, לחילופין, התבונן בשכל שלך אומר לעצמו שוב ושוב כמה האדם האחר הוא רע, או כמה רעה סיטואציה אחרת.
טוב, הדוגמה הבאה: אקח כאן הימור ואניח שאת לא דוגמנית - על. תארי לעצמך שאת שומעת שתי דוגמניות - על מבקרות אותך על שהמראה שלך הוא ממוצע להחריד. תוכלי כנראה להבחין די מהר בשטחיות של זהות - האגו - מבוססת - היופי של שכלן. אולי תתפתי לקרוא לכמה חברות ממוצעות - מראה כדי לצחוק על השטחיות הבלתי תאומן שלהן (של הדוגמניות).
אתה רואה לאן זה הולך? לא לשפוט אחרים על בסיס המראה שלהם הוא ללא ספק תכונה טובה. כשלעצמה, כל פעם שאתה מיישם תכונה זו, אתה הופך את העולם למקום טוב יותר. אך כאשר האגו שלך אומר, "אתה טוב ומיוחד מכיוון שאתה לא שופט אנשים על בסיס המראה שלהם, " אתה מחפש באופן לא מודע את הניגוד לך. אתה וחבריך מנפחים את האגו שלכם בכך שאתם מצביעים על אנשים שמנפחים את שלהם. עם שינוי קל בפרטים, אתה הופך להיות הדבר שאתה מבקר.
דוגמה אחרונה: אז עכשיו הפכת לאיש מואר [ומוער], מפיץ אהבה ושמחה וחיות מבלונים בכל אשר תלך. אתה עושה באופן קבוע פעולות של התחשבות וחמלה, אבל אינך מחפש את הזהות שלך בפעולות הללו. כשאחרים נראים חסרי - התחשבות, אתה קולט שהמודעות שלהם לכודה באגו שלהם, והם אינם יודעים מה הם עושים. "בני תמותה לא מוארים, מסכנים", אתה אומר לחבריך המוארים. "אני מקווה שיום אחד הם יראו את האור, כפי שאנחנו רואים. "
האגו מאוד, מאוד מתוחכם.
5. האגו יעביר הילוכים מבלי שתדע את זה.
אולי בהתחלה שכלך הרגיש לא בנוח עם הרעיונות בספר הזה. יתכן ובמקום מסוים לאורך הדרך התחלת ליהנות מהתהליך, וכעת אתה מרגיש כאילו הסרת קורי עכביש מעל אמיתות ישנות שתמיד ידעת.
זהו דבר יפהפה, אך לרוב אחריו מגיעה מכשלה נפוצה:
כל זהות מושגית שאתה יוצר סביב "היותך מישהו ש'מבין את זה' בניגוד לאנשים פחותים שלא" זה פשוט האגו, כעת בבגדי נשף חדשים.
לאחר מכן, אתה הופך למישהו שעלה דרגה מעל אלו ש - 'מבינים את זה, אך מזדהים עם זה שהם מבינים את זה' והופך להיות דוגמה נעלה יותר של גדלות רוחנית.
ולתוך מחילת הארנב אתה יורד...
6. האגו שלך יאמר לך שאתה צודק לחלוטין.
הדבר דומה מאוד לצורך בלהרגיש טוב ומיוחד, אך הוא דורש התייחסות מיוחדת.
תחזיק משהו - האגו שלך עלול להגיב קשה לפסקה הבאה:
בכל פעם שאתה מרגיש תסכול, כעס, עצבים, רוגז, או עליונות מוסרית כלפי אדם אחר או סיטואציה כלשהי, ההרגשה נובעת לגמרי מהזדהות האגו שלך עם צד אחד בסיפור. לא רלוונטי אם נקודת המבט שלך נכונה או אם האדם האחר באמת עשה משהו ממש נוראי. אוסף התחושות האישיות שמתרחשות בתוכך, שמתפרשות אחר כך על ידי השכל כהרגשות שגורמות לך להרגיש רע, נובעות אך ורק מהצורך של האגו שלך להרגיש צודק.
"איך ייתכן שזה נכון?!? " הרגע ראיתי את השכן שלי משגר גור חתולה מתוך תותח! אני מזועזע וזועם על כך! אתה לא יכול לומר לי שהזעם שלי לא מוצדק! "
ובכן, גם אני הייתי מזועזע וזועם, מכיוון שגם האגו שלי מזדהה עם האדם שלא משגר גורי חתולים מתותחים. אבל, באופן תיאורטי, אדם יכול להגיב לפעולות של השכן שלך באדישות או אפילו באישור.
ישנם שני אירועים נפרדים שמתרחשים בשכלך כשאתה מאמין שאתה צודק. הראשון הוא הערכה פשוטה של העובדות. אתה רואה שחוסר צדק או טעות עובדתית קרתה למישהו אחר, או שסיטואציה איננה הוגנת. החלק הזה ניטראלי מבחינה רגשית, ואתה לא לוקח את זה אישית. החלק השני הוא ההצמדות הרגשית של האגו שלך לנקודת מבט זו... זו הרגשה טובה להיות צודק, אפילו אם הסיטואציה הכוללת עושה אותך אומלל. האגו שלך רוצה לקחת את זה באופן אישי. כאשר השכל שלך נצמד לרכיב זה, חלק ממך כבר לא רוצה לפתור את הבעיות באופן מלא, כי זה ימנע ממך את ההרגשה הטובה שמגיעה מהיותך צודק. רובנו מכורים מדי לרגשות הללו מכדי שנוותר עליהם לחלוטין. עם זאת, אם תוכל להיות מודע באופן עקבי לתופעה הזו בזמן התרחשותה, האגו שלך יאבד בהדרגה את יכולתו להפריע לך לפתור בעיות בצורה מיומנת.
זה אתגר אמיתי. הדבר דורש לא רק את כנות עצמית, אלא גם את נכונותך לוותר על דרך בדוקה (אם כי דִּיסְפוּנְקְצְיוֹנָלִית) להרגיש טוב. זה שווה את המחיר. חשיבה תגובתית, כעסנית וכפייתית יכולה לפעול ללא הבחנה במשך שעות וימים (או שנים) אם אינך מודע עד כמה מוחלטת הפכה מודעותך להיות שקועה בהפעילות השכלית שלך.
לחוות תגובות רגשיות זה חלק מהחיים. איבוד היכולת לעורר מחדש מודעות של הרגע הנוכחי היא מקור שכיח לסבל מתמשך עבורך ועבור כל מי שסביבך והוא בר מניעה. עליך רק להיות מודע למה שמתרחש בתוך שכלך.
7. "מה הפואנטה? "
השכל / אגו שלך שואל באופן קבוע את השאלה הזו בצורה זו או אחרת. איך זה יהיה לי שימושי בעתיד? אלו השלכות יהיה לזה על החיים שלי? האם המושגים החדשים הללו יעזרו לי לפתור את הבעיות הנוכחיות שבחיים שלי? מנקודת המבט מונחית - הזמן של השכל, אלו הן שאלות הגיוניות, פרקטיות, ומאוד נכון לשאול אותן.
למרבה המזל, מסתבר כי יש סיבות מאוד מעשיות, מבוססות - עתיד לטיפוח האומנות של מודעות רגע ההווה. כל מי שחי באופן קבוע במצב זה יגיד לך שפתרונות לא צפויים מתחילים להופיע בחיים שלך ברגע שבו מד - המודעות עולה לנקודה כלשהי מעל לאפס. אתה לא חייב להיות במצב הזה כל הזמן... אפילו מספר פעמים ביום מחוללות הבדל עצום.
האגו יגיע אז אולי למסקנה שאתה צריך עוד זמן לתרגל ולשפר את המצב של 'מודעות חסרת - מחשבה'.
8. "אתה צריך זמן לתרגל ולשפר את המצב של 'מודעות חסרת - מחשבה'. "
זהו אולי הטריק הכי משכנע מכולם.
בהיותך מודע לתחושות של הרגע הנוכחי... דברים שאתה רואה, שומע, מריח, טועם, מרגיש, או חווה בפנים באמצעות תפיסות שאינן מחשבתיות, הם תמיד פשוטים ומציעים לך חוויה טהורה של העולם בתוכך ומסביבך.
בנוסף, (ופשוט תצטרך לסמוך על המילה של מישהו חיצוני עד שתחווה את זה בעצמך באופן קבוע), היותך מודע לחלוטין לרגע ההווה הופכת אותך מפסיק פגום וזעיר של האנושות לערוץ של יצירתיות ואיכות. אתה נשאר פסיק פגום וזעיר של האנושות, אך משהו מדהים מתחיל להתרחש 'דרכך'. אתה הופך לנגן הדיסקים הפגום שמנגן את השיר המושלם.
במצב זה אתה במלוא העֵרוּת, במלוא הדריכות, ובמלוא החיוּת. העלות שלא נתונה למשא ומתן של החוויה הזו היא השהיה זמנית של השכל החושב. כתוצאה מכך אתה משיל כל תחושה של הזדהות, כל תחושה של עצמיות. האם האגו שלך עדיין אומר לך לפחד מכך? הפחד מתנדף כשאתה מבין שאתה תמיד יכול לחזור לזהות המוכרת שלך מתי שרק תרצה. לא תאבד את הגישה לשכל, בדיוק כפי שלא איבדת את הגישה לפמוט כשראית את הפנים (ולהפך). אם כן, הכותרת של הספר היא מטעה... אתה לא באמת מאבד את השכל. אתה פשוט לומד שיש לו מתג "הפעלה / כיבוי", ואתה שולט בו. לתת לעצמך אפשרות לכבות את המתג ללא פחד הוא ההתעוררות שלך. הוא ההארה שלך.
"אני רוצה להתנסות בזה בעצמי! " אומר האגו של הקורא. מהמילה 'רוצה' משתמע מצב עתידי, שקיים אך ורק בעזרת הכישרונות של השכל שלך. המתג עדיין דולק.
"אני מנסה להיות ער לרגע הנוכחי. האם אני כבר מואר? " שואל האגו של הקורא. המילה "מנסה" מרמזת על מצב עתידי, שקיים אך ורק בעזרת הכישרונות של השכל שלך. המתג עדיין דולק.
"אני עצלן מדי או דעתי מוסחת בקלות מכדי שאוכל להצליח בזה. אולי בשבוע הבא אהיה יותר נחוש להיות מודע לרגע ההווה". זה לא עובד ככה.
הדרך היחידה שבה זה עובד היא להיות במצב הזה עכשיו. הכנע למציאות של הרגע הזה. אתה צריך לקבל את הפגמים שלך, את הפגמים לכאורה של כל השאר, את המצב המטורף של העולם ואת כל שאר הדברים בדיוק כפי שהם ממש עכשיו. אינך משלים עם כך שהמצב הנוכחי יהיה קביל בעתיד, אבל אין לך ברירה אלא לאפשר לרגע הזה, ורק לרגע הזה, להיות בדיוק כפי שהוא, עכשיו.
"אני לא יכול לעשות את זה! דברים נוראים ביותר מתרחשים בעולם, וגם לי קרו כמה דברים מאוד לא הוגנים. אני לא מתכוון לקבל אותם! "
עם הזמן התקפי הזעם של האגו שלך ישככו.
לא משנה כמה פעמים אתה חושב שנכשלת במשימה של להיות מודע לחלוטין ובקבלה של הרגע הנוכחי, שום דבר לא אבוד. ושוב זה עכשיו, ויש לך אינסוף הזדמנויות לעשות את זה נכון. אינך יכול להיכשל, אך כן תוכל לחוש סבל לאורך הדרך אם לא תקבל את הרגע הזה כפי שהוא. למעשה, לא לקבל את הרגע הנוכחי בכל צורה שהוא קורה הוא בסופו של דבר, הגורם היחידי שמנע ממך למצוא את השלווה שחיפשת.
כל הדברים שחשובים לאגו שלך בעולם הזה - כל הנכסים, השגים, מערכות יחסים, דעות, ואיכויות שגורמות לך להרגיש טוב ומיוחד - כולם יבואו ויחלפו. באף אחד מהם אין מה שיכול למלא את הרגשות העמוקים של חוסר השלמות שלך לאורך זמן. הדרך היחידה להרגיש שלם היא ליהנות מהפלא החולף של הדברים בחייך תוך שאתה נשאר מודע לחצי האחר של ההכרה... החצי שחושף את עצמו רק כאשר השכל דומם. בבא העת, כאשר כל האנשים והדברים שחשובים לך יתחילו לדהות (כפי שקורה לכל הדברים בסוף, כולל הבריאות שלך והצורה הפיזית), המצב הנצחי של מודעות לא - מחשבתית נשאר ללא פגע, ללא שינוי, נגיש מיידית, וחופשי מתשלום.
בדיוק כמו הספר הגנוב הזה.
קריאה נוספת
מה? השכל שלך רוצה ללמוד עוד בעתיד? אני ממליץ על הדברים והספרים של Eckhart Tolle
(The Power of Now, A New Earth, and others).
050-3331-331