אות וא"ו אות האמת

אות וא"ו אות ישרה, אות היושר, אות האמת והרחמים. אות המסמלת חיבור של כוחות שווים או כוחות מנוגדים. אפשרות החיבור באה דווקא ממקום של רחמים, כי כל צד קיצוני מבטא דין (ראה כך גם בעץ - החיים של הספירות) "ונתתם לי אות אמת" אות זו מסמלת חיבור.

חיבור ואמת קשורים זה בזה על פי מה שנאמר: "ותהי האמת נעדרת" (ישעיה נט טו) כי האמת היא במצב מפורד כמו עדרים עדרים. ודרשו "אמר רבי, רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה". (סנהדרין צז ע"א) רק בחיבור המושלם בין כל החלקים תימצא האמת.

המילה 'אמת' רומזת לחיבור כל 27 האותיות שבתורה (22 אותיות הבסיס + 5 סופיות):

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

כ

ך

ל

מ

ם

נ

ן

ס

ע

פ

ף

צ

ץ

ק

ר

ש ת

היא האות הראשונה (א), היא האות האמצעית (מ) והיא האות האחרונה (ת).

המילה: 'יחד' ערכה 22. לרמוז כי השלמות של: 'יחד' היא שלמות של כל 22 האותיות יחד, כל הכוחות הקיימים הנמצאים בשותפות מלאה. אכן על פי אחת השיטות האות ו' נכתבת: 'ויו' שערכה 22, כמספר כל האותיות.

על פי אפשרות אחרת אפשר לכתוב את האות ו' בצורה: 'ואו' שערכה בגימט' - 13 כמניין המספר "אחד". מה אמת יותר מן האחד?! "טובים השנים מן האחד" פירושו: טובים השניים כאשר הם נובעים מן האחד! יוצאים מן האחד וחוזרים אל האחד!

השיטה השלישית בה נכתבת האות ו' בצורת 'וו'. ערכה 12- אשר יכולים לרמוז על הזמן, (12 שעות, חדשים)...

נרמז כאן רעיון המבטא כי האמת המחברת, נובעת כל הזמן מן האחד.

האות המרכזית של עץ החיים

את עשר הספירות אנו רואים כבבואה של שם הוי' ב"ה:

האות בשם הוי' מה מייצגת

קוצו של י ספירת הכתר

האות י ספירת החכמה

אות ה הראשונה ספירת הבינה

אות ו 6 ספירות הקרויות "זעיר אנפין":

חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד

אות ה השניה ספירת המלכות

אות הערבון

על אליהו מבשר הגאולה, נאמר: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם..." (מלאכי ג כ"ג) מעניין מאד כי שמו של אליהו מופיע פעמים רבות בתנ"ך בחמש אותיות: 'א - ל - י - ה - ו', חוץ מחמשה מקומות בתנ"ך שם הוא נכתב בארבע אותיות בלבד: 'א - ל - י - ה', ללא האות וא"ו.

אצל יעקב אבינו, בכל מקום בתנ"ך, הוא כתוב בארבע אותיות: 'י - ע - ק - ב' חוץ מחמש פעמים בתנ"ך ששמו כתוב: 'י - ע - ק - ו - ב (מלא וא"ו).

המדרש דורש (רש"י ויקרא כו מב) שיעקב לקח מאליהו את האות וא"ו כערבון שאכן ימלא אליהו את משימתו וייעודו לבשר את גאולתם של ישראל. לכן על זמן הגאולה השלמה נאמר: "הנה אנכי שולח לכם את א - ל - י - ה (חסר וא"ו) הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא..." (מלאכי ג כג) ויקבל חזרה את האות החסרה לו. דווקא האות וא"ו, הרומזת לחיבור הנפלא והנשגב בעולם. עם ישראל ישוב לארצו, ויזכה להתעלות ברוחניות ובקדושה בביאת המשיח.

'ז' - מה סודך?

אות ההזנה והקיום

'לזון' פירושו לפרנס, לכלכל, לתת מזון ומחיה. כך אנו אומרים בברכת המזון: "הא - ל הזן אותנו ואת העולם כולו בחן..."כך אפשר לרמוז ברצף האותיות: ג - ד ה - ו ז': אם האדם גומל דלים, ה - ו שהוא הקב"ה יזון ויפרנס אותו. "אם אתה דואג לבני אני אדאג לך ולבניך". מי שמפרנס את היתום ואת האלמנה הלוי והגר. הקב"ה ידאג לאדם לפרנסתו ופרנסת כל הסומכים עליו.

מצאנו: "אגיל לאגי"ל ואז אגיל". פירוש: "אם אגרום שמחה לא'למנה לג'ר לי'תום" אז אקבל בחזרה שמחה ממקור השמחה. כן ראינו לעיל כי המילה: 'ג - ד' ערכן יחד=7. 'גד' הוא מזל וערכו =7 כמו ערך האות: ז'.

אות הרומזת לחיבור מידת היסוד שבקבלה ופרנסה

יש הרואים רמז באות ז', אשר באה אחרי שש האותיות הראשונות: המספר שש רומז למידת היסוד - מידת יוסף הצדיק, הנזהר והשומר את מידת היסוד, זוכה לפרנסה לעצמו וגם זכות לפרנס אחרים בדיוק כמו יוסף המשביר לכל הארץ. כפי שנאמר "וישבור יוסף בר..." (בראשית מא מט) המושל ביצרו מושל בכל אוצרות מצריים.

האות ז' והביטוי 'שבע'

כאשר רואים את המילה 'שֶׁבַע', יש הקוראים אותה כמספר =7, ויש המבינים אותה כפירוש המילה: שָׂבֵעַ - לאחר ארוחה דשנה. מכאן מובן הקשר בין הרמזים שצוינו לעיל: המספר שבע המסמל את האות ז', ואשר רומזת למידת השֶׁפַע.

'שבע' מסמל את הגרעין הרוחני

המהר"ל מסביר, שהעולם הגשמי מיוצג ע"י מספר הימים בהם הוא נברא - ששה ימים. "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ..." (שמות כ, יא) אך לא נסתיימה בריאתו של העולם, רק ביום השביעי. היום בו האדם יכול לפוש לנוח, לעזוב את חיי החומר להתעלות אל הרוחניות, אל הדבקות בה' ליצור יצירות רוחניות.

השבת היא עדות נצחית לכך, שהיקום יכול לקום, להתקיים רק אם יוזן בקביעות בערכים רוחניים.

העולם הגשמי בנוי מששה כיוונים. ימין שמאל קדימה אחורה למעלה ולמטה. כך גם קובייה, או תיבה, המסמלת את עולם החומר במרחב הגשמי, בנויה משש פאות.

ציור נקודה בקוביה= הנק השביעית

מה הנקודה השביעית?

זו הנקודה הפנימית, המאזנת את הגוף כמו הלב באיברים. כביכול הנקודה הפנימית המחזיקה, השואבת את הגוף פנימה שלא יתפרק ולא יתפרץ החוצה אלא יישאר יציב ומאוזן. כן המנורה - הרומזת לחכמה המושלמת בעולם בנויה משבעה קנים. הקנה המרכזי הוא הוא הנקרא: 'מנורה'. על שמו נקרא כל הכלי בעל שבעת הקנים כי הוא העיקר - הנקודה השביעית היא העיקר.

ציור מנורה של שבעת קנים

'טבע', 'צבע', 'שבע', 'שפע', 'שבת'

ה'טבע' מסמל את העולם הגשמי המבוטא בשש כיוונים. ארבע הרוחות והכיוונים למעלה ומטה. 'צבע' מבטא את הצד החיצוני, את העטיפה החיצונית. 'שבע' - מבטא את הנקודה הפנימית הנמצאת בתוך הטבע. נקודת הקדושה הפנימית המחזיקה את כל הקצוות של העולם הגשמי. דומה לנקודת מפגש האלכסונים בתוך קוביה בעלת שש פאות. יש קשר אמיץ בין המספר 'שבע' לביטוי 'שבע ודשן' והביטוי 'שפע'. כן השבת היא היום השביעי של ימי השבוע עליה נאמר: "כי היא מקור הברכה...". ואכן אומר הזוהר הקדוש (פרשת בשלח דף סג ע"ב): א"ר יהודה כל יומא ויומא מתברך מההוא יומא עלאה יומא שביעאה ומתברכאן כל שיתא יומין כל חד וחד בלחודוי וכל יומא יהיב ביומא דיליה מההוא ברכה דקביל מההוא ימא עילאה...""מההוא יומא מתברכאן כל" (תרגום קל: כל יום ויום מתברך מהיום העליון יום השביעי ומתברכים ממנו כל ששה ימים כל אחד ואחד בפני עצמו וכל יום מקבל ביומו מהברכה ההיא שנתקבלה מאותו יום עליון)..

ברכת המזון והסגולה המיוחדת שבה

האות ז' כאמור, רומזת לשובע, מילוי וסיפוק גשמי. "ואכלת ושבעת וברכת.." (דברים ח י) (15 אותיות כערך השם 'י - ה')

יש לרמוז: "ואכלת" קשור לעולם הגשמיות הנרמז במספר 'שש', "ושבעת" - רומז למספר =שבע. "וברכת" - רומז לעניין הרוחני הנרמז במספר 'שמונה'. ע"י הברכה אנו מעלים, את כל העולם הגשמי לדרגת רוחניות דרך המספר 'שבע'. לימדו חכמים סוד גדול המהווה סגולה בדוקה לפרנסה טובה: "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י כב). דרשו חכמים: מהי ברכת ה'? רמזו לנו כי כל הברכות הן מדרבנן חוץ מברכה אחת שהיא צווי ה' מדאורייתא? הוי אומר זו היא ברכת המזון שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' א - להיך..." (דברים ח י) ומי לא ירצה להתברך?! וכאשר הסוד של הברכה ידוע שהוא טמון בברכת המזון. ברכה בכוונה מילה במילה, בקול רם.

יש הרואים את חשיבותה ועוצמתה של ברכת המזון בבית היהודי, במקביל לחשיבות ולעוצמה של תפילת העמידה בבית הכנסת.

אות הרומזת למאבק, חרב ומלחמה

הביטוי 'כלי זין' פרושו 'כלי קרב'. גם לחרב דמיון לצורת האות ז'. היא מבטאת עניין של מאבק, 'מלחמת - קיום'. אחת מתכונותיו הבסיסיות של האדם הוא אינסטינקט ההישרדות, לכן הוא נאבק להשיג את פרנסתו. "בזעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג יט) "בנפשו יביא לחמו..." (כתר מלכות) "ורעב על פת לחם יפשע..." (כנ"ל) כן מצאנו ביטויים חוזרים ודומים בכל עניין הקשור למזון ולמלחמה כפי שאמרו "שעת אכילה כשעת מלחמה", מאבק בין שני כוחות "שמא יקדים קנה לוושט..."

הביטויים הדומים: 'לחם', 'מלחמה', 'מזון', ו'כלי זיין', 'סכין', ו'סכנה', 'מאכלת', 'אכילה', 'חרב תאכלו... ' (ישעיה א' כ) "הלנצח תאכל חרב?!" (שמואל ב ב כו) 'שלחן' מזכיר חנית ששמה 'שלח', (איוב לו יב) 'תקרובת' - 'קרב', 'שבר' - 'משבר' ועוד...

המעלה במאבק ההישרדות

המזון - הוא אחד הצרכים החיוניים והבסיסיים לאדם, אשר לצורך השגתו, הוא נושא את עיניו אל בוראו ומצפה למלא את סיפוקו. בדיוק כמו במלחמה, הלוחם תמיד נושא את עיניו: "מאין יבוא עזרי..."והתשובה: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' א - להינו נזכיר". (תהילים כ) תכונה זו מעלה יש בה! לעומת הנחש שמזונותיו מצויים בכל מקום, כי "עפר לחמו" - זה בדיוק היה ענשו! נותק הקשר בין הנחש לבין בוראו - עונש גדול ביותר! האדם לעומת זאת, נוצר חסר, וחיסרון זה מעלה יש בו הוא משווע וקורא לבורא עולם, הוא מתפלל..."עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו..." (תהלים קכד)

אות הנסיון והמאבק

האות ז' מאוזנת... היא האות הראשונה המאוזנת. צד ימין שלה עומד בסימטריה כמו צד שמאל. עומדת כמו מאזניים המתנדנדים מצד אל צד, בסופו של דבר הם מתאזנים, שומרים על יציבות. כביכול הייתה "התנדנדות" התלבטות עד שבסופו של דבר מגיעים לאיזון. העומד בניסיון, עומד, ואינו מתנדנד, אינו פוסח על שני הסעיפים.

'נסיון' יש לו משמעויות נוספות:

1) נס= מקום גבוה

2) נס= התרחשות חריגה מעבר למושגי הטבע המקובלים. הנסיון מרומם את האדם מראה את גובהו הרוחני. משום שהוא יצא מגדרו והתגבר על טבעו כן "איתרחיש ליה ניסא" וגם הוא זוכה למעשי נסים, לתופעות מיוחדות שלא כל אדם זוכה.

עניין זה יזכיר לנו כמעגל סגור את התנהגותו ואופיו של יוסף הצדיק. יוסף התגבר על יצרו. לכן היה יכול לשלוט בכל העושר של האימפריה המצרית... נאמר בילקוט שמעוני (במדבר ז תשט"ו) בענין קריעת ים - סוף "הים ראה וינוס.."מה ראה? ארונו של יוסף? "הים ראה וינס" בזכות יוסף שנאמר עליו: "וינס, ויצא החוצה..."

לכאורה מה הקשר...? יובן לנו עתה. יוסף יצא מגדרו גבר על הטבע שלו לכן מידה כנגד מידה, הים "יצא מגדרו" התגבר על טבעו... ונקרע לפני בני ישראל. ומעניין שהמילים: 'ים - סוף', 'מיוסף', מורכבות מאותן אותיות...

'טבע' ו'שבע'

אם בניסים ובטבע עוסקים אנו, יש להבין את ההבדל לכאורה בין 'נס' ובין 'טבע'. אלה אשר עיני אמונה להם, ורואים את העולם כולו דרך עדשות האמונה, מבינים שהכל אחד הוא. גם הטבע הוא נס!!! כפי שאמר רבי חנינא בן דוסא: "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק" (תענית כה ע"א) אותו מקור שהטביע בשמן את סגולת הבעירה יכול להחליט שגם לחומץ תהיה אותה תכונה. כאשר רואים את המקור של כל הדברים, הכל הוא נס. לכן אנו מדגישים בכל יום בתפילת העמידה: "ועל נסיך ונפלאותיך שבכל עת..."ההגדרה הקולעת להבין את ההבדל בין נס לטבע:

"הנס הוא טבע זמני"

"הטבע הוא נס קבוע"

חודש ניסן החודש השביעי

החודש השביעי הוא חודש ניסן, בו התחדשות הטבע. "החודש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב ב) הוא גם החודש המכונה בשם 'ניסן' בלשון 'נס', אין הבדל בין נס לטבע.

דורשי רשומות רמזו לנו: 'הטבע' = 86 = 'א - להים'

מצאתי גם: 'טבע = 81 ='אנכי'

הקב"ה מתגלה בטבע, ועיניים של אמונה יבחינו ויגלו זאת.