/ נאזי מזרחי
קצב החיים הקדחתני מחד וחוסר התנועה שמאפשרת לנו הטכנולוגיה המודרנית מאידך אינם עושים טוב לגוף האנושי. אם אתם רוצים שהגוף ימשיך לשרת אתכם נאמנה כדאי להקדיש לו קצת תשומת לב ולהקשיב לו.
לפני שהוא יתחיל לצעוק.
אנחנו חיים בדור של אנשי הייטק אשר "נרדפים ורודפים" אחרי הטכנולוגיה וקצב החיים המהיר.
אנחנו "מתזזים" ממקום למקום במכוניות או בתחבורה ציבורית, מבלים שעות בישיבה מול המחשב ומתמחים בעבודה קשה מנטאלית אך לא פיזית. קשה להאמין שרק דור אחד או שניים אחורה נהגו אבותינו לצאת לחרוש או לקצור שדות אבל אנחנו כבר מצאנו גם לזה פתרון - עובדים זרים, מכונות וטרקטורים.
אך מה זה באמת עושה לנו? האם היעדר המאמץ הגופני מקל עלינו או שמא אנו בוגדים בגופנו?
איך הגוף שלנו מגיב אלינו ואל החיים נטולי התנועה (המינימלית או המקסימאלית) אליהם אנו מרגילים אותו?
עד כמה הגוף שלנו ימשיך לספוג את קצב החיים הקדחתני שאנחנו מכתיבים לו ועד מתי יצליח לעמוד לשירותינו ולתפקד?
התשובה היא: לא לעד!!
לא לעד נוכל להאיץ, לדרוש ולדחוף בלי לתת לגופנו תמורה ואף יותר מזה - מבלי לשלם על כך את המחיר.
ומהו המחיר?
המחיר הכואב ביותר - אנו משלמים בגופנו!
כאבים בגוף, בעצמות, בשרירים, בגידים. כאבים שיכולים להתחיל כאקוטיים ולהפוך לכרוניים.
מי לא מכיר את האמרה "פתאום נתפס לי השריר" או "פתאום יש לי פריצת דיסק משום מקום, הכל היה בסדר איתי" או "בזמן האחרון אני לא יודע למה יש לי מגרנות".
אז זהו, שלא הכל בסדר ואין פה שום "פתאום". זהו תהליך של חודשים או שנים של הזנחה מבלי לתת את הדעת.
הגוף שלנו עובד על פיצויים, הוא מפצה את עצמו על חוסר תשומת הלב שלנו למתרחש ועל אי ההקשבה לאיתותים שלו.
נכון - כולנו צריכים להתאים את עצמנו למרוץ חיים המודרניים ולעמוד בקצב שהחברה מכתיבה, אך אל לנו לשכוח מי רץ איתנו (ומריץ אותנו) את הדרך... הגוף שלנו! ועל כן תפקידנו, (מיני תפקידים רבים אחרים כמובן), הוא לתת גם לגוף שלנו תשומת לב ומענה.
והנה לי חדשות בשבילכם - מתן תשומת לב לגופנו לא מצריך הרבה זמן או מאמץ וכמובן שלא נדרשות יכולות של ספורטאי. כל מה שדרוש הוא התייחסות מינימלית, יעילה ואיכותית:
בכל בוקר, לפני שאתם יוצאים מהמיטה, הרשו לעצמכם להתמתח כמו חתול ו"לחלץ עצמות".
עמדו על הרגליים ו"שמנו" את המפרקים, הניעו את כפות רגליים, הברכיים, הירכיים והאגן. הוסיפו קצת תנועות צידיות לצלעות ולעמוד השדרה והמשיכו לידיים לשכמות ולצוואר.
הריפוי הטוב ביותר לגוף הוא התנועה!
היתרון בתנועה זו בבוקר הוא בכך שאנחנו מעירים את הגוף, מברכים אותו בבוקר טוב ומזרימים אליו המון אנרגיה.
בשביל לשמור על האנרגיה הזאת במשך היום, אתם לא צריכים עוד כוס של קפאין אלא עוד מספר דקות של תשומת לב לגופכם. נצלו רגעים "מתים" בדרך לקפיטריה או בזמן שהמים רותחים והרפו קצת את הידיים, הצוואר, האגן והרגליים שמשרתים אתכם במשך כל היום.
בזמן הישיבה מול המחשב הניחו את שתי כפות הרגליים על האדמה כשזווית הברך עם הגוף הינה 90 מעלות. מצאו את עצמות הישיבה ותנו להן לתמוך בכם על מנת ששרירי הגב לא יתאמצו יתר על המידה.
מדי פעם זכרו לקום מהכסא ולהתמתח, לעשות הליכות קצרות ובעיקר להקשיב לגוף - מה נכון ומה טוב לו עכשיו (חוץ מלישון).
זכרו - הכוח שמניע אותנו זה כוחו של הגוף והחכמה הפנימית שלו.
אני רוצה לסכם במשפט שאני אוהבת במיוחד...
"אנחנו לא מנוונים כי אנחנו מזדקנים. אנחנו מזדקנים כי אנחנו מנוונים"
הכותבת: נאזי מזרחי - מטפלת ומרפאה בחכמת הגוף ע"י מגע ותנועה.
* www.newac.co.il/articles/619-בתנועה-תממדת-מאמר-נאזי
קצב החיים הקדחתני מחד וחוסר התנועה שמאפשרת לנו הטכנולוגיה המודרנית מאידך אינם עושים טוב לגוף האנושי. אם אתם רוצים שהגוף ימשיך לשרת אתכם נאמנה כדאי להקדיש לו קצת תשומת לב ולהקשיב לו.
לפני שהוא יתחיל לצעוק.
אנחנו חיים בדור של אנשי הייטק אשר "נרדפים ורודפים" אחרי הטכנולוגיה וקצב החיים המהיר.
אנחנו "מתזזים" ממקום למקום במכוניות או בתחבורה ציבורית, מבלים שעות בישיבה מול המחשב ומתמחים בעבודה קשה מנטאלית אך לא פיזית. קשה להאמין שרק דור אחד או שניים אחורה נהגו אבותינו לצאת לחרוש או לקצור שדות אבל אנחנו כבר מצאנו גם לזה פתרון - עובדים זרים, מכונות וטרקטורים.
אך מה זה באמת עושה לנו? האם היעדר המאמץ הגופני מקל עלינו או שמא אנו בוגדים בגופנו?
איך הגוף שלנו מגיב אלינו ואל החיים נטולי התנועה (המינימלית או המקסימאלית) אליהם אנו מרגילים אותו?
עד כמה הגוף שלנו ימשיך לספוג את קצב החיים הקדחתני שאנחנו מכתיבים לו ועד מתי יצליח לעמוד לשירותינו ולתפקד?
התשובה היא: לא לעד!!
לא לעד נוכל להאיץ, לדרוש ולדחוף בלי לתת לגופנו תמורה ואף יותר מזה - מבלי לשלם על כך את המחיר.
ומהו המחיר?
המחיר הכואב ביותר - אנו משלמים בגופנו!
כאבים בגוף, בעצמות, בשרירים, בגידים. כאבים שיכולים להתחיל כאקוטיים ולהפוך לכרוניים.
מי לא מכיר את האמרה "פתאום נתפס לי השריר" או "פתאום יש לי פריצת דיסק משום מקום, הכל היה בסדר איתי" או "בזמן האחרון אני לא יודע למה יש לי מגרנות".
אז זהו, שלא הכל בסדר ואין פה שום "פתאום". זהו תהליך של חודשים או שנים של הזנחה מבלי לתת את הדעת.
הגוף שלנו עובד על פיצויים, הוא מפצה את עצמו על חוסר תשומת הלב שלנו למתרחש ועל אי ההקשבה לאיתותים שלו.
נכון - כולנו צריכים להתאים את עצמנו למרוץ חיים המודרניים ולעמוד בקצב שהחברה מכתיבה, אך אל לנו לשכוח מי רץ איתנו (ומריץ אותנו) את הדרך... הגוף שלנו! ועל כן תפקידנו, (מיני תפקידים רבים אחרים כמובן), הוא לתת גם לגוף שלנו תשומת לב ומענה.
והנה לי חדשות בשבילכם - מתן תשומת לב לגופנו לא מצריך הרבה זמן או מאמץ וכמובן שלא נדרשות יכולות של ספורטאי. כל מה שדרוש הוא התייחסות מינימלית, יעילה ואיכותית:
בכל בוקר, לפני שאתם יוצאים מהמיטה, הרשו לעצמכם להתמתח כמו חתול ו"לחלץ עצמות".
עמדו על הרגליים ו"שמנו" את המפרקים, הניעו את כפות רגליים, הברכיים, הירכיים והאגן. הוסיפו קצת תנועות צידיות לצלעות ולעמוד השדרה והמשיכו לידיים לשכמות ולצוואר.
הריפוי הטוב ביותר לגוף הוא התנועה!
היתרון בתנועה זו בבוקר הוא בכך שאנחנו מעירים את הגוף, מברכים אותו בבוקר טוב ומזרימים אליו המון אנרגיה.
בשביל לשמור על האנרגיה הזאת במשך היום, אתם לא צריכים עוד כוס של קפאין אלא עוד מספר דקות של תשומת לב לגופכם. נצלו רגעים "מתים" בדרך לקפיטריה או בזמן שהמים רותחים והרפו קצת את הידיים, הצוואר, האגן והרגליים שמשרתים אתכם במשך כל היום.
בזמן הישיבה מול המחשב הניחו את שתי כפות הרגליים על האדמה כשזווית הברך עם הגוף הינה 90 מעלות. מצאו את עצמות הישיבה ותנו להן לתמוך בכם על מנת ששרירי הגב לא יתאמצו יתר על המידה.
מדי פעם זכרו לקום מהכסא ולהתמתח, לעשות הליכות קצרות ובעיקר להקשיב לגוף - מה נכון ומה טוב לו עכשיו (חוץ מלישון).
זכרו - הכוח שמניע אותנו זה כוחו של הגוף והחכמה הפנימית שלו.
אני רוצה לסכם במשפט שאני אוהבת במיוחד...
"אנחנו לא מנוונים כי אנחנו מזדקנים. אנחנו מזדקנים כי אנחנו מנוונים"
הכותבת: נאזי מזרחי - מטפלת ומרפאה בחכמת הגוף ע"י מגע ותנועה.
* www.newac.co.il/articles/619-בתנועה-תממדת-מאמר-נאזי
050-3331-331