אומרים שכדי לצאת ממערבולת בלב ים, צריך לצלול עמוק יותר ויותר עד שמגיעים אל סופה ורק משם ניתן לצאת החוצה. כדי לבנות בניין חדש, לרוב צריך להרוס את הישן ולהתחיל מחדש. אומרים שלכל סוף יש התחלה חדשה. אלכוהוליסטים ונרקומנים עוברים תהליכי גמילה מסוימים שבהם הורסים את דמותם מבחינה מנטאלית ורגשית ואז בונים אותם מחדש, ממש כמו ילדים. נתקלתי פעם במשפט שאומר: "רק לאחר שיחשוף אדם את עצמו להרס מוחלט, יתפתח בו החומר הבלתי ניתן להריסה". רבים מאיתנו עוברים עכשיו קשיים בלתי רגילים בכל תחומי החיים ולפעמים זה נראה כאילו מישהו מנסה פשוט להרוס אותנו. השאלה הראשונה שעולה לנו היא בדרך כלל: "למה זה מגיע לי? " היום אני שואל אתכם שאלה אחרת: "מה מסתתר מעבר להריסות? "
"Chaos is the foreplay of success" (Nik Halik)
לפעמים אתה מקבל סטירה מהחיים... סטירה כזו יכולה לבוא מכל מיני כיוונים שעליהם נאמר: "שלא נדע מצרות". הסטירה הזו, בין אם מדובר במחלה פיזית, בבעיה כלכלית או באכזבה מאהבה גדולה שנמוגה או ממשפחה שהתפרקה, היא סתירת לחי כואבת שמערערת את האיזון הנפשי, המנטאלי, הרגשי והפיזי שלנו ואת הדרך שבה אנחנו מסתכלים על העולם.
אין ספק שהחיים לא תמיד הוגנים ולפעמים אנחנו אפילו מקבלים כמה סתירות, שכל אחת כואבת יותר מהשנייה, עד שנראה כאילו הגענו למקום שאני קורא לו "נקודת ההרס מוחלט" או "השעה החשוכה ביותר". הדברים הקלים ביותר שאנחנו יכולים לעשות במצבים שכאלה הם: ליפול, לוותר, לזנוח, להכחיש, לברוח, להאשים, לקטר, להיסגר, להתכנס בעצמנו, להתבייש, לבקר, לשפוט. במקום כל אלה אני רוצה להציע לכם כמה אפשרויות טובות יותר:
1. ראשית, להבין שמותר גם להיות עצובים. למעשה העצב הוא זה שמעצב את השמחה ואחראי למשמעותה. אחד המרצים הטובים בעולם בתחום המוטיבציה, לס בראון, אומר שאלוהים אוהב דרמה ושהחיים הם רכבת הרים. העריכו את העליות כמו גם את הירידות.
2. שנית, להבין את החשיבות של השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו בו ברגע ההרס ו/או מיד לאחריו. השאלות האלה הן שקובעות במה אנחנו מתמקדים ומה שאנחנו מתמקדים בו הוא זה שיתרחב עוד יותר ויעצב את חיינו לאחר ההרס. במקום לשאול: "למה זה קרה לי? " (שימו לב: שאלה שמפנה את תשומת לבכם אל העבר ואל שיפוט עצמי), כדאי לשאול: "מה מסתתר מאחורי ההריסות? או "מי אני אהיה לאחר ההרס? " (שימו לב: שאלה שמפנה את תשומת ליבכם אל העתיד ואל אפשרויות).
3. דבר נוסף הוא שחשוב להבין שמאחורי כל בעיה, אתגר או מכשול, נמצא המודל המשודרג, החזק, החכם והגדול יותר שלנו. כל בעיה או קושי הם המבחן שאם נעבור אותו נעלה לדרגה הבאה של ההתפתחות האישית שלנו וככל שנעבור יותר מבחנים, נעלה יותר בסולם וככל שנעלה יותר בסולם נזכה להשיג את הדברים היקרים באמת בחיים שלנו.
4. להודות על מה שכן יש לנו ועל מה שכן גורם לנו לשמחה, סיפוק או שביעות רצון בחיינו. פשוט להכין רשימה של הברכות האלה שכן יש לנו ולהתחיל להודות עליהן. פעולה זו לא תגרום לכם לשכוח מה שקרה, אבל היא יכולה באופן מאוד מהיר לשנות את האנרגיות שלכם ואת המרכז הרגשי שלכם ממקום שלילי למקום חיובי.
5. להבין שכמעט בכל הרס יש הזדמנות לבנות מחדש ובכל הזדמנות לבנות מחדש, יש הזדמנות ליצור יש מאין, לבנות משהו אחר, שונה, ייחודי, טוב יותר או כזה שאין לו כל קשר לעבר.
אז מותר לבכות, מותר להיות עצובים, אבל עד לנקודה מסוימת שבה צריך לתת לדמעות לשטוף את כל הלכלוך ולהודות לכל מה שקרה כי יכול להיות שהייתה לכך מטרה מסוימת. שם בנקודה הזו, צריך להציץ אל האור שמבעד להריסות, צריך לקום, לאסוף את השברים, לנקות את ההריסות, להביט למעלה, לנשום ולהגיד לעצמכם את המשפט הבא:
"אני תמיד גדול יותר מהבעיות שלי, כי הן אלו שגורמות לי לצמוח! " (יואב זילכה)
"Chaos is the foreplay of success" (Nik Halik)
לפעמים אתה מקבל סטירה מהחיים... סטירה כזו יכולה לבוא מכל מיני כיוונים שעליהם נאמר: "שלא נדע מצרות". הסטירה הזו, בין אם מדובר במחלה פיזית, בבעיה כלכלית או באכזבה מאהבה גדולה שנמוגה או ממשפחה שהתפרקה, היא סתירת לחי כואבת שמערערת את האיזון הנפשי, המנטאלי, הרגשי והפיזי שלנו ואת הדרך שבה אנחנו מסתכלים על העולם.
אין ספק שהחיים לא תמיד הוגנים ולפעמים אנחנו אפילו מקבלים כמה סתירות, שכל אחת כואבת יותר מהשנייה, עד שנראה כאילו הגענו למקום שאני קורא לו "נקודת ההרס מוחלט" או "השעה החשוכה ביותר". הדברים הקלים ביותר שאנחנו יכולים לעשות במצבים שכאלה הם: ליפול, לוותר, לזנוח, להכחיש, לברוח, להאשים, לקטר, להיסגר, להתכנס בעצמנו, להתבייש, לבקר, לשפוט. במקום כל אלה אני רוצה להציע לכם כמה אפשרויות טובות יותר:
1. ראשית, להבין שמותר גם להיות עצובים. למעשה העצב הוא זה שמעצב את השמחה ואחראי למשמעותה. אחד המרצים הטובים בעולם בתחום המוטיבציה, לס בראון, אומר שאלוהים אוהב דרמה ושהחיים הם רכבת הרים. העריכו את העליות כמו גם את הירידות.
2. שנית, להבין את החשיבות של השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו בו ברגע ההרס ו/או מיד לאחריו. השאלות האלה הן שקובעות במה אנחנו מתמקדים ומה שאנחנו מתמקדים בו הוא זה שיתרחב עוד יותר ויעצב את חיינו לאחר ההרס. במקום לשאול: "למה זה קרה לי? " (שימו לב: שאלה שמפנה את תשומת לבכם אל העבר ואל שיפוט עצמי), כדאי לשאול: "מה מסתתר מאחורי ההריסות? או "מי אני אהיה לאחר ההרס? " (שימו לב: שאלה שמפנה את תשומת ליבכם אל העתיד ואל אפשרויות).
3. דבר נוסף הוא שחשוב להבין שמאחורי כל בעיה, אתגר או מכשול, נמצא המודל המשודרג, החזק, החכם והגדול יותר שלנו. כל בעיה או קושי הם המבחן שאם נעבור אותו נעלה לדרגה הבאה של ההתפתחות האישית שלנו וככל שנעבור יותר מבחנים, נעלה יותר בסולם וככל שנעלה יותר בסולם נזכה להשיג את הדברים היקרים באמת בחיים שלנו.
4. להודות על מה שכן יש לנו ועל מה שכן גורם לנו לשמחה, סיפוק או שביעות רצון בחיינו. פשוט להכין רשימה של הברכות האלה שכן יש לנו ולהתחיל להודות עליהן. פעולה זו לא תגרום לכם לשכוח מה שקרה, אבל היא יכולה באופן מאוד מהיר לשנות את האנרגיות שלכם ואת המרכז הרגשי שלכם ממקום שלילי למקום חיובי.
5. להבין שכמעט בכל הרס יש הזדמנות לבנות מחדש ובכל הזדמנות לבנות מחדש, יש הזדמנות ליצור יש מאין, לבנות משהו אחר, שונה, ייחודי, טוב יותר או כזה שאין לו כל קשר לעבר.
אז מותר לבכות, מותר להיות עצובים, אבל עד לנקודה מסוימת שבה צריך לתת לדמעות לשטוף את כל הלכלוך ולהודות לכל מה שקרה כי יכול להיות שהייתה לכך מטרה מסוימת. שם בנקודה הזו, צריך להציץ אל האור שמבעד להריסות, צריך לקום, לאסוף את השברים, לנקות את ההריסות, להביט למעלה, לנשום ולהגיד לעצמכם את המשפט הבא:
"אני תמיד גדול יותר מהבעיות שלי, כי הן אלו שגורמות לי לצמוח! " (יואב זילכה)
050-3331-331