* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

סקס, יחסי מין, עליסה בארץ הפלאות, יום הולדת, להביא ילדים לעולם, רצון לקבל רצון להשפיע, קדושת החיים, חכמת הקבלה.

שאלה: מה המטרה של המין?

אליעד: מה המטרה של כל דבר? מה זה שונה מכל דבר אחר?

שאלה: למה מין מעניין?

אליעד: כל דבר בעולם מעניין, בגלל החוויה שיש בו. מה שבאמת מעניין את האדם, זה ליהנות. במין יש יותר הנאה, מאשר בדברים אחרים. ולא כולם, למשל ילדים קטנים לא נהנים מזה.

בגיל מסוים כשהאדם מתחיל לחוש ריקנות ותסכול, אז הוא מתחיל ליהנות ממין. למה אנשים נהנים ממין? מהרבה סיבות, תנסי לחשוב מה היא אחדות, ותמצאי דברים משיקים בין המין לאחדות. באחדות למשל, השכל והאין שכל שלך מתחברים, כי השכל הרגיל שלנו לא תופס את השכל האלוהי. ובמין למשל, אתה לא משתמש בשכל, וכן יש שם סוג של חיבור, או התמסרות, או שאוהבים אותך. אז האנשים חווים את החוויה הזאת יותר במין, אבל הם לא רוצים את המין, הם רוצים את החוויה שיש במין.

המין הוא רק טריגר לעורר אצלך משהו בתודעה, אבל אם תביני את המציאות, אז החוויה תתעורר אצלך בתודעה גם בלי זה. אפילו בעוצמה יותר גדולה כי את בשורש. המין הוא רק אמצעי להשיג מטרה אחרת.

אפילו אכילה למשל, אם תביני את האחדות, תוכלי להפיק את ההנאה של האכילה גם בלי לאכול. אחר כך אולי תרצי לאכול או לא, אבל לא תהיי תלויה בהנאה של האכילה. את ההנאה תוכלי להפיק גם בלי האכילה.

הרעיון הוא שבתוך האדם יש מנגנון, זה כמו שמישהו מדגדג אותך ברגל ואת חשה תחושה, כך יש מנגנון, שמין נוגע בך בנקודה מאוד פנימית שמעוררת בך תחושות מסוימות. אבל זה רק תהליך שמפעיל תהליך מחשבתי אחר.

שאלה: איך אחווה זאת?

אליעד: תבדקי איך את יכולה לחוש את התחושה הזאת בלי המין. בסופו של דבר, מה שחשוב זה לדעת, מה זה גורם לך להרגיש. תשאלי את עצמך, מה זה גורם לי להרגיש? זה גורם לי להרגיש תחושה מסוימת, למשל חופש או נאהבת. ואז תבדקי, איך את יכולה להרגיש נאהבת תמיד? את צריכה להגיע למצב שאת תמיד מרגישה נאהבת, ואז אם את חווה זאת, המצב לא שולט בך, אלא את שולטת במצב.

אחד הדברים במין, זה ההתמסרות. ואנשים רוצים משהו להתמסר אליו, למה? למי אתה מתמסר? למשהו שאתה אוהב, והם מחפשים לאהוב. בסופו של דבר אתה חווה במין יותר ביטוי של אחדות. אלא מה, ששם אתה מוגבל לכמות הזמן שאתה יכול לחוות, כי אם תתעסק בזה כל היום, זה לא יעניין אותך יותר.

אבל אם יש לך את זה בשורש, אז יש לך את ההנאה כל הזמן. אתה לא צריך טריגר, אתה 24 שעות מחובר. לדוגמה, את לא צריכה להתחבר לאינטרנט, את היא האינטרנט. אם את התחושה עצמה, אז את לא צריכה משהו שיחבר אותך לתחושה.

נמשיך עם עליזה בארץ הפלאות, היא נמצאת ביער, היא רואה את העקבות של החתול ולא רואה אותו. מה הנמשל, שהעולם הוא העקבות של אלוהים, ודרך העקבות האדם צריך לגלות את אלוהים. כל מה שאנו רואים בעולם, הוא העקבות שאומרות שהעולם ומהותו הם אחד, ואנו מחפשים דרך העקבות להגיע להבנה שהצורה והמהות הם אחד. באמצעות הצורה אנחנו מחפשים את המהות.

אחדות היא שיא הנפרדות, אפשר לומר שאנחנו מחפשים את הנפרדות המושלמת כדי להגיע לאמת.

רק בגלל האפקט שלא ראו את החתול, הם יכלו לעשות את העקבות משני הצדדים. רבי נחמן אומר שאדם שחושב שהוא ישות ממשית, לא יכול להיות גם באחדות וגם הנפרדות, אבל אם אתה איננו, אתה יכול להיות גם באחדות וגם הנפרדות, אתה לא מוגבל.

כן רואים את החתלתול לא כמקשה אחת. למשל כשאנו רואים בובה אנחנו חושבים שהיא מורכבת מחלקים שונים. אבל את הגוף שלנו אנו רואים כמקשה אחת. ואילו את החתלתול אנו רואים שהחלקים שלו נפרדים. כן נראה שהגוף מרים את הראש, אז איפה התודעה נמצאת, בגוף או בראש?

ואז החתלתול אומר לה, אם הייתי מחפש ארנב לבן, הייתי שואל את הכובען המטורף, מה זה אומר? שאם הייתי רוצה לדעת משהו, לא הייתי שואל את הרבי אלא את המטורף, דווקא את המשוגע, מה הוא אומר.

רבי נחמן אומר, שמי שמוכן לעשות דברים לא הגיוניים, יוכל לזכות לדעת את אלוהים. הכוונה שאתה צריך לחשוב בצורה לא הגיונית. אם אדם מנסה לחשוב, יש בחירה או אין בחירה, למעשה הוא חושב בהיגיון, ואולי התשובה היא שאין הבדל בין אין בחירה ליש בחירה. אז אם אתה הולך אחרי הרעיון שיש או שאין בחירה ואתה לא מצליח למצוא, אבל אם אתה אומר, בא נברר מה זה בחירה? ואז אתה מגלה שבכלל אין הבדל בין בחירה לאין בחירה. למעשה אתה צריך לחשוב במחשבה מעבר להיגיון כדי להבין שזה אחד.

החתלתול אומר לה שכולם כאן מטורפים, ועליסה אומרת, שאם כולם מטורפים אז לא כדי להרגיז אותם, מה זה אומר? שאדם שחוקר, רואה דברים לא הגיוניים ומפחד להשתגע, ולכן לא רוצה להתעסק עם החיפוש. למעשה בכל אדם יש את התחושה, שהוא לא רוצה להתעסק אם דבר שישגע אותו.

היא מגיעה עכשיו למסיבת, אין יום הולדת, הכל נראה חי, גם הכלים רוקדים ושרים. גם כל קומקום שר בדרך המיוחדת שלו, כל ישות היא בפני עצמה. וגם בחיי היום יום ניתן לחוות כך את החיים.

היא ניסתה להסתכל מלמעלה ולא הצליחה, אז הסתכלה מלמטה, ומה זה מייצג? שיש צמצום הראיה, אם משתיקים את המוח מדברים אחרים, אז אפשר להתמקד במה שרוצים.

פתאום נוצר ספל ותה, מהאין נוצר יש, רק כשהסתכלנו על זה, זה נוצר, לפני שנייה זה לא היה. ואז הוא הופך עצמו למשפך ומוזג דרכו תה, מה זה אומר? שהאדם לא שונה ממשפך בסופו של דבר. כי אם אתה מבצע את אותו תהליך בצורה לא שגרתית, אז למעשה אתה אומר שאין הבדל אצלך בין הצורות. הוא בחוויה שלו, חווה עצמו כמשפך.

כן יש את עניין ההמשכיות. האדם אומר, אם יש פה עכשיו בית, ואתמול היה פה בית, אז בטוח שהיה כאן בית בין אתמול לעכשיו, איך בטוח לך? האדם חווה זאת כהמשכיות, הוא לא מבין שכול דבר הוא בפני עצמו. זה כאילו לוקחים אובייקט גדול, ומראים לך ששום חלק לא מחייב שהחלק אחריו יהיה המשכי לו, כל חלק הוא בפני עצמו. יכול להיות שיהיה לו גוף וראש אנושי ובאמצע יהיה לו משפך.

שאלה: למשל בקשר לקסמים, פעם האנשים היו כל כך בורים, שאם מישהו עשה קסם, הוא היה כמו אלוהים בשבילם.

אליעד: כן, כמו מתן תורה, אלו שיצאו ממצרים, היו עבדים, בנים של עבדים, 400 שנה עבדים, עם מנת משכל מאוד נמוכה, ש - 30 יום לפני שקבלו את התורה האמינו באבן ובעץ, אנשים לגמרי בורים, אז איך אפשר להאמין לאדם שרק לפני 30 יום אמר שהאלוהים שלו הוא אבן?

תקלטו את הטירוף, היום היהודים אומרים, אבות אבותינו ראו את אלוהים, אך הם היו אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם.

שאלה: בקבלה אומרים שזה כוחות אבל מרוכזים.

אליעד: אז בכל סיפור אפשר למצוא משמעות ולא רק בתורה. וכן בסיפור הזה של עליסה יש שכל כל כך מרוכז שאי אפשר למצוא בספרים אחרים. מה שונה העיתון מהתורה.

אדם, שאומר שהתורה קדושה הוא בן אדם טמא, כי רק אדם טמא יכול לחשוב שהספר הזה קדוש יותר מספר אחר. ולא בגלל שהספר הזה לא קדוש, אלא בגלל שהספר הזה לא יותר קדוש מספר אחר.

בעיקרון כל נס שאתה רואה, זה אומר שאתה טיפש, ניסים קורים רק לאנשים טיפשים, ככול שאדם אומר שקרו לו יותר ניסים, זה מראה שהוא יותר טיפש, למה? מה זה נס? נס פירושו דבר שאתה לא יכול להסביר אותו, לכן אתה טיפש. אם אתה חושב שיש הבדל בין נס למשהו אחר, אז אתה מטומטם לגמרי. לכן, ניסים קורים רק לאנשים טיפשים.

עליסה אמרה לו שהיא רוצה לשתות, אז הוא אמר לה: לא, אם את חוגגת יום הולדת. אז היא אמרה לו שהיא חוגגת, אין יום הולדת.

בגלל שהוא בחוויה של, אין יום הולדת, אז הוא שכח בכלל כמה ימים וחודשים יש, למעשה החיים שהאנשים חווים, הם הגדרות שהם יצרו.

שאלה: חבר שאל אותי, אם איחלתי לאשתו יום הולדת שמח, ואמרתי לו שלגבי אין משמעות לימי הולדת.

אליעד: האנשים חוגגים את ההתקרבות שלהם למוות. הם חוזרים למקום שממנו באו.

שאלה: בדרך כלל אנשים מעל גיל חמישים בוכים כשהם מתקרבים למוות.

אליעד: עזבי, רמת השיגעון כל כך גדולה, שאפילו לא כדי לדבר עליהם. אנשים שחוגגים יום הולדת, זה ממש שיגעון רציני. אם אתה רוצה לבלות, לך תבלה, מדוע אתה צריך תירוץ?

למה האדם חוגג יום הולדת? לאדם רע בחיים, הוא עובד, עובד, עובד ויודע שבסוף ימות ולכן רע לו. אז הוא משקר את עצמו ואומר, למה אני עובד? כי החיים זה דבר קדוש, כי למעשה היום הולדת היא חגיגת קדושת החיים. כדי לתרץ לעצמם את הדיכאון שהם מרגישים, בגלל שהם מתאמצים בחיים, הם חוגגים יום הולדת.

אם תשאל את האדם, מה שונה חי ממת? אם הוא יחשוב על זה, אז הוא ישאל, מדוע אני צריך להתאמץ כל כך הרבה? הרי בסוף מתים. הוא מתאמץ כי הוא משוגע, מי יכול להגיד שהחיים שלו זה חגיגה כל כך גדולה, שהוא אומר, איזה כיף שנולדתי?

שאלה: למה אנשים חושבים שיש קדושת חיים ולא קדושת המוות?

אליעד: אולי יש קדושה לחיים שלך בגוף הזה? אף אחד לא מקדש את הגוף, האדם מקדש את זה שהוא נמצא פה חי. אבל אם אתה מבין, שהדבר שממנו אתה עשוי, קיים לנצח, אז אתה יודע שאתה חי לנצח, אז בכלל מה יש לחגוג יום הולדת? אבל אנשים אוהבים לחגוג כל שינוי.

למשל הורים מביאים ילד, והם יודעים שהחיים זה לא משהו, אז הם חושבים, מה גם הוא יהיה אומלל? אז הם מנסים לעשות לעצמם שטיפת מוח, שזה טוב שהוא בא לעולם, ולכן הם חוגגים לו יום הולדת.

תארי לעצמך שהיית מסתכלת על הקיר, ומדמיינת שזה את, אז לא תפחדי למות, מקסימום תזוזי קצת, אבל אם את חושבת שאת חתיכת הגוף הזה, אז את בבעיה חמורה ביותר. אם אתה יודע שאתה בתוך חלום, ויודע שאתה הוא זה שחולם את החלום, אז ממה יש לפחד?

האדם מביא ילדים בגלל שהוא אומלל, אבל אם אתה מביא ילדים בגלל שאתה חכם, אז זה משהו אחר. אתה מביא ילדים כמו שאלוהים ברא את העולם. גם אלוהים ברא ילדים, אבל אלוהים יודע מה הוא עושה, ולכן צריך להביא ילדים כמו אלוהים.

רבי נחמן אומר שלהביא ילדים זה כמו צואה, זה מיותר, זה פסולת. הוא אומר שזה כמו להשאיר ירושה לילדים שלך, ירושה, פירושו סתם התאמצתי, עבדתי, עבדתי, ועבדתי ולא בשביל עצמי אלא בשביל הילדים. רבי נחמן אומר שכסף מקצר לך את החיים, למה? בגלל הדאגות.

העניין הוא שכשאתה מביא ילד, זה בגלל התלות שלך. ואם אתה דתי ומביא ילדים, כי אסור לך לא להביא ילדים, אז אתה עוד יותר סובל. ראיתי היום בערוץ הכנסת, שהדתיים רוצים שיממנו להם את המזון לתינוקות. עכשיו, למה צריך לממן להם את המזון? הם מביאים המון תינוקות, ואם הוא ימות ברעב? זה המימון הכי טוב, יישאר כסף לשאר הילדים. לכן צריך לעלות את המחירים, כדי שהדתיים יביאו פחות ילדים.

אפילו בטבע לא כולם שורדים, מעשרה גורים אולי רק שניים שורדים. אבל הדתי, גם מביא ילדים, גם לא הולך לצוד, וגם רוצה שאתה תצוד בשבילו. אז למה בכל זאת מממנים אותם? כי יש ריקנות כל כך גדולה לבני האדם, שאם הוא מרגיש שהוא נתן למישהו, אז זה כאילו מקדש את העבודה שלו. זה כאילו לכפר על הפשעים שהמדינה עושה, ולכן היא מממנת את הדתיים.

בקשר לילדים, בגלל שהאדם תלוי בהם רגשית, הוא מרגיש רע. אבל זה לגבי כל דבר שהאדם תלוי בו רגשית. אלא אם כן אתה לא תלוי, ועושה את הדברים מהפרספקטיבה של אלוהים. אלוהים נשאר בתודעה אלוהית גם לאחר שהוא עשה את הפעולה. אין אצלו שינוי בין לפני הפעולה לאחרי הפעולה.

נחזור לעליסה, הוא מנסה להסביר לה, מה זה, אין יום הולדת, ואומר: הכל זה חגיגת יום הולדת. אז למה הם לא חוגגים כל השנה בלי סיבה, מדוע צריכים לחגוג, אין יום הולדת? למעשה יש פה תהליך מעניין, שבו אתה צריך לצמצם את עצמך. הם מבחינתם מוכנים לחגוג כל יום, אבל כדי שתהיה יותר משמעות לחגיגה, אז יום אחד הם לא חוגגים.

בעיקרון, אתה צריך להיות בחוויה שאתה תמיד חוגג, ולא משנה אם יש יום הולדת או אין יום הולדת.

שאלה: אז למה יש את החיסרון של יום אחד?

אליעד: זה בעצם מה ששאלת פעם קודמת, למה הוא יצר את הנפרדות? אם תביני למה המציאות הזאת קיימת, אז תקבלי תשובה לכל השאלות שלך. עדיין בשכל לא הבנת למה הכל קיים. למה אלוהים תמיד קיים?

שאלה: למה אלוהים עושה את מה שהוא עושה?

אליעד: תנסי לחשוב, למה הוא עושה, מנקודת המבט שלו. תחשבי שאת אלוהים, תכנסי לחוויה הזאת, ומתוכה תשאלי למה את עושה. תחשבי שאת קיימת אין סוף זמן, שאת הכל יכול, קודם כל תנסי להבין מה זה אלוהים, תנסי לחשוב שאת היא אלוהים, ואחר תשאלי, למה הוא עושה?

לפני השאלה, למה הוא עושה, תבדקי האם יש בכלל אלוהים? אולי אין אלוהים, את לא יכולה להיות בטוחה. את צריכה לבדוק קודם כול, מי זה אלוהים?

שאלה: לי יש וודאות שיש אלוהים.

אליעד: את משקרת את עצמך בזה שאת אומרת שיש לך וודאות. אם את יכולה לחשוב על ההפך, אם את מבינה שיכול להיות שאין, אז את לא בטוחה שיש.

כשאת מגדירה את אלוהים, למעשה את אומרת מה הוא לא. לכן את מסוגלת להבין את ההפך. אם את מבינה את מה שאת אומרת, אז זה סימן שאת לא בטוחה בזה. כי אם את מבינה, אז את מגדירה, ואם את מגדירה את יכולה לחשוב על ההפך, ולכן את לא בטוחה בדבר. קודם תבררי אם יש אלוהים.

שאלה: לעולם אני לא יוכל להגיע לזה.

אליעד: אז לא תגיעי.

שאלה: למה את חושבת שלא תגיעי?

אליעד: תן לה להגיע להבנה הזאת מתוכה. שהיא תבין שאפשר להבין. אם תשכנע אותה, זה יבוא ממך ולא ממנה. אם היא אומרת משהו, אני מסכים איתה, ומחזק את זה אצלה, ואפילו מקצין את זה, בלהגיד, אז לא תגיעי, שהיא תתבונן במה שקורה.

למשל אתה נהג מונית, ונמצא ליד עזריאלי, ויש אדם שרוצה להגיע לעזריאלי, והוא לא מאמין לך שהוא בעזריאלי, אז עושים איתו סיבוב, והוא משלם ומתאמץ, ואז הוא מאמין שהוא בעזריאלי. למעשה יש הקבלה בין כל התהליכים שיש בעולם.

נחזור לעליסה, העכבר חזר לקומקום, והכובען סגר עליו את המכסה. זה אולי נראה תהליך אלים, אבל הוא בסך הכל סגר את המכסה באופן שהוא סיים את המשימה שלו. מה זה אומר? שמה שנראה בעיננו אלים זה לא נכון, הכל תלוי איך נפרש את הדברים.

לעליסה יש חשיבה תכליתית, אבל לכובען ולחברו לא משנה אם המשימה הסתיימה או לא הסתיימה. היא נעולה על זה שצריך לסיים משימה לפני שמתקדמים הלאה. ומה שהם אומרים הוא, שאפשר להמשיך לעשות דברים גם בלי לסיים את הדברים הקודמים.

הארנב מגיע והכובען אומר לו, שהשעון שלו מפגר בדיוק ביומיים, השעון לא יכול לפגר ביומיים, אבל הארנב מאמין להם. למעשה הוא יצר לו נפרדות, למרות שאין נפרדות. הוא יצר לו בעיה, מבלי שתהיה בעיה. והוא אומר לו שהבעיה בשעון, שהוא מלא בגלגלים.

עליסה אומרת, שנמאס לי מהשטויות האלה. בהתחלה היא רצתה עולם מלא שטויות, ועכשיו היא כבר לא רוצה. זה כמו שהאדם חוקר, למה אלוהים ברא את העולם, ואז הוא חוקר ופוגש כל מיני משוגעים, שזה נמאס לו והוא רוצה לחיות חיים רגילים. הרבה פעמים קורה שהאדם עוזב הכל ורוצה לחזור לחיים הרגילים. אבל זה לא עובד, אולי אתה כאילו מצליח, אבל בסוף אתה חוזר לחיפוש המקורי. כי אי אפשר לכבות את החיפוש הפנימי.

עליזה חוזרת ליער, ונראה שהבריאה מסתכלת עליה. האובייקטים מסתכלים עליה. למשל אתה יושב בחדר ומסתכל על הקיר, ומנסה לחקור, מה הוא הקיר הזה? ואז אין לך חשק ואתה עוזב את הרעיון, אבל באותו רגע, הקיר הסתכל עליך

זה כמו סוג של תחיית המתים. להבין את העולם, זה בעצם תחיית המתים. כי העולם הוא מת מהצד שלך, אמנם העולם לא מת, אבל אתה מת, ומהצד שלך העולם מת, והעולם רוצה שתקים אותו לתחייה. כשאתה מפסיק לחקור, הוא כאילו שואל: הרי הוא רצה להציל אותי, לאן הוא הלך?

אם אדם נמצא בתוך חלום, והוא יודע שהוא בתוך חלום, אז הוא רוצה להתעורר. מבחינתו בחוץ יש עולם אמיתי שמחכה לו, מתי הוא יתעורר, נכון? אבל אם אתה מבין שהעולם שלנו חלום, אז אתה צריך להבין שיש עולם אמיתי שאתה כאילו מתעורר אליו, העולם האמיתי מחכה לך. תבין שיש שם מישהו שמחכה לך, ואתה יודע מי יושב שם, בעולם האמיתי לחכות לך שתתעורר? אתה.

הם חברו את הברווזים לצפצפות, זה כאילו מטשטש את ההפרדה שהאדם עושה בין הדומם לבעלי החיים.

שאלה: פתאום עלתה לי מחשבה, שהאדם עובר מכלא לכלא. בהתחלה היא אמרה שבעולם שלי יהיה רק שטויות, וכשהיא הגיעה לעולם של שטויות, לא טוב לה, והיא רוצה לחזור לעולם הרגיל. לאדם אף פעם לא טוב, תמיד הוא סובל.

אליעד: יש שביל שעליסה הולכת עליו, ועליסה שמחה לראות את השביל, אבל מי יודע לאן השביל מוביל?

כאשר אתה מדבר עם האנשים, תנסה להראות לו שהדרך שהוא יגיע בסוף, לא תהיה טובה יותר ממה שהוא חווה עכשיו.

שאלה: אני באה משם, ואגיד לך מה קורה, שם יש מקום שאתה לא יודע מה הוא, והוא טוב יותר מכל העולם הזה שחוויית ורע לך בו. הם מבטיחים לך חוויה שבשכל זה לא נתפס.

אליעד: כי אומרים לך שאי אפשר לתאר, אבל כאשר את צועדת, את צועדת למקום מוגדר, את צועדת לרצון להשפיע. אולי את לא יכולה להסביר בשלמות, אבל את יכולה להסביר חלקית. את יודעת מה זה רצון, ואת יודעת מה זה להשפיע, ולכן את יכולה להבין לקראת מה את הולכת.

אדם הולך, עושה פעולות, כי הוא רוצה להגיע למשהו מסוים, נגיד שכול מה שהוא יודע על הדבר המסוים, שזה לא דומה למה שיש פה. אומרים לך שאם תקרא את ספר הזוהר 300 פעם למשל, תגיע לחוויה שאי אפשר לתאר. איך מגלים את הנוכלות שבדבר? אם אומרים לך ששם יותר טוב, אז זה אומר ששם צריך להיות משהו ששונה ממה שיש כאן. אז בא ננסה להבין קודם כול, למה כאן אני סובל, ואז נבדוק, האם סיבת הסבל שכאן, נמצאת גם שם?

אם אתה טיפש ואתה חושב שאתה סובל בגלל שיש לך רצון לקבל, אז אם תלך לשם, לא יהיה לך רצון לקבל, אז תלך לשם. אבל זה אפשר למכור לך, רק אם אתה מספיק טיפש לחשוב שאתה סובל בגלל שיש לך רצון לקבל. אז אם אתה טיפש וחושב שאתה סובל בגלל רצון לקבל, אז אתה תסבול גם שם. אתה לא צריך לחוות את כל החוויות, כדי להבין שגם רצון להשפיע מיותר.

אומרים לאדם, אתה סובל כי אתה כל הזמן רוצה לקבל הנאה, אז בו נהפוך אותך לאחד שנותן הנאה. אבל האדם לא סובל בגלל שהוא רוצה לקבל הנאה, האדם סובל בגלל שהוא קיים, בגלל שהוא לא מרגיש שהוא המציאות השלמה. אם היית מבין את זה, אז זה לא משנה רצון לתת או רצון לקבל, שניהם זה גרוע.

אם היית מבינה מדוע את סובלת, היית מבינה שרצון לתת גרוע באותה מידה.

שאלה: ברצון לקבל יש מבחינתי ריקנות, ואם אחווה רצון לקבל, אני ארגיש את השלמות.

אליעד: יש פה כמה שקרים. א' את לא מדמיינת את עצמך ברצון לתת מוחלט. כשאת חווה רצון לתת, את חווה חוויה שאת רוצה אותה, ולכן את מסכנה, כי את רוצה אותה. ודבר שני שאני רוצה להגיד לך, שאת בחיים שלך לא היית ברצון לקבל.

בכל החיים שלך מגיל אפס, את קצת רוצה להשפיע וקצת רוצה לקבל, קצת מתחשבת באחרים וקצת מתחשבת בעצמך. אם היית ברצון לקבל מוחלט, אם היית הכי אגואיסטית בעולם, היה לך הכי טוב בעולם. את יודעת מה זה אגואיסט אמיתי, זה אחד שכרע לו ממשהו, הוא יגיד: אני אגואיסט ואני בשביל האגו שלי, יגיד שלא רע לי. ובגלל שהוא כל כך אגואיסט הוא מצליח לחוות את זה.

למשל אכלת משהו, וחשת ריקנות, למה חשת ריקנות? כי את בחורה לא אגואיסטית, את אומרת, נכון שאני רוצה לאכול, אבל זאת לא שיא המשמעות, אז זה לא משמעותי עבורך לאכול. אבל אם היית אגואיסטית אמיתית, היית אומרת: אם אני רוצה לאכול, הדבר הכי משמעותי בשבילי זה שאני רוצה לאכול. אז היית מיחסת המון משמעות לזה שאת רוצה לאכול, וחווה סיפוק מאוד גדול מזה שאת אוכלת.

את חושבת שהיית אגואיסטית, אבל לא היית, האם פעם חשבת שכול העולם כולו נברא רק בשבילך? האם חשבת פעם, שהשמש זורחת בבוקר, היא זורחת בשבילך? אפילו את לא יודעת מה זה להיות אגואיסט.

רצון להשפיע, זה רצון הכי גרוע בעולם, זה בגלל שיש לך רגשי נחיתות. כאשר את אומרת, אני לא רוצה כלום, אני רוצה רק להשפיע, זה רגשי נחיתות הכי גדולים.

אם את לא חווה סיפוק ממשהו, זה סימן שאת לא מיחסת חשיבות לרצון שלך. האדם חווה ריקנות רק בגלל שאין לו מספיק רצון לקבל. מה זה אומר? למשל הוא רוצה משהו, אבל זה לא חשוב לו במיוחד, ולכן זה מראה שאתה לא מספיק אוהב את עצמך, ולכן אין לך סיפוק.

רק אדם טיפש, יגיד שהוא לא מצא דבר שכדאי לו להתאמץ להשיג אותו. אגואיסט אמיתי הוא אגואיסט על כל דבר, הוא לא צריך לחפש משהו.

שאלה: נראה לי טיפשות.

אליעד: הטיפשות שלך היא שאת סובלת ולא נהנית בחיים שלך. אדם שהוא אגואיסט אמיתי ואם הוא רוצה משהו, הוא ילך על זה עד בסוף. אין אפילו אחד כזה.

אני לא מבין, אנשים הולכים למקום מסוים, יום אחרי יום, ורוצים להגיע למקום של רצון להשפיע, וזה שעומד בראשם אומר שהוא עצמו לא הצליח להגיע, והם צועדים. כמו היהודים שמחכים למשיח. הכל זה עבודה בעיניים, השאלה היא, מתי ימאס לך לעבוד על עצמך? זאת השאלה המעניינת ביותר.

שאלה: אני רוצה ללכת עד הסוף, אבל אתה מבלבל אותי.

אליעד: כאשר תרצי ללכת עד הסוף, אחד הסימנים יהיה שאת לא מגלגלת אחריות על אחרים. אמרתי לך לחקור האם יש אלוהים. תנסי ללכת עם הרצון להשפיע עד הסוף, ואז תגיעי למצב של המורה שלך, ואז תראי אם הוא בלבל לך את המוח, או שזה באמת אמיתי עבורך. אבל עד עצם היום הזה, במשך כל השנים את לא הגעת להיות כמוהו.

שאלה: אני עוד לא הגעתי לרמה שלו, אני רחוקה ממנו.

אליעד: זה טוב שלא הגעת להיות כמוהו, כי תפסת פחות שיגעון. העניין הוא שאת לא התמסרת לדברים. את לא מספיק אגואיסטית.

קחי משימה ולכי איתה עד הסוף. את לא הולכת עד הסוף, זה הכל סיפורי אלף לילה ולילה.

שאלה: מה זה ללכת עד הסוף?

אליעד: ללכת עד הסוף, פירושו לא לבלבל לעצמך במוח. כאשר אתה רעב, אתה יודע מה זה ללכת עד הסוף כדי למצוא אוכל. כשאתה רעב, ללכת עד הסוף, זה שאתה מפסיק להיות רעב, זה נקרא ללכת עד הסוף, זה תכליתיות, המטרה שלי להרגיש שלמות.

את הלכת שם עד הסוף? כן. אז זה אומר שזה מיצה את עצמו. את גילית שזה לא עובד עליך. וגם אם היית הולכת עד הסוף היית מגלה שאין שם כלום.

שאלה: איפה יש?

אליעד: בשום מקום. פה יש. (מצביע על הסרט של עליזה בארץ הפלאות)

עליסה אומרת, כאשר הולכים לאיבוד, העצה הטובה ביותר היא, לא לזוז מהמקום. מה אומר השכל הזה?

שאלה: בעל הסולם אמר, שכאשר אתה לא יודע מה לעשות, שב ואל תעשה.

אליעד: אם בעל הסולם היה מבין את עצמו, הוא לא היה כותב את הספר שלו. למה? הוא אומר אם אתה לא יודע מה לעשות, עדיף שלא תעשה. הרי הוא עצמו יודע, שהוא לא הגיע לשלמות הסופית, אז לפי שיטתו, מה הוא צריך לעשות? לא לעשות. אבל הוא בכל זאת כותב ספרים. בגלל שאת לא מבינה את השכל של בעל הסולם, קשה לי להסביר לך שהוא טועה.

בעל הסולם הוא לא מבודד לגמרי, יש סביבו את כל הרעיון של היהדות, יש לפי דעתו את העולם הבא, העולם של הנשמות, ויש הרבה דברים שהוא האמין בהם. והוא מבחינתו, מעליו היה משה רבנו, ומעליו היה את אלוהים, והוא לא חשב שהוא אלוהים. והוא בעצמו אמר שיש דברים שאי אפשר להבין. הוא בעצמו מודה שהוא לא הבין, אז אני מאמין לו. כשהוא בפסקה הראשונה אומר שאת זה וזה אי אפשר להבין, ולכן לא לשאול, אז אני מאמין לו, ואומר שהוא מטומטם ולא מבין.

כאשר מישהו אומר, את זה לא שואלים, כי אי אפשר להבין, אז מה שאגיד, אתה לא מבין כי אתה מטומטם.

שאלת אותי איך להתקדם, קודם כל תבדקי, מה זה אלוהים? איך? תשאלי האם הוא בכלל קיים? זה המפתח, מי אמר שיש אלוהים? תוכיחי שיש אלוהים, עד שלא תצליחי להביא הוכחה שיש אלוהים, אין טעם להתקדם ולשאול, מה אלוהים רוצה ומה הוא לא רוצה?

אולי אין אלוהים, את חייבת להגיע לוודאות.

שאלה: אני מרגישה בוודאות שיש אלוהים.

אליעד: אם היית מרגישה בוודאות שיש אלוהים, לא הייתה לך שאלה לגביו, מדוע הוא ברא את העולם?

נחזור לעליזה, האדם כל כך תקוע בחיים, שהוא לא יודע מה לעשות, והוא מחכה שיבואו למצוא אותו. למשל אתה בתוך חלום, ואתה אומר, אני לא יודע איך להתעורר, אז בוא נחכה פה. אבל מי יבוא לפה, הם נמצאים בחוץ, איך יעירו אותי. זה לא יעזור לך להגיד, בוא נחכה, זה לא יעזור לך לגלגל אחריות על אלוהים. האדם צריך לקחת אחריות על גורלו.

ולמה אלוהים אף פעם לא יעזור לך? כי אין אלוהים. הרעיון הוא, שאם אתה אלוהים, ומצפה שאלוהים יעזור לך, אז לעולם זה לא יקרה. כי אין אלוהים מלבדך. אתה עצמך אלוהים שרוצה שתהיה כתודעה נפרדת. אז או שאתה כאלוהים רוצה תודעה אחרת, או שאתה כאלוהים רוצה להישאר בתודעה נפרדת.

שאלה: ואם אתה כאלוהים רוצה תודעה אחרת?

אליעד: אז תקבלי. שאלוהים רוצה משהו, זה עד הסוף, הוא לא מחפש סיבות.

שאלה: איזה תודעה נרצה?

אליעד: להבין לדוגמה. את כרגע לא מבינה משהו, את יכולה להבין או לא להבין, נכון? למה את כרגע לא מבינה? כי את כרגע, אלוהים שלא רוצה להבין.

שאלה: אם אני יבין עוד משהו, אז התודעה שלי היא אחרת?

אליעד: כן, תודעה שמבינה. את כרגע לא מבינה מדוע את חיה, למה? כי את כרגע בתוכך לא כל כך רוצה להבין, רוצה להבין ולא רוצה, ולכן את מבינה חלקית. אבל אם תגידי, אני כל כולי רוצה להבין, אם באמת תרצי להבין, את תביני, בלי לעשות שום דבר.

נחזור לעליסה, היא אומרת, הלכתי בדרכי שלי, בלי לחשוב על הבאות. נכון אנחנו הולכים בלי לחשוב על הבאות. אם היא הייתה יודעת שעולם של שטויות לא נותן שום דבר, אז היא לא הייתה נכנסת לפה. למעשה היא נשארת באותו מקום, אבל הסביבה השתנתה.

ואז מופיע החתלתול, ואומר לה, עדיין את הולכת לדרך שפונה לשום מקום. היא אומרת לו שהיא כבר לא רוצה לדעת על הארנב הלבן, אלא רק רוצה לחזור הביתה. מה זה אומר? כמו אדם שרצה לדעת את אלוהים, ואז זה נמאס לו, והוא אומר שהוא רק רוצה להרגיש טוב. למעשה מה שכול אדם רוצה זה להרגיש טוב, והשאר זה סתם לבושים.

עליסה אומרת שהיא אבדה את דרכה, והחתלתול אומר לה, כמובן, כי אין כאן דרך משלך, כי כל הדרכים כאן שייכות למלכה. מה זה אומר? אדם מתאמץ ומתאמץ ושואל למה אני לא מגיע לאלוהים? למה כל דרך שאני הולך בא, לא מביאה אותי לאלוהים? ברור, כי הדרכים הם לא שלך, הדרכים הם של המלכה. לא אתה מחליט ללכת, יש מישהו שמחליט לך איך תלך.

אתה אומר, אני מתאמץ וזה לא עובד, אבל זה בגלל שאתה חושב שהדרך היא שלך, אבל הדרכים הם לא שלך, הדרכים הם של המלכה. יש מישהו שמחליט מה יקרה איתך.

שאלה: אני לא הבנתי מה שהסברת שאין לך דרך משלך.

אליעד: האדם מתפלא מדוע הוא לא מצליח, ואומר, איך אני לא מצליח? האדם בטוח שהוא מוליך את עצמו. האדם מתכנן להיות שם, אבל הוא מתפלא, איך הוא לא שם, הרי הוא התאמץ להיות שם.

שאלה: אז כל זמן שארגיש שאני עושה..

אליעד: זה לא יעבוד לך. את מנסה להגיד לעצמך שאת לא העושה, אבל זה לא יעבוד לך. לכן האדם צריך לבדוק, אם יש לו בחירה או אין לו בחירה. את רוצה להעביר אחריות למישהו אחר, את לא מוכנה לשבת ולבדוק. את חייבת בתוכך לבדוק, אין אפשרות לסמוך על אחרים.

החתלתול מראה לה דרך שמאל ודרך ימין שבו היא ממשיכה לטייל ביער, אבל הוא מראה לה גם דרך קצרה. אתה עומד מול הדרך, תחקור לתוכה.

בעיקרון, האדם לא צריך ללכת רחוק להבין, תנסה להבין את עצמך עכשיו. כשהיא אמרה, שאם הלכת לאיבוד, תשב ואל תעשה דבר, מה הכוונה? שאם השכל מתחיל להתפזר לכל מיני כיוונים, תעצור, תחזור לבסיס, מה אני רוצה? מה כרגע אני רוצה? מה מניע אותי? תעזוב את הסיפורים, תראה מה כרגע קורה איתך. ואם תתמקד ב"עכשיו", אתה תראה את השביל.

עליסה לא ממוקדת, היא זורמת עם מה שיש. הנמשל הוא, שכרגע אנחנו רוצים להיות כאן, כרגע אנחנו חולמים את החלום, עם כל הבלגן שיש פה, אתה כרגע אחראי לזה. אתה פשוט לא ממוקד, ולא זוכר שזה אתה. אם היית מסתכל עמוק לתוכך, היית רואה שאתה עכשיו חושב את כל מה שקורה, אז מדוע יש לך טענות? כרגע אתה רוצה את החלום.

למעשה כאשר אתה אלוהים, אז אתה באגו הכי גדול, אתה ברצון להשפיע, וגם ברצון לקבל. אין מישהו אחר מלבדך, אתה משפיע רק על עצמך.

יש משמעות לכך שהמלך הוא מושפל והמלכה היא השולטת. כי בהיגיון זה היה אמור להיות הפוך, זה המשמעות שאתה גם עבד וגם מלך, למשל, פה בעולם אתה עבד, אבל אתה גם מלך כי אתה אלוהים. בעיקרון היית צריך לדעת שאתה מלך שיודע שהוא מחופש לעבד, אבל אתה עבד שלא בטוח שהוא יודע שהוא היה מלך. למעשה האדם הפך הכל. מה שקורה לו טוב, הוא חושב שזה רע. ומה שקורה לו רע הוא חושב שזה טוב, הכל הפוך.

הגננים צובעים את הוורדים באדום, כי בטעות הם שתלו וורדים לבנים במקום אדומים. והמלכה שרואה שצבעו את הוורדים, מאוד מתרגזת. למה הדבר דומה, לדתיים שעושים מצוות ולא שואלים, למה צריך לעשות מצוות, כי אומרים להם שאלוהים אמר ואסור לשאול. אבל הדתיים מאוד חרדים, כי יש להם עסק עם אלוהים, הם מפחדים מאלוהים, ולכן הצרות שלהם גדולות מכל צרה אחרת.

עליסה מנסה לייעץ למלכה, שלא תערוף את ראשי הגננים. אך מצד שני יש בזה משהו טוב, כי האדם מערער על סמכותו של אלוהים. למרות שמוציאים את הגננים לגרדום, היא לא מפחדת ומנסה להגן עליהם. שימו לב שבתחילה המלכה התעלמה ממנה, אבל מיד כשאתה מתחיל לדבר קופצים עליך עניינים. שזה לא בהכרח רע.

זה יפה לראות איך המלכה שתלטנית. כמו שהמלכה שתלטנית כך האדם צריך להיות בחוויה שלו שכול מה שקורה במציאות, זה רצונו הבלעדי, כי ככה הוא רוצה.

המלכה שואלת את עליסה, מאין את באה ולאן את הולכת? ועליסה אומרת שהיא אבדה את דרכה, עדיין עליסה חושבת שהדרך היא שלה. ואז המלכה עונה לה, כל הדרכים כאן הם שלי. ואז היא אומרת לה לחוות קידה כשאת חושבת. זה כמו שאלוהים רוצה שנכיר בו, ואנחנו עדיין לא בטוחים אלא רק חושבים. ואפילו כשאנחנו חושבים, עלינו לחשוב גם על אלוהים. בכלל מי את שתחשבי? מקודם אמרו לה אם לא חושבים לא מדברים, ועכשיו אומרים לה אפילו לא לחשוב.

הם מתחילים לשחק קרוקט. המלכה חשבה כאילו שהיא נתנה מכה, אבל למעשה היא פספסה, הכל קרה מעצמו, זה בכלל לא היה קשור למכה של המלכה.

ואז מופיע החתול, מה זה אומר בעיניכם שהחתול יושב על הראש של המלכה, ומנסה לגרום לעליסה נזק או משהו כזה שהיא לא קולטת? אם עליזה זה האדם והמלכה זה אלוהים, והחתול מפריע לקשר ביניהם, זה מראה שהחתול מיצג דברים שמפריעים לך סביב אלוהים. זה אומר שגם כאשר אתה מתקרב לאלוהים, יש עדיין דברים סביבו שגורמים לך להסתכסך עם אלוהים.

המלכה אומרת לערוף את ראשה של עליסה, והמלך אומר בואי נעשה משפט, למה הכוונה? בואי נשתמש בשכל, בואי נבין את הסיבה שבגללה את רוצה להוציא אותה להורג. זה כמו אדם שרע לו בחיים, והמלך, שהוא האני האמיתי שלך, אומר לך, בא תשאל, מדוע רע לך בחיים?

למעשה מאשימים את עליסה, וזה נקרא עיוות המשפט. רבי נחמן אומר, שמי שרוצה להבין את עיוות המשפט, צריך לחשוב בדרך לא הגיונית, שיש דברים לא הגיוניים במציאות. כן מאשימים את עליסה שגרמה למלכה לאבד את שליטתה העצמית. האם אני אשם שאלוהים השתגע והחליט לברוא אותי? אלוהים ברא אותי בגלל שאבד שליטה, ואני סובל.

למעשה אף אחד לא שואל אותך בעיקרון, ואיך שעליסה קולטת את זה, המלכה נרגעת. יש כאן משחק, מי שולט? המלכה או עליסה? עליסה כל הזמן מנסה להגיד למלכה איך לשלוט, והמלכה עונה לה, אני זאת שמחליטה איך לנהלל את העניינים. קודם נוציא אותך להורג, ואחר נראה אם זה טוב או לא טוב. בהתחלה עליסה לא קולטת את זה, אבל כשהיא קולטת את זה, המלכה נרגעת. מה הנמשל? שאנחנו חושבים שאנחנו מנהלים פה את העולם, אבל למעשה אלוהים הוא זה ששולט פה, והוא לא שואל אותך.

קודם אתה צריך להבין שאלוהים הוא זה שמחליט הכל, קודם כל עליך להתבטל לפני האלוהים, ורק אחר כך תוכל להבין את האלוהים.

המלכה אומרת לערוף את ראשה של עליסה, והמלך אומר, אבל עדיין לא הבאנו עדים. מה זה אומר, שעדיין יש ספקות, זה עדיין לא בטוח. האדם גוזר את דינו לסבל, אבל הוא עדיין לא בטוח שזה ככה.

העד הראשון, בחוויה שאין בכלל בעיה. העד השני אומר שהוא חגג, אין יום הולדת. ואז הוא אומר למלכה שגם לה, אין יום הולדת. מה זה אומר? שכאן הוא מסכים לסמכותה של המלכה. באין יום הולדת למעשה פירושו שאנחנו לא מגדירים הגדרות, זה למעשה להכיר בסמכותו של המלך, כי המלך הוא, הלא מוגדר. כשאתה מגדיר אתה בחוויה של עבד, כשאתה לא מגדיר אתה בחוויה של מלך.

ואז מופיע החתלתול על הראש של המלכה, ועליסה למעשה מתנגדת למלכה בזה שהיא מתנגדת לחתלתול, כי המלכה היא זאת שרוצה שיהיה שם חתלתול. זה כמו, את אמרת לאלוהים שהוא לא בסדר, לכן תקבלי עונש.

ואז עליסה נעשית גבוהה ביותר, זה מרמז שהיא חוזרת למצב הקודם שלה. היא מקבלת התנוצצות שהיא בכלל אלוהים, היא זאת שחולמת את החלום. למעשה זה הכוח של רצוא ושוב, אתה חווה שאתה אלוהים ואחר אתה חווה עצמך כנפרד.

ואז היא נעשית קטנה. זה מה שקורה שעדיין אנחנו לא ממש בחוויה של האלוהים. החוויות מתערבבות לנו. ואז עליסה מתחילה לברוח. וכל הדמויות חזרו למעגל. למעשה כל הדמויות עלו בתודעתה, ואז היא מתחילה להבין טוב יותר מה היה, וכן נאמר שבמרוץ הזה אין מנצחים ואין מפסידים. שלמעשה זה לא אמיתי, זה רק משחק. וכן נאמר, שלמרוץ הזה אין סוף, למה? כי אין לו התחלה.

למי אין התחלה? לאלוהים.

עליסה מגיעה למנעול דרכו היא נכנסה, והיא מבקשת ממנו לצאת החוצה, והוא אומר לה, את כבר בחוץ. מה? הסתכלי בעצמך. והיא רואה את עצמה ישנה בחוץ. ואז היא קוראת לעצמה בחוץ, התעוררי עליסה.

למה היא אומרת, תתעוררי עליסה? כי היא לא בטוחה שהיא זאת שבחוץ. אם היא הייתה בטוחה שהיא זאת שבחוץ, היא לא הייתה מפחדת מהמלכה. האדם חושב שאיך שהוא, הוא קשור לאלוהים, אבל עדיין לא בטוח בזה.

רבי נחמן בסיפור על בת המלך, אומר שהוציאה, אבל לא אומר איך, הוא אומר שצריך שכל כדי להוציאה. אבל מדוע לא סיפר? כי הוא הבין שהוא חולם, ואם היה מספר להם שהוא חולם, ואומר להם שכול התורה היא רק חלום, וכל השיגעונות הם רק חלום, אז לא היו מאמינים לו וזורקים אותו. ובגלל שהוא ידע שלא יאמינו לו, אז הוא אמר צריך שכל.

איך להוציאה, פשוט מתעורר ורואה שאין שום בעיה. הוא התעורר וראה שלא קרה שום דבר.

שאלה: איך להתעורר?

אליעד: הפעל את השכל. מה ההבדל בין ער לישן? הער יש לו שכל ולישן אין שכל. אך אם תשתמש בשכל אתה תתעורר. אם תשתמש בשכל, אתה תתעורר.

אז לאן הארנב מיהר? הוא לא מיהר, זה היה רק חלום. את חושבת שיש שאלה, אבל אין שאלה.