* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

סבל בדרך אל האושר, ריקנות ומשמעות, לחבר את הרגש לשכל, מה לשאול כשאין שאלות, לשקר בשביל האמת.

שאלה: מה דעתך על זה שאני רוצה להרגיש שהכל בתוכי?

אליעד: כל מה שקיים הוא חלק ממקום, למשל החדר הזה הוא חלק ממקום גדול, כל המקום והזמן שהם כל כך גדולים, הם עצמם נמצאים בתוך משהו אחר, בתוך אלוהים. למה הדבר דומה, לאדם שחולם חלום, וכל מה שיש בחלום, למעשה נמצא בתוך המחשבה של האדם שחולם את החלום. רק שתביני שהישות שנמצאים בתוכה המקום והזמן, היא לא נמצאת בתוך מקום וזמן, כי המקום והזמן נמצאים בתוכה. זה לא שאלוהים נמצא שם, למעשה אלוהים לא נמצא בשום מקום. הוא מחוץ לכל.

לכן עד שלא תהיי אלוהים, לא תוכלי להגיד שהכל בתוכי. כל זמן שאת מרגישה שאת קיימת, לא יתכן שכול המקום והזמן יהיו בתוכך. למה? כי אם יש אני ולא אני, אז יש הפרדה, יש שניים. ואם יש שניים אז אני לא השלם. אם אני חווה שאני קיים, אז יש משהו שהוא לא אני, אז אני לא הסך הכל, ואז לא יתכן שהמקום והזמן בתוכי.

אז איך תחווי שאת הראשון? על ידי התבוננות פנימית לתוכך. פרקטית מה זה אומר, למשל את אומרת, אני רוצה, אני הולכת, תשאלי את עצמך, מה זה האני? מי זה אני? מי זה המדבר? תתחילי להוריד את הלבושים, אני זה לא המקצוע שלי, לא הבית שלי, לא המשפחה, לא הגוף שלי, בסוף תישאר לך התודעה.

אבל התודעה עדיין, היא לא השלם, העולם לא בתוך התודעה, התודעה שלך בתוך העולם. מה זה תודעה? כשאת אומרת אני, זה התודעה. אבל אם תסתכלי לתוך התודעה עמוק פנימה, את תראי את מי שאת, לפני שהיית קיימת. מה זה אומר, יש משהו שהוא לפני האני, והוא בעצם הראשון, לפני כל הדברים. אם את קיימת כפי שאת, את לעולם לא תחווי את הראשון.

אם האדם יביא את עצמו שלמצב שלא יהיה לו אני בכלל, אז בעצם היחיד שיגיד אני, זה יהיה אלוהים. אם לא תהיה קיים, לא תפריע לאלוהים להתנהל בנחת. ואז תחווי שאת אלוהים. איך תדעי? אם את הולכת ברחוב, ורואה מישהו הולך, וחווה שאת גורמת לו ללכת, אז סימן שיש לך את החוויה.

שאלה: כשאני מסתכלת אני רואה משהו בתוכי שכול הזמן רוצה.

אליעד: יפה, אז תפקידך לבדוק, מי זה המשהו הזה. את צריכה להגיע לדרגה כזאת, כשתגידי, אני רוצה לאכול, תביני, למה את מתכוונת. הצורות של האני משתנות, אבל האני הוא אותו אחד. את כבר הוא. ברגע שהאני שלך יבין את עצמו, הוא יחווה אחרת את כל מה שקורה סביבו.

שאלה: בחיים שלי אני מתאמץ לפתור את הבעיות שלי, ואני לא יודע היכן הפיתרון, אני סתם מתאמץ ללא הבנת הפיתרון. על פניו נראה שזה כמו תרמית, שאני כל הזמן מאמין לרצון. אם יש לי רצון, זה סימן שרע לי עכשיו, אחרת לא היה לי רצון.

אליעד: אפילו שאתה ממלא את הרצון, זה אף פעם לא מאה אחוז. אפילו שאכלת כדי להיות שבע, עדיין יש לך עוד רצונות. אי אפשר למלא את כל הרצונות. ולכן אתה תמיד מרגיש חסר, כי הרצון עדיין לא התמלא. האבסורד הוא, שאתה מנסה למלא את הרצון, והוא אף פעם לא מתמלא למרות שאתה חושב שהפעם תצליח למלא אותו.

איך להיפתר מהרצון? להבין את השורש שלו. להיות מעליו, שלא יהיה לי אכפת שהוא קיים. ועוד אופציה יש שהיא לרצות אותו. אם תמצא דרך לחוות, שאתה רוצה את תחושת החסר, אז אתה לא צריך להיפתר מהרצון.

למשל, את רעבה, רע לך לא בגלל שאת רעבה, אלא בגלל שאת לא רוצה להיות רעבה, נכון? לכן מי שגורם לך להרגיש רע, זה הרצון שלא רוצה להרגיש רעב. נראה אותך גורמת לעצמך, לרצות להרגיש רע. זה לא הגיוני, מה אני ארצה את זה שיהיה לי חסר? אבל אם היית יודע מי אתה באמת, אז היית מבין שאתה זה הראשון שרוצה שיהיה לך חסר.

הסבל של האדם נובע מכך, שהוא מרגיש שהוא עבד, שהלבישו עליו רצון, ומזיזים אותו מפה לשם. אבל אם היית יודעת מי את באמת, וכשאת אומרת אני רוצה, אז מתכוונת לאלוהים הראשון, שהכל מושלם אצלו, והוא בבחירה עצמית מלאה, ורוצה שכך הדברים יהיו, אז את תהיה מצומצמת עם חיסרון ותביני שהכל בסדר.

השאלה היא, איך את חווה את החיסרון? האם את חווה שהוא הבחירה שלך? האם את חווה את החיסרון מהתחלה?

אם תביני מי את באמת, את תחווי שאת בוחרת להיות קיימת או לא, שאת בוחרת אם יהיה לך רצון או לא. מה שאת רוצה את בוחרת.

כול זמן שאת קיימת את סובלת, ככול שהרצון שלך גדול יותר, כך הסבל גדול יותר. אבל אם תחווי שאת אלוהים, אז תרצי את הסבל, ולא תראי שיש רע בסבל.

היום את יודעת יותר טוב מי את לא, וכך את מתקדמת לדעת את עצמך.

רבי נחמן אומר, שמי ששובר את תאוות האכילה, הוא הופך להיות בן אדם.

מה זה נקרא שהוא שובר את תאוות האכילה? הכוונה שאין לו תאווה לאוכל, מה הכוונה שאין לו תאווה לאוכל? יש הרבה אנשים שאין להם תאווה לאכול, אבל אם יביאו להם אוכל טעים, הם ייהנו ממנו. האדם בעולם הגשמי, נהנה מהדבר. אם אין לאדם את התאווה, אז הוא לא נהנה.

שאלה: מה רע בהנאה?

אליעד: אין רע בהנאה, יש רע בלסבול, אבל להינות ממשהו יותר מדבר אחר, זה נקרא לסבול. אם מביאים לך עוגה, ואת נהנית ממנה יותר ממקודם, אז זה נקרא שאת בן אדם שסובל. כי אם הכל טוב לך, אז איך זה שאת נהנית יותר מהעוגה?

תאוות אכילה, הכוונה לא רק אוכל, הכוונה לכל תאווה. יש שני סוגים של אנשים. האחד, אדם שאומר שזה טוב וזה רע, ולכן נהנה במקום אחד וסובל במקום שני. והשני נהנה מהפנימיות של האכילה, שזה אומר, שהאדם נהנה גם כשהוא רעב וגם כשהוא שבע באותה מידה. כל זמן שהאדם אוכל, והוא נהנה מהאכילה יותר מזה שהיה רעב, זה אומר שיש לו תאוות אכילה. אפילו אם אתה חולה ואתה לוקח כדור כדי להיות בריא, ויותר טוב לך להיות בריא מאשר חולה, גם זה תאוות אכילה.

ואיך אדם שובר את תאוות האכילה? מי שמבין למה אני חולה, למה אני רעב, מבין למה רע לו, אז הוא נהנה גם כשרע לו כי הוא מבין שזה שתי צורות שהוא רוצה אותם. וזה נקרא בן אדם.

שאלה: יש לי תחושה כזאת, שכדי לדעת את האמת צריך לסבול.

אליעד: מי אמר את זה? זה לא נכון.

שאלה: אם את רוצה לסבול, אז משהו בתוכך רוצה לסבול.

אליעד: קודם כל כעיקרון, בדרך לשלמות אתה מבין דברים, אז אם אתה סובל זה לא בגלל ההבנה, זה בגלל שאתה באי הבנה עדיין. זה שאתה מתקרב לאמת לא גורם לך לסבול, אלא מה שגורם לסבל, זה שעדיין אתה לא מבין. זה שאתה מתקרב להבנה של האחד, אתה לא סובל בגלל שאתה אמיתי, אלא סובל בגלל שאתה משקר. אבל יש דבר נוסף ותסבירי את.

שאלה: כדי להבין את האחדות, צריך להבין בשכל. כשאני מנסה להבין אחדות, זה שניים, זה לא אחד. אני ממשיכה להפריד, ואז אני מרחיקה את עצמי מהאחדות. כדי לחוות את האחדות, אני שוללת את מה שלא אחדות, ואז אני חווה שאין משמעות לדברים, כי שללתי אותם, ואז יש סבל. מתחילים לאבד את הדברים שהיו משמעותיים פעם, ואז יש ריקנות. מתחילם לאבד את האחיזה באגו.

אליעד: כאשר האדם מתחיל להיכנס באמת פנימה, הוא מתחיל יותר לסבול. כאשר האדם מנסה להבין מי הוא, ככול שהוא מתקרב לאמת, כך הוא סובל יותר. תכלס נראה אותך יושבת יום שלום ומנסה להבין מי את, אחרי שעה תרגישי שאת משתגעת. זה מורט לך את כל הכוחות, למה? האדם אומר שהוא רוצה לדעת מי הוא, אבל מי שאת באמת אין לך מושג, ההתקדמות היחידה שלך בלהבין מי את, זה כאשר את מבינה מי את לא. זאת אומרת, שלמצוא מי אני, זה על ידי השלילה של כל הדברים האחרים.

בא ניקח דוגמה נוספת, האם את יודעת מה את רוצה? לא. אבל את יודעת יותר טוב, מה את לא רוצה. כדי לחפש את המהות של המציאות, ולהבין מה הוא אלוהים, האדם עושה זאת על ידי זה שהוא מרחיק מהמחשבה שלו, את הדברים שהם לא הראשון. למעשה אתה נכנס למקום מאוד צר, ודוחף את עצמך על ידי קונטרה.

אדם בשכל רגיל, כדי להגדיר מה היא אחדות, צריך להגדיר מה היא אחדות. כדי להבין משהו, צריך להגדיר אותו. אף אחד לא יכול לתפוס במחשבה שלו משהו שהוא לא מוגדר. הדרך היחידה להגדיר מה היא המהות שאין בה מקום וזמן או מה הוא אלוהים, היא רק על ידי שלילה של דברים אחרים.

כול זמן שיש בתוכך משמעות למשהו, את לא יכולה להגיע למשמעות של הכל. למשל האדם רוצה ליהנות, אבל כאשר הוא מחפש את אלוהים, הוא מתחיל להרחיק את עצמו משאר הרצונות. כי אם אני כל כולי מתמקד בחיפוש אחר אלוהים, אז אני כבר לא מחפש דברים אחרים, ואז לא יכול ליהנות מדברים אחרים.

ישם שני סוגים של אחדות, אחדות אמיתית ואחדות שקרית. האחדות האמיתית - טובה, והאחדות השקרית - רעה. אדם שמתקרב לאמת, ומרגיש רע, זה בגלל שהוא מתקרב לאמת השקרית. אבל בדרך לאחדות האמיתית, אתה חייב לעבור דרך האחדות השקרית. למה זה ככה, מה מהות הדבר? האחדות האמיתית פירושו, שאין הבדל בין אחדות לנפרדות.

למשל אלוהים לפני בריאת העולם, החליט לברוא את העולם, ואז הייתה משמעות לגביו לגבי בריאת העולם, וזאת המשמעות הראשונה. אבל כל משמעות אחרת אחרי בריאת העולם, היא משמעות חלקית, לא כמו המשמעות הראשונה של בריאת העולם.

עכשיו, מתי האדם נהנה מהחיים, כאשר הוא מרגיש משמעות, סיפוק, כאשר אין לו ריקנות. מתי מרגישים ריקנות, כאשר אין משמעות, ואז מתחילים לחפש את הדבר הגדול, אבל הדבר הגדול לא דומה לשום דבר בעולם.

באחדות האמיתית, האדם חווה בכל דבר ודבר את השלמות האין סופית. מה הכוונה? תחשבי שכולם הצליחו להשיג את כל המטרות שלהם בחיים, הם כולם מאושרים, נכון? תרכזי את כל האושר הזה לדבר אחד, את זה את אמורה לחוות בכל דבר בעולם.

אבל את לא אמורה לחוות זאת, כשאת רחוקה מהעולם, את אמורה לחוות זאת בכל דבר בעולם. האדם צריך לחוות את שלמות הרצון, זה כמו שכול הרצונות מתמלאים בעולם, ואת זה לחוות על כל דבר.

מתי האדם חווה שלמות אין סופית בכל דבר? רק אם הוא רואה את השלמות האין סופית בכל דבר. כשאת רואה כיסא, את רואה צורה שנפרדת משאר הדברים, כשאת אומרת אני, את חווה דבר קטן, שהוא לא הכל. אבל אם הייתי אומר לך, את יודעת, הכסא הזה הוא יותר גדול מכל המקום ומכל הזמן, מהי שלמות? שלמות פירושה שהוא בגודל אין סופי. ואם הייתי אומר לך שהכסא הזה הוא בגודל אין סופי, את אולי מבינה, אבל זה לא אומר לך הרבה. ואם הייתי אומר לך, שגם הקיר בגודל אין סופי, וגם את בגודל אין סופי, זה עוד יותר לא הגיוני, איך יכול להיות שהכל בגודל אין סופי?

האחדות האמיתית פירושה, שהאחדות והנפרדות מאוחדים לממש אחד. זה לא גם אחדות וגם נפרדות, זה ממש אחד.

בא נדבר על נושא המשמעות, מצד האמת, אין משמעות לשום דבר. אין משמעות לזה שאת אוכלת, אין משמעות לזה שאת רעבה, ואין משמעות לכלום. אבל בו זמנית, את אמורה לחוות את כל שיא המשמעות על כל דבר. זאת אחדות אמיתית, שאת חווה את השלמות על כל דבר.

אם בעין שלך היית רואה את הכל כאין סוף, אז היית חווה את העולם שלך אחרת. אבל מה קורה, כאשר האדם מנסה להבין את המציאות, הוא בעצם מחפש את האמת, אבל בעצם הוא משקר יותר ויותר ויותר. וככול שהוא יותר מחפש את האמת, כך הוא יוצר יותר שקר. והשקר יוצר סבל. למה הוא יוצר שקר? כי האמת האמיתית היא שהכל אחד. הכל אחד פירושו, שהכל אמת מוחלטת. וברגע שאת אומרת, אני חייבת למצוא את האמת, מה בעצם את אומרת? שיש רק אמת אחת, וזה שקר.

כשהאדם אומר, אני חייב להבין, מי אני? הוא בעצם יוצר שקר. תחשבו שהכל כבר טוב, והאדם מנסה לעשות יותר טוב, אז הוא בעצם הורס את העולם. הסיבה שקשה להבין זאת, כי צריך להסביר מה זה אמת, אבל כדי להסביר מה היא אמת, קודם כל צריך לדעת מה הוא שקר. העולם כרגע מושלם כמו שהוא גם אם הסבל שבו, ואתה מנסה להשתחרר מהסבל, אז בעצם אתה אומר שהעולם לא מושלם בזה שאתה רוצה להשתחרר מהסבל. אז אתה יוצר סבל, בזה שאתה רוצה להשתחרר מהסבל.

את האחדות האמיתית אי אפשר להגדיר, ובדרך לאמת, אתה מנסה להגדיר, אבל אין משמעות לכלום ולכן לא ניתן להגדיר אותה, וכאשר נגמרים כל המשמעויות, נוצר יותר סבל. למה? כי אתה רחוק מהמשמעות של אלוהים, ואלוהים חווה את המשמעות אחרת ממך. אלוהים חווה שכול מה שקרה לך עד היום, הוא הכי משמעותי בעולם. אבל אתה חווה שזה לא משמעותי.

האחדות והנפרדות הם אחד, וברגע שהאדם מתחיל להבין מי הוא, הוא בעצם יוצר נפרדות, הוא יוצר שקר. אדם שנמצא בעולם שכולו אמת, ואומר, אני הולך לחפש את האמת, מה בעצם הוא עושה? משקר.

אם אתה אומר שאתה רוצה להתקרב לאלוהים, אז אתה בעצם מתרחק ממנו, כי איך תתקרב לאלוהים, שנמצא בכל מקום? אתה בתוך אלוהים, אז איך תתקרב אליו?

כאשר האדם מתחיל לחפש את המהות של המציאות, הוא מתחיל להגיד מה שזה לא המהות, אבל למעשה המהות היא גם הכל. קודם צריך לדעת מה היא המהות, ואחר לחוות את זה על כל דבר. אבל כדי להבין מה זה באמת, קודם את צריכה להתנתק מכל הצורות. וזה נקרא ליצור שקר.

כדי שהאדם יבין מה המהות של המציאות, הוא צריך להגדיר, אבל אי אפשר להגדיר את המהות, ולכן משתמשים בהגדרה של, מה זה לא המהות, ורק כך ניתן להבין מה המהות, מזה שהבנו מה זה לא המהות. לכן נוצר שיא הסבל, למה? כי אתה מרגיש הכי מנותק מהכל. אתה לא מצליח ליהנות משום דבר כי אתה יוצא החוצה מהכל.

אבל את החוויה שאתה יוצא החוצה מהכל, אתה חווה שאתה בכל מקום ובכל זמן. רק אחרי שאתה מבין מה זה הכל, אז אתה צריך לנסות להבין שהכל זה הכסא.

הסיבה שאתה לא סובל כרגע, זה בגלל שאתה לא מחפש את האמת מספיק. אם אני אומר לך שאתה צריך ליהנות מכל דבר בשלמות, ואתה לא מחפש את האמת, זה אומר, שאתה באופן חלקי נהנה מהשלמות של הדבר. ההנאה בשלמות מכל דבר נמצאת כבר בתוכך, בחיי היום יום שלך. אתה למעשה מרחיק את עצמך, מהאמת שנמצאת בתוכך. האדם סובל בגלל שהוא מפריד בין מהות לצורה. אבל זה שאתה לא יודע מה היא המהות, זה לא בא ממקום שלילי, כי באמת אי אפשר לדעת מה המהות.

הדרך להפסיק את החיפוש, היא למצוא את המשמעות האין סופית בכל דבר. כל זמן שאת לא תיהני, הנאה אין סופית מכל דבר, את תמיד תרגישי שחסר לך משהו. וכדי לחוות את השלמות, אתה חייב להגדיר אותה בשכל, ובסוף התהליך אתה מצליח להגדיר את הבלתי מוגדר.

אני אומר לך שאת צריכה ליהנות הנאה מושלמת מזה שאת רעבה, מה זה הנאה מושלמת? שלא אכפת לך שאת רעבה, שאת חווה שחרור מוחלט שלא אכפת לך משום דבר, ואחר את מחברת את זה לחוויה של, כן אכפת לי. למשל אדם שלא אכפת לו שנשרף לו הבית, אבל אפילו שכך הוא מרגיש, הוא מנסה שלא יישרף, הוא למעשה מחבר את שני ההפכים. בתוך החוויה של הצמצום, חווים את האין סוף. לחוות שאתה רוצה את הרצון, זה לחוות שאתה רוצה ברצון מלא את החיסרון. זה נקרא לחבר את הרצון עם הצורה לאין צורה בו זמנית.

מה שחשוב זה להבין מי את. תתמקדי בהבנה, לא ברצון. לא לשנות, רק להבין.

שאלה: בפעם שעברה אמרת שאני בהכחשה, האם אתה יכול להגיד לי במה?

אליעד: בכל דבר, זה שאת לא חווה הנאה אין סופית מכל דבר, זה בגלל שאת חיה בהכחשה. זה שאת צריכה לדמיין שבחדר יש אין סוף פילים, זה כי את חיה בהכחשה. אם לא היית בהכחשה, היית רואה את הפילים, ואז היית משקרת כהיית אומרת שיש פה רק שולחן. הכל אצלך הפוך. כשאת אומרת אני, ורואה את השאר כלא אני, זה נקרא הכחשה. את מתכחשת לכך שהכל אחד. כשאת חושבת שלאכול זה יותר טוב להיות רעב, זה נקרא לחיות בהכחשה. אבל אין בעיה בהכחשה.

שאלה: מה הגבול להכחשה?

אליעד: השאלה שלך לא מובנת. אני טוען שהחיסרון שלך הוא בזה שאת לא מבינה. כשאת אומרת אני, את לא מבינה מי את, מה את רוצה, איך את קיימת?

שאלה: מה זה הרשימו?

אליעד: את רוצה לדעת מי היית, לפני שנולדת? את היית אלוהים. יש לך ב - DNA רשימו שאת אלוהים. את עכשיו כל מה שאת זוכרת שזה שאת עבד. מה את עושה כל היום? את מצומצמת וממלאה משימות. אבל בתוכך יש רושם שאת מלך. לכן את אף פעם לא מרוצה מזה שאת עבד. לכן בגלל שלאדם יש את הרושם שהוא היה מלך, הוא לא מוכן להתפשר על שום דבר, הוא רוצה את הדבר המקורי. זה מה שמטריד אותו וגורם לו לחפש. אבל מה שהוא באמת רוצה זה להיות מלך.

הרשימו הבסיסי ביותר זה שאת מלך, אבל עכשיו את בתודעת עבד, אבל יש רשימו בתוכך שאת מלך. ואז את מרגישה אומללה, למה אני מלך, נמצאת בבית כלא?

האדם לא יודע למה הוא סובל, והוא חושב שהוא סובל בגלל שאין לא בית או בגלל שהוא חולה. אבל למעשה הוא רוצה לחזור להיות הראשון. מה שקורה הוא שאת עוברת כל מיני הבנות, אבל הבנות אלה קיימות בתוכך כבר, וכל פעם מתגלה לך עוד חלק של הבנה, זה כאילו שהרשימו שמתגלה לך.

ההבנה שהכל אחד, כבר קיימת בתוכך. וכל פעם מתגלה לך עוד הבנה ועוד הבנה, עד שבסוף את מגיעה לרשימו הראשון. מה הכוונה לרשימו הראשון, שזה כבר לא רשימו אלא זה הדבר המקורי עצמו. את חווה את המקור עצמו. למעשה האני שלך פה, הוא רשימו של האני העליון. ובסוף את הופכת להיות הראשון, ומתבטלת התודעה. ואז את חוזרת לכאן, ויש לך רשימו שאת אלוהים. את נמצאת בתוך הנפרדות, אבל זוכרת שאת אלוהים.

גם עכשיו את יודעת שאת אלוהים, אבל את יודעת את זה חלש, אבל בסוף יהיה לך יותר מוחשי שאת האלוהים, תהיי קרובה לאלוהים, ותדעי שאת אלוהים.

אם את רוצה להתקדם בדרך, אליך לזרוק את כל מה שאת חושבת שאמרו לך, ולנסות להיות אותנטית, מה באמת את מרגישה, מה את חווה ולא מה שאמרו לך. להבין שזה לא בגלל שאמרו לך, אלא את היא זאת שנאחזת בדברים של האחרים.

שאלה: איך לשאול שאלות כאשר אין שאלות?

אליעד: כל דבר שאת בטוחה בו, תבדקי אם את בטוחה בו. זה לא רק להטיל ספק, אלא גם לחוות את הספק. נניח שאין לך שאלה, אז מה הבעיה? אז תשאלי, האם יש בעיה? למה את שואלת אותי שאלה זאת? לא בגלל שאין לך שאלות, אלא בגלל שאת רוצה להגיע לשלמות, ואת חושבת שאם תשאלי תגיעי לשלמות, אבל אין לך שאלות, אז את שואלת מה לעשות. אז תשאלי את עצמך, למה אני לא בשלמות?

שאלה: ברמה של הסיסמה, אני אומרת שאני בשלמות, אבל אני לא חווה את זה.

אליעד: אז תשאלי, מדוע אני לא חווה את זה? אם אני יעשה לך שטיפת מוח שיש פה פיל, בסוף את תחווי שיש פה פיל, אבל זה לא בא מתוכך הפיל. זה בא לך בגלל שאת נאחזת במילים שלי. את מאמינה, אני הייתי מאוד אמין בעינייך לשכנע אותך שיש פה פיל. אבל לא מתוכך את רואה את הפיל, לא מתוכך את רואה שהכל אחד. כשאת אומרת שהחוויה שלך מתחזקת, זה נראה לך הגיוני, שאת מצליחה לחשוב על זה. יש דברים שבשכל שלך את מבינה שזה לא משנה, ויש דברים שאת אומרת שלא משנה, אבל את רק מאמינה שזה לא משנה. זוהי צרה שאתה מאמין למשהו שהוא אמת. למה? כי את שומעת אותי לא בכדי להאמין לי, אלא כדי לבדוק. אפילו עכשיו את חווה את השלמות, אבל את לא יודעת איך להגדיר אותה, אבל את חווה אותה כרגע.

שאלה: האם ההרגשה היא בשכל?

אליעד: בסוף ההרגשה צריכה להיות גם וגם. גם בלב וגם בשכל. החוויה צריכה להיות בכל. אם תחווי אותי בשכל, אז תחווי את זה ברגש.

שאלה: בגלל שההבנה לא מלאה, אז גם העשייה לא מלאה.

אליעד: העשייה לא מעניינת, הבנה וחוויה זה מה שחשוב. אם תעשה הפוך ממה שאתה מבין או תעשה מה שאתה מבין, זה לא מעניין. לא חשוב מה אתה עושה, מה שחשוב זה מה אני מבין ביחס למה שאני חווה.

איך לגלות מה לא הבנת? אני מבין ולא חווה, מסקנה שאתה לא מבין מספיק טוב. אז איך אדע מה אני לא מבין? ברגע שיש לך אמונות בשכל, איך אתה יכול לגלות את האמונות שמונעות ממך לחוות? איך לגלות שאתה רק מאמין ולא מבין? השאלה היא, אולי ההפך זה הנכון? אם הבנת שזה X, אולי ההפך נכון?

למשל ניקח דוגמה, הכל מאלוהים, את מבינה את זה, אבל לא חווה את זה בשלמות. אז תשאלי, תוכיחי לי שהכל מאלוהים? את מבינה שהכל מאלוהים, אבל לא חווה שהכל מאלוהים. אז ברמה השכלית אני אומר לך, שהכל לא מאלוהים. האם את יכולה להוכיח לי שהכל מאלוהים? לא.

למשל אם היא הייתה נותנת לי הוכחה, שיש סיבה לכל דבר, והסיבה הראשונה היא אלוהים. אז היא שואלת מדוע אני עדיין לא חווה, אפילו שמבינה שיש סיבה? לוקחים את ההוכחה, ושואלים על כל מילה מההוכחה. אם לא תביני לא יעזור כלום.

מי שרוצה למצוא את האמת צריך לשקר. מה הכוונה פרקטית? ביהדות יש אחד שעושה עברות להכעיס, ואחד שעושה עברות כי הוא נהנה. אחד נוסע בשבת כי הוא נהנה, ואחד שנוסע בשבת כדי לעצבן את אלוהים. עכשיו, אדם שרוצה למצוא את האמת, צריך לשקר כדי להכעיס. לדוגמה, אתה אומר שאין הבדל אם אני אוכל ארוחת בוקר או לא, ואני לא חווה את זה. עובדה שאני אוכל, ואפילו נהנה מזה.

מה אתה צריך לעשות? לקחת את המחשבה שאומרת, שאין הבדל בין אם אני יאכל ארוחת בוקר או לא, ואומר, אני רוצה עכשיו לשקר כדי להכעיס, ולהגיד שיש הבדל אם אני יאכל ארוחת בוקר או לא. ומי אמר שאין הבדל? ואז אתה מתחיל להביא הוכחות. כל מה שנראה לך כן, תהפוך את זה ללא. תשקר בשביל העניין שכן יש הבדל.

קח כל דבר שאתה בטוח בו, ותתחיל לשקר שאתה לא בטוח בזה. תבדוק אם אתה יכול לחשוב הפוף. אם כן, סימן שאתה עדיין לא בטוח בזה. אם אתה מסוגל לחשוב הפוך ממה שאתה חושב, אז עדיין אתה לא בטוח בזה. כי בתוכך אתה עדיין יכול להכיל את ההפך, ולכן זאת לא הבנה מלאה.

אם אתה מאמין לשכל שלך, שלא מאמין שזה דבר והיפוכו, אז אתה סובל. בגלל שאתה מאמין לשכל אתה סובל. מה? פה ושם זה באותו מקום? זה לא הגיוני. בגלל שהשכל שלך, לא מצליח להכיל את ההפכים, אז אתה חווה נפרדות.

איך עוקרים את האמונה? על ידי השכל עצמו. ששואלים בעזרת השכל, אולי הפוך זה הנכון? מה המנגנון שבעזרתו ננצח את השכל, על ידי שימוש בשאלה הפוכה.

לדוגמה, אתה משחק במחשב וחושב שזה בזבוז זמן. אז אתה שואל, מי אמר שזה בזבוז זמן? אז תביא טיעונים. אז על כל טיעון שאתה מביא, תשאל הפוך, אולי לא, אולי הפוך? אתה מביא טיעון שיש תכלית. אז אולי צריך להשיג תכלית הפוכה? למשל, אני משחק ולכן לא עובד. אז אולי, אני צריך לא לעבוד, והמשחק הוא כל כך טוב, שגורם לי לא לעבוד? מה זאת אומרת, אם אני לא יעבוד, אני לא יאכל. אולי אני לא צריך לאכול, והמשחק מציל אותי, כך שבזכות המשחק, אני גם לא עובד וגם לא אוכל.

אתה בטוח שאתה צריך לחיות, אתה בטוח שאתה צריך לאכול, ואתה בטוח שאתה צריך לעבוד, ולכן אתה חושב שאתה לא בסדר. מי אמר? אולי זה לא נכון? אולי אני לא צריך לחיות, ולכן לא צריך לעבוד, ואולי אפילו הפוך, שאני צריך למות כמה שיותר מהר, ולכן יותר טוב שאני לא עובד, ולא אוכל, ויותר טוב שאני משחק.

כדי לבדוק מה האמת, אתה חייב לתת לו קונטרות עם שקר. על ידי זה שאתה שואל, אולי לא? אולי לא? אתה בעצם חושף את האמת. למה? כי מצד האמת, זה לא רק שולחן, זה הכל. וכאשר אתה אומר, אולי זה לא רק שולחן, אתה מתחיל לחשוף את האמת. אתה חושב שאתה משקר, אבל למעשה אתה אומר את האמת, כאשר אתה אומר שאולי ההפך הוא הנכון. זה הכל עולם הפוך.

לדוגמה, תיקחי משהו שמציק לך, את חווה שאת הגוף, תשאלי האם זה נכון, אולי לא,? וכך תמשיכי, עד שתקבלי סחרחורת, ואפילו שתקבלי סחרחורת, תשתי מים, ותמשיכי לשאול, עד שתביני, עד שלא תהיה לך שאלה. כל תשובה שאת מוצאת, תשאלי, אולי לא? אולי ככה?

למשל אתה שואל בקשר לפה ושם, הרי ההיגיון אומר לך שפה זה לא שם ושם זה לא פה, אז תשאל אולי זה לא הפכים? עד שלא תבדוק פעם אחת את ההיגיון שלך, תמיד יהיה לך ספק, אולי למרות שזה לא הגיוני, זה דווקא ככה.

שאלה: אתה מסכים שאנחנו עיוורים?

אליעד: גם כן וגם לא. אם היית עיוורת לגמרי, לא היית גם מחפשת. מצד אחד את עיוורת, אך מצד שני את אלוהים. זה כמו אלוהים שנעשה עבד. את למעשה שואלת איך אפשר את המשוגע להפוך לחכם? אבל מצד האמת אין משוגע וחכם, שניהם אחד. לך נדמה שיש בך חלק משוגע וחלק חכם, אך מצד האמת אין בך חלק משוגע וחלק חכם. אין הבדל בין שיגעון לחכמה. הכל כבר אמת, אני מנסה להסביר לך שלא צריך לשנות.

שאלה: לפי ההיגיון שלי, העולם זה סיבה ותוצאה, ואתה בהרצאות אומר שהכל זה עכשיו, אז זה לא מסתדר לי.

אליעד: מה שאת צריכה לעשות זה להגיד, אני חושבת ככה, והוא אומר הפוך, מה נכון? את אומרת שאת כרגע פה, בגלל שהלכת לכאן. אני אומר לך, שאת פה בלי קשר לקודם. את אומרת שאת פה, כי הגעת לכאן. אני שואל, מתי הגעת לכאן?

שאלה: לפני כמה זמן.

אליעד: מתי את פה? עכשיו. זה שני רגעים שונים, נכון? עכשיו אני שואל שאלה, האם זה שקודם הלכת לכאן, האם זה מחייב שתהיי עכשיו כאן? את תגידי כן. אבל למה זה מחייב? הרי למציאות יש פוטנציאל אין סופי, אם המציאות רוצה, היא בשנייה יכולה להעלים אותך. האם זה נכון שאת יכולה לא להיות כאן עכשיו אם המציאות רוצה? כן.

היית שם, והלכת עד לכאן, למה את כאן? האם בגלל שהלכת לכאן זה מחייב שתהיי כאן עכשיו? או שאת יכולה בשנייה להעלם?

שאלה: הכל יכול להיות.

אליעד: בהיגיון, את יכולה להיעלם עכשיו? כן. אז למה את כאן? אז זה לא קשור בגלל הקודם, כי עכשיו יש מישהו רוצה שתהיי כאן. כשאת הולכת מחדר אחד לחדר שני, האם את מבינה בראש שלך, שכאשר תלכי לשם, אולי לא יהיה שם? למשל את הולכת לכיוון הדלת, האם את מבינה שכשתגיעי לדלת, אולי יהיה שם תהום ואת תיפלי? יכול להיות. האם את חווה את זה?

שאלה: לא, כי אני לא חושבת על זה.

אליעד: יפה, אז כאשר תחשבי על זה, את תחווי את זה. גם אני לא חושב על זה, מבחינתי אני עושה את הפעולות שלי, סיבה ותוצאה, אבל בתוכי אני מבין שככה זה.

שאלה: האם יכולה להיות כאן תהום?

אליעד: כן, את יכולה ללכת לשם, ולהגיע פתאום לירח. את אומרת שזה בגלל זה, ואני אומר שאלו שני רגעים שונים. אין קשר בין הרגע הקודם לרגע הנוכחי.

שאלה: אולי בחלום ובמחשבות כן, אבל במציאות זה לא הגיוני.

אליעד: למה לא? למה לא הגיוני? אולי רק הרגע הגעת לכאן, וסידרו לך את הזיכרון? את אומרת, בגלל הזיכרון זה נראה לי רציף. אפילו בחלום את חושבת שזה רציף, אבל את לפני שנייה, היית אסטרונאוטית הירח, ועכשיו הביאו אותך לכאן, והשתילו לך את הזיכרון של כל הסיפור.

איך בודקים? שואלים, איך בכלל אני יודעת שהלכתי? כי יש לי זיכרון. מה זה זיכרון? מה זה אני? אני מתהווה כרגע בזיכרון, שאומר לי שהיה קודם, כרגע נוצר לי זיכרון שמקודם היה, את עכשיו נוצרת, אז איך אפשר להגיד שהיה קודם?

שאלה: אז מה כל העניין של שכר ועונש, קרמה וגלגולים?

אליעד: הכל יש, אבל זה קורה באותו רגע. אם את מבינה שבאותו רגע הכל אחד, אז טוב לך. אם לא, את סובלת. השכר והעונש, הגהנום והגן עדן, זה הכל בו זמנית. הכל קורה כרגע. מי שחושב שיש קרמה, העונש שלו שהוא חושב שיש קרמה. כרגע את נהנית, כפי שאת מבינה שהכל אחד. ואת לא נהנית כפי שאת מבינה שלא הכל אחד. עכשיו הכל קורה כרגע. יש פה מנגנון מדויק, שכר ועונש מדויק. אם אתה חושב שיש טוב ורע, אתה סובל, החשבון איתך הוא תוך כדי.

שאלה: אז אין עבר ועתיד?

אליעד: יש עבר ועתיד. אבל כרגע יש מציאות שיש לך תחושה של עבר ותחושה של עתיד. אבל הכל קורה כרגע. את כל שנייה חווה שיש עבר ועתיד, זוהי רק חוויה, אבל למעשה הכל עכשיו.

בפרקטיקה, יש סיבה ותוצאה, טוב ורע, אבל בתוכך הפנימי, אם אתה מבין שהכל אחד, איך יכול להיות עבר, הווה ועתיד, אם מה שקרה לפני עשר אלף שנה ומה שיקרה מחר, קורה באותו רגע? וזה אפילו לא קורה, והכל קורה באותו זמן, אז איך אפשר להגיד שיש כאן זמן? אם את מבינה את זה, את חווה את זה.

אם היית יודע שהכל אחד, אז היית חווה שאתה בכל מקום. ההבנה הזאת היא אולי באפס אחוז, כי אתה לא חווה אותה, אבל בכל זאת, אתה חווה אותה מספיק כדי לחפש אותה. והיא כל כך חזקה, שהיא הדבר היחיד שמעניין אותך, ששום דבר אחר לא מספק אותך.