"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה". הבורא ית' לפניו אין ברכה וקללה, לפני הבורא הכל הינו ברכה שכן מטבע הטוב להיטיב. הברכה או הקללה הינם מצד המקבל, העולם, בני האדם, לא ח"ו מצד הנותן ברוך הוא.

יכולת האדם, לקבל היא הקובעת האם ברכה או ח"ו קללה. קבלת דבר, קבלת השפע, זקוקה לכלי להכיל, מידתו (תרתי משמע, הן גודלו והן איכותו) של הכלי היא הקובעת האם ברכה תוכל בכלי או ח"ו קללה. האדם בונה הכלי של עצמו, למעשה האדם בונה הכלי לעולם כולו. כל אחד ואחד בונה הכלי אשר בהצטרף סך כל הכלים שבנו בני האדם, נבנה הכלי אשר יכול להכיל את שפעו ית' בעולם.

בניית הכלי, הינה בניית מציאות של בירור, ברור הטוב מהרע, בירור הטומאה מהקדושה. בהיכון הכלי המבורר, אזי תוכל בו רק הטובה והשפע, תוכל בו רק הברכה.

מהות קיומו הפיסי של האדם, הינה הנשימה והאכילה. הנשימה הינה נתונה (בד"כ), האכילה לעומתה מצריכה הכנה ובירור, הכנה של האוכל, בירור המוץ מהתבן.

אומרת התורה, "ואכלתם שם לפני ה' אלקיכם". אכילת האדם צריכה שתהא כאכילה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אכילה זו הינה אכילת הטוב והוצאת הרע, אכילה מבררת. אכילה חיונית ובונה, לא אכילה תאוותית. אכילה חיונית ובונה מביאה לידי "ושמחתם", היינו באכילה זו אנו מגיעים לידי שמחה אמיתית, שמחה המדלגת מעל ל"כאבי הבטן" הנובעים מאכילה תאוותית.

אכילה שכזו מביאה לידי שמחה, שמחה כללית, שמחה בכל משלח ידכם, לא משנה מה עיסוקי וכמה אני מרוויח, שמחה של כולם אתם ובתיכם.

יתר על כך אכילה שכזו המביאה לשמחה, המביאה לאיזהו עשיר? השמח בחלקו. שמחה זו מביאה ל"ברכך ה' אלקיך".

שמחה, מביאה לידי ברכה, מביאה ליתר שמחה.