פוסט טראומה
אומרים עלינו שאנו אומה במצב של פוסט טראומה. מה זה אומר בעצם?
טראומה למעשה היא מצב חריג וקיצוני שאנו חווים סובייקטיבית כטראומטי - בזמן הארוע הטראומטי אנו מוצפים בהמון גירויים שאנחנו לא מסוגלים לעכל ולהכיל ובגלל זה לאחר שהארוע כבר חלף, הגירויים הללו ממשיכים לחזור ולהציף אותנו ללא הפסקה.
כמו מקרן קולנוע - המוח שלנו מייצר ממש סרטים. דימויים ויזואליים של הארוע, מחשבות חודרניות מהארוע, זכרונות שמתפרצים לנו וחודרים לנו למודעות ללא כל שליטה שלנו ומכאיבים לנו.
עקב כך אנשים הסובלים מפוסט טראומה מנסים בכל דרך להמנע מדברים שמזכירים להם את הטראומה כדי לא לחוות את הסבל שמקורו במה שהמוח מקרין להם ללא הרף בתודעה.
חשוב לציין כי סימפטומים של פוסט טראומה הם תגובה נורמאלית למצב לא נורמלי ואינם מעידים על התמודדות לא תקינה של הסובל.
ואיך זה קשור אלינו? אתן דוגמא -
גם מי שלא נחשף ישירות לארוע טראומטי של טרור, שזה בערך 99% מאיתנו, עדיין נמצא במצב פוסט טראומה. מדוע?
כל המדיה באשר היא, חושפת אותנו להמון גירויים טראומטיים שהמערכת שלנו אינה מסוגלת להכיל ולעכל, ולכן אחרי שצפינו בחדשות לדוגמא, הגירויים והמחשבות הללו ממשיכים להציף אותנו ללא הפסקה.
כמו מקרן קולנוע, המוח שלנו מייצר סרטים, מחשבות ודאגות על העתיד, מסריט תרחישים אפשריים באם ניהיה אנו או קרובינו קרבן של טרור - איך נגיב? וכדומה.
המחשבות מציפות אותנו ללא הרף בתודעה בצורה חודרנית ללא שליטה. החרדה פוגעת בחיינו.
כפי שאמרתי, תגובה נורמאלית למצב לא נורמאלי של חשיפת יתר טראומטית לטרור בתקשורת ובעיתונות.
בניגוד גמור לדוגמא, לתאונות דרכים, שסטטיסטית הסיכוי להפצע או למות בתאונת דרכים הוא גדול לאין שעור בעשרות אחוזים, מהסיכוי אפילו להיתקל בפיגוע טרור אך עדיין תאונות אינן יוצרות חוויה פוסט טראומה המונית כיוון שאין חשיפה רבה אליהן באמצעי התקשורת.
מה הפתרון?
ישנן שיטות שונות להתמודדות הדרגתית עם התחושות הקשות שיוצרים הגירויים הללו ובנוסף ניתן ללמוד כיצד להפריד בין המחשבות והסרטים שיוצרת התודעה לבין המציאות באותו הרגע. לומדים כיצד להכיל את החוויה, לתת לה מקום ויחד עם זאת לא להזדהות עמה.
בעקבות המצב הפוסט טראומטי, בעיקר בתקופה האחרונה, אני מאוד רוצה לאפשר לכל מי שזקוק לכלים טובים יותר להתמודדות בתקופה זו, טיפול פרטני מסובסד בפסיכודרמה, בחצי מחיר.
מערכת ההפעלה הרגשית
אתחיל בסיפור קצרצר ואסיים בתובנה מדליקה)
בתזמון די גרוע, לפני שבוע נהרס לי המחשב: (
פעם ראשונה שהזמנתי טכנאי מחשבים כי אני עקשן בענייני מחשבים ובזבזתי ימים כדי לנסות לפתור את התקלה לבד.
הטכנאי עלה על הבעיה מייד. גם אני עליתי עליה במהירות אבל המומחה עשה איזו פעולה קטנה שנסתרה מעייני, ששינתה הכל!
הצטערתי קצת על כל הימים שבזבזתי לשווא
ואז עלתה לי הבנה מסוימת
מכירים את זה שבהתחלה שאתם מתקינים מערכת הפעלה הכל עובד מהר וטס? המחשב עולה בשניות והכל עובד בצורה כיפית ויעילה להפליא?
אחרי כמה זמן של גלישה באינטרנט והורדת תוכנות, מתווספות מבחוץ למערכת ההפעלה מלא תוכנות קטנות ומציקות, שרצות ברקע וגוזלות ממנה מלא משאבים.
היא מתחילה לקרטע ולהיות כבדה, המחשב ניהיה חסר יעילות ובקושי מתפקד. הכל תקוע!!
אם אנחנו מזמינים מומחה מחשבים שדואג למחוק תוכנות זדוניות שרצות ברקע ומנקה את המחשב מכל התוכנות שלא שייכות למערכת ההפעלה, המחשב יחזור לחיים ויפעל בצורה יעילה וכיפית שוב (-:
כך בדיוק עובדת הנפש שלנו!
בהתחלה הכל עובד בצורה יעילה וכיפית. אחרי כמה שנים בעולם, מערכת ההפעלה הנפשית שלנו סופגת מבחוץ מלא תוכנות זדוניות קטנות ומציקות שרצות לנו ברקע (למשל, מערכת אמונות) וגוזלות מאתנו מלא משאבים.
אנחנו הופכים להיות מקרטעים, חסרי אנרגיות, כבדים וחסרי יעילות. אנחנו לא מתפקדים כמעט. בהישרדות. הכל תקוע!!
באופן דומה, אם אנחנו מזמינים מומחה לעניני נפש שדואג ללמד אותנו כיצד למחוק את אותן תוכנות זדוניות שצברנו עם השנים ומסייע לנו לנקות את הנפש מכל התוכנות המעיקות שספגנו ורצות ברקע ואינן שייכות למערכת ההפעלה שלנו, אנחנו נחזור לחיים ונפעל בצורה יעילה וכיפית שוב: )
לרגל חג האור הקרב, זמן הניסים שלנו, אני רוצה לתת הזדמנות למי שמעוניין ליצור שינוי מרענן בחייו, להתנסות בטיפול רגשי חוויתי ומגוון ולחוות את תועלותיו.
עשייה או נוכחות?
לפעמים אנחנו עושים המון פעילות בשביל לא להרגיש. לברוח ממשהו. משהו שמזמזם שם תמיד. אנחנו אפילו לא יודעים מה זה בדיוק אבל מה שבטוח כדאי להמשיך לרוץ. לפעול. רק לא לעצור!!
רעש הרקע הזה מטריד את מנוחתנו. אנחנו נאחזים בכל הכוח בשגרה פן נפול לתהומות אי הידיעה.
הדת שלנו הופכת להיות הרצון בשליטה.
אך ברגע שאנחנו מוכנים להיות טוטאליים בעשייה שלנו, לתת לה להיות אינטנסיבית ככל שניתן הקצוות מתאחדים. הבריחה הופכת לנוכחות. העשייה הופכת למודעות. מימד חדש נכנס לפעולה. מימד השקט. מימד הדממה. העשייה הטוטאלית מאלצת אותנו להיות לחלוטין שקטים לחלוטין דוממים והקצוות מתאחדים.
האושר שאין לו מניע, שאין לו סיבה, מלבלב מבפנים כמו כשהיינו ילדים.
אנחנו שקועים לחלוטין ברגע וצופים בעצמנו כחלק בלתי נפרד מהיש העוצמתי שקיים, מאז ומתמיד לנצח נצחים, רק עכשיו.
אומרים עלינו שאנו אומה במצב של פוסט טראומה. מה זה אומר בעצם?
טראומה למעשה היא מצב חריג וקיצוני שאנו חווים סובייקטיבית כטראומטי - בזמן הארוע הטראומטי אנו מוצפים בהמון גירויים שאנחנו לא מסוגלים לעכל ולהכיל ובגלל זה לאחר שהארוע כבר חלף, הגירויים הללו ממשיכים לחזור ולהציף אותנו ללא הפסקה.
כמו מקרן קולנוע - המוח שלנו מייצר ממש סרטים. דימויים ויזואליים של הארוע, מחשבות חודרניות מהארוע, זכרונות שמתפרצים לנו וחודרים לנו למודעות ללא כל שליטה שלנו ומכאיבים לנו.
עקב כך אנשים הסובלים מפוסט טראומה מנסים בכל דרך להמנע מדברים שמזכירים להם את הטראומה כדי לא לחוות את הסבל שמקורו במה שהמוח מקרין להם ללא הרף בתודעה.
חשוב לציין כי סימפטומים של פוסט טראומה הם תגובה נורמאלית למצב לא נורמלי ואינם מעידים על התמודדות לא תקינה של הסובל.
ואיך זה קשור אלינו? אתן דוגמא -
גם מי שלא נחשף ישירות לארוע טראומטי של טרור, שזה בערך 99% מאיתנו, עדיין נמצא במצב פוסט טראומה. מדוע?
כל המדיה באשר היא, חושפת אותנו להמון גירויים טראומטיים שהמערכת שלנו אינה מסוגלת להכיל ולעכל, ולכן אחרי שצפינו בחדשות לדוגמא, הגירויים והמחשבות הללו ממשיכים להציף אותנו ללא הפסקה.
כמו מקרן קולנוע, המוח שלנו מייצר סרטים, מחשבות ודאגות על העתיד, מסריט תרחישים אפשריים באם ניהיה אנו או קרובינו קרבן של טרור - איך נגיב? וכדומה.
המחשבות מציפות אותנו ללא הרף בתודעה בצורה חודרנית ללא שליטה. החרדה פוגעת בחיינו.
כפי שאמרתי, תגובה נורמאלית למצב לא נורמאלי של חשיפת יתר טראומטית לטרור בתקשורת ובעיתונות.
בניגוד גמור לדוגמא, לתאונות דרכים, שסטטיסטית הסיכוי להפצע או למות בתאונת דרכים הוא גדול לאין שעור בעשרות אחוזים, מהסיכוי אפילו להיתקל בפיגוע טרור אך עדיין תאונות אינן יוצרות חוויה פוסט טראומה המונית כיוון שאין חשיפה רבה אליהן באמצעי התקשורת.
מה הפתרון?
ישנן שיטות שונות להתמודדות הדרגתית עם התחושות הקשות שיוצרים הגירויים הללו ובנוסף ניתן ללמוד כיצד להפריד בין המחשבות והסרטים שיוצרת התודעה לבין המציאות באותו הרגע. לומדים כיצד להכיל את החוויה, לתת לה מקום ויחד עם זאת לא להזדהות עמה.
בעקבות המצב הפוסט טראומטי, בעיקר בתקופה האחרונה, אני מאוד רוצה לאפשר לכל מי שזקוק לכלים טובים יותר להתמודדות בתקופה זו, טיפול פרטני מסובסד בפסיכודרמה, בחצי מחיר.
מערכת ההפעלה הרגשית
אתחיל בסיפור קצרצר ואסיים בתובנה מדליקה)
בתזמון די גרוע, לפני שבוע נהרס לי המחשב: (
פעם ראשונה שהזמנתי טכנאי מחשבים כי אני עקשן בענייני מחשבים ובזבזתי ימים כדי לנסות לפתור את התקלה לבד.
הטכנאי עלה על הבעיה מייד. גם אני עליתי עליה במהירות אבל המומחה עשה איזו פעולה קטנה שנסתרה מעייני, ששינתה הכל!
הצטערתי קצת על כל הימים שבזבזתי לשווא
ואז עלתה לי הבנה מסוימת
מכירים את זה שבהתחלה שאתם מתקינים מערכת הפעלה הכל עובד מהר וטס? המחשב עולה בשניות והכל עובד בצורה כיפית ויעילה להפליא?
אחרי כמה זמן של גלישה באינטרנט והורדת תוכנות, מתווספות מבחוץ למערכת ההפעלה מלא תוכנות קטנות ומציקות, שרצות ברקע וגוזלות ממנה מלא משאבים.
היא מתחילה לקרטע ולהיות כבדה, המחשב ניהיה חסר יעילות ובקושי מתפקד. הכל תקוע!!
אם אנחנו מזמינים מומחה מחשבים שדואג למחוק תוכנות זדוניות שרצות ברקע ומנקה את המחשב מכל התוכנות שלא שייכות למערכת ההפעלה, המחשב יחזור לחיים ויפעל בצורה יעילה וכיפית שוב (-:
כך בדיוק עובדת הנפש שלנו!
בהתחלה הכל עובד בצורה יעילה וכיפית. אחרי כמה שנים בעולם, מערכת ההפעלה הנפשית שלנו סופגת מבחוץ מלא תוכנות זדוניות קטנות ומציקות שרצות לנו ברקע (למשל, מערכת אמונות) וגוזלות מאתנו מלא משאבים.
אנחנו הופכים להיות מקרטעים, חסרי אנרגיות, כבדים וחסרי יעילות. אנחנו לא מתפקדים כמעט. בהישרדות. הכל תקוע!!
באופן דומה, אם אנחנו מזמינים מומחה לעניני נפש שדואג ללמד אותנו כיצד למחוק את אותן תוכנות זדוניות שצברנו עם השנים ומסייע לנו לנקות את הנפש מכל התוכנות המעיקות שספגנו ורצות ברקע ואינן שייכות למערכת ההפעלה שלנו, אנחנו נחזור לחיים ונפעל בצורה יעילה וכיפית שוב: )
לרגל חג האור הקרב, זמן הניסים שלנו, אני רוצה לתת הזדמנות למי שמעוניין ליצור שינוי מרענן בחייו, להתנסות בטיפול רגשי חוויתי ומגוון ולחוות את תועלותיו.
עשייה או נוכחות?
לפעמים אנחנו עושים המון פעילות בשביל לא להרגיש. לברוח ממשהו. משהו שמזמזם שם תמיד. אנחנו אפילו לא יודעים מה זה בדיוק אבל מה שבטוח כדאי להמשיך לרוץ. לפעול. רק לא לעצור!!
רעש הרקע הזה מטריד את מנוחתנו. אנחנו נאחזים בכל הכוח בשגרה פן נפול לתהומות אי הידיעה.
הדת שלנו הופכת להיות הרצון בשליטה.
אך ברגע שאנחנו מוכנים להיות טוטאליים בעשייה שלנו, לתת לה להיות אינטנסיבית ככל שניתן הקצוות מתאחדים. הבריחה הופכת לנוכחות. העשייה הופכת למודעות. מימד חדש נכנס לפעולה. מימד השקט. מימד הדממה. העשייה הטוטאלית מאלצת אותנו להיות לחלוטין שקטים לחלוטין דוממים והקצוות מתאחדים.
האושר שאין לו מניע, שאין לו סיבה, מלבלב מבפנים כמו כשהיינו ילדים.
אנחנו שקועים לחלוטין ברגע וצופים בעצמנו כחלק בלתי נפרד מהיש העוצמתי שקיים, מאז ומתמיד לנצח נצחים, רק עכשיו.
050-3331-331