🖶 סבל מכאבים :כאבים, כאב גופני, כאב פיזי, כאב נפשי, התמודדות עם כאב, סבל מכאבים, כאבים טובים, כאבים רעים, גיהנום = גן עדן

* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
כאבים, כאב גופני, כאב פיזי, כאב נפשי, התמודדות עם כאב, סבל מכאבים, כאבים טובים, כאבים רעים, גיהנום = גן עדן.

שאלה: איך הולכים עד הסוף?

אליעד: את תלכי עד הסוף עם מה שנראה לך אמיתי. את לא צריכה להגיע למשהו מוגדר. אם את רוצה להגדיר, אז תגדירי את זה כמשהו שתהיי בטוחה בו במאה אחוז. את צריכה ללכת עד הסוף עם האמת שלך. תביאי את עצמך למצב שלא יהיו לך יותר ספקות, לא משנה על מה.

קחי משהו שאת חושבת שהוא נכון, ותבדקי האם הוא נכון? כי אם יש לך לגביו ספקות, זה אומר שאת לא אמיתית עם עצמך עד הסוף. כי יש משהו בתוכך שעוצר, אולי אני לא צודקת. תהיי נאמנה לעצמך, כאשר את אומרת משהו, באמת תחשבי שהוא נכון.

איך תהיי בטוחה בו עד הסוף? אם את שואלת, האם אני בטוחה? זה סימן שאת עדיין לא בטוחה בו. אם יש עדיין שאלה, האם אני בטוחה? אז עדיין אינך בטוחה. אם היית בטוחה, אז לא הייתה לך שאלה.

ודבר שני, כל דבר שאת יכולה לחשוב על ההפך שלו, זה אומר שאת לא בטוחה בו עד בסוף.

למשל, יש לך כאבי גב, ואת חושבת שזה רע, האם את יכולה לחשוב שאולי זה טוב? כן, זאת אומרת שאת לא בטוחה שזה רע. אז כאשר את אומרת שרע לך בגלל שכואב לך הגב, את למעשה משקרת. אולי הכאב גב טוב?

אם את מרגישה שכאב גב זה דבר רע במיוחד, כאן את נאחזת. תשאלי, למה אני חושבת שכאבי גב זה רע? אני לא אומר שזה רע, ואני לא אומר שזה טוב, את רק צריכה לבדוק, למה אני חושבת שזה רע? האם זה באמת רע, אולי זה טוב, אולי זה הכי טוב, אולי זה גם טוב וגם רע? וכל תשובה שקופצת לך, תשאלי, האם אני בטוחה בזה, אולי זה לא נכון?

זה עובדה שיש לך כאב גב, אבל למה את לא רוצה את הכאב גב? כי את חושבת שזה רע, כי את לא רוצה את הרע הזה. אני חושבת שאם לא יכאב לי הגב יהיה לי טוב, ואם יכאב לי יהיה לי רע - כך אומר ההיגיון האנושי.

אבל אם תצליחי להטיל ספק, שאולי אם יכאב לי הגב זה טוב, ואם לא יכאב לי הגב זה רע? אולי הפוך, אולי שניהם רעים, אולי שניהם טובים, השאלות האלה כאילו מזעזעות את תפיסת הטוב והרע. את בטוחה שזה טוב וזה רע, אבל אולי לא? תשאלי, עד שתביני שאין הבדל. אם המחשבה אומרת לך שזה רע, תשאלי למה זה רע? תסכימי איתה שזה רע, אבל תשאלי למה זה רע? אל תאמיני שזה רע, תשאלי, למה זה רע? לעצמך תגידי שאת רוצה להבין, למה זה רע? מה בדיוק רע? האם הכאב רע? מאיזה סיבה את חושבת שזה רע?

למה זה רע? כי אני לא רוצה את זה. זאת הסיבה. לא רע לך בגלל הכאב גב, אלא בגלל שאת לא רוצה את הכאבי גב. ואיך תביני זאת? בעזרת השאלות, האם זה באמת רע, אולי זה לא רע? יכול להיות שלא יכאב לך הגב ובכל זאת יהיה לך רע.

אז קודם כל את מבינה שרע לך, לא בגלל כאב הגב, אלא בגלל שאת לא רוצה את הכאב גב. ואז השאלה הבאה המתבקשת, ולמה אני לא רוצה את כאב הגב? האם בכלל אני צריכה לרצות את הכאב? האם הרצון שלי בשליטתי?

שאלה: שאלתי את השאלות האלה, והבנתי שאני לא יודעת.

אליעד: עכשיו למשל כואב לך הגב ורע לך, למה? כי את לא רוצה את הכאב, ולמה את לא רוצה את הכאב? את לא יודעת. אבל את יודעת שרע לך לא בגלל הכאב גב. אל תגידי שרע לך בגלל הכאב גב, רע לך כי לא רצית משהו.

ואיך תחיי את זה ביום יום, על ידי שאלות, כאשר רע לך. והשאלות יובילו אותך להבנה שרע לך, רק בגלל שאת לא רוצה את זה, ולא בגלל הכאב עצמו.

שאלה: מה זה עוזר לי?

אליעד: קודם כל שאת מבינה את האמת. וגם את מבינה יותר טוב מה הבעיה.

את לא יודעת למה את לא רוצה, כי את לא מחפשת מספיק למה את לא רוצה. ולמה? כי את שוכחת שזאת הבעיה, את חושבת שהבעיה היא בכאב ולא ברצון. את לא מתעמקת ברצון, בשורש הרצון. כשכואב תשאלי, למה אני לא רוצה את הכאב הזה?

שאלה: איך עושים זאת?

אליעד: על ידי שתשאלי יותר שאלות, ואל תגידי דבר שהוא לא אמת לעצמך. אל תגידי שרע לך בגלל כאב גב, אם לא תגידי את זה, פתאום בתוכך יתגלה כוח שדרכו תוכלי להכנס לתוך השאלה, למה אני רוצה את הרצונות שלי?

וזה יוביל, שהמיקוד שלך לא יהיה חיצוני על הכאב, אלא פנימי, על הרצון, שאת לא רוצה. שהמיקוד שלך יהיה מה קורה בתוכך ולא בחוץ. וכשתבדקי ותגלי שזה לא בגלל הכאב אלא בגלל שאת לא רוצה, ואז יהיה לך כל כך רע מזה שאת לא רוצה, עד כדי כך שתהיה לך אנרגיה לבדוק למה את רוצה את הרצונות שלך. כי את תביני שפה קבור הכלב.

הסיבה שאת לא מוצאת אנרגיה לשאול - למה אני רוצה לשנות את המציאות? ולגלות למה את רוצה? כי את לא מספיק מחפשת, ולמה את לא מספיק מחפשת - למה את רוצה? כי את מפוקסת על הכאבי גב.

וההנחיה היחידה שלי היא, אל תגידי לעצמך דבר שהוא לא אמת. וזה לבד יוביל אותך החוצה.

שאלה: מה אם כמו כאב שיניים, שהוא חזק ביותר, שאי אפשר לשאול כלום?

אליעד: השאלה היא עד כמה אתה מתחזק את זה מסביב, אם ביום יום אתה לא שואל שאלות, אז איך תוכל להתמודד. אם ביום יום אתה תתאמן בלשאול שאלות, אז במקרים קשים יהיה לך קל לשאול שאלות.

אם למשל אתה רואה משחק כדורגל, ומישהו מפריע לך, ואתה חושב שאתה מרגיש רע בגללו, אז אתה משקר את עצמך. אתה מרגיש רע, בגלל שאתה לא רוצה שיפריעו לך. הרעיון הוא שצריך לתרגל.

אני אספר לכם סיפור, יום אחד לבת של רבי נחמן כאבו השיניים, אז הוא אמר לה, תסגרי את הדלת, ותתחילי לרקוד, ואני מבטיח לך שאם תצליחי לרקוד ממש, יעבור לך כאב השיניים. עשתה, ועבר לה הכאב, מי אמר שעבר הכאב? זה הסיפור. אבל העצה היא נכונה.

אם אין לך שכל, אתה אומר, כואב לי. אבל אם היה לך שכל, היית מבין שכואב לך זוהי הזדמנות טובה להינות מהחיים.

רבי נחמן אמר, אני לא רוצה לזלזל בכאבים, אבל אם הייתם יודעים כמה שזה טוב, הייתם רוצים עוד כאבים. אם פעם אחת יהיה לך טוב מכאבים, למעשה זה נותן לך חופשה מכדור הארץ. כי האדם כל כך נאחז בעולם, שהכאבים גורמים לו להתכחש לזה שהוא קיים. כל כך רע לך שאתה אומר זה לא אני בכלל. אפילו אתה לא מצליח לחשוב על עצמך מרוב שזה כואב לך.

האדם סובל, רק בגלל שהוא חושב שיש פיתרון שיכול לשחרר אותו.

שאלה: האדם תמיד מחפש מיפלט.

אליעד: גם שטוב לאדם וגם שרע לו, הוא מחפש מפלט. זה לא קשור באם טוב לו או רע לו.

עכשיו אספר לכם משהו מעניין על גיהנום וגן עדן. מישהו ניסה לאיים עלי, ואמר לי שאם אני יהיה פושע אני אלך לגיהנום. ואמרתי לו, ואם אתה תהיה צדיק, תלך לגן עדן, נכון? אמרתי לו בגן עדן יהיה לך יותר גרוע, למה? כי היום כשרע לך, אתה אומר שאולי יהיה לך טוב כשתגיע לגן עדן, אבל כאשר תהיה בגן עדן ויהיה לך רע, אז מה תעשה? אני שאהיה בגיהנום, אולי תהיה לי תקווה שאגיע לגן עדן, אבל אתה כבר בגן עדן ורע לך, אז יהיה לך יותר רע.

ואז היה עוד טיעון שאומר, כדי שהאדם יסבול בגיהנום, הוא צריך לבקר בגן עדן. אם הוא רק בגיהנום, אז לא רע לו, כדי שיהיה לך רע בגיהנום צריך להוציא אותך לחופשות בגן עדן. וכדי שיהיה לך טוב בגן עדן, צריך לעשות לך סיבובים בגיהנום. אם כל הזמן תהיה בגן עדן אז לא תדע שטוב לך.

אז הוא אמר לי, נכון, אתה תהיה הרבה זמן בגיהנום ואת החופשות תעשה בגן עדן, ואני אהיה הרבה זמן בגן עדן, ואת החופשות אני יעשה בגיהנום. אבל זה לא נכון, אם אתה רצוף בגן עדן עשר שנים, אתה לא יכול ליהנות ממש בגן עדן, כי לא חסר לך הגן עדן. כדי שאתה ממש תהנה בגן עדן, אתה ממש צריך להיות בגיהנום לפני זה.

זאת אומרת שזה שהיה עשר שנים בגיהנום ודקה בגן עדן, הרגיש כל כך טוב, יותר מזה שהיה כל הזמן בגן עדן. וגם להפך. בסופו של דבר זה בכלל לא משנה.

ואם ירצו לקדם אותך בגן עדן, יצטרכו לתת לך רע כל כך גדול, כדי שתוכל להרגיש יותר טוב. ואם אני אהיה בגיהנום וירצו שאני יותר אסבול, יצטרכו לתת לי טוב גדול יותר ואז להפוך אותו לרע.

בקיצור, אין דבר כזה גיהנום וגן עדן, תמיד מה שיש לך אתה רוצה, ואז אתה רוצה משהו אחר, וזה מתהפך.

למשל בא אדם דתי, אומר לך שישלחו אותך לגיהנום, מה תגיד לו, אין בכלל גיהנום וגן עדן. הדתי יגיד זה משוגע, הוא לא קרא את התורה. אני אומר לו, נכון, יש גיהנום ויש גן עדן, אבל אני אספר לך איך המנגנון עובד.

ואז הדתי יגיד, אבל אלוהים הוא כל כך טוב שיכול לתת לי גן עדן בלי להיות בגיהנום. אז אומר לו, אם אתה יכול להרגיש טוב בלי להרגיש רע, אז זה כבר לא הטוב והרע שלנו, כי הטוב שלנו זה רק כאשר לפני זה חסר לך. ואם זה לא הטוב והרע שלנו, אז למה אתה אומר שזה טוב? אתה מתאמץ כל כך הרבה ואתה אפילו לא יודע אם זה טוב.