אכזריות כממד הכרחי של הישרדות

אכזריות כמימד הכרחי של הישרדות

בתור אוכל בשר לא נוח לי המחשבה שאני ניזון ממוות הדבר נשמע אכזרי ובאמת המציאות לא פעם נותנת למתבונן מן הצד את הפנים האכזריות שלה והמחשבה על החיים מעניקה למתבונן מהצד חוסר נוחות מהמחשבה שכל החיות שוות רק שחלק מהחיות שוות יותר וחלק שוות פחות כמו שנכתב בספר חוות החיות.

באמת למתבונן על המציאות מן הצד זה לא דבר פשוט ובאמת המוות זה מזון לחיים אחרים

הרעיון שבעלי חיים ניזונים ממוות של בעלי חיים קשה

ורק מידת האכזריות שיש בנו בתור שורדים נותנת לנו את היכולת להרוג בעל חיים אחר על מנת לחיות טוב יותר.

כחלק מתרפיה עצמית אנחנו משכנעים את עצמנו שהסבל של החיות הוא פחות ערך מהסבל של בני אדם אבל כדובר אמת ברור לי שהאכזריות זה חלק בלתי נפרד מן החיים והמודעות לכאב היא לא תופעה ייחודית לאדם אבל אבל מי היה רוצה לחשוב את עצמו לאכזרי וכאן יש את הדוחושב שלנו כבני אדם אנחנו יצורים מאד מוסריים אבל כאשר מדובר במין אחר אכזריות זה רחמים ואנחנו מסגלים לעצמנו את השיחדש כחלק בלתי נפרד מצורת החיים שלנו מכיוון שברור לנו שאנו משקרים את עצמנו בכך שאנו אוכלי בשר ומשתמשים במוות של יצור אחר אז באותו הרגע אנו שוכחים שהשניצל הוא מוות שמעניק לנו חיים כי זה קשה לנו להרגיש סבל והנפש שלנו מגוננות עלינו בשקר שאנו בני אדם ולא חיות.

ההבנה השקרית שאנו בני האדם לא חיות זה שלב פסיכולוגי שכל אוכל בשר רחמן עובר בשלב ההתבגרות שלו והוא מסגל לנו את החשיבה השקרית שבשר הוא לא סבל שיש לתת לו את הרגש שלנו ובאמת לי בתור אוכל בשר שרואה את המעשה של רצח כדבר איום ונורא רק היכולת להיות בדוחשב נותנת לי להבין

שאכילת בשר זה לא רצח וככה אני מרגיש טוב בזמן שיצור אחר מת למעני.

באמת בהתבוננות רחבה אני מבין שהתרבות של כל יצור חי היא אכזרית ויצר החיים שלנו חזק יותר מאשר מידת הרחמים שלנו וכל ניסיון שלי לצייר את עצמי בתור אדם רחמן שאוכל בשר לא קל אבל כאשר אני מבין שהעתיד הוא האני ולא הסובב אותי אני מבין שהחשיבה היותר מדי רחמנית לא עושה לי יותר מדי טוב כשלב ראשון אני מסגל לעצמי את השפה ששניצל זה לא עוף ומוות של תרנגול זה חיים ובאמת החשיבה הזאת היא כלי עזר לשכנוע עצמי שאני לא עושה מעשה אכזרי באכילת שניצל ובאמת אני מרגיש שכל מין צריך לחשוב רק על טובתו ורק כאשר כולנו נבין שאנו חיים במלחמת הישרדות והחוקים אכזריים נוכל לתכנן לעצמנו את העתיד.

וחלק מהבנת העתיד זה ההבנה שמחשבה על טובת האחר עלולה להיות מלכודת מוות בשבילי.

לסיכומו של דבר אריות טורפים ולמעשה הורגים אבל מנקודת מבטו של האריה הוא בסך הכל אוכל נקודת מבטו של האריה נותנת לנו להבין את מושג הדו חושב האריה לא רואה עצמו כרוצח אבל הצבי הנטרף והטעים רואה באריה כיצור אכזרי נקודות מבט אלו נותנות לנו להבין את הקושי לשפוט אכזריות מנקודת מבט חד ממדית ויש להבין שממד האכזריות הוא ממד בלתי נפרד מהטבע יצר ההישרדות דורש לא פעם בדו חשב והבנה לא נכונה של המציאות כי ברור לנו שקשה לכל יצור לחשוב על עצמו כרוצח תרנגולות אז אנו סגלנו לעצמנו מנגנוני הגנה פסיכולוגים שעוזרים לנו להבין את המציאות באופן מנותק ממה שהיא באמת ורק נזכור תמיד שהמוות של אחד הוא חיים לאחר וזה האבסורד של החיים.