מה שנחבא מעבר לפינה של האלוהות

בקצה השני של האלוהות שלנו, ממש מעבר לפינה, ברום הנמוך של עמודת ההערכה העצמית, נמצא הגורם שמלווה אותנו עידנים, יש לו קול גבוה ויש לו הרבה פנים...

הוא מופיע ומתמקם בינינו לבין ההערכה העצמית הגבוהה ביותר שלנו.. בינינו לבין האלוהות שלנו... בדיוק כשהכל נפלא.. בדיוק כשאני כבר השלמתי סיבוב, ו.. אני מעריך את עצמי.. מחובר לאני הגבוה שלי.. מחובר להדרכה.. נושם בקלילות, עמוק ובשמחה..

בדיוק כשאני מוכן לנטוש את האני הישן.. האחר.

בדיוק כשאני מרגיש ואומר כי 'גם אני אלוהים.. '.

איזו אנרגיה נפלאה, אח.. איזה כיף במימד החמישי

נושם בקלילות ובאושר, חושב לי הרהור חרישי..

'גם אני אלוהים.. ' - אני יודע, 'גם אני אלוהים.. ' - אני משתכנע..

גם אני אלוהים.. עכשיו היום ותמיד.. מעכשיו אני אלוהים כל הזמן.. כמה טוב ושווה להתמיד!

ואז בדיוק.. מעבר לפינה נשמע קול מוכר

מעמקי כל היש הוא עולה, מנוכר..

"גם אתה אלוהים? " - שואל הפחד בגיחוך.. "בוא נראה לאן הגעת.. בא נבדוק אם עוד יש 'לכלוך'! "

והפחד מראה.. הוא מראה את שהוא יודע.. והוא יודע להפחיד.. הוא עושה זאת כבר שנים.. הוא מומחה בתחומו.. בעל ניסיון.. הוא עושה זאת גם עכשיו..

הוא עשה זאת תמיד!

והוא מראה לי בצורה משכנעת, מה נמצא מעבר לפינה, מה נמצא בתחתית העמודה של האלוהות שלי.. בודק מה השתנה.

מסתכל דרך הקרביים שלי, מה נמצא בצד השני של האהבה.. נותן לי לחוש דרך הבטן הרכה.. תחושות שניתן להרגיש - כשלא מרגישים שלווה.

"בוא אלוהים שלי" - אומר הפחד בגיחוך.. "הרגשת בטוח.. לא חשבת על היפוך.. בוא יקירי.. עמוד כאן בצד.. הבט.. איפה הלכו כולם? זוכר איך זה להיות כזה קטן.. גרגר של כלום בתוך העולם? "

"איך זה להיות לבד? " הוא מראה ושואל.. "בוא אלוהים קטן ומסכן.. תחשוב - מה כל כך אלוהי במצבך? - הזמן ממשיך, הזמן רץ וזורם.. כלום לא משתנה חוץ מזה שאתה כל הזמן מזדקן..

תחשוב ותרגיש איך זה בלי כסף, בלי אהבה.. עם קצת עבר ובלי עתיד.. בוא ותרגיש כאן ועכשיו.. מה זה אומר אם יהיה כך תמיד.

תראה איך מחשיך.. אופס.. תראה, תסתכל.. לאן נעלם לו האור.. ? אינני רואה כל סימן לתקווה.. האם אתה עדיין גיבור? "

והוא ממשיך, ומציק, חודר תובעני. לפעמים הוא מרגיש לי כאילו הוא זה אני, יודע בדיוק היכן הנקודות הרכות, ושם הוא לוחץ בסכין מושחזת.

"תחשוב אלוהים.. חוסר אונים, חולשה.. איך אתה מרגיש?

אלוהים קטן מכוער ומסכן.. אל תגיד לי שאתה אדיש.. !

קח עוד נשימה עמוקה.. תרגיש.. ! ראה כיצד המיינד לא נרגע.. הריאות לא מגיבות..

אתה שואף ושואף כמו קטר מקרטע.. היכן התגובות הטובות?

נשום פנימה עוד אלוהות ובריאות.. המשך ונשום מטרות נשגבות.. נסה לנשום עוד ערך עצמי ועוצמה! - היכן הן עכשיו הפיות הטובות? היכן המלאכים, היכן המדריכים? אין כאלו בכלל.. אתה סתם אידיוט.. אתה יודע שאני צודק - האם עכשיו אתה מסכים? "

"מסכן.. מתאמץ.. לא קל לך.. הא!

תתעורר, תבין.. כך הם באמת החיים!

האם אתה עדיין מתעקש.. באמת! לחשוב שאתה אלוהים? "

מעבר לפינה המוארת

שני צעדים מימין.. אך עדיין במתחם האלוהים..

נמצאת לה גומחה חשוכה.. מסתורית..

נקרא לה פינת הפחדים..

פינה עלומה שמורכבת שכבות

של בלבול ותסכול ומחשבות נמוכות..

כשאנו פוסעים במשעול אל האור..

בצעד קליל רגוע, בטוח..

פתאום מגיעה לה פנייה חדשה

אנחנו עדיין הולכים עם הרוח..

והרוח דוחפת אל תוך הגומחה

"בוא נשחק את משחק ההערכה"

ובמשחק יש חוק אחד.. והוא שאין כלל חוקים..

נמצא על המגרש - לא מבין.. לא מחכים..

נמצא על המגרש..

וליריב כמו יש את כל הכלים הדרושים

ואת כל הציוד המתקדם והחדיש..

ואני.. כביכול.. לא נותר לי דבר, מלבד להאמין לחוות, להרגיש..

להאמין במה שנסתר מהעין.. להאמין אפילו אם זה נראה כמו דמיון

ואם אני מספיק מאמין, אז אולי יש סיכוי להוציא כאן שוויון..

אני נותן לרגש מעוף.. מרגיש את שמרגיש.. ועדיין מאמין

מנסה להסתגל.. סומא בחשיכה.. אך החשש מתגבר.. דבר לא זמין..

עם זאת, אני עדיין יודע עמוק מבפנים, במלוא האמונה -

זה לא הציור שציירתי, זאת לא יכולה להיות התמונה!

לא רוצה לסיים המשחק בשוויון, לחזור הביתה בלי הכרעה

זה ממש לא מרגיש לי נכון - לחזור מזיע ובלי ניצחון.. !

וקורא בקול "אני הנני", מתמסר לתחושות, מוסיף אהבה

ומעומקי החשיכה קורא אל האור.. הוא מעבר לפינה.. מאפשר לו לחזור..

וממשיך ומתעקש לנשום עמוקות.. ויודע כי יש לי את כל הכלים..

והנה אני כאן, חזרה על השביל.. אין חוקים.. אך תודה.. יש כללים.

אני נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון

ועושה כהרגלי את הדבר הנכון..

והכל לטובה.. כל מה שקורה..

ותודה שאני מעת לעת זאת יודע

תודה שאני מרגיש, תודה שאני רואה..

ולפעמים.. אני לא רואה או מרגיש..

אז זה סימן בשבילי שאני בגומחה

וזה לא מפחית מערכי העצמי

כי אני.. תמיד הצלחה!

לילה טוב ויום מואר..

ספרו קצת מה אתם מרגישים

זה ממש לא מאוחר..