תקציר⬅ דיאטות / הרזיה - למה דיאטות לא עובדות? מותר ואסור, חטא וכישלון הן מילים הלקוחות מעולם הדיאטה. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את הלקסיקון. וכשהחוויה היא של כישלון, של חטא - התגובה המיידית היא צורך בפיצוי... באוכל! גלית (שם בדוי) היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת. כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו. דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי כמשבר, נפילה ואבדן הדרך. משבר זה, האחרון, מצטרף לרצף אכזבות קודמות אשר נבעו מאותו מקום. "אכלתי קרואסון, אכלתי פחמימות בארוחה שלא הייתי אמור/ה לעשות זאת" וכד'. ולכן הכל התמוטט, כמו מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי, או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש. כיצד? באוכל. ברור, לא? תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, התשובה תהיה: "לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי"... לשלוט! המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון, ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ולבן, כמו המותר והאסור. שליטה היא מוחלטת, טוטאלית. מול השליטה עומדת אכילה מתוך בחירה מודעת. בחירה, בניגוד לשליטה, היא מפתח לשקט ולהשלמה. אם צבענו את השליטה בשחור ולבן, הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת - מגוון של אפשרויות. בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים צעד אחר צעד עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפיכה בחיים. המהפיכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל. נשמע פשוט... איך למשל משנים חשיבה האומרת: "אסור לאכול שוקולד בדיאטה כי זה משמין. אם אוכל שוקולד, הדיאטה שלי תיהרס" לחשיבה המאפשרת חופש בחירה? גלית החליטה בהתחלה לא לאכול שוקולד בכלל. המחשבה על השוקולד האסור לא הרפתה ממנה, אבל היא אספה את היכולות שלה, התאמצה והצליחה. לאחר שבוע חזרה ואמרה: "מה, אני לא אוכל שוקולד אף - פעם? וגם בשבוע הבא אצטרך לאסוף כל - כך הרבה כוחות כדי להצליח לא לאכול שוקולד? אני לא אעמוד בזה". לכן, לשבוע הקרוב היא בחרה לאכול שוקולד יום כן ויום לא. הראש שלנו כבר חושב "ביום שלא אכלה, ודאי חכתה שכבר יבוא מחר"... אבל מה שקרה היה ההיפך. בכל יום אמרה: "יש לי אפשרות לאכול היום, אבל אני אשאיר את זה למחר, אולי מחר ארצה יותר.. " וכך מצאה את עצמה אוכלת פחות ממה שבחרה לאפשר לעצמה, לא עסוקה במחשבה על השוקולד, כי האפשרות לאכול אותו היתה קיימת עבורה כל העת. זו היתה דרכה של גלית, אך לכל אחד תשובה משלו. ניתן לומר: "אני מעדיפ/ה לא לאכול שוקולד, כי אם אוכל שוקולד ארד פחות במשקל. אם ארגיש צורך לאכול משהו מתוק, אבחר אולי בשוקולד, ואולי לא. " אפשרות נוספת היא: "אפנק את עצמי בקוביה / שורה אחת, אבל של שוקולד איכותי! " אלו מחשבות חלופיות המציגות חופש של אפשרויות. השוקולד הוא אפשרות לגיטימית שניתן לבחור בה. אפשר לשחק עם הכמות, עם התדירות, עם האיכות, או כל משתנה אחר שיכול להעניק תחושה של חופש בחירה. אני לא בעונש, אין מותר ואסור, יש אפשרויות. במצב כזה, כשאוכל שוקולד, לא אחשוב שכל מה שעשיתי ירד לאבדון. סביר אפילו שאהנה הנאה אמיתית מאותה ... בחירה מחזקת את היכולת שלנו לסמוך על עצמנו. כל חוויה של הצלחה, ולו הקטנה ביותר, פותחת את התיאבון לחוות הצלחות נוספות. חווית היכולת לתת לגוף ולנפש שלי את מה שעושה להם טוב היא משכרת, נעימה, מטעינה ומחזקת. כל התנהגות מתחילה בראש שלנו, בתפיסות שלנו, בקבעונות מחשבתיים שהם שלנו שנים רבות. דיאטה במקרה כזה היא כמו קוסמטיקה. נסיון ליפות את הדברים מבלי לעשות ניקוי עמוק. אם רק נצליח לשנות את הראש, במעט, תוך שמירה והעצמה של המחשבות, התפיסות וההצלחות שמשרתות אותנו, נוביל את עצמנו להצלחה אמיתית! לא עוד דיאטה, כי השינוי מתחיל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... סיבות לכך שסופן של הדיאטות ידוע מראש ומה האלטרנטיבה לפני מספר שנים ניהלתי שיחה עם חברה קרובה, שידעה לדקלם לי כמה קלוריות יש בלחמנייה, בתפוח ובפרוסות של סוגי לחמים שונים. מיותר לציין שהיא הייתה שקועה עמוק בירידה במשקל, וציפתה, ששינון כמות הקק"ל במוצרי המזון השונים יעזור לה בתהליך. על אף שלכאורה נראה שהתהליך, שהיה מלווה פעילות גופנית אינטנסיבית, נשא פרי, שנה לאחר תחילת הדיאטה היא הפכה למתוסכלת מהתהליך עצמו, ולאט לאט הפסיקה לרזות. אותה חברה בחרה בדרך הנפוצה ביותר להרזיה, מאחר שנחשפה להרבה ספרות בנושא בחנויות ובאינטרנט. חנויות הספרים גדושות בספרים שנכתבו על ידי "מיטב אנשי המקצוע" בתחום, אשר מוכרים לנו את "דיאטות הפלא" שלהם לבעית המשקל. כמות הספרים החדשים שיוצאים בכל שנה תלויה אך ורק בגורם אחד והוא כמות המדפים בחנויות הספרים, ובכך כמובן לא לוקחים בחשבון את מכירות ספרי הדיאטה המקוונים. סופן של כל אותן דיאטות ידוע מראש, מאחר שהנחת היסוד של כותבי הספרים והמאמרים היא שמה שעבד בשבילם, חייב לעבוד בשביל אחרים, והם אינם מתחשבים בגורמים נוספים שיכולים להשפיע על התהליך עצמו. כמו כן, הכותבים שוכחים להתייחס למספר נקודות חשובות שמונעות את הצלחת הדיאטות שלהם: 1.התמדה - דיאטות ניתן להגדיר כשינוי בדפוסי האכילה לפרק זמן מוגבל עד לקבלת התוצאות. מאחר שההגבלות בדיאטות הן קיצוניות, לא ניתן להתמיד בהן לפרקי זמן ארוכים כמו שנים, מה שמוביל לתסכול רב אצל האנשים, והם נשברים ומספיקים להתמיד. 2.הגבלות הדיאטה - חלק מהדיאטות מגבילות אכילה של מוצרים מסוימים או אפילו קבוצות מזון שלמות. מגבלה זו אינה ניתנת ליישום בטווח הארוך, ומעבר לכך גם אינה בריאה מאחר שהיא עלולה לגרום להתפתחות חסרים תזונתיים. 3.התאמת הדיאטה ליום - יום - שקילת ומדידת מוצרי המזון בהתאם למגבלות הדיאטה בהחלט יכולה לסייע לירידה במשקל, אך הכמות אינה מותאמת אישית, השקילה והמדידה גוזלות זמן רב ולכן הדיאטה אינה ישימה לטווח ארוך. 4.עלות הדיאטה - נוסף על העלות של הספר שרכשתם, בספרות עצמה תמצאו רשימות של מוצרים שיש לרכוש על מנת לרזות. חלק מהדיאטות אף מציעות מגוון רחב של "מוצרי בריאות" ייחודיים משלהן במחירים גבוהים עוד הוצאה כספית שלא כולם יכולים לעמוד בה. 5.ירידה במטבוליזם - כאשר מתחילים דיאטה ומקצצים בצריכה הקלורית, הגוף מגיב בהתאם ומתרחשת ירידה במטבוליזם (ירידה בהוצאה הקלורית של הגוף). לכן, ככל שהדיאטה נמשכת זמן רב יותר, היעילות שלה יורדת, והאנשים מרגישים כישלון וירידה בערך העצמי שלהם. אחת האלטרנטיבות הקיימות היום הן ניתוחים בריאטריים בקופות החולים ובאופן פרטי. במטרה לעבור את הניתוח, חובה לעמוד במספר קריטריונים, כגון משקל, מחלות רקע, רקע פסיכולוגי וניסיונות הרזייה קודמים. יחד עם זאת, חשוב לציין שמדובר בתהליך כירורגי לכל דבר המחייב הכנה לפני הניתוח ואשפוז של מספר ימים. כמו כן, ניתוחים אלה אינם נטולי סיבוכים, ובמקרים נדירים אף יכולים לגרום למוות. חשוב לציין שהניתוח לבדו אינו פותר את בעיית המשקל, ובמטרה לשמור על התוצאות יש צורך בלווי צמוד של דיאטנית לאחר לפני ואחרי הניתוח. בשנים האחרונות (אם כי קשה לנקוב בתקופה מדויקת בה הכל החל), יותר ויותר דיאטניות מודעות לפן הנפשי והרגשי של נושא התזונה ומטפלות בו. לגישת טיפול זו ניתן שם כולל ולא רשמי בשם "נון - דיאט" (NON-DIET). מדובר בגישה ששם במרכז את המטופל ולא את האכילה שלו. הגישה העיקרית שעליה מושתת טיפול זה עוסקת בשאלה "מדוע אתה אוכל" ו - "מהי סביבת האכילה שלך", ולא "מה אתה אוכל". במטרה למצוא התשובה ל - "מדוע", הדיאטניות המטפלות בתחום חייבות לקבל הכשרות נוספות בתחום הפסיכולוגי, ואם זה לא מספיק, הטיפול אצל ה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטת כסאח - דיאטות כסאח וחשיבות שתיה לרדת 10 ק"ג ביומיים אך.. לו זה היה אפשרי... ואם לא ביומיים אז בשבועיים... גם הולך.. להיות רזה, כמה שיותר מהר, כאן ועכשיו מה מאפיין אותן? את דיאטות הכסאח? ולמה מספרים לנו כל הזמן שזה לא בריא? בכלל, חשוב לדעת, שבכל תהליך הרזיה, קיצוני או מאוזן, מאבדים משקל הנובע מאיבוד שומן, מים וחלבונים שמקורם מפירוק של שרירים. מוכרת לכולנו התופעה של איבוד משקל גדול בימים הראשונים לדיאטה... משקל שאכן רובו נתרם מאיבוד של מים ושל מעט מאד שומן... אכן, בתחילת תהליך ההרזיה מאבדים יותר מים ופחות שומן, וככל שמתמידים בתהליך משתנות הפרופורציות, וכל ק"ג שעוזב את הגוף כולל יותר שומן ופחות מים וחלבונים. לא רק למשך התהליך יש השפעה על איבוד השומן, אלא גם להרכב הדיאטה. ככל שהדיאטה קיצונית יותר, קרי דלת קלוריות, מאבדים אכן יותר משקל, אך החלק היחסי של השומן קטן יותר, ואיבוד השריר והמים גדול יותר. אם המטרה היא לאבד שומן, לרזות במילים אחרות, הרי שעלינו למצוא את הדרך שבה נאבד פחות מים ויותר שומן - שכל ק"ג שעוזב את הגוף יהיה ברובו של שומן. גם להרכב של התפריט יש השפעה על איבוד השומן ולא רק לסך הקלוריות היומי. בכל מקרה, על מנת למזער גם את איבוד החלבון, שמקורו משרירים שמתפרקים בכל תהליך הרזייה, הרי שאספקה נאותה של חלבון וגם של פחמימות תצמצם את איבוד השריר. כמובן שפעילות גופנית, שתשולב בתהליך, תשמר אם השריר ותקטין את הפירוק שלו שמתרחש באופן טבעי בתהליך ההרזייה. מאפיין נוסף של דיאטות הכסאח הוא ההשפעה שלהן על קצב חילוף החמרים הבסיסי. חילוף החמרים הבסיסי כולל את כל הפעולות הבלתי רצוניות שמתקיימות בגוף כשאנחנו במצב מנוחה. הלב, הריאות, המוח, הכבד וכו' וכו'... כל אלה ממשיכים לפעול גם כשאנחנו ישנים וגם כשאיננו פעילים. גורמים רבים משפיעים על קצב חילוף החמרים הבסיסי, ביניהם מין, גיל, הרכב הגוף (כמות השרירים). ככל שקצב חילוף החמרים הבסיסי גבוה יותר כך אנחנו "בזבזנים" גדולים יותר של אנרגיה.. במילים אחרות, משתמשים ביותר קלוריות כל יום. זה טוב או רע למשקל? זה אומר שאנחנו צריכים לאכול יותר כדי לספק לגוף את הדרוש לו, וזאת עוד לפני שהזזנו שריר אחד... כל הדיאטות מורידות את קצב חילוף החמרים. כשאנחנו מספקים לגוף פחות קלוריות ממה שהוא צריך על מנת שישרוף שומן, הוא מתחכם ונהיה "חסכן" - מסתפק לצרכיו הבסיסיים בפחות אנרגיה... ככל שהדיאטה קיצונית יותר הגוף נעשה חסכוני יותר. זו אחת הסיבות לכך שאנשים שעושים הרבה דיאטות כבר לא מצליחים לרדת במשקל כי הגוף שלהם צריך פחות ופחות קלוריות למחייתו הבסיסית. כמה מילים על מים בתהליך הרזיה... מחקרים מראים שאנשים שמקפידים על שתיה מרובה במהלך דיאטת הרזיה מאבדים יותר שומן ופחות מים. שימו לב... לא יורדים יותר במשקל, אבל כל ק"ג שמאבדים מכיל יותר שומן... והרי זה מה שאנחנו רוצים.. לרזות! הרבה מנגנונים מסבירים את ההשפעה הזו של המים על איבוד השומן. אחד מהם, ואולי המרכזי ביותר הוכח במחקרים גם כן - שתייה של מים מגבירה את קצב חילוף החמרים הבסיסי!!!! שתייה של חצי ליטר מים מגבירה את הבזבוז הקלורי של הגוף בכ - 300 קלוריות... אז... דיאטה כמה שיותר מאוזנת, יחד עם פעילות גופנית ושתיה מספקת של מים שומרת על קצב חילוף חמרים מיטבי ומייעלת את תהליך ההרזיה!!!⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטות - כרונולוגיה של השמנה דיאטות - כרונולוגיה של השמנה / איריס קעטבי נחמני ככל שאתם מקטינים את עצמכם כך אתם מגדלים "שמן פנימי" פרוע. ד"ר אלברט סטונקרד, מחלוצי המחקר בתחום ההשמנה, אמר: "מרבית האנשים המתחילים תוכנית להורדת משקל אינם מסיימים אותה. מרבית אלו שכן מסיימים אותה אינם מרזים, ומרבית האנשים שכן מרזים, אינם מצליחים לשמור על כך". אם אתם נאבקים עם דיאטות בלתי פוסקות, סימן שללא ידיעתכם תת המודע שלכם מעוניין בדרך כלשהי לשמור עליכם בעודף משקל או במילים שלכם שמנים. במצב זה אין לכם אחיזה בהגה או כיוון ללכת בו - אתם תמשיכו להאשים את השומן בכל הבעיות שיש לכם בחיים, תמשיכו להרגיש רע עם עצמכם ועם הגוף שאתם בלשון המעטה, לא אוהבים - הגוף שמונע אתכם מלהיות או לעשות את מה שיגרום לכם לאושר וסיפוק. כשאין אסטרטגיה מתאימה, האוכל ימשיך תמיד להיות "הפינה החמה" שחוזרים אליה, כי אתם נמצאים במאמץ אדיר להיות בדיאטה וכשכוח הרצון מתדלדל במצבי חולשה ומשבר אתם מרגישים מצוקה, מחסור וצורך לפצות את עצמכם. כל מי שמומחה בלעשות דיאטות, יודע שדיאטות פוגעות מאד גם בדימוי העצמי וגם ביכולת של הגוף להמשיך לשרוף ביעילות את השומנים. אתם כבר יודעים, למרות שאתם עדיין מעדיפים לעשות דיאטות, שלהיות רזה זה לא רק ענין של מה אתם אוכלים אלא מה "אוכל" אתכם. עודף משקל מעיד על אכילה רגשית ולא על אופי חלש, חזירות, תאוותנות, קושי להתאפק ועוד כינויי גנאי שאתם והסביבה מרעיפים עליכם. כל דיאטה נוספת שתעשו, תשיג עבורכם את מה שכבר אתם יודעים מניסיונות קודמים. גם כשאתם כבר במשקל הרצוי מרוצים ובטוחים בעצמכם, מהדהד בראשכם בחוזקה האיש השמן, שמתגעגע לימים של חופש לאכול את כל מה שבא. בתוך תוככם אתם יודעים שהאיש השמן הינו חזק, דומיננטי ומושרש עמוק יותר בגופכם ובנשמתכם מאשר האיש הרזה. זה שאתם שונאים אותו לא עוזר לכם להכחיד אותו. להיפך, זה מנציח את קיומו. כדי לשחרר את "השמן הדומיננטי" שבתוככם לתמיד אתם תצטרכו לעשות הרבה פחות מדיאטה - תוכלו לאכול ללא התחושה שאתם מוגבלים ונתונים בסכנה מתמדת של השמנה. מצד שני תצטרכו לוותר על הנטייה הבלתי פוסקת שלכם "לרדת" על עצמכם. ככל שאתם מקטינים את עצמכם כך אתם מגדלים "שמן פנימי" פרוע. מניסיוני כמטפלת ומנחת סדנאות הרזייה, לאנשים הסובלים מעודף משקל הרבה יותר קל להחליט על דיאטות מאשר להסכים לאהוב ולכבד את את עצמם ללא תנאי וללא קשר לקילוגרמים העודפים למרות ההבנה שדווקא הביקורת, ההוקעה והזלזול העצמי הם שאחראים על חלק גדול מהמקרים של אובדן השליטה באוכל. הדרך היחידה לרזות לתמיד, בין אם אתם אוהבים את הרעיון או לא, היא לאהוב את עצמכם ולכבד את הגוף "השמן" שלכם עכשיו ולא מחר כשתהיו רזים. אחרת תמצאו את עצמכם ממתינים כל החיים לתקופה בה תהיו רזים או שתתייאשו ותאכלו את עצמכם וגופכם לדעת. הכותבת: איריס קעטבי נחמני, EFT-טיפול בטראומות והתמכרויות www.newac.co.il/articles/439-דיאטות-כרונולוגיה-של-השמנה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - האומץ להיות אישה אחרת זהו סיפור על שתי נשים - אדוה ונורית נורית קלה וערנית יש בה משהו מאד שקט, בטוח, נינוח היא סומכת על עצמה, משוחררת מפחדים וחרדות, אך גם איננה זחוחה או שאננה, ודאי לא יהירה. היא משתדלת לא להיות ביקורתית לסובבים אותה, ולחלוטין משוחררת מלהיות שיפוטית כלפי עצמה היא ... מה תאכל כשתגיע הביתה, וכשהיא מגיעה היא אוכלת את מה שזמין, מוכן, או מנשנשת עד שהאוכל יהיה מוכן. פחמימות בעיקר. לחם. תפו"א. פתיתים. "מתנפלת" היא קוראת לזה. היא שוקלת 85 ק"ג ורמות הסוכר שלה גבוהות היא פוחדת לרזות היא פוחדת להשתנות היא פוחדת להיפרד מהרגלים והיא מעדיפה לעשות דברים פרפקט, או לא לעשות אותם בכלל, כי אם זה לא מושלם זה לא שווה. היא רגישה מאד לביקורתיות של הסביבה, מה שגורם לה לשאוף לפרפקציוניזם ולתסכול מתמשך על כך שאיננה. "יש לי פחד בלתי נשלט מביקורת של אחרים, אני מנסה לרצות אבל מרגישה שאני נכשלת" ... אותה אישה? אותה אישה אשר סיימה את תהליך הליווי והשינוי במילים: " יש לי היום גם את האומץ להיות מישהי אחרת!" כל מה שנכתב מצוטט מפיה היא עשתה לא רק שינוי, אלא טרנספורמציה שינתה לא רק את ההתנהגות, ההרגלים והמשקל, אלא את מערכת היחסים שלה עם האוכל, עם הגוף שלה ועם עצמה. שינוי אמיתי, עמוק, מהותי "אני ממש התחברתי לדרך הזו של החשיבה. עובדה שזה הדבר היחידי שהוכיח את עצמו עד היום" זכיתי להיות איתה בדרך הזו ועל כך אני מוקירה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - אין לי אופי "הייתי בשבת אצל אחותי. לפני כמה חודשים היא החליטה לא לאכול יותר מאכלים מסוימים והיא עדיין עומדת בהחלטה שלה. היא אחותי... איזה אופי יש לה, איך היא עומדת בכל החלטה בקטע של האוכל, ואני... אין לי אופי..." את הסיפור הזה אפשר לקחת לכמה כיוונים: 1.איך השיפוטיות שלנו כלפי עצמנו היא אשר מכשילה אותנו... 2.איך אנחנו מתייגים את עצמנו וגם מאמינים ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / תזונה - איפה איבדנו את ההקשבה לרעב ולשובע? יש לי חתולה וכלבה. למרות שהן דיירות ותיקות מאד בביתנו, עדיין לא למדתי כמה אוכל נכון לתת להן. למה? כי הן יודעות בדיוק כמה לאכול. לעתים הן משאירות בכלי ולעתים מבקשות תוספת בדרכן ובשפתן. אבל, כשבני הבית אוכלים, הן מבקשות להצטרף, גם אם כלי ... הטבעיים שלהם לבין העובדה שהם לא חיים בטבע והם חשופים לגרויים שהם תולדה של החיים בסביבה אנושית. אילו בעלי חיים אנחנו? בני האדם? רובנו, ובעיקר אלו בינינו אשר חוו דיאטות אי אלו פעמים במהלך חייהם, מקשיבים מעט מאד לתחושות הרעב והשובע. אנחנו אוכלים כתוצאה משלל סיבות וגורמים: התכנסות חברתית או משפחתית מובילה אותנו לאכול, כשאנחנו שמחים אנחנו אוכלים, כשאנחנו משועממים, עייפים, כועסים, עצובים, מתוסכלים... ומה עם רעבים? גם, לפעמים... החדשות הטובות הן ... יש תפקיד, וגם שדרים עצביים מגיעים למוח ואומרים: צריך אנרגיה, אני רעב, או לחילופין, די לי, מה שקבלתי עכשיו במזון מספיק לי, אני שבע. אז... כיצד זה שאנחנו, למרות כל זאת, משמינים? איך זה שיש לנו את כל מה שיש לזברה ואף יותר, אבל היא יודעת להכניס לגופה בדיוק את כמות המזון הנכונה לצרכיה ואילו אנחנו מעמיסים עוד ועוד? התשובה היא שהפסקנו להקשיב להם, לאותם מנגנונים מדהימים ומתוחכמים. גברנו עליהם בתחכום שלנו, ואפילו איננו זוכרים שהם קיימים. "רק רזים אוכלים מתוך רעב", "אין לי מנגנון רעב ושובע", "יש לי בעיה שאני לא שובעת", "לא זוכרת מתי אכלתי מתוך רעב", "קשה לי להבדיל בין רעב פיסי לרעב רגשי"... אמירות שחלקן נאמרות ספק בהומור, ספק ברצינות, המביעות את הבלבול ואולי התסכול שאנחנו שרויים בו. איפה הם הרעב והשובע? מתי אבדנו אותם, ... ולא לסיים את הארוחה כשלא שבעים... (דרגה 1) בקיצור - להימנע מהקצוות. הקשבה לצרכים היא שיעור, ואם ניישם את התובנות נעשה צעד גדול ומשמעותי לקידום היכולת שלנו להגיע למשקל תקין ולאכילה התואמת את הצרכים הפיסיים האמיתיים ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ משקל התלונה - על דיאטה / ירידה במשקל העיניין עם בעיות משקל כמו גם עם בעיות אחרות שהן תופסות את כל תשומת ליבנו. אנחנו סוחבים איתנו את המשקל לאורך כל היום וגם בלילה, בעיקר בלילה. תשומת הלב המופרזת היא זו שלא מאפשרת לבעיה להעלם ואף גורמת להעצמה. הארון שלנו מזכיר לנו עד כמה אנחנו לא מרוצים מהמצב הנוכחי. הוא מלא בגדים במידות קטנות כי הרי עוד מעט נחזור למשקל האידיאלי. הבגדים שאנחנו באמת משתמשים מאולתרים וזולים, כי לא נשקיע במשהו זמני. למעשה הארון מקבע את הייאוש, התסכול והמרמור שלנו מהמצב הנוכחי. המראה, אוי המראה. בימים טובים אני אתן מבט חטוף במראה, כדי לא לקלקל את התחושה, בימים פחות טובים או סתם כשיבוא לי לסבול - אני אעמוד מול המראה ואתבונן לעומק בנבכי גופי. אני אשאל את כל השאלות שיובילו אותי ישר לרצון לטבוע באמבטיה ולהתגלגל מחדש - הפעם רזה. אוכל, אוף אוכל. למה זה צריך להיות כל כך מורכב? לא משנה איזו דיאטה עשיתי, מה אכלתי או לא שום דבר לא קידם אותו למטרה שלי, לפחות לא באופן קבוע. מה יש בו באוכל שמשמין אותי כ"כ אבל מעצב את הישבן של החברה שלי? או למה נדפקתי עם גנים של בצק שמרים. יצא לך פעם להיות במה שאת מכנה "המשקל האידיאלי"? אם כן, איך הרגשת? במידה והתחושה הייתה מצוינת, מה מנע ממך להשאר במקום הזה? במידה והתחושה הייתה לא כל כך טובה, שאלי את עצמך למה ומה ישתנה כשתגיעי לשם שוב? לפעמים אנחנו יורים לאויר את השאיפות שלנו, כמו להסיר 17 ק"ג מבלי להתחשב במי שאנחנו. האם אני אוכל להתמודד עם גוף סקסי שגורר אחריו מבטים? האם בעקבות הגוף הזה אני אאבד את שמחת החיים שאני ... בדבר אחר לפני כן. במידה והתרגשת לראות את עצמך בשגרה חדשה שבה את מתהלכת לך קלילה ומלאת חיים המשיכי לקרוא כי ימצא חן בעינייך מאוד ההמשך שמראה לך איך להפנות את המשאבים שלך לצורך שופינג במקום עוד פגישה עם דיאטנית, עם כדורים וטבלאות אוכל או איך שאני מכנה אותן טבלאות ייאוש. משקל עודף בשפה רוחנית מעיד על חוסר איזון. החוסר הזה יכול לבוא לידי ביטוי ישירות בנושא המשקל וההערכה העצמית הנמוכה המתלווה. ויכול להיות קשור ביחסים לא מאוזנים עם אמא, בעל, חברה טובה. המקור יכול להיות מקושר לקריירה, לאמהות ועוד הרבה דברים שאנחנו לא שלמים איתם ובכ"ז נותנים להם להתקיים בחיים שלנו. אפשר לפתור את בעיית המשקל ע"י טיפול ישיר בגורם המפריע ואפשר פשוט לרדת במשקל ולשים לב איך אנחנו מתחילים להתאזן בכל מקום בחיים שלנו ולעשות שינויים מדהימים. את ניגשת לארון שלך ומרוקנת אותו, זו עבודה רצינית שמוכיחה לעצמך עד כמה את דרוכה למען המטרה שלך. בודקת מה יש שם ומשאירה רק בגדים שעושים לך טוב, שנראים עלייך מצויין! את כל הבגדים האיכותיים שלך שקטנים עלייך כמו שמלות ערב, חצאיות ומכנסיים שהשקעת בהם הרבה כסף ונראים עלייך ... מזה להראות טוב? ללכת לאירוע, לצאת לקפה עם חברות, דייט עם בן זוג, טיול רגלי, עבודה, ארוחה משפחתית. רושמת לעצמך אלו פריטים חסרים לך כדי ליהנות מבגדים נוחים ומחמיאים במצב הנוכחי. ו... יוצאת לשופינג! לא מחכה למשקל שירד, לא מחכה עד שתעמדי מול הארון מתוסכלת. פה אני חייבת להשחיל המלצה. כשאני התחלתי את התהליך שלי, נסעתי לcotton. לא רציתי להוציא את כל ממוני על "בגדי מעבר" אבל זה היה נדרש. Cotton עושים בגדים לנשים מבדים איכותיים וגזרות מחמיאות ואפילו עם אג'נדה סביבתית שתורמת לחוויה. ליד המפעל שלהם במושב כפר הרי"ף יש חנות עודפים מקסימה. כל השאריות מהקולקציות ... הרבה והם בהחלט צעד ענק למימוש שאיפותינו שכן, אנחנו ניראות טוב ומזמנות לעצמינו עוד מזה. אבל זה רק מתחיל פה. את התחושה הטובה שקיבלנו מהצעד הזה אנחנו צריכות לרתום להמשך. כשאנחנו עסוקות כל היום בארון, במקרר, בתזונה הארורה שלנו ובוחרות לקבע את הרע אנחנו לא מאפשרות לשינוי להתרחש. אנחנו צריכות להפסיק עם המודעות למה שנכנס לנו לפה ולהתחיל לאכול לפי מה שבא לנו וטוב לנו באותו רגע. אחרי שתיישמי את השלב הבא את תראי שמה שאת רוצה ומה שעושה לך טוב משתנה לבד מבצקים כבדים לפשטידות מזינות, אני זוכרת את הבורקס שנפלט מפי בגועל והוחלף בסלט - כי ככה רציתי, בלי שום תפריט. לקבל שתי החלטות ולהצהיר עליהן. בחרי פעולה אחת קטנה מתחום התזונה שלפי דעתך תעשה שינוי. דוגמאות: אני מפסיקה לאכול לחם אני מפסיקה לאכול שוקולד ופעולה נוספת מתחום ההתעמלות. דוגמאות: אני הולכת למכולת \ להורים \ לחברה רק ברגל. כל זמן שאני יושבת מול המחשב אני עושה תרגיל קטן שלא מפריע לי לעבוד וכו' ההחלטה צריכה להיות קטנה, ריאלית, מנוסחת בלשון חיובית והכי חשוב, החלטה שיכולה להכנס לשגרה שלכן בקלות. שלב ההצהרה הוא משמעותי ונותן לכן מוטיבציה להשאר בהחלטות שלכן. הצהירו למשפחה, בן זוג, חברים, ילדים על ההחלטות שלכם . תאפשרי לתהליך להתחיל. מרגע ההחלטה ועוד לפני שמצאתם מישהו להצהיר בפניו ההחלטות שלך הן חלק ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / ירידה במשקל - "נפלתי"... מירי (שם בדוי) נכנסה לסטודיו בפנים נפולות. היא ניגשה להכין לעצמה כוס קפה, ובדממה התיישבה במקומה. עליי לציין, שהתנהגות זו לא הייתה כלל וכלל אופיינית לה. בפעמים הקודמות כניסתה לוותה בחיוך גדול, ובהליכה קופצנית מלאת אנרגיה. בחרתי להתחיל את המפגש בברור עם מירי, בדרך עוקפת. פניתי לקבוצה בשאלה: "כיצד עבר עליכן השבוע האחרון? ". ... מהשיח היומיומי שלי, והפיכתו למקור ללמידה משנה לא רק את המילה אלא גם את החשיבה, וכמובן את הרגשות שלנו לכל קושי. ביקשתי ממירי לספר על הלמידה שהייתה לה השבוע על עצמה בהקשר של שינוי אורח חייה לירידה במשקל. היא שיתפה אותנו בארוחת השבת אצל משפחתה, בה חשה שאינה יכולה לעמוד בפני הפיתוי הגדול "עוגת הגבינה". היא סיפרה על המחשבות שעלו בראשה לפני החלטתה לאכול מהעוגה, על התחושות בעת האכילה, והמחשבות שהגיעו בסיומה. מרגע שנכנעה לפיתוי עלו רגשות האשם והתסכול. הם ליוו אותה מספר ימים, בהם התייסרה עד כדי מחשבות ורגשות של "אני לא שווה כלום... אני לא אצליח לעולם... ". ברצוני לציין כי בהקשר של התמודדות עם שינויים בכלל ותחום אורח החיים, קיימת חשיבות רבה עד מאוד ונחישות ודבקות במטרה. יחד עם זאת, יש לשמר את האמונה בהבראה, גם כשיש נסיגות ורגעי תסכול. אחת מהדרכים להתמודדות עם מצבים דומים הוא בניית חזון, שמשמעותו תמונת עתיד אליה אנו שואפים. החזון מחזק את האמונה, מעורר שכנוע פנימי עמוק, שהמטרה ברת הישג, התוצאה אליה מתקדמים תגיע, ותפיג מחשבות ותחושות הדומים לאלו שעלו במירי! בעת ההפסקה לאחר שעת המפגש הראשונה, מירי יצאה לגינה, ומיד זכתה שם בתמיכה רגשית ופיזית מכל החברות. משפט התמיכה הנפוץ ביותר לו זכתה היה "גם לי זה קרה... ". כיצד את/ה מתמודד/ת עם ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / השמנה / ירידה במשקל / לרדת במשקל - איך להצליח בדיאטה? האדם מתחיל בדיאטה, מתלהב, וחווה התרגשות והתאהבות, כאשר הוא רואה אתה יתרונות שיש בדיאטה. אבל, אם האדם לא יודע להגדיר, מה בדיוק הוא רוצה מהדיאטה, מהר מאד יפגוש את החסרונות שיש בדיאטה. ומהר מאד יגיע למצב, של משבר דיאטה. כל זה בגלל שהאדם לא מגדיר עבור עצמו, מה בדיוק הוא מצפה למצוא בדיאטה. ועל מה כמובן, הוא יהיה גם מוכן להתפשר, עבור היתרונות, שאותם הוא מחפש ורוצה למצוא בדיאטה. כי אין דיאטה מושלמת. והאדם רוצה למצוא דיאטה מוצלחת, והוא חייב להגדיר עבור עצמו, מה בדיוק הוא מחפש בדיאטה?? ומה הכי חשוב לו למצוא בדיאטה שלו? ועל מה הוא מוכן להתפשר בדיאטה שלו? והאדם חייב לשאול את עצמו תמיד ולברר עם עצמו תמיד, למה בכלל הוא מחפש דיאטה? ואם הוא כבר נמצא בדיאטה, אז למה בכלל הוא נמצא בדיאטה, שבה הוא כבר נמצא? כי, התשובה לשאלה, למה האדם רוצה להיות בדיאטה, היא המפתח לתשובה לשאלה, על מה אתה מוכן להתפשר ועל מה אתה לא מוכן להתפשר?! ומי שלא מסוגל לענות לעצמו לשאלה, למה הוא מחפש לעשות דיאטה? הוא גם לא יהיה מסוגל לענות לשאלה, על מה הוא מוכן להתפשר, למען השגת המטרה. ונחדד את הרעיון. שדיאטה, כמו כל דבר אחר, לא יכולה להיות מושלמת ב 100%. ז"א יש אין סוף צורות של דיאטות, שיכולות לספק לאדם, אין סוף צרכים שונים. אבל אין שום דיאטה שיכולה לתת לאדם מענה, לכל הצרכים שלו תמיד. אלא, בכל צורה של דיאטה, תמיד יהיו בה יתרונות כלשהם וגם חסרונות כלשהם. ומה שמפרק את הדיאטה, ומה שגורם לכך שהאדם לא מצליח למצוא דיאטה מתאימה, ומה שגורם לכך שקשה לאדם להצליח ולאהוב את הדיאטה, ומה שגורם לכך שהדיאטה נקלעת למשבר, זה כמובן החסרונות היחסיים שיש באותה ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - לאכול בשביל לגדול - מה וכמה ילדים צריכים? מבלבלים אותנו... מצד אחד נושפת בעורפנו המגמה של השמנת ילדים. אם פעם בכל כתה היה ילד אחד שמן (שהיה גם המצחיק מכולם), הרי שהיום הסטטיסטיקה אחרת, ובכל כיתה יהיו לפחות 5 ילדים עם עודף משקל. מה שגורם לנו להיות מודעים לכך שהילדים לא יאכלו יותר מדי. מצד שני... ילדים צריכים לאכול, וחשוב שהאוכל יהיה מזין ומגוון ויספק את כל מה שהם זקוקים לו על מנת לגדול ולהתפתח באופן האופטימלי... אז כמה ומה... שלא יהיה הרבה מדי ולא מעט מדי... שיהיה נכון לילד, וגם כמובן, שיהיה טעים... כיצד נדע לתרגם את כמות הקלוריות, החלבון, הסיבים, המינרלים והויטמינים המומלצים לילדים ל - אוכל? טליה לביא, דיאטנית קלינית, לקחה את ההמלצות התזונתיות לפי גיל ומין ותרגמה אותן עבורנו לתפריט יומי. טבלה: ההמלצות התזונתיות לילדים לפי גיל ומין 2-3 שנים 4-8 שנים 9-13 שנים קלוריות בנות 100012001600 בנים 100014001800 חלבונים (גרם) 131934 סיבים (גרם) 192531 ברזל (מ"ג) 7108 סידן (מ"ג) 5008001300 ויטמין A (מק"ג) 300400600 ויטמין C (מ"ג) 152045 חלבונים. החלבונים הם ... לתפריט מאוזן לפי גיל 2-3 שנים 4-8 שנים 9-13 שנים בשר / עוף / דגים 50 גרם 100 גרם 150 גרם דגנים / לחם 6 מנות 8 מנות 10 מנות לבנות 12 מנות לבנים מוצרי חלב 2 מנות 2 מנות 3 מנות פירות 2 מנות 2 מנות 3 מנות ירקות 2 מנות 3 מנות 4 מנות לבנות 5 מנות לבנים כפית אחת ליום של שמן קנולה / סויה / תירס / חמניות חיונית. מיותר לציין ששתייה מתוקה וחטיפים מספקים לגוף הרבה מאד קלוריות ואינם תורמים מבחינה תזונתית, לכן אינם מופיעים בטבלה המספקת את אבות המזון לילדים. ההגדרה המקובלת למנת מוצרי חלב 1 כוס חלב או שוקו 1 גביע יוגורט 100 גרם גבינה לבנה 1 פרוסה גבינה צהובה ההגדרה המקובלת למנת ירק 100 גרם ירק חי 1 ספל ירק חי חתוך חצי ספל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - איך להינות באמת בארוחת החג? "שאני אוותר?" איך להינות באמת בארוחת החג? חג השבועות קרב ובא, חג מקסים של קיץ, ביכורים, שפע של אוכל... אלא מה? במקום שהשפע יהיה חוויה ועונג עבורנו, הוא הופך להיות סוג של איום: מה נעשה עם ... מסקרנים, מגרים, כשאני בוחר/ת רק חלק ממה שמוגש?? באחת הסדנאות שהנחיתי השתתף גבר שאוהב את החיים. אוהב אוכל. אוהב שפע. אבל מה? לא מסוגל לעשות בחירות. אוכל מה - כ - ל והרבה. למה? כי חבל לו לוותר, הוא פוחד להפסיד. זו מחשבה שמנהלת רבים מאיתנו כשאנחנו פוגשים הרבה אוכל מעניין ומסקרן. הרצון לא "לוותר" על כלום, הפחד להפסיד. אז לקראת עוד חג של שפע שמתקרב ובא, אני מזמינה אותך לנסות ולהעז לחשוב אחרת. במקום על הויתור וההפסד, שמביאים לאכילת יתר, לתחושת מלאות עד כדי ... מעניין / מסקרן / מגרה / טעים?" או "מה אני ארוויח אם אני רק אטעם מהכל, בכמות קטנה?" אולי אני ארוויח הנאה גדולה יותר מהאוכל? אולי ארוויח תחושה נעימה ומספקת בגוף? אולי ארוויח שביעות רצון מעצמי על ששברתי אוטומטים מחשבתיים והתנהלתי בנחת ושקט, מתוך בחירה? אלו כלים שמתאימים לא רק לחג (או אירוע, או חופשה) אלא לכל יום ויום - חג, שבת וחול. אימון על הקשבה לצרכים האמיתיים, התכווננות, שבירת אוטומטים, שימוש בכוחות ובעוצמות שיש לנו, והמנעות משיפוטיות ובקורתיות ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרזיה - האם את מוכנה? דיאטות... שוב ושוב מתחילים, מצליחים, מפסיקים, נכשלים... למה את נכשלת? האם לא חבל להתאמץ ולהתאכזב? אולי עדיף לא להתחיל בכלל? הסוד הוא במעגל! - מעגל המוכנות לשינוי ודאי לא פעם שאלת את עצמך: מדוע אחרים מצליחים? האם אין לי אופי? למה לפני הבר - מצוה של הבן היה לי קל? למה בקיץ אני מצליחה יותר? ובכן, התשובה היא שהכל ענין של טיימינג, של המוכנות שלך. כל תהליך של שינוי, במיוחד קשה ותובעני כמו ירידה במשקל, דורש מוכנות - מוכנות נפשית, ממש כך. היכולת להיכנס לתהליך של שינוי אכן משתנה בין אדם לאדם, אך משתנה אצל כל אחד גם מזמן לזמן. אם תדעי לאתר את מידת היכולת שלך להיכנס ל"משמעת", וודאי תוכלי לחסוך את התיסכול שבכישלון. נשמע כמו תירוץ טוב... אבל אם תדעי לאתר את מידת היכולת שלך להיכנס לתהליך של הרזיה, תוכלי לפסוע צעד אחר צעד ולהתקדם בקצב שבאמת מתאים עכשיו לך. להתחיל ביום ראשון, אחרי החגים, לחפש קיצורי דרך, ללכת על דיאטות רעב, כל אלה נסיונות שאינם מבחינים בין מי שמוכן להיכנס לפעולה לבין מי שעוד בודק כמה הוא מוכן עכשיו להתאמץ... שינוי הרגלי אכילה, כמוהו כמו כל שינוי אחר בהתנהגות. זהו תהליך ויש לו כמה שלבים קבועים. השלבים הם אוניברסליים. כלומר ... לדלג על אף שלב. היכולת לזהות באיזה שלב אני נמצאת מאפשרת "תיאום ציפיות" והבנה מה נדרש ממני על מנת להתקדם ולהצליח. מבחינים בחמישה שלבים מרכזיים בתהליך השינוי: נתחיל דווקא משלב הפעולה, השלב שבו ממש מתחילים דיאטה, ספורט וכו'. זהו איננו השלב הראשון בתהליך אבל אנחנו נוטים לפצוח בדיאטה בשלב זה. כשאת מודיעה לעצמך או לקרובים לך "מיום ראשון אני מתחילה" את קופצת לשלב הפעולה מבלי שעברת אולי את השלבים ההכרחיים הקודמים לפעולה. לכן כשנכנסים לפעולה בעודנו מצויים מבחינה מחשבתית ונפשית בשלבים מוקדמים יותר בתהליך... במילים אחרות - כשאיננו מוכנים עדיין לשלב "הפעולה"... אין סיכוי להצליח! השלבים המקדימים את שלב הפעולה הם שלב ההחלטה, שלב מאד קריטי, עליו אנו נוטים לדלג, או לא נותנים לו את כובד המשקל הראוי לקבלת החלטה באמת. אך עוד לפני ההחלטה - שלבים בהם נמצאים רוב האנשים רוב הזמן... שלבי ההרהור. אנשים רבים נמצאים הרבה מאד שנים (!) בשלב ההרהור, מתחבטים האם להיכנס לתהליך השינוי, אך אינם מגיעים לכדי החלטה. מחר, אחרי החגים, ... פחד מכישלון, פחד מהצלחה, סף תסכול נמוך או היסטוריה של ניסיונות כושלים. הרבה שאלות מודעות יותר או פחות פוגשות אותנו בשלב ההרהור: מה יהיה אם אכשל? ומה יהיה אם אצליח? האם אשאר אותה אחת? איך אצליח לשמר את הירידה במשקל, ואם בכלל? אולי עכשיו אין לי מספיק כוחות בשביל לעשות את זה? למה שהפעם זה יעבוד, כשנכשלתי כ"כ הרבה פעמים בעבר? עיבוד השאלות וההתחבטות (הרהור!) חשובים מאד. דילוג מעל שלב חיוני זה יחזיר אותנו אליו שוב ושוב בכל פעם שניתקל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - מקשיבים לגוף וגם לנפש בא לך, אבל ממשששש בא לך, משהו מתוק... את ממש מרגישה את זה בגוף. צריכה את הטעם בפה, צריכה את הסוכר בדם, צריכה את האנרגיה זורמת לרקמות. זה לא שרק בא לך, את באמת ממש צריכה. חשק בלתי נשלט ... האינסולין בדם באופן מיידי. האינסולין עושה את עבודתו נאמנה ומכניס את הסוכר לרקמות. לפעמים זה קורה מהר מאד עד כדי כך שעלול להיווצר מצב הפוך, בו רמת הסוכר בדם ירדה יתר על המידה. זה מסביר את הצורך בעוד ועוד מתוק. אצל אנשים שמנים, רמות האינסולין הגבוהות נשארות לאורך זמן. לעיתים מופרש אינסולין בעודף, ולעיתים איננו מתפנה מהדם מספיק ביעילות. הימצאותו של האינסולין לאורך זמן בדם גורמת גם כן לאותו צורך באכילת מתוק. מבלבל... כשלא אוכלים - מרגישים צורך. ... שאנחנו משליכים על מתוקים. "זה מנחם", "מפנק", "מגיע לי" ועוד ועוד. אם נדע להפריד בין צורך אמיתי לשיחות הרגשיות, נוכל להיות קשובים באמת לצרכים שלנו, ולא להיכנס למעגלים של הימנעות ואיסורים. לכולנו יש "שיחה" על מתוק. "זה משמין", "זה אסור", "עדיף לא לגעת כי אם מתחילים לא מפסיקים..." ועוד... שיחות פנימיות יכולות להוביל אותנו למצב שבו אנחנו לא לומדים לאכול מתוק במידה הנכונה לנו או לחילופין לנסיון להימנע מאכילת מתוק. "לברוח" מאכילת מתוק, להימנע, לחשוב ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - לסלוח לעצמי מה לדעתך הכי מכשיל אותך? אני אגלה לך - הביקורתיות העצמית. רגע, אבל ביקורת עצמית זה לא משהו בונה? אם אני ביקורתי כלפי עצמי הרי שאני עושה בדק בית, מחפש מה לשפר... ביקורת בונה, לא? אז כנראה שביקורת וביקורתיות זה לא אותו דבר. לבדוק את עצמי, איפה אני טועה, במה וכיצד אני יכול להשתפר, זה ... הביקורת העצמית, השיפוטיות וההשוואתיות הקשורים באכילה הם הגורם העיקרי לאכילה לקויה. הביקורתיות לבדה איננה כל הענין אלא העיסוק בה! על פי הגישה הקוגניטיבית הקושי באכילה אינו נובע דווקא מתוכן המחשבות של האדם, אלא מכך שהוא עסוק בהן "ומרעיל" את עצמו בהן. הביקורתיות לא מביאה לשינוי. היא גורמת לאדם לפגוע בעצמו ולהחליש את עצמו. ברגע שהאדם יבין שהסיבה בגללה הוא ממשיך להרעיל את עצמו אינה מספיק טובה הוא יסכים לוותר על העיסוק במחשבות אלו ולא ישתף איתן פעולה. אבל המחשבות האלה לא נשארות רק בראש, הן מעוררות רגשות. הרגשות המתעוררים בדרך כלל הם תיסכול ואכזבה, אשר לרוב מתורגמים גם לכעס. כעס הוא פח האשפה של המחשבות והרגשות "השליליים", אלו שקשה לנו להיות בהם, להכיל אותם. תיסכול אכזבה וכעס תמיד יכשילו אותנו. הם ייקחו אותנו למקרר, מה שיעורר יותר אכזבה, שיפוטיות, בקורתיות, אכזבה ועוד כעס! לקראת יום הכיפורים, אני מזמינה אתכם לתרגל סליחה עצמית. לא קל לסלוח, ואולי אף יותר לעצמי. סלחו לעצמכם, תהיו בחמלה עצמית, אמרו: "אני סולח/ת ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרזיה - לגייס את המוח למען ירידה במשקל! ההשמנה היא מחלת המאה יותר ויותר אנשים בעולם סובלים מאכילה כפייתית ומעודף משקל. מדוע קשה לנו לרדת במשקל? איך מגייסים את המוח למען ירידה במשקל? מה מסתתר מאחורי ההשמנה? מהם דפוסי האכילה שלנו? מאמר זה עוסק בדפוסים המנהלים את חיינו בנוגע לאוכל ובטכניקות לשינוי דפוסים אלו באמצעות דמיון מודרך ו N. L. P על השימוש בטכניקת N. L. P. ודמיון מודרך לירידה במשקל ולשיפור דימוי הגוף מבוא פעם הכל היה פשוט. כשאנשים היו רעבים הם אכלו את מה שהיה. היום, השתבש מנגנון הרעב והשובע. אוכלים באמצעות העיניים, באמצעות חוש הריח או חוש השמיעה. גם המאכלים נעשו יותר מתוחכמים ויותר זמינים. האדם הפסיק להקשיב לגופו. הוא מקשיב לקולות ולמראות (הפרסומות), הוא מפתח חוש ריח וטעם (כל אניני הטעם למיניהם) והתוצאה היא השמנה. השמנת יתר נובעת מצריכה עודפת של קלוריות ושריפה מועטה של הקלוריות. גורמים רבים מביאים להשמנה וביניהם: גורמים גנטיים, גורמים הורמונלים, גורמים סביבתיים, גורמים חברתיים, תרבותיים וכן חוסר פעילות גופנית. גם לפסיכולוגיה יש תפקיד מפתח בהשמנה. נשים וגברים בגילאים שונים ובכל שכבות האוכלוסייה, סובלים ממשקל עודף. נמצא כי מצבי לחץ שהם תולדה של חוסר איזון בחיינו, תורמים בצורה ישירה להשמנה, במקרים רבים אף להשמנה קיצונית, הן אצל נשים והן אצל גברים. הפחד מההשמנה אינו פוסח על ילדות צעירות, החוששות להיות שמנות ועקב כך עסוקות בדיאטה, הולכות לחדרי כושר, לוקחות מאמן כושר פרטי, שיעורי פילאטיס, רק כדי להיראות כמו "ההיא" בפרסומת, או כמו הדמות התורנית הנערצת עליהן. דימוי גוף כדי לטפל בבעיות האכילה חשוב לפתח דימוי גוף חיובי. דימוי הגוף לא עוסק רק בחיצוניות ובתכונות האובייקטיביות, אלא גם בייצוג סובייקטיבי של המראה החיצוני, האמונות, הרגשות, התחושות והאופן שבו היחיד תופס את הגוף הפרטי. ברוב הארצות המפותחות, הלחץ החברתי לגבי דימוי הגוף קשור קשר ישיר למשקל וצורת הגוף. אידיאל היופי עבור הנשים הוא רזה באופן בלתי אפשרי. אידיאל היופי עבור גברים הוא המבנה השרירי החטוב. כולנו רוצים להיראות ולהרגיש במיטבנו, אבל המראה החיצוני שלנו לא תמיד קשור למשקל. כדי להיות בריאים עלינו לחנך את עצמנו, לרכוש ולפתח דימוי גוף חיובי. לואיז היי (מחברת הספר "אתה יכול לרפא את חייך") מאמינה כי הגוף מדבר אלינו ללא הרף וכי אנו יוצרים כל "מחלה" בגוף. הגוף, לדבריה, משקף את אמונותינו ומחשבותינו הפנימיות. לטענתה: אנורקסיה ובולימיה מהוות שלילת חיים מן העצמי, צורה קיצונית של שנאה עצמית. ושנאה עצמית היא בעצם שנאה של מחשבה אשר יש לנו לגבי עצמנו. משקל יתר לפי לואיז היי מייצג את הצורך בהגנה. אנו מחפשים הגנה מפגיעות, עלבונות וביקורות. הטיפול הנכון בהשמנת יתר, עפ"י לואיז היי, הוא אהבה עצמית הערכה עצמית ותחושת ביטחון הנובעת מידיעת כוחן של המחשבות. איך לגייס את המוח למען הדיאטה? למוח שלנו יש יכולות מעבר לכל דמיון ו ניתן לגייס אותו למטרות רבות. באמצעות טכניקות של - N. L. P. נוכל לחדש את הקשר עם הגוף שלנו, להתחבר אליו ולהאמין בו. רובנו חושבים שכדי לרדת במשקל אנחנו חייבים לשלוט בעצמנו להילחם כדי להצליח לספור קלוריות ולהוריד את כמות האוכל עד כדי רעב. זה הזמן לערוך שינוי וליצור מציאות חדשה עבור הגוף שלנו ועבור עצמנו. איך מתחילים? ראשית חשוב להתייחס לתהליך כרצון להקשיב לגוף, לכבד אותו ולאהוב אותו. באמצעות ראיון מקדים, בונים פרופיל המתאים למונחה, שבחר להקשיב לגופו. בודקים את דפוסי האכילה בילדות בבית ההורים. (ש חשיבות לדפוסים אלו בבניה של מערך אמונות וערכים בנוגע לאוכל) וכן דפוסי האכילה העכשוויים. מתייחסים לכל המידע שמתקבל מהמונחה: מה מניע אותו לרזות, מה הרווח המשני בהיותו⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה, הדחקות ושאר ירקות. בעידן השפע של העולם המערבי נוצרות "תופעות לוואי" על בסיס חברתי ואישי שאינן מיטיבות עימנו. אחת מהתופעות הללו נקראת הפרעות אכילה. ניתן לסווג את הפרעות האכילה לשתיים: האחת בולימיה והשנייה אנורקסיה. בעוד שהבולימיה זהו בולמוס של אכילת יתר, לעיתים מלווה בהקאה והלקאה עצמית שלאחר מעשה, הרי שהאנורקסיה מצביעה על הרעבה עצמית ואובדן תיאבון עד כדי מוות. ישנם מקרים לא מעטים בהם האנורקסיה מתערבבת עם הבולימיה כך שהגבול הוא דק ומטושטש. כך או אחרת מדובר בהפרעת אכילה הנוצרת מדפוס התנהגות, חשיבה, מבנה אישיות ודימוי עצמי נמוך. ובאמת כאשר רוצים לערוך בדק בית מקיף ולטפל בהפרעות האכילה לא כ"כ חשובה הידיעה מה וכמה אוכלים כי אם למה. הלמה בא ללמדנו את שורש הבעיה האמיתית. וכל עוד לא פתרנו וירדנו לפשרה, לא נוכל להתקדם עם התהליך של הריפוי. הרעבה עצמית זהו כלי נשק המעורר תשומת לב רבה ויש בו אמירה חברתית. בעוד שאנו מקבלים מסרים כפולים בפרסומות של המדיה האלקטרונית והכתובה כי רזה זה יפה מחד, אך מייד אח"כ עולה על המרקע פרסומת למזון מהיר או דברי מתיקה מאידך, נוצרת אי בהירות לגבי איך אנו אמורים להראות ולהיות. הרי ברי וידוע לכל כי מזון זהו אמצעי קיום. אך לעיתים במקום שאנו נשלוט על צורך קיומי זה, הצורך שולט בנו ע"י דחפים מוסווים. מזון משמש לנו נחמה ופורקן. הקשר בין הזנה והגנה מאד מקושר עבורנו ... ולכן כדאי להיות טובים ולקבל דבר מתיקה. כמו כן הביטוי "ילד טוב משאיר צלחת ריקה" תואם את תסמונת האיש הבוגר אשר נשאר עדיין בשלב הילדותי שבו הוא אמור לרצות אחרים וחלק מתפישת עולמו זה גם לבלוע ולספוג את מה שאחרים משאירים אחריהם. כך שלמעשה ההשמנה מהווה פועל יוצא של סובלימציה. אנשים רבים אשר מפסיקים לעשן מתחילים באכילת יתר וזאת מאחר והם לא עבדו ולא עיבדו את סוגיית הלמה. הלמה אני מעשן או למה אני אוכל יתר על המידה, לפעמים יותר מפחיד ומאיים מאשר להתמודד עם בריאות לקויה או בידוד חברתי. דימוי עצמי נמוך נובע לא אחת מטראומות מיניות או מהציפיות של החברה שבה אנו חיים. בגדי הדור החדש מאד חושפניים ונותנים תחושה שרק לרזות מותר להתלבש אופנתי. גיבורי התרבות שעל המרקע מהווים דוגמא ומופת בעיקר בזכות הרזון שנשקף מהם. ומאחר ובגיל העשרה דימוי הגוף תופש מקום חשוב ביותר, זהו חתך גילאים המהווה קהל יעד לפרסומות אשר משדרות ללא הרף אלימות, מיניות ורזון יתר. ישנן בנות אשר חוו טראומות מיניות או ניסיון תקיפה מינית ובחרו להתנתק מן הדימוי של להיות אישה בשלה ובוגרת ע"י כך שמנעו מעצמן את הגדילה וההתפתחות דרך האנורקסיה. לעומתן ישנו זן אחר של בנות אשר בעקבות חוויה טראומתית זו הפכו לשמנות יתר על המידה וזאת מאחר והשומן מהווה עבורן מפלט ומגן. כך הן פחות מושכות ובאם הן לא מושכות, אזי מבחינת תת המודע שלהן, הרי הן מוגנות מפני התקפות חוזרות. להיות יפה זה מאיים ולכן עדיף להיות במצב של מגננה. פחות בולטת ומושכת תשומת לב. הבולטות תראה ע"י ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ לרדת במשקל / דיאטה - "אני רעבה"... לפני מספר שנים, במסגרת הניסיונות שלי לרדת במשקל, פניתי לסיוע קבוצתי, אשר בכל שבוע קיבלנו במסגרתו תפריט, והוצגו לנו אפשרויות חליפיות מגוונות. בסיום אחד מהמפגשים המנחה אפשרה לנו להעלות שאלות. שמחתי על ההזדמנות, ושאלתי "מה אני עושה במקרה שהתפריט הרשום כאן אינו מספיק לי, ואני רעבה? ". ... מופתעת, להיפך אף ציפיתי לה. שרה (שם בדוי) העלתה את השאלה במפגש השני של הסדנא: "אני כל הזמן חושבת על אוכל, אוכלת ועדיין רעבה, מה לעשות? ". עליי לציין כי בשבוע הראשון שרה ויתר המשתתפות התבקשו לערוך מעקב צמוד אחר התזונה השבועית שלהן. כאשר פנית ליתר המשתתפות לתיאור השבוע האחרון עלו תשובות, שאפשר לחלקן לשניים. הסוג הראשון בעיקרו היה דומה לתשובתה של שרה, והשני: "אכלתי פחות, כי כשראיתי את הכמויות נבהלתי... אבל גם הייתי רעבה". ההבדל בין רזים טבעית לאלו שלא, הוא העיסוק המתמיד עם אוכל. רזים אוכלים כי הגוף שלהם מבקש אוכל, האכילה אצלם קשורה בהקשבה לגוף. הם יודעים באופן טבעי מתי הם רעבים כך שהגיע הזמן לאכול, ומתי הם שבעים. ההבנה הזו קשורה למודעות ל"סולם הרעב והשובע". משמעותו סולם מדורג מרעב קיצוני ועד שובע קיצוני. חזרתי לשרה בבקשה לתאר לנו את "סולם הרעב והשובע" שלה, ונעזרנו במעקב התזונה שערכה במהלך השבוע. בדקנו מתי היא חשה רעבה? ומתי היא אכלה? שרה הודתה "אני לא זוכרת מתי הייתי באמת רעבה... ". הכוונה הייתה לרעב, שמשמעותו תחושת כאב פיזית בבטנה: בטן מקרקרת, חלל בקיבה, סחרחורות, כאב ראש, בחילה ועוד. בתהליך אישי בקבוצה כל אחת ... בחנה את המקום שלה ב"סולם הרעב והשובע", בדרך בו בחרה להציג. הן גילו מלבד רעב או שובע קיצוני עוד דרגות ביניים, שעזרו להן להבין את נקודות המשבר והקושי. ההמשך היה תהליך של דמיון מודרך, שהציג רגע משבר של שרה מול המקרר. המחשבות והרגשות שהתעוררו באמצעות התהליך סייעו לה ליצור תמונה חדשה. בה היא בחרה דרך אחרת להתמודדות במקרים דומים. מסיפורה של שרה עלה כי דרך ההתמודדות שלה עד כה עם הרעב היה הקושי לעמוד מול גלידה, "אני חייבת גלידה לאחר כל ארוחה... אני יודעת שהיא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה - שוב נשברת ויצאת ממסגרת של אכילה נכונה? "יש לי צורך עז להיות טובה, לעשות מה שבסדר, מה שאמור להיות נכון אבל יש בי חוסר סבלנות ומרדנות, אני עושה מה שצריך, ואז כאילו משתלחת ועושה הכל ההיפך. חוזר על עצמו - אוכלת מסודר, כמו שצריך, עד שפתאום אוכלת מכל הבא ליד" כך אמרה לי נ. התיסכול הזה מוכר ושכיח. הפער בין הרצון להתנהל לפי מסגרת ... מה שרצוי וצריך" היא העזה לומר שיש לה גם רצון אחר שהוא לעשות את מה שבסדר לה, את מה שהיא באמת רוצה. ומיד מיהרה והוסיפה הסתייגות! "אבל - אני יודעת שכדי לרזות אני צריכה לא לאכול את מה שאני באמת רוצה" כמו אומרת, יש לי פחד גדול לאכול את מה שאני באמת רוצה, אני רוצה אוכל טעים, מספק, והראש שלי אומר שמה שאני באמת רוצה ישמין אותי, ולכן אני נמנעת מכך, ומתאמצת לאכול לפי כללים שאני תופסת אותם כנכונים. לכאורה הגיוני מאד. אלא שמה שקורה הוא שנ. "מסתובבת" ... שמה שאנחנו באמת צריכים עכשיו זה קצת, ממש ממש קצת - אולי לנוח. אפילו לא פיסית, רגשית, לעשות את המעבר עם פאוזה קטנטנה בין לבין. זה לא קל, במיוחד אם יש שם מחשבות על כל מה שמחכה לנו, שאנחנו לא יכולים לרשות לעצמנו, אולי על כך שלא מגיע לנו, אולי על כך שזה לא יתקבל בהבנה ובאמפטיה מצד הקרובים לנו, או כל חסם מחשבתי אחר. המחשבות הללו לא תמיד נוכחות שם במודעות שלנו, הן ברקע, בתת מודע, והן מפעילות אותנו. מרחיקות אותנו מהיכולת להקשיב לעצמנו, למה שאנחנו באמת צריכים, גם כשזה משהו מאד קטן, אנחנו מדחיקים את הצורך המדויק ו... הולכים לאכול. האכילה הזו בדרך כלל לא מהנה, לא מענגת ולא מספקת, כי היא לא היתה נחוצה לנו ... להיות, מה נכון, מה מומלץ, אפשר להתפנות להקשבה נקייה ושקטה למה אני - צריכ~ה באמת! מנסיוני, זה משנה חיים. מוזמנים להגיב ולשאול ולפנות ולהתעניין טליה לביא דיאטנית הוליסטית מפתחת השיטה "לרזות מהמחשבה"⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרגלי אכילה - איך נפרדים מאכילה רגשית? "כשאני עצבנית אני מאבדת שליטה, האוטומט שלי זה ללכת למטבח" "ולא רק כשני עצבנית. גם כשאני משועממת, עצובה, מודאגת, בודדה, לחוצה וגם כשאני שמחה, בקיצור, כל רגש לוקח אותי לאוכל" "ואז אני מתחרטת וכועסת על עצמי שאכלתי, ואוכלת עוד יותר עד שאני מרגישה מלאה" אלו שני המאפיינים העיקריים של אכילה רגשית: 1.התגובה האוטומטית שמחברת בין רגש לאכילה 2.חרטה, רגשות אשם, כעס שמובילים לאכילה נוספת השיחה על אכילה רגשית היא לא על האכילה. היא על הרגשות. איך אני מנהל/ת את הרגשות שלי? ואיך זה מתקשר עם אוכל? כשהיינו ילדים, הורינו היקרים השתמשו באוכל כדי להרגיע אותנו. "אל תבכה חמוד, לא קרה כלום, קח ביסקויט" מוכר. לתת אהבה דרך האוכל, ... מתבגרים וכשכואב לנו אנחנו לא בוכים אלא לוקחים ביסקויט. או חומוס. או גלידה או סתם וופלים לא שווים, או מכל הבא ליד - מלוח וחריף ומתוק... החיבור האוטומטי, התגובתי בין רגש לאוכל טבוע בנו מילדות, מי יותר או מי פחות, תלוי בבית שגדלנו בו. סיבה נוספת לאכילה רגשית היא שהאוכל מעמיס על הגוף עד כדי כך שהפוקוס הולך של מערכת העצבים עובר למערכת העיכול, וזה מצליח, מצליח להשכיח מאיתנו את הרגש. זמנית. מן משכך כאבים שכזה שלא פותר את הבעיה אלא מרדים אותה. דומה לכל ההתמכרויות. כך עובדים גם אלכוהול וסמים. עד כאן אנחנו מבינים מאין זה בא, מאיפה זה הגיע לחיינו. אנחנו מייחסים לאוכל הרבה מאד תפקידים, כולל להיות המרגיע, המנחם, והממלא כשאנחנו חשים מרוקנים. לו אכילת יתר לא היתה גורמת גם להשמנה ויוצרת בעיות אחרות, היינו פחות מוטרדים ממנה. יותר מכך, לו היה האוכל אכן ממלא ביעילות את התפקידים הללו שאנחנו מצפים ממנו, הרי שהיה מחליף הרבה מאד תרופות. אלא שאכילה רגשית מביאה לרוב לתיסכול. לא רק שהיא לא מייצרת את השקט שחיפשנו, היא גורמת לנו לחוסר שביעות רצון נוסף. איך מנתקים את הקשר בין רגשות לאכילה? התסריט הידוע הוא כזה בדרך כלל: רגש - אכילה - חרטה - אשמה - אכילה... אפשר לעצור את ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...