תקציר⬅ דיאטה ועץ הדעת - התפוח לא נופל רחוק כשאלוהים אמר לאדם וחוה שאסור לאכול מעץ הדעת... יכול להיות שהוא בעצם התכוון לכך שהם יאכלו ממנו. כי לא ייתכן שאלוהים לא יודע שכשאומרים אסור... זה רק מעורר את הרצון התשוקה והתאווה. הנחש המפתה, המשכנע והמסית הוא סמל ל"קול" הזה שלנו, לאותו יצר סקרן והרסן שנמצא בתוכנו. כך גם ובמיוחד - כשאומרים אסור בדיאטה זה בדיוק מה שקורה. דיאטות מבוססות על איסורים ועל "לאוים". המחשבה המובילה איננה מה אוכל, אלא מה אסיר מהתפריט שלי. לרוב כבר ברגע שבו אנחנו מקבלים את ההחלטה, אנחנו יודעים שהענין הוא זמני... והגעגוע... לפיתה, לשוקולד או לדברים האחרים שבחרנו להיפרד מהם, ולו רק באופן זמני, הגעגוע כבר מתחיל לדגדג. רגע קטן של חולשה והגעגוע משתלט עלינו. רגע קטן שבו האמביציה המובילה להיות רזה נדחקת הצידה ואת מקומה תופס משהו אחר, מנחם, מפנק. משם הדרך למה שאסור מאד מהירה וקצרה. אם נחזור לסיפור גם העדן, הרי שנגלה שגם החרטה, האשמה והעונש פוגשים אותנו כשאנחנו אוכלים את מה שאסרנו על עצמנו. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את החוויה הזו: אכלתי - התחרטתי - הרגשתי אשמ / ה... רק שבמקרה הזה לא אלוהים הוא זה שנמצא שם כדי להעניש אותנו אלא אנחנו עצמנו. והעונש לעתים קרובות הוא הרס הדיאטה כולה, מלווה בתחושה של כישלון. שינוי חשיבתי עיקרו בנקודה הזו הוא לבחור מה כן לאכול. והכוונה איננה לירקות, יוגורט ולחם קל. אם באמת הכל מותר? בהחלט - אין אסור כלל. אז מה עושים למשל בענין של ה... שוקולד? להחליט שלא לאכול בכלל - אופציה מכשילה מלכתחילה. אז מה כן? אולי פעם בשבוע? אולי פעם ביום? אולי רק בשבת? אולי רק קוביה כקינוח? אולי נגדיר כמות שבועית כזו או אחרת שנכונה לנו? כל בחירה כזו היא נכונה. היא חיובית, היא מותרת, היא מאפשרת, והיא לא מפעילה את המנגנון ההרסני של היצר שאחריו באה האשמה. אל תאמרו לעצמכם אסור. תרשו הכל ותראו שהתפוח ירגיש לכם הרבה פחות אטרקטיבי ויש גם סיכוי שלא תרצו לאכול אותו כלל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... הקבלה - לראות אור: (באור מהסתר לגילוי) סימן ט: עץ הדעת טוב ורע. הרב ברוך שלום אשלג / מהסתר לגילוי / ט. עץ הדעת טוב ורע "ועץ הדעת טוב ורע". זכו - טוב, לא זכו - רע. אם הוא זוכה, אזי מידת הדין, שהיא הבחינה ד' הבלתי ממותקת, גנוזה, ומידת הרחמים מגולה, היינו המלכות הממותקת במידת הרחמים מגולה. ואם לא זכה, הוא להפך (הקסה"ז קכב - קכג). האדם מורכב ... מכוסה". בין אדם לה': כשהרע של האדם מכוסה - מחזיק את עצמו לבעל מעלה ומוכשר לעלות בדרגה. כשהמעלות מכוסות והגרעונות מגולים - מחזיק את עצמו לרשע ולא מוכשר, לכן לא יכול לעסוק בתורה. לראות אור: עץ הדעת טוב ורע = פגם הדעת = תפיסת נפרדות. = שכל אנושי. = גהנום. בתפיסץ המציאות של עץ הדעת טוב ורע, לא תיתכן מציאות של טוב אמיתי, כי גם אם נאמר שהאדם התייגע מאוד מאוד, ו"תיקן" את האגו, ונעשה משפיע, אזי גם אז האדם חי כל חייו בפחד שמה יאבד את מדרגתו ויפול לקבלה. וזה אינו טוב אמיתי כלל. כפי שאנחנו רואים ... בעולם הזה, אדם חושק מאוד מאוד לזכות בלוטו, וחושב שעל ידי זה יהיה מאושר, וכשקורה לו נס וזוכה בסכום גדול, אינו מאושר כלל וכלל, כי נמצא בחרדה לאבדו. וכדי להגיע לטוב אמיתי, על האדם לתקן את חטא אדם הראשון, ולזכות לבחינת התכלית שהיא בחינת אחד. וזהו שאמר הרב, שאת הרע לא מתקנים, על הרע מתעלים. מתעלים ממציאות הנשלטת ע"י עץ הדעת טוב ורע = אילנא דמותא, למציאות הנקראת עץ החיים, = בחינת התכלית, בחינת אחד. כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא [= המדרגה הרוחנית הבאה שלך] כמו שכתוב: "בה' אהלל דבר אלוהים אהלל דבר" וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שאמרו חכמינו, ... לשרש שמשם בא כל הממון וכל ההשפעות ועל ידי הסתכלות לשם יתבטל תאוותו. [= משיכה לחיצוניות] כי שם בשרשו השפע הוא כלו אור צח ומצחצח ותענוג רוחני. (ליקו"מ, ח"א, כג) ועל ידי זה זוכה להתעלות מעל עץ הדעת טוב ורע, ומדבק עצמו באילנא דחיי, עץ החיים, וזוכה לבחינת התכלית, בחינת אחד, ואז טוב לו כל הימים. במילים פשוטות אחי, סגור תחדר, שב עם עצמך, חפש שאלות לא ברורות - ותתחיל לשאול אותן - זאת הדרך היחידה להתקדם. לביאורים ערבים ומתוקים בלשון פשוטה ושווה לכל נפש כנס ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - רק הרווחתי לא הפסדתי כלום אני בחופשה. הכל מותר זה לגיטימי לאכול דברים משמינים ליד אנשים, ליד המשפחה. אני כמו כולם. כולם מתבהמים אין לי את כל הדברים האלה ביום - יום הכל נראה לי טעים לא רוצה להפסיד שום דבר מה את רוצה להרויח? להינות מהאוכל תחושת נינוחות וקלילות. לא להתפוצץ האם אפשר להינות מהאוכל וגם להיות נינוחה וקלילה? בארוחה הראשונה שוחחתי עם עצמי ואחכ זה כבר זרם טבעי ביום השני היה לי קטע ראיתי מישהי עם צלחת עמוסה כמו שאני הייתי פעם כשעמדתי מול המתוקים פתאום ראיתי שאין שם "משהו" לא היתה לי לרגע תחושה שאני חוסכת מעצמי משהו, שהחמצתי נדהמתי כמה זה פשוט המסוגלות שלי הדהימה אותי הרגשתי שלא הפסדתי כלום - הרווחתי סיפוק אדיר רק הרווחתי לא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - לסלוח לעצמי מה לדעתך הכי מכשיל אותך? אני אגלה לך - הביקורתיות העצמית. רגע, אבל ביקורת עצמית זה לא משהו בונה? אם אני ביקורתי כלפי עצמי הרי שאני עושה בדק בית, מחפש מה לשפר... ביקורת בונה, לא? אז כנראה שביקורת וביקורתיות זה לא אותו דבר. לבדוק את עצמי, איפה אני טועה, במה וכיצד אני יכול להשתפר, זה לא להיות ביקורתי. אם האדם אכן משנה את "אכילתו ... אולי המונח הלקאה עצמית ייתפס לחלק מאיתנו עוצמתי מדי אבל עם יד הלב... כן, כן, רובנו מלקים את עצמנו. הביקורת העצמית, השיפוטיות וההשוואתיות הקשורים באכילה הם הגורם העיקרי לאכילה לקויה. הביקורתיות לבדה איננה כל הענין אלא העיסוק בה! על פי הגישה הקוגניטיבית הקושי באכילה אינו נובע דווקא מתוכן המחשבות של האדם, אלא מכך שהוא עסוק בהן "ומרעיל" את עצמו בהן. הביקורתיות לא מביאה לשינוי. היא גורמת לאדם לפגוע בעצמו ולהחליש את עצמו. ברגע שהאדם יבין שהסיבה בגללה הוא ממשיך להרעיל את עצמו אינה מספיק טובה הוא יסכים לוותר על העיסוק במחשבות אלו ולא ישתף איתן פעולה. אבל המחשבות האלה לא נשארות רק בראש, הן מעוררות רגשות. הרגשות ... אכזבה וכעס תמיד יכשילו אותנו. הם ייקחו אותנו למקרר, מה שיעורר יותר אכזבה, שיפוטיות, בקורתיות, אכזבה ועוד כעס! לקראת יום הכיפורים, אני מזמינה אתכם לתרגל סליחה עצמית. לא קל לסלוח, ואולי אף יותר לעצמי. סלחו לעצמכם, תהיו בחמלה עצמית, אמרו: "אני סולח/ת לי, אני מבינ/ה שהיה לי קשה" "אני סולח/ת לעצמי, אני מבינ/ה שהרגשתי חלש / ה, וזה בסדר להיות חלש/ה לפעמים" לא, זה לא יוביל לשחרור ולאכילת יתר. הכעס הוא זה שמוביל אותך לשם הרשו לעצמכם להרפות, לסלוח, לבכות. בקשו חיבוק מעצמכם או מאחר. באהבה, ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - רגשות האשמה שומרים עלי "אני מרגישה אשמה. אשמה כשאני אוכלת מתוקים, אשמה כשאני נהנית מאוכל טעים ומשמין..." לכאורה האשמה היא מכשלה למה אנחנו אוחזים בה ולא משחררים? גם אחרי שהגענו לתובנה שאכילה שפויה ונורמלית היא אכילה שיש בה הקשבה, סיפוק והנאה? כי אם אני אפסיק להרגיש אשמה אני ארשה לעצמי... האשמה הופכת להיות הגארד האישי שלי אם אני אפסיק להרגיש אשמה... מה יהיה????? מה יקרה לי???? מה יגרום לי להפסיק לאכול אחרי הפרוסה השלישית של העוגה, אם תחושת האשמה לא תהיה שם????????? החדשות הן כאלה - האשמה היא מחוללת האכילה ולא השומרת מה מחליף את האשמה? קבלה, השלמה, הסכמה נסי לומר לעצמך משפטים שמתחילים ב"זה בסדר ש..." זה בסדר שמתחשק לי מתוק זה בסדר להינות מאוכל זה בסדר לרצות משהו טעים קשה לך? למה? אולי מפני שאת פוחדת לתת לעצמך את החשק ואת ההנאה, שמא לא תוכלי לשלוט בהם? אחרי שתרגישי שאכלת יותר מדי תתחרטי, תכעסי ע עצמך ואז תגיע האשמה. היא כבר תעצור אותך... חשבת על זה? שזו הסיבה שאת שומרת עליה קרובה אליך? לפעמים שחרור מהאשמה הוא פשוט ולפעמים האחיזה בה פחות מאפשרת, זה תהליך וזה שווה. החוויה של אכילה מתוך הקשבה, הנאה, כיף וחוויה, תוך הקשבה לגוף ולנפש, תוך כך שנותנים לגוף את מה שהוא צריך ולא יותר מכך, משחררים עודפי שומן ובעיקר נותנים לנפש להיות ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - לאכול בשביל לגדול - מה וכמה ילדים צריכים? מבלבלים אותנו... מצד אחד נושפת בעורפנו המגמה של השמנת ילדים. אם פעם בכל כתה היה ילד אחד שמן (שהיה גם המצחיק מכולם), הרי שהיום הסטטיסטיקה אחרת, ובכל כיתה יהיו לפחות 5 ילדים עם עודף משקל. מה שגורם לנו להיות מודעים לכך שהילדים לא יאכלו יותר מדי. מצד שני... ילדים צריכים לאכול, וחשוב שהאוכל יהיה מזין ומגוון ויספק את כל מה שהם זקוקים לו על מנת לגדול ולהתפתח באופן האופטימלי... אז כמה ומה... שלא יהיה הרבה מדי ולא מעט מדי... שיהיה נכון לילד, וגם כמובן, שיהיה טעים... כיצד נדע לתרגם את כמות הקלוריות, החלבון, הסיבים, המינרלים והויטמינים המומלצים לילדים ל - אוכל? טליה לביא, דיאטנית קלינית, לקחה את ההמלצות התזונתיות לפי גיל ומין ותרגמה אותן עבורנו לתפריט יומי. טבלה: ההמלצות התזונתיות לילדים לפי גיל ומין 2-3 שנים 4-8 שנים 9-13 שנים קלוריות בנות 100012001600 בנים 100014001800 חלבונים (גרם) 131934 סיבים (גרם) 192531 ברזל (מ"ג) 7108 סידן (מ"ג) 5008001300 ויטמין A (מק"ג) 300400600 ויטמין C ... שנים 4-8 שנים 9-13 שנים בשר / עוף / דגים 50 גרם 100 גרם 150 גרם דגנים / לחם 6 מנות 8 מנות 10 מנות לבנות 12 מנות לבנים מוצרי חלב 2 מנות 2 מנות 3 מנות פירות 2 מנות 2 מנות 3 מנות ירקות 2 מנות 3 מנות 4 מנות לבנות 5 מנות לבנים כפית אחת ליום של שמן קנולה / סויה / תירס / חמניות חיונית. מיותר לציין ששתייה מתוקה וחטיפים מספקים לגוף הרבה מאד קלוריות ואינם תורמים מבחינה תזונתית, לכן אינם מופיעים בטבלה המספקת את אבות המזון לילדים. ההגדרה המקובלת למנת מוצרי חלב 1 כוס חלב או שוקו 1 גביע יוגורט 100 גרם גבינה לבנה 1 פרוסה גבינה צהובה ההגדרה המקובלת למנת ירק 100 גרם ירק ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - מקשיבים לגוף וגם לנפש בא לך, אבל ממשששש בא לך, משהו מתוק... את ממש מרגישה את זה בגוף. צריכה את הטעם בפה, צריכה את הסוכר בדם, צריכה את האנרגיה זורמת לרקמות. זה לא שרק בא לך, את באמת ממש צריכה. חשק בלתי נשלט למתוק שכיח בעיקר בקרב נשים. האמנם מדובר בצורך אמיתי? ומי זה ... לנו שיגיע - למוח. כשהמוח לא מקבל אספקה נאותה של סוכר הוא משדר למרכז הרעב במוח "אני צריך סוכר!" ומרכז הרעב במוח שולח אלינו שדר מאד ברור... באילו מצבים מרגישים צורך לאכול מזון עשיר בסוכר? 1.כשלא אכלנו הרבה שעות. רמת הסוכר בדם יורדת והצורך לאזן אותה משדר לנו לצרוך סוכר. 2.כשעשינו מאמץ פיסי - ניצלנו הרבה ממקורות האנרגיה שלנו, והגוף מבקש למלא את המצברים מחדש במהירות. 3.בימים שלפני המחזור החודשי חלים שינויים הורמונאליים שמעוררים אוביקטיבית ... של סרוטונין במוח בימים אלה. לסרוטונין תפקיד ראשי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח". היכן הקשר לאכילת מתוק? רמות הסרוטונין הנכנסות למוח תלויות באכילת פחמימות. כלומר - אכילה של פחמימות מגבירה את רמת הסרוטונין במוח. הצורך באכילת מתוק בא, אם כן, מתוך נסיון של הגוף לאזן את רמת הסרוטונין ולתקן את השינויים במצב הרוח הנובעים מהירידה ברמתו. מחקרים מראים כי צריכת הקלוריות אכן עולה באופן משמעותי בקרב נשים "הסובלות" מסימפטומים אלה שלפני הוסת בעוצמה יתרה. למה דווקא כשאוכלים מתוק יכול לעלות הצורך במתוק? כשאנחנו אוכלים משהו מתוק, הגוף שלנו מפריש הורמון בשם אינסולין, שתפקידו להכניס את הסוכר מהדם לרקמות. כשאנחנו אוכלים מזון עתיר סוכר, עולה בתגובה לכך רמת האינסולין בדם באופן מיידי. האינסולין עושה את עבודתו נאמנה ומכניס את הסוכר לרקמות. לפעמים זה קורה מהר מאד עד כדי כך שעלול להיווצר מצב הפוך, בו רמת הסוכר בדם ירדה יתר על המידה. זה מסביר את הצורך בעוד ועוד מתוק. אצל אנשים שמנים, רמות האינסולין הגבוהות נשארות לאורך זמן. לעיתים מופרש אינסולין בעודף, ולעיתים איננו מתפנה מהדם מספיק ביעילות. הימצאותו של האינסולין לאורך זמן בדם גורמת גם כן לאותו צורך באכילת מתוק. מבלבל... כשלא אוכלים - מרגישים צורך. כשאוכלים יותר מדי - מתעורר הצורך... כדי להימנע מהתנודות הללו בצורך במתוק עדיף לאכול באופן שגרתי ובכל ארוחה מזונות המספקים לגוף אנרגיה בצורה מתונה יותר. פחמימות "איטיות" מגיעות מדגנים (עדיף מלאים), קטניות, תפו"א, קינואה וכד'. דילוג או וויתור על פחמימות בארוחה גורם לתנודות ברמת הסוכר בדם. אלו גורמות לגוף לעשות שינויים הורמונאליים שמטרתם לגייס סוכר ... לי" ועוד ועוד. אם נדע להפריד בין צורך אמיתי לשיחות הרגשיות, נוכל להיות קשובים באמת לצרכים שלנו, ולא להיכנס למעגלים של הימנעות ואיסורים. לכולנו יש "שיחה" על מתוק. "זה משמין", "זה אסור", "עדיף לא לגעת כי אם מתחילים לא מפסיקים..." ועוד... שיחות פנימיות יכולות להוביל אותנו למצב שבו אנחנו לא לומדים לאכול מתוק במידה הנכונה לנו או לחילופין לנסיון להימנע מאכילת מתוק. "לברוח" מאכילת מתוק, להימנע, לחשוב שזה אסור... זו גישה שהיא מתכון כמעט בטוח לכישלון. מה עושים? הקושי בהתמודדות נובע מחד מצורך אמיתי שמנהל אותנו בניגוד לרצוננו החופשי, אלא שהוא מלווה בתסכול מאכילה שאין בה בחירה ולרוב גם לא הנאה. "בכלל לא רציתי לאכול את העוגיות האלה, זה לא באמת טעים". התחושה של אכילה מיותרת מובילה לא פעם לרגשות אשמה, לשיפוטיות עצמית, אשר מובילות במקרים רבים - לאכילה נוספת! 1.הקשיבי לעצמך. שאלי את עצמך: עד כמה אני צריכה את השוקולד הזה עכשיו? 2.בהתאם לתשובה קבלי החלטה. אל תתחכמי עם צורך אמיתי. לברוח ממנו לא כדאי. הוא ירדוף אחריך וישיג אותך. 3.תני לעצמך את מה שאת צריכה. כשאת עושה את זה מתוך בחירה ומודעות, סביר להניח שלא תחושי אשמה. ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - איך להינות באמת בארוחת החג? "שאני אוותר?" איך להינות באמת בארוחת החג? חג השבועות קרב ובא, חג מקסים של קיץ, ביכורים, שפע של אוכל... אלא מה? במקום שהשפע יהיה חוויה ועונג עבורנו, הוא הופך להיות סוג של איום: מה נעשה עם כל הטוב הזה שיוגש על השולחן? איך נתמודד איתו? פשטידות וסלטים ופסטות ומאפים וגבינות ולחמים ועוגותתתתתת... האם נאבק בעצמנו? האם נילחם ביצרים ובתשוקות שלנו? או שיש דרך אחרת נינוחה שקטה ומספקת לאכול בהנאה וגם להישאר שלמים עם עצמנו? עצמו עיניים. דמיינו כיצד אתם רוצים לסיים את הארוחה? מה אתם רוצים להרגיש? לא רוצה להרגיש כבדות. לא רוצה לכעוס על עצמי. אני מניחה שאולי עניתם גם כך. עכשיו תשאלו - מה אתם כן רוצים להרגיש? נינוחות? קלילות? נעימות? ... האוטומטית שלך? בואו ננסה לשאול - מה נכון לך לעשות כדי להרגיש נינוחות וקלילות? כדי להרגיש שובע מדויק? נעימות? בחירה היא מילת מפתח. לבחור איך להתנהל, לבחור מה וכמה לאכול. לא ממקום של הגבה, הימנעות או איסור, אלא מתוך הקשבה לרצונות האמיתיים שלך. אבל... איך להשלים עם ההרגשה הזו של.. הפסד... שאני מפסיד/ה דברים טעימים, מסקרנים, מגרים, כשאני בוחר/ת רק חלק ממה שמוגש?? באחת הסדנאות שהנחיתי השתתף גבר שאוהב את החיים. אוהב אוכל. אוהב שפע. אבל מה? לא מסוגל לעשות בחירות. אוכל מה - כ - ל והרבה. למה? כי חבל לו לוותר, הוא פוחד להפסיד. זו מחשבה שמנהלת רבים מאיתנו כשאנחנו פוגשים הרבה אוכל מעניין ומסקרן. הרצון לא "לוותר" על כלום, הפחד להפסיד. אז לקראת עוד חג של שפע שמתקרב ובא, אני מזמינה אותך לנסות ולהעז לחשוב אחרת. במקום על הויתור וההפסד, שמביאים לאכילת יתר, לתחושת מלאות עד כדי כבדות ולפעמים אפילו עד כדי גועל, (שזה הפסד בפני עצמו!) ... על הרווח "מה אני ארוויח אם אבחר רק את מה שהכי מעניין / מסקרן / מגרה / טעים?" או "מה אני ארוויח אם אני רק אטעם מהכל, בכמות קטנה?" אולי אני ארוויח הנאה גדולה יותר מהאוכל? אולי ארוויח תחושה נעימה ומספקת בגוף? אולי ארוויח שביעות רצון מעצמי על ששברתי אוטומטים מחשבתיים והתנהלתי בנחת ושקט, מתוך בחירה? אלו כלים שמתאימים לא רק לחג (או אירוע, או חופשה) אלא לכל יום ויום - חג, שבת וחול. אימון על הקשבה לצרכים האמיתיים, ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרגלי אכילה - איך נפרדים מאכילה רגשית? "כשאני עצבנית אני מאבדת שליטה, האוטומט שלי זה ללכת למטבח" "ולא רק כשני עצבנית. גם כשאני משועממת, עצובה, מודאגת, בודדה, לחוצה וגם כשאני שמחה, בקיצור, כל רגש לוקח אותי לאוכל" "ואז אני מתחרטת וכועסת על עצמי שאכלתי, ואוכלת עוד יותר עד שאני מרגישה מלאה" אלו שני המאפיינים העיקריים של אכילה רגשית: 1.התגובה האוטומטית שמחברת בין רגש לאכילה 2.חרטה, רגשות אשם, כעס שמובילים לאכילה נוספת השיחה על אכילה רגשית היא לא על האכילה. היא על הרגשות. איך אני מנהל/ת את הרגשות שלי? ואיך זה מתקשר עם אוכל? כשהיינו ילדים, הורינו היקרים השתמשו באוכל כדי להרגיע אותנו. "אל תבכה חמוד, לא קרה כלום, קח ביסקויט" מוכר. לתת אהבה דרך האוכל, להביע דאגה דרך האוכל, להיות אמא טובה, לפנק - דרך האוכל. וכך, אנחנו מתבגרים וכשכואב לנו אנחנו לא בוכים אלא לוקחים ביסקויט. או חומוס. או גלידה או סתם וופלים לא שווים, או מכל הבא ליד - מלוח וחריף ומתוק... החיבור האוטומטי, התגובתי בין רגש לאוכל טבוע בנו מילדות, מי יותר או מי פחות, תלוי בבית שגדלנו בו. סיבה נוספת לאכילה רגשית היא שהאוכל מעמיס על הגוף עד כדי כך שהפוקוס הולך של מערכת העצבים עובר למערכת העיכול, וזה מצליח, מצליח להשכיח מאיתנו את הרגש. זמנית. מן משכך כאבים שכזה שלא פותר את הבעיה אלא מרדים אותה. דומה לכל ההתמכרויות. כך עובדים גם אלכוהול וסמים. עד כאן אנחנו מבינים מאין זה בא, מאיפה זה הגיע לחיינו. אנחנו מייחסים לאוכל הרבה מאד תפקידים, כולל להיות המרגיע, המנחם, והממלא כשאנחנו חשים מרוקנים. לו אכילת יתר לא היתה גורמת גם להשמנה ויוצרת בעיות אחרות, היינו פחות מוטרדים ממנה. יותר מכך, לו היה האוכל אכן ממלא ביעילות את התפקידים הללו שאנחנו מצפים ממנו, הרי שהיה מחליף הרבה מאד תרופות. אלא שאכילה רגשית מביאה לרוב לתיסכול. לא רק שהיא לא מייצרת את השקט שחיפשנו, היא גורמת לנו לחוסר שביעות רצון נוסף. איך מנתקים את הקשר בין רגשות לאכילה? התסריט הידוע הוא כזה בדרך כלל: רגש - אכילה - חרטה - אשמה - אכילה... אפשר לעצור את המעגל הזה בכל שלב. עצירה היא מילת מפתח. עצירה מנתקת את האוטומט הקיים. בואו נחזור לילד שבכה. לפני שנתנו לו ביסקויט, אמרו לו: "לא נורא, לא קרה כלום, אל תבכה" לא הביסקויט הוא הענין, אלא הדחקת הרגשות. לא קרה כלום? אני נפלתי. או - נעלבתי. ... מה נעשה במקום לברוח? עכשיו אנחנו עוצרים ברגע שהרגש מציף אותנו. עוצרים ושואלים. מה יעשה לי טוב עכשיו? מה אני באמת צריכ / ה? אולי לנוח? אולי להירגע? אולי מישהו שיקשיב לי? ואולי משהו טעים? אולי. אנחנו מסכימים שהאוכל יישאר אפשרות אחת מיני רבות לתת מענה לצורך שלנו. אנחנו לא בורחים ממנו או מחפשים אלטרנטיבות לאכילה. אנחנו מנסים לדייק את ההקשבה לעצמנו, לייצר מגוון של אפשרויות שייתנו מענה לצורך הרגשי שעלה. תרגיל: ייצרו רשימה של אפשרויות - מה אני עושה כשאני מרגיש/ה X הרשימה היא אישית, פרטית שלך. יש מי שייבחר לנגן, לקרוא, להתקלח, להתקשר לחבר, ויש מי שייבחר לצייר, לשמוע מוסיקה, לצאת עם הכלב, לבכות, לנשום... לכל אחד יש את רפרטואר המרגיעונים שלו, שלרוב אינם בשימוש כי האוכל תופס את מקומם כשהוא ברירת המחדל. כשעצרנו והקשבנו לעצמנו לרגע, כבר עשינו לא מעט. וגם אם בחרנו לאכול, הרי שזה לא ממקום אוטומטי. כשאנחנו בוחרים, אנחנו מצמצמים את רגשות האשמה והחרטה. ומה אם כבר אכלנו? איך עוצרים עכשיו את המעגל? אשמה לא מקדמת אותנו למקום טוב אף פעם. סילחו לעצמכם. עיצרו ושאלו - אם אסלח לעצמי עכשיו מה ארויח? אני משאירה את התשובות לתירגול ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - איך לרזות בלי דיאטה? לא משנה מי את, בת כמה את, כמה את שוקלת, כמה דיאטות עשית... כשאת חושבת "דיאטה", מכשילים אותך ואותך ואותך - בדיוק אותם דברים למה דיאטות נועדו לכישלון? ואיך אפשר לרזות בלי דיאטה? לא לחשוב "לא" "אל תחשבי על פיל ורוד". על מה חשבת? ברור. ורדרד, שמנמן, ראית בדמיונך חדק? זנב? המוח שלך לא הבין את ההנחייה לא לחשוב על... כך גם שפת הדיאטה מתמקדת בהנחיות שליליות. היא מדגישה מה לא לאכול. מה לא לעשות: לא לאכול בין הארוחות, לא לאכול מתוק, לא לקחת תוספת, לא לאכול בלילה... ולא ולא ולא... מה רע בכך תשאלי? מייצר גבולות, לא? לא. שוב הלא הזה המוח שלנו לא מקשיב להנחיות שליליות. אנחנו מצליחים בכך חלקית, אבל זה לא מחזיק לטווח ארוך. מה מציעה הדרך האחרת? נסי לחשוב - מה כן לאכול, מה כן לעשות. במקום לא לאכול בין הארוחות - אני אוכל רק בארוחות במקום לא לאכול מתוק - אני אוכל מתוק רק... (מתי? כמה? איזה?) במקום לא לקחת תוספת - אמלא לי צלחת אחת, טובה, מגוונת, מהנה, משביעה, טעימה במקום לא לאכול בלילה - מה אני אוכל בשעות הערב המאוחרות? זו איננה התחכמות מילולית. זהו תכנות אחר של החשיבה כמובן שלא מספיק רק להתנסח באופן חיובי, אבל זו נקודה אחת שמתחילה לקחת אותך בדרך אחרת. "אסור, חטאתי, נשברתי.." גלית היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת. כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו. אלה אינן רק מילים, זהו לא רק לקסיקון של דיאטות. זו דרך חשיבה. הימנעות, שלילה ואיסורים מפגישים אותנו בקונפליקט עם ערך מאד חשוב - חופש. כשאנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים את העצמאות והחופש שלנו, נמצא בדרך כלשהי, מודעת או שלא, לצאת מזה. לבעוט בדבר הזה שכובל אותנו וגוזל מאיתנו את מה שכל כך חשוב לנו!! החופש. לכן, גבולות נוקשים נועדו להישבר. מכיון שאין בהם גמישות, ואין בהם אפשרויות בחירה. זה עולם של שחור ולבן - או שזה בדיוק כמו שצריך או שזה נכשל. אם חרגתי, סטיתי מהדרך, מהמסגרת, מהתפריט, מהכללים, הרי שנכשלתי. הכל או כלום. דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי כמשבר, נפילה ואבדן הדרך. משבר זה, האחרון, מצטרף לרצף אכזבות קודמות אשר נבעו מאותו מקום. "אכלתי קרואסון, אכלתי פחמימות בארוחה שלא הייתי אמור/ה לעשות זאת" וכד'. ולכן הכל התמוטט, כמו מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - אין לי אופי "הייתי בשבת אצל אחותי. לפני כמה חודשים היא החליטה לא לאכול יותר מאכלים מסוימים והיא עדיין עומדת בהחלטה שלה. היא אחותי... איזה אופי יש לה, איך היא עומדת בכל החלטה בקטע של האוכל, ואני... אין לי אופי..." את הסיפור הזה אפשר לקחת לכמה כיוונים: 1.איך השיפוטיות שלנו כלפי עצמנו היא אשר מכשילה אותנו... 2.איך אנחנו מתייגים את עצמנו וגם מאמינים לזה 3.אם אני מחליטה ולא עומדת בזה... מאיפה זה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - כך תוכלו לעשות שינוי "אני באמת כל כך רוצה! למה זה לא מצליח לי?" מי מאיתנו לא שאל את עצמו לפחות פעם אחת את השאלה הזו? איך זה שאנחנו רוצים לעיתים להשיג משהו או לעשות שינוי וזה לא קורה? הפער שבין הרצון לבין המציאות יכול להיות מאד מתסכל. שינוי הוא מושג שטומן בחובו התחלה חדשה, התנהגות אחרת. אז מה יש בו בשינוי שמצד אחד אנחנו רוצים בו ומצד שני קשה לנו כל כך להשיגו? כמו לדוגמא שינוי הרגלי אכילה... האם חשבתם לעשות שינוי בהרגלי האכילה שלכם? אולי לרזות? אולי לאכול בצורה יותר מסודרת ונעימה? רבים חושקים בשינוי שכזה, ומעטים מצליחים בו לאורך זמן. למה וכיצד עושים זאת למרות זאת? שינוי דורש מאבק בין הכוחות שלנו לכוחם של ההרגלים. את ההרגלים שלנו אנחנו יצרנו ולכל הרגל יש הסבר וסיבה מדוע הוא קיים. לא תמיד אנחנו מודעים לסיבות אבל הן קיימות. ההרגלים שלנו נמצאים במקום שנקרא: "איזור הנוחות". ההרגלים שפיתחנו וטיפחנו במהלך חיינו, נועדו בעיקר לגונן עלינו. שם, באיזור הנוחות שלנו, אנחנו יודעים מה התוצאה של כל דבר שקורה. אין הפתעות ויש הרבה מאד בטחון. אלא שלצד הנוחות, נשמע לפעמים קול אחר שקורא לנו לעשות שינוי ולצאת מאזור הנוחות. ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - הצלחות קטנות על הצלחות קטנות "חשבתי מה לקחתי על עצמי? זה ממש קטן.. בדיחה... אבל עובדה שלא עשיתי את זה עד היום..." אני כאילו מזלזלת במה שאני מצליחה. אני מזכירה לעצמי שעשיתי כמה צעדים בדרך. מה שעשיתי זה לא מבוטל. זה חלק מתהליך שלא הושלם. כמה צעדים בתוך מסע. ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - המשקל לא חשוב לבריאות (???) אם להיות שמן זה יפה או לא, אפשר בהחלט להתווכח. אם זה בריא או לא... אין ויכוח. להיות שמן זה לא בריא, נקודה. חד משמעי, אך לא כל - כך פשטני, כי מיהו שמן? מי שיש לו עודף משקל? כמה? ואיפה?! מסתבר, כי המשקל אינו תמיד מדד מהימן להערכת השומן בגוף. שמן הוא מי שיש לו עודף של שומן בגוף, שבדרך כלל אכן בא לידי ביטוי במשקל עודף, אבל לא תמיד. מכירים את זו שיש לה "עצמות כבדות"? זה נכון! עצמות ושרירים שוקלים הרבה, והם כבדים יותר משומן. גם אנשים שיש להם שרירים מפותחים שוקלים יותר, אבל הם לא שמנים! אם התחלת לעשות ספורט ואינך רואה ירידה במשקל, חבל להיות מתוסכל, כי מה שקורה לך בגוף הוא שינוי ההרכב: יותר רקמת שריר נבנית ורקמת שומן מתפרקת. למה לא רואים את זה במשקל? כי השרירים הם כבדים! נכון, זה כיף לראות את השינוי במשקל, אבל בינינו, מה שבאמת משנה וחשוב זה כמה שומן יש לנו בגוף. נקודה שניה מאד משמעותית היא היכן מרוכז השומן. מההיבט הבריאותי, יש הבדל מהותי בין שומן המרוכז בבטן לבין זה הנמצא בישבן, רגלים, ירכיים ובכל מקום אחר... השומן בבטן הוא זה המסוכן מבחינה בריאותית, הוא אשר מגביר את הסיכון לסוכרת, לחץ - דם גבוה, מחלות לב ועוד... מעניין שיש הבדלים ברורים בפיזור השומן בגוף בין גברים לנשים. גברים משמינים קודם כל בבטן, מגדלים כרס קטנה, ואח"כ פחות ופחות קטנה... אצל נשים לעומת זאת, העניין מעט יותר מורכב. יש ענין של גיל ויש ענין של מבנה גוף. מי שמתהדרת רגליים חטובות וארוכות, תשמין בעיקר בפלג הגוף העליון, ומי שצרת מתניים ומתעגלת באיזור האגן, תשמין יותר בישבן ובירכיים. את ההשמנה באיזור האגן מכנים מבנה "אגס", ואת ההשמנה באיזור הבטן מכנים מבנה "תפוח". ואיך משפיע הגיל? נשים בגיל הפוריות משמינות פחות בבטן, מכיוון שהורמוני המין הנשיים מפנים את השומן לאיזור האגן. לאחר שהשחלות מפסיקות לייצר אסטרוגן ("גיל המעבר") ניכרת נטייה מוגברת יותר להשמין בכלל ובאיזור הבטן בפרט. איך נדע אם הצמיג שיש לנו בבטן הוא כזה אשר מסכן אותנו? נמדוד את היקף הבטן! בעזרת סרט מדידה פשוט, כמו זה שהשתמשה בו התופרת פעם, נקיף אץ המותנים באזור הפופיק. היקף מתנים תקין לגברים: מתחת ל - 102 ס"מ היקף מתנים תקין לנשים: מתחת ל - 88 ס"מ אם היקף המתנים שלך גדול מהנורמלי, כדאי מאד לעשות משהו בנידון, גם אם המשקל אינו מאד עודף. ומנגד... אם המשקל עודף, אך היקף המתניים תקין, אפשר להיות מעט יותר סובלניים כלפי עצמנו. היעד שלך הוא מעתה שונה - לא עוד לרדת 10 ק"ג, לא עוד להגיע ל"משקל התקין", אלא להוריד את היקף המתנים לתחום שאינו מסכן את הבריאות. לצמצם את החגורה! האם קיימת דרך יעילה להיפטר דווקא מהשומן בבטן? החדשות הטובות הן שהשומן בבטן נוטה להתפרק יותר מהר. זה לא אומר שבקלות נוכל להשיג לעצמנו בטן שטוחה, אבל להגיע להיקף המתניים הרצוי, אשר אינו מסכן מבחינה בריאותית, אפשר גם אפשר. תרגילי בטן לא גורמים לאיבוד ממוקד של שומן באיזור זה, אבל הם תורמים לחיזוק שרירי הבטן ולחיטוב האיזור כולו (וד"א גם לחיזוק שרירי הגב התחתון!) פעילות גופנית ככלל משפרת את הרכב הגוף, כך שאחוז השומן בגוף יורד, למרות שלא נראה שינוי כלשהו במשקל. שורה תחתונה? פחות קלוריות ויותר ספורט? מה שוב אותו פתרון? כנראה שאין דרך טובה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - האומץ להיות אישה אחרת זהו סיפור על שתי נשים - אדוה ונורית נורית קלה וערנית יש בה משהו מאד שקט, בטוח, נינוח היא סומכת על עצמה, משוחררת מפחדים וחרדות, אך גם איננה זחוחה או שאננה, ודאי לא יהירה. היא משתדלת לא להיות ביקורתית לסובבים אותה, ולחלוטין משוחררת מלהיות שיפוטית כלפי עצמה היא מקבלת את עצמה גם כשהיא חורגת מהדרך שהציבה לעצמה היא אוכלת כשהיא צריכה או רוצה. משתדלת להקשיב לתחושת הרעב, נהנית מאוכל ונותנת לו מקום, אבל לא מתעסקת איתו. היא לוקחת לעבודה בתחילת השבוע יוגורטים, ירקות, לחם ופירות, שיהיה במקרר במשרד לארוחות הבוקר של כל השבוע בצהרים בחדר האוכל היא לוקחת מנה עיקרית וירקות. לא מעמיסה על הצלחת, ופחמימות היא בוחרת לקחת רק אם היא רעבה היא שוקלת 72 ק"ג, וערכי הסוכר שלה מאוזנים היא ממש לא מתנזרת מאכילת מתוק, אבל היא מפנקת את עצמה במשהו מתוק רק אם הוא מאד איכותי ומיוחד!!! אדוה אוכלת כל מה שנמצא לידה היא מעידה על עצמה שהיא חייבת לאכול כל מה שיש מולה או לידה כשהיא עומדת מול עוגה היא לא מסוגלת לעצור את עצמה כשהצליחה לעשות זאת פעם התמלאה ברחמים עצמיים, בכעס ובתיסכול היא כל הזמן מרגישה שכשהיא מונעת מעצמה דבר מה היא מפסידה היא עסוקה באוכל כמעט בכל רגע פוחדת להיות רעבה ולכן מעמיסה על הצלחת שלה כמויות עצומות, אוכלת הכל ולא משאירה היא אוכלת בעמידה, מהר, הרבה. מגיעה למצב שהיא ממש "מתפוצצת" כל הזמן "מתעסקת" עם האוכל. בדרך הביתה מהעבודה היא חושבת מה תאכל כשתגיע הביתה, וכשהיא מגיעה היא אוכלת את מה שזמין, מוכן, או מנשנשת עד שהאוכל יהיה מוכן. פחמימות בעיקר. לחם. תפו"א. פתיתים. "מתנפלת" היא קוראת לזה. היא שוקלת 85 ק"ג ורמות הסוכר שלה גבוהות היא פוחדת לרזות היא פוחדת להשתנות היא פוחדת להיפרד מהרגלים והיא מעדיפה לעשות דברים פרפקט, או לא לעשות אותם בכלל, כי אם זה לא מושלם זה לא שווה. היא רגישה מאד לביקורתיות של הסביבה, מה שגורם לה לשאוף לפרפקציוניזם ולתסכול מתמשך על כך שאיננה. "יש לי פחד בלתי נשלט מביקורת של אחרים, אני מנסה לרצות אבל מרגישה שאני נכשלת" והיא לא מאמינה שאי פעם תהיה רזה!! תוכלו להאמין שזו אותה אישה? אותה אישה אשר סיימה את תהליך הליווי והשינוי במילים: " יש לי היום גם את האומץ להיות מישהי אחרת!" כל מה שנכתב מצוטט מפיה היא עשתה לא רק שינוי, אלא טרנספורמציה שינתה לא רק את ההתנהגות, ההרגלים והמשקל, אלא את מערכת היחסים שלה עם האוכל, עם הגוף שלה ועם עצמה. שינוי אמיתי, עמוק, מהותי "אני ממש התחברתי לדרך הזו של החשיבה. עובדה שזה הדבר היחידי שהוכיח את עצמו עד היום" זכיתי להיות איתה בדרך הזו ועל כך אני מוקירה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... טארוט - מסעות השוטה בעץ החיים הקבלי לשלושה מסעות יוצא האדם בחייו: פעם ראשונה בלידתו ופעם נוספת במותו. בין הלידה והמוות, עובר האדם את מסע החיים. מסע החיים אינו מסודר בסדר מסוים, והוא מושפע מאירועים שמתרחשים בחייו ומבחירותיו האישיות. המסע הראשון (מסע הלידה) , ... מגיעים למסקנות הגלגול. במסע המוות, אנו עוברים בין הקלפים בסדר עולה, מהשוטה בחזרה אל העולם, ומסיימים את המסע בקלף העולם, עירומים מהכסות ששימשה אותנו בגוף אנוש. תפקידו של מסע זה הוא לסכם כיצד יישמנו את השיעורים שלמדנו בגוף אנוש ולהכין אותנו לאיחוד המחודש עם העולם הרוחני. המסעות במפת עץ החיים: עץ החיים הקבלי נועד לתאר סכמתית את תהליך הבריאה ובנוי על עקרונות ספר היצירה, שמיוחס לאברהם אבינו. עץ החיים מורכב מעשר ספירות המחוברות זו לזו על ידי 22 נתיבים. הספירות (מלמעלה למטה) : כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, נבדלות זו מזו במיקומן על העץ וביחסי הגומלין שהן מקיימות זו עם זו. חבילת קלפי טארוט מורכבת מ 22 קלפי ארקנה בכירה ו 56 קלפי ארקנה משנית. במחצית השנייה של המאה ה - 17 חיבר נזיר ישועי בשם קירשר את תבנית עץ החיים הקבלי לקלפי הטארוט, והתאים את 22 קלפי הארקנה הבכירה ל - 22 שבילי החיים המסומנים באלפבית העברי. כיום מצויות מספר גרסאות לסידור הקלפים בעץ החיים, בתמונה ניתן לראות אחת מהן. מסעו של השוטה, שהוא קלף מספר אפס, בין הקלפים מוצג כמסע בשבילי עץ החיים. המסע מתאר מעבר בין שלבי מודעות שונים, ושימש בין היתר את חברי אגודת שחר הזהב למסע התעלות רוחנית בעולם הזה. מסע הלידה יוצא מספירת מלכות, שנמצאת בתחתית עץ החיים, ועולה דרך 22 שבילי עץ החיים אל ספירת כתר שנמצאת בראש עץ החיים. הצעד הראשון במסע זה הוא קלף העולם, אשר מסמל את בחירתנו בחיים בעולם הגשמי. הצעד האחרון במסע זה הוא קלף השוטה, שמחבר אותנו אל ספירת כתר. בקלף זה אנו מסיימים את מסע הלידה ומתחילים במסע החיים. מסע החיים מתחיל בקלף השוטה ובספירת כתר, אליה הגענו בתום מסע הלידה. בשלב זה של המסע אנו חופשיים לבצע את הבחירות שלנו, הבאות לידי ביטוי בסדר הקלפים כמו גם מידת השהייה שלנו בכל קלף (שמיוצג על ידי שביל בעץ החיים), במהלך חיינו. כאשר אנו קוראים בקלפים, אנו מנסים לתפוש באמצעות הקלפים מהם השיעורים שאותם אנו עוברים ומהן ההמלצות לגביהם. בתום החיים מתחיל מסע המוות, שנקודת המוצא שלו היא שוב קלף השוטה וספירת כתר. במסע המוות, אנו שוב עוברים ב 22 שבילי עץ החיים, אבל בסדר ההפוך לסדר שממנו באנו. בעת הירידה בעץ החיים אנו מסכמים בכל שביל את השיעור והלקחים שהופקו ממנו במהלך חיינו, עד שמגיעים שוב לספירת מלכות, וממנה ממשיכים לעולם הבא. מסע הלידה: עליה במעלה עץ החיים כשלושים יום לפני העיבור, בוחרת נשמה להתגשם בגוף אדם. בשלב זה מתחיל מסעה של הנשמה לעולם הגשמי, המסתיים כשלושים יום לאחר הלידה. תפקידו של מסע זה הוא להכין אותנו לחיים בגוף אנוש. במסע זה אנו בוחרים ברמת הנשמה את השיעורים שנעבור בימי ... יבחר כדי לממש את עצמו בחייו. וכעת, כשלושים יום לאחר הלידה והמסע המפרך שעבר, לובש התינוק בגדי מסע, לוקח צידה קלה לדרך וחבר נאמן, ועומד כשוטה על ראש הצוק. בשלב זה הוא חופשי להתחיל את חייו כאדם מן השורה, כבול למוסכמות חברתיות שאותן בחר מחד, וחופשי מטעויות מאידך. מסע המוות: ירידה במורד עץ החיים למסע זה מצטרף אדם שסיים את שיעורי חייו. מסעו יכול היה להיות ארוך או קצר בזמן, הוא יכול להיות ילד או קשיש בעוברו מסע זה. ייתכן שעבר שיעורים רבים או מעטים, לכל אחד ואחת מאיתנו מסלול חיים שונה, שתלוי בבחירות האישיות שלנו ובדרכים בהן ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...