חודש אלול נקרא גם חודש הסליחות והרחמים, ובהמשלה רוחנית נאמר כי המלך נמצא בשדה וכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לגשת אליו ישירות ולשטוח את בקשותינו ותפילותינו בפניו. אם בימים כתיקונם ישנו צורך ליצור קשר עם מתווכים למיניהם על מנת להגיע לבעל הבית הרי שבחודש אלול לא רק שהקשר נעשה ישיר ומוחשי יותר גם התפילות והמעשים שלנו מקבלים משנה תוקף רב יותר ההולך וגובר עד ליום הדין שזהו יום הכיפורים.

ראשי התיבות של אלול הן: אני לדודי ודודי לי.

כלומר עבודת המודעות והמידות שלי אל מול הקדוש ברוך הוא, אשר יוצרת קשר עימו כלפיי. זוהי עבודה דו סטרית שלנו העושים במלאכה למטה לעומת הבורא הפועל ומשפיע עלינו מלמעלה.

ישנו קשר הדוק וכמעט ישיר בין מעשינו פה בעולם הזה שנקרא גם עולם המעשה, לבין העולמות העליונים.

הספרים שבשמיים פתוחים וישנה כעין ספירת מלאי ובדיקת מאזנים של כל מה שעשינו, רצינו וקיווינו אל מול תוצאות המציאות.

זהו גם חודש הרחמים שבו השם מעמיד אותנו בפני אפשרות של חרטה, בקשת סליחה ממי שפגענו בו במזיד או בשוגג וכן מחילה למי שגרם לנו כאב וצער.

לא בכדי המילה רחמים נגזרת משורש המילה רחם. באם נתבונן על האותיות הללו נראה כי האות הראשונה, ה - ר' מכסה באופן חלקי את האות הבאה אחריה, ה - ח' לעומתה כבר סגורה יותר ובנויה עם שתי רגליים על הקרקע. ואילו ה - מ' הסופית כבר סגורה לחלוטין. כלומר ישנה כאן יצירה ההולכת ומתפשטת מן המצר אל המרחב או אם תרצו ניתן לראות זאת גם ההיפך. וכך גם נוצר העיבור שברחם. גרעין קטן ההולך ונובט בפנים עד אשר יוצא ומתגלה לעולם. ובאם תחילת חודש אלול מתקשר למזל בתולה המקושר לתמימות ומצב ביניים של חוסר בשלות מסוים, הרי שבסופו הוא כבר עובר למזל מאזניים שבו אנו עורכים את המאזנים והיחס בין הדברים.

ישנה משמעות עמוקה וסימבולית מאד לחודש אלול בהקשר של מה שנכתב על קונוטאצית הרחם אל מול החודשים הקודמים אליו. חודש אב פירושו אלול בא.

ואילו תמוז זהו מסר של זמן תשובה ממשמש ובא (לא באותו סדר האותיות).

כלומר ישנה הקדמה לתהליך הזה של ההזדככות והרצון לקבל את השנה החדשה במיטב ובמירב הכוונות הטובות שלנו כלפי עצמנו והסובבים אותנו.

החודש הבא עלינו לטובה לאחר אלול הוא תשרי המסמל תשר = מתנה. ואכן שנה חדשה מהווה אפשרות של שינוי וצמיחה רוחנית ואישית מחדש.

המילה שנה נגזרת מהשורש שינוי ובהיבט הגימאטרי שלה מדובר על 355 יום.

ומאחר ובשנה ישנם 365 יום לאן נעלמו לנו עוד עשרה ימים?

הפיתרון נמצא בעשרת ימי התשובה שבה אנו מקבלים את הזכות והיכולת להזדכך, לעשות מאזנים, שידוד מערכות ולנסות לשפר ולהשתפר.

בכל שנה, או שאני שונה (מלשון שינון - חוזר על עצמי) או שאני משנה.

השינון של החומר הכתוב מאפשר לנו מצד אחד לעבוד את המוכר והידוע אך יחד עם זאת בהחלט ניתן לפנות לשינוי המיוחל מתוך המקום הבטוח המוכר והידוע שאליו הורגלנו כבר. הבטחון בהשגחה הפרטית בכל רגע ורגע נתון היא זו אשר מאפשרת לנו לעשות את הצעד לעבר השינוי הבא.

ח"י אלול זהו יום עוצמתי ביותר ובו נערכים ברחבי הארץ התוועדויות וגם תיקונים לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.

זהו גם יום הנקרא בפי חסידות חב"ד יום שני המאורות הגדולים.

יום הולדתו של הבעל שם טוב מייסד תורת החסידות וכן של האדמו"ר הזקן בעל התניא. משנתו הסדורה של הבעל שם טוב היתה: לאהוב כל יהודי באשר הוא ולא לפחד מאף אחד. ואכן כאשר ישנה יראת שמיים אמיתית זכה וטהורה איש לא יוכל לערער את בטחוננו וכוונותינו. החסידות נגזרת מהשורש חסד ובהחלט חשוב מאד שכל אחד ואחת מאיתנו ילמד זכות על זולתנו, נרבה בחסדים ובמעשים טובים וניתן למוח להיות שליט על הלב.

בברכת שנה טובה ומיטיבה

שתהיה לכל בית ישראל

ואמרו אמן!