מַה שֶּׁדַּיְקָא אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים סִפֵּר זאת
קטע משיחות הרן קמח
וּמִזֶּה תִּלְמַד שֶׁבְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת (סיפורי מעשיות של הרבי נחמן)
יֵשׁ מְכֻוָּן גָּדוֹל מְאד מְאד
מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב
שהאדם עומד מול הפחד שלו אין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כי שם שייך גיבור.
ג' לפני הד - ' ואז הדיבור הופך לגיבור<>דיבור ושם נפל מושה שאמר הראני נא את כבודו
וששמע לא יראני אדם וחי ולא בדק באמת, ויתכן כי אלו היו מחשבותיו בכלל,., יכל להסב לרגע את מבטו ולבחון האם אלו מחשבותיו או הפחד של הצמצום מלהפוך / להתאחד אלוהים,, ומשם ברח ובמקום להביט יש - לאל=ישראל, ברח מהפחד. ובשל כך לא נכנס לארץ ישראל. דבר זה קורה כל רגע ורגע כאשר האדם עומד מול החולשות שלו והמניעות שלו, ובמקום להיכנס לתוכם הוא בורח וכותב תורה שלימה שמסבירה, רק איך לא להיכנס לארץ ישראל. תורה שמלאה בחכמה וחסרה בתמימות ופשטות של גיבור ותמים, המביט ישר לאל. ובמקום חי הופך מת ונע ונד בבריחה מתמדת מהמניעות שלו שיכולות להפוך בנקל למנוע שלו בחיים כי המילה מניעה יש לה שני פירושים אחד, עצירה ואחר התחלה.
ובפרספקטיבה של הגיבור היא התחלה, ובפרספקטיבה של החכם זו עוד הילה לשבת ו"לתכנן " איך?" שוב להפסיק לחיות, מהפחד של הלא נעים. שמא היה משה מתבונן לרגע באל למרות, "הלא יראני אדם וחי", והיה מתאחד עם האל ואו הופך לאלוהים, בזה שבחר כגיבור ולא כדברן.
ויעקוב שנשאר להילחם עם מלאך ה' נקרא ישראל, כי שרית עם אלוהים ותוכל, כלומר לא ברח אלא התמודד עם הפחדים שלו. וכל הנכתב פה זו התורה על רגל אחת של ואהבת לרעך כמוך, כלומר תלמד לאהוב את הרע שבך כמו את הטוב כי, האמת שאם תאהב את הפחד בלב שלם אתה הפכת לאלוהים!!! וזו המגמה הכללית של ליקוטי מוהרן "לדעתי" להפוך את ההרגל לברוח מהפחדים, לחידוש של כניסה לתוכם... כי אלוהים נמצא בערפל ממש כלומר משה אמנם נכנס לערפל בהר סיני כשהעם נותר מאחור והוא התגבר על הפחד הראשון, ובשני "נפל". הערפל או הפחד הוא האפשרות הבחירה שניתנת לנו כל רגע ורגע כדי להפוך לאלוהים ולא חייב ללכת מיד לסוף, אפשר להתחיל בפחדים קטנים או מניעות קטנות ולצבור אנרגיה והתחדשות מהתמרת הסבל לאושר, שהיא האלכימיה האמתית שעליה כתב גורג'ייף.
וללא לאות להבין ולחזור שוב ושוב על ההבנה הזו, זה פתח כניסה ללהיות אלוהים זה כל רגע ורגע מחדש ע"י בחינת כן יראני אדם וחי כי כל עוד הפחד שולט מה שייך חיים?????
ואם נפלת לרגע אל תיפול רוחך כי המציאות מספקת לך כל רגע ורגע הזדמנות חדשה לכניסה. לערפל ששם בערפל עצמו נמצא האושר שלך... ובחרת בחיים.
האדם צריך לשאול את עצמו באמת לפחות פעם ביום "..." מה עשית למען עצמך היום? ואחרי זה ישאל למה לא עשה כלום (אני מניח כמעט קובעי שאף אחד לא עושה למען עצמו כלום במשך היום באמת)? ומי הקול שייעץ לו לפעול למען עצמו? ומי הקול שיעץ לו לא לעשות כלום ולמה? מה הייתה המניעה לומר לא עולה למען עצמך? וכמה פעמים בחיים שלך הופיע המניעה הזו וניהלה אותך? למה אתה לא עוצר ואומר למניעה הזו שתקי כבר!!!
קטע משיחות הרן קמח
וּמִזֶּה תִּלְמַד שֶׁבְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת (סיפורי מעשיות של הרבי נחמן)
יֵשׁ מְכֻוָּן גָּדוֹל מְאד מְאד
מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב
שהאדם עומד מול הפחד שלו אין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כי שם שייך גיבור.
ג' לפני הד - ' ואז הדיבור הופך לגיבור<>דיבור ושם נפל מושה שאמר הראני נא את כבודו
וששמע לא יראני אדם וחי ולא בדק באמת, ויתכן כי אלו היו מחשבותיו בכלל,., יכל להסב לרגע את מבטו ולבחון האם אלו מחשבותיו או הפחד של הצמצום מלהפוך / להתאחד אלוהים,, ומשם ברח ובמקום להביט יש - לאל=ישראל, ברח מהפחד. ובשל כך לא נכנס לארץ ישראל. דבר זה קורה כל רגע ורגע כאשר האדם עומד מול החולשות שלו והמניעות שלו, ובמקום להיכנס לתוכם הוא בורח וכותב תורה שלימה שמסבירה, רק איך לא להיכנס לארץ ישראל. תורה שמלאה בחכמה וחסרה בתמימות ופשטות של גיבור ותמים, המביט ישר לאל. ובמקום חי הופך מת ונע ונד בבריחה מתמדת מהמניעות שלו שיכולות להפוך בנקל למנוע שלו בחיים כי המילה מניעה יש לה שני פירושים אחד, עצירה ואחר התחלה.
ובפרספקטיבה של הגיבור היא התחלה, ובפרספקטיבה של החכם זו עוד הילה לשבת ו"לתכנן " איך?" שוב להפסיק לחיות, מהפחד של הלא נעים. שמא היה משה מתבונן לרגע באל למרות, "הלא יראני אדם וחי", והיה מתאחד עם האל ואו הופך לאלוהים, בזה שבחר כגיבור ולא כדברן.
ויעקוב שנשאר להילחם עם מלאך ה' נקרא ישראל, כי שרית עם אלוהים ותוכל, כלומר לא ברח אלא התמודד עם הפחדים שלו. וכל הנכתב פה זו התורה על רגל אחת של ואהבת לרעך כמוך, כלומר תלמד לאהוב את הרע שבך כמו את הטוב כי, האמת שאם תאהב את הפחד בלב שלם אתה הפכת לאלוהים!!! וזו המגמה הכללית של ליקוטי מוהרן "לדעתי" להפוך את ההרגל לברוח מהפחדים, לחידוש של כניסה לתוכם... כי אלוהים נמצא בערפל ממש כלומר משה אמנם נכנס לערפל בהר סיני כשהעם נותר מאחור והוא התגבר על הפחד הראשון, ובשני "נפל". הערפל או הפחד הוא האפשרות הבחירה שניתנת לנו כל רגע ורגע כדי להפוך לאלוהים ולא חייב ללכת מיד לסוף, אפשר להתחיל בפחדים קטנים או מניעות קטנות ולצבור אנרגיה והתחדשות מהתמרת הסבל לאושר, שהיא האלכימיה האמתית שעליה כתב גורג'ייף.
וללא לאות להבין ולחזור שוב ושוב על ההבנה הזו, זה פתח כניסה ללהיות אלוהים זה כל רגע ורגע מחדש ע"י בחינת כן יראני אדם וחי כי כל עוד הפחד שולט מה שייך חיים?????
ואם נפלת לרגע אל תיפול רוחך כי המציאות מספקת לך כל רגע ורגע הזדמנות חדשה לכניסה. לערפל ששם בערפל עצמו נמצא האושר שלך... ובחרת בחיים.
האדם צריך לשאול את עצמו באמת לפחות פעם ביום "..." מה עשית למען עצמך היום? ואחרי זה ישאל למה לא עשה כלום (אני מניח כמעט קובעי שאף אחד לא עושה למען עצמו כלום במשך היום באמת)? ומי הקול שייעץ לו לפעול למען עצמו? ומי הקול שיעץ לו לא לעשות כלום ולמה? מה הייתה המניעה לומר לא עולה למען עצמך? וכמה פעמים בחיים שלך הופיע המניעה הזו וניהלה אותך? למה אתה לא עוצר ואומר למניעה הזו שתקי כבר!!!
050-3331-331