חובות / הלוואות / בעיות כספיות - מה לעשות כדי לצאת מהחובות אחת ולתמיד? חלק 1

חובות / הלוואות / בעיות כספיות - מה לעשות כדי לצאת מהחובות אחת ולתמיד?

חובות / הלוואות / בעיות כספיות / מינוס בבנק ועוד. מאמר זה הוא מאמר המשך למאמר איך לצאת מהמינוס בבנק? מה יוצר חובות? ואיך לצאת מהם? המאמר נכתב כתשובה לשאלה הבאה: מה עושים עם בן זוג שכל הזמן רוצה לקחת עוד ועוד הלוואות? בקושי מסיימים הלוואה אחת ומיד הוא דואג לקחת אחרת. קשה לו לישון בלילה, הוא מכניס את עצמו ללחץ נפשי בגלל החוב בבנק ולחוץ במהלך כל היום מהעניין.

יש לציין כי לאחרונה הבת שלנו התחתנה ובקרוב הבן יחגוג בר מצווה, כך שנוצרו חובות לא מועטים, ובכל זאת. אני מתנגדת לקחת עוד הלוואה כי המעגל הזה לא ייגמר וגם הלוואות צריך להחזיר. אבל הוא אומר שאנחנו צריכים את הכסף כדי לכסות חלק מהמינוס ולחסוך את תשלומי הריבית הגבוהים...

שנינו עובדים ומרוויחים, אבל מסתבר שאנחנו לא מצליחים בכלל ליהנות מהכסף שעובר אוטומטית ברובו לכיסוי החובות, בימים אלו אנחנו מנסים למצוא עבודה נוספת בתקווה להגדלת ההכנסות.

תשובה: אמר רבי נחמן מברסלב "מִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּמְהִירוּת בְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת, נַעֲשֲׂה בַּעַל חוֹב". מה שאומר שכל החובות שיש לאדם, כולל כל החובות מכל סוג שהוא (כספי / רגשי), כל החובות האלו נובעים אך ורק מחמת חוסר ישוב הדעת בלבד. מה שאומר שכדי לצאת מהחובות שלב ראשון צריך להירגע ולפעול מתוך ישוב הדעת.

למצוא עוד עבודה והכנסה נוספת זה כמובן פתרון שדומה למי שעושה טיפולים כימותרפיים כדי להלחם במחלה קשה יותר.

דהיינו האדם מפיל את עצמו מבעיה אחת לבעיה נוספת. צריך לזכור כי לעבוד זו אינה ברכה, אלא קללה של "בזיעת אפך תאכל לחם". הברכה היא האושר והשמחה הפנימית. ולא משנה כמה יהיה לאדם בחיצוניות, "גם הנפש לא תימלא" ו"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" ו"מי שיש לו 100 רוצה 200" וכן הלאה. ולמה חשוב לזכור את זה?

כדי להדגיש שעיקר העניין שצריך לעשות כדי לצאת מחובות, הוא בראש ובראשונה להתחיל להירגע מהמרוץ המטורף של החיים ושל ה"מה יגידו" השכנים ושל כל שאר ה"מה יגידו". כי המרוץ הזה מקרב את האדם מהר יותר אל התחנה האחרונה של בית הקברות (למי ששכח שבסוף מגיעים לשם). והחיים לא נועדו למטרת עבודה, אלא למטרת הנאה נפשית פנימית, הנאה שאי אפשר לקנות אותה בכסף.

כפי שניתן לראות, זו לולאה אין סופית. כי לוקחים חוב אחד כדי לכסות חוב אחר וכן הלאה. וכל פעם מרוויחים יותר, וחסר עוד יותר כסף וכולי. כך שהאדם מכלה את כל חייו בשביל הכסף, והכסף מכלה את חייו הנפשיים בעיקר. כולם עובדים בשביל הילדים, וגם הילדים עובדים בשביל הילדים וכולם עובדים בשביל איזה ילד דמיוני, שיום אחד אולי יחליט שהוא מתחיל לחיות ומפסיק לעבוד!

החיים עוברים בשווה על האדם, בין אם הוא יהיה עשיר או עני. ההבדל היחיד שמשנה את החיים הוא העושר הפנימי והעוני הפנימי שיש לאדם. העשיר הוא זה ששמח בחלקו ושמח מהמציאות שלו. ומי שנראה לו שהעושר שלו נמצא בבנק, הוא אדם מסכן, כי באמת אין לו שום דבר מוחשי חוץ מאשר דמיון אחד גדול.

ברגע שהאדם חושב שהוא זה הכסף שלו, זה הרגע שבו האדם נכנס לבית הכלא של החיים. האדם מתחיל להיות עבד של הכסף, משועבד לכסף, לא ישן בגלל הכסף, נהיה חולה בגלל הכסף, אין לו סבלנות לאף אחד בגלל הכסף, הוא רב עם אנשים בגלל הכסף והכל דמיון אחד גדול בלבד.

ואז שואלים. רגע אחד, זה לא שאני מכור לכסף, אני הרי "צריך וחייב" את הכסף הזה כדי לחיות! אבל זו כמובן אשליה רצינית, אשליה שבה האדם עובד על עצמו ומצדיק את המרדף שלו אחרי הכסף, כי הוא כאילו "חייב" את הכסף כדי לחיות.

מי שיסתכל אפילו על בעלי חיים (שלא בויתו), יראה שהם יוצאים לצוד רק כאשר הם רעבים. האם הם חיים טוב פחות מבני אדם שעובדים כל היום? תשובה: לא. האם זה הגיוני שהאדם עם שכל יחיה פחות טוב מאשר בעל חיים? תשובה: ברור שלא. אז למה בכל זאת בני אדם עם המון שכל חיים פחות טוב מאשר בעלי החיים? תשובה: מחמת חוסר שימוש בשכל. מי שיש לו שכל ולא משתמש בו, אדם כזה סובל יותר מאשר המשוגע או בעל החיים שאין לו שכל. ומהי מטרת השכל שיש לאדם? תשובה: להיות מאושר.

כי באמת רוב העבודה של רוב בני האדם, היא לא כדי לחיות, אלא כדי "ליהנות". כדי לחיות בצורה בריאה נפשית וגופנית לא צריך כ"כ הרבה כסף. וממילא לא צריך להתאמץ כ"כ הרבה. אלא מה? שהאדם עובד כ"כ קשה מאחר שהוא מרגיש שהוא "צריך" את הכסף כדי לקנות כל מיני הנאות שונות ומשונות, הנאות חיצוניות שאינן מביאות שום תועלת אמיתית לאדם בפנימיות שלו.

ומה ההוכחה הפשוטה לכך שההנאות האלו אינן מביאות אושר וסיפוק, אלא הן לא הרבה יותר מאשר שתיית מי ים מלוחים שרק מצמיאים את השותה אותם? התשובה ממש פשוטה. כי במציאות רואים שככל שיש לאדם יותר כסף, כך התחושה הסובייקטיבית שלו היא שחסר לו עוד יותר כסף. לפני 2 דורות בלבד, אנשים חיו בצורה פשוטה לחלוטין והיו יותר מאושרים. האם הם היו עצובים? האם הם לא גידלו ילדים? האם העולם התקיים? תשובה: כן, אפילו טוב יותר מאשר המצב היום.

וכל זה נובע מחמת שהאדם במקום לחפש הנאות פנימיות שאינן עולות כסף ושאין ביד הכסף דרך לקנות אותן, במקום זה האדם מחפש את האושר בחוץ. אבל האושר נמצא בפנים ולא בחוץ.

האדם "עצמו" הוא כמובן לא החיצוני אלא הפנימי. כאשר האדם אומר "אני" רוצה / חושב / מרגיש / מתכנן וכולי, כל אותם הדברים האלו קורים ל"אני" הפנימי של האדם, דהיינו הנשמה של האדם. האדם כמובן הוא לא הכסף / רכוש שיש לו. האדם עצמו הוא גם לא האישה / ילדים שיש לו. האדם הוא גם לא הבגדים שלו. והאדם הוא גם לא הגוף שלו.

כאשר אדם אומר הגוף "שלי", מיהו אותו "שלי" שאומר שהגוף שלו? מיהי אותה ישות שהחליטה שהגוף שלה הוא רק החלקים האלו של הגוף ולא גם השולחן שליד?! התשובה כמובן שזו הנשמה הפנימית (ראה כאן).

וזה בעצם אומר שעיקר העיסוק של האדם בחיים, צריך להיות פנימה ולא החוצה.

ז"א במקום להתעסק באיך קונים עוד משהו חיצוני, צריך להתעסק באיך עובדים על "האני" הפנימי טוב יותר. כי מי שבאמת אוהב את עצמו, אבל באמת אוהב את "עצמו" דהיינו את הנשמה שלו, אדם כזה לא יתעסק יותר במה שקורה בחוץ, אלא אך ורק במה שקורה בפנים. כי הפנימי הוא המציאות האמיתית ומה שבחוץ הוא לא יותר מאשר איזה חלום...

וכאן יש יותר מ"רמז" לכך שכאשר מחתנים ילד, לא חייבים לקנות לו דירה. ובפרט אם לשם כך נכנסים לחובות. 1 - גם האדם עצמו לעצמו לא חייב לקנות דירה. החיים כאן הם זמניים וחבל להשקיע כ"כ הרבה משאבים במשהו זמני. 2 - אם יש באפשרותך, זה בסדר גמור שתעזור לילדך ותקנה להם דירה. אבל אם אין באפשרותך, רק שיגעון גמור אומר לאדם לקנות לילדיו דירה ולהיכנס לשם כך לחובות. לא יקרה שום דבר אם הילדים יגורו בשכירות כמה שנים עד שיקנו הם דירה. וגם אם הם לא יקנו דירה אז מה? וכי זה באמת משנה?!

ואם ה"צד השני" יש לו בעיה עם זה שאתה לא קונה דירה לבן / בת שלך, והוא מתעקש לבטל את החתונה בלל דברים שקשורים לכסף, או בגלל כל סיבה אחרת שאינה קשורה באופן ישיר למהות הנפשית הזוגיות של הקמת משפחה, אז כן, על דבר כזה בהחלט מבטלים חתונה. הצד השני מוזמן להתחתן עם הילד שלו. חובות / הלוואות / בעיות כספיות - מה לעשות כדי לצאת מהחובות אחת ולתמיד ? חלק 2.