* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 2.
הספר להיות אלוהים חלק ראשון עמוד 65
אליעד: מה בעצם מקיף את כל הדברים בעולם?
שאלה: זה שהם ישנם.
אליעד: מה זה מבחינתנו קיים?
שאלה: משהו שנמצא במקום ובזמן.
אליעד: אמרנו שהמקיף הגדול ביותר הוא מקום וזמן, כל דבר בעולם נמצא במקום ובזמן. אפילו מחשבה, רצון ותחושה. ואנחנו אומרים שהמכנה המשותף לכל הדברים הוא שהם ישנם.
אנחנו אומרים שהמכנה המשותף של כל הדברים זה שהם ישנם, וכן מה שמקיף אותם זה מקום וזמן, וכאן יש סתירה. למה? כי להגיד שיש מכנה משותף שהם ישנם זה אחד, ולהגיד שמקיף אותם מקום וזמן זה שניים. לא יכול להיות שהמכנה המשותף הרחב ביותר הוא מקום וזמן, למה? כי המקום והזמן זה שניים.
אני רוצה להוביל למהלך שתבינו שמה שמקיף את הכל זה ה"אין". האם אתה יודע מה המכנה המשותף של כל הדברים? כלום. יש דבר אחד שנמצא בשווה בכל הדברים שבעולם, ומה הוא? הכלום.
אפשר להגיד שהמכנה המשותף של המקום והזמן הוא ששניהם ישנם. אבל אז תבין שזה שהם ישנם הוא בלי מקום וזמן. כשאתה אומר שהמקיף של הכל זה מה שישנו, הגעת למקיף אחד, אבל אם אתה אומר שהמקיף זה זמן ומקום אז זה שניים, ועדיין לא הגעת לאחרון, אתה חייב ללכת עוד אחד אחורה. המכנה המשותף של המקום והזמן צריך להיות מעבר לכל הדברים.
ומה נמצא מחוץ לכל הדברים? כלום. כי הוא מחוץ לכל הדברים, הוא בשום מקום.
מה ההפך מצורה? כלום. בסוף המכנה המשותף לא יכול להיות שיהיה לו צורה, כי אם הוא צורה, אז יש משהו שמקביל לו, ואז הוא לא הראשון. על הראשון, אי אפשר לדבר עליו, אי אפשר להגדיר אותו, ולכן הוא כלום.
יבוא אדם ויגיד, אולי המהות היא בתוך הדבר עצמו, אולי בכלל אין מהות, למה אתה טוען שיש מכנה משותף לכל הדברים, אולי בסוף אין מהות משותפת? אז נגיד לו נכון, יש מכנה משותף לכל הדברים שה"אין" הוא המקיף של הכל.
אני אומר שיש הוויה אחת של כל הדברים שהיא הכלום. אתה אומר, לשום דבר בעולם אין מהות, אז אגיד לו, נכון, מה שאמרת זה שיש להם מכנה משותף שהוא "אין מהות". בעצם אמרת שהכלום הוא המהות שלהם. המהות היא השום דבר.
מהות פירושו ההוויה של הדבר. הדבר שבלעדיו שום דבר לא יהיה קיים. אנחנו אומרים שיש משהו שמקיף את הכל, ובלעדיו שום דבר לא יהיה קיים. יכולה להיות שאלה, שאולי יש מהות, אבל היא לא מחברת בין הדברים, לכל דבר יש מהות אבל היא נמצאת רק בתוכו ולא מקיפה את הכל? אולי אין קשר בין הדברים? אבל אם תסתכלו בזה בהיגיון תראו שזה משפט לא לוגי.
נשאל אותו האם קיימים עוד דברים בעולם שאין בהם מהות, אם הוא יגיד שלא, אז זה סימן שהמהות נמצאת בכל. ואם יגיד שכן, אז זאת לא המהות הראשונה, ויש מקיף גדול יותר שמקיף את הכל.
אם למשל ניקח דבר שאדם יודע, כמו לדוגמה, שהאדם יודע שהשמש זורחת, ונתבונן, מה היא בעצם ידיעה? נראה שהאדם יודע המון צורות שונות של שום דבר.
כול מה שאתה יודע, זה שאתה מצליח לחשוב בראש שלך על שום דבר. אם אמרנו שהמהות של הכל זה כלום, אז מה שאנו חווים זה כלום בצורת משהו. למעשה אנו חושבים על כלום שהפך להיות משהו. למשל, השולחן הוא כלום בצורה שולחן. כלום בצורת אדם. האדם יודע הרבה דברים שזה בעצם כלום.
אז תשאל, אם זה כלום, אז איך אני יודע כל כך הרבה דברים? אז תבינו עכשיו, למה אתם לא מבינים ובטוחים במשהו? כי אנו בטוחים בשום דבר. אנו בטוחים בכלום, כי הכלום הוא היחיד שקיים.
ממה עשוי הנייר? מעץ. ממה עשוי העץ? מאטומים. ממה עשויים האטומים? ממקום וזמן? ממה עשויים המקום והזמן? מכלום.
אם אתה הולך ממקום למקום, למעשה אתה הולך מכלום אחד לכלום שני, בעצם אתה נמצא בשום מקום.
שאלה: אני רוצה לשאול, האם זה שאני מתלהב שהכל זה כלום, מדוע זאת תובנה מדהימה בעיני?
אליעד: כי אתה טיפש. ניסים קורים לאנשים טיפשים, נכון? אם זה נראה לך כל כך מפליא, זה בגלל שאתה לא מבין, ואם אתה לא מבין, אז אתה טיפש.
שאלה: אבל מדוע זה פלא בעיני?
אליעד: בעיני זה פלא, שאתה חושב שהכלום זה פלא. יש כמה סיבות שאתה חושב שזה פלא, ראשית זה דבר והיפוכו, האין הפוך מהיש, אז לא יתכן שזה גם יש וגם אין. כי בשכל שאתה אומר אין, אתה מתכוון שלא יכול להיות משהו, אבל מהשום דבר יצא משהו, ולכן יש פה פלא.
מקודם הסברנו שהמהות של הדבר נמצאת מחוץ לדבר. למשל כאשר אנחנו מדברים על שולחן, למשל יגידו שולחן ויגידו TABLE, האם יש לשני המילים משמעות אחרת עבורך? לא. זה אמנם שני צלילים אחרים אבל המשמעות שלהם שווה בעיניך.
עכשיו ניקח את המילה שולחן ונשים על ידו את המילה כיסא, האם זה אותו הדבר? לא. מה ההבדל בין המילה שולחן לכיסא? במשמעות. מה גורם לכך שהצליל שולחן גורם לך לחשוב על משהו אחד, והצליל כיסא יגרום לך לחשוב על משהו אחר? מה זה למעשה שולחן? צליל מסוים.
כשהמוח שלך שומע את הצליל שולחן, מה בעצם קורה? אסוציאטיבית המילה שולחן מזכירה לך דברים. אם אשאל אותך מה זה שולחן, אתה אף פעם לא תגיד לי מהו שולחן, אלא תגיד דברים שגורמים לשולחן להיות שולחן. מה זה שולחן? מה שאתה יודע על שולחן. השולחן זה מה שאתה מתקשר אסוציאטיבית עם הצליל שולחן. שולחן, זה הידיעות שיש לך על המילה שולחן.
הדברים שאתה יודע הם לא השולחן, אלא הם דברים שאתה יודע על השולחן. למשל על המילה כסא אני יודע דברים מסוימים, ועל המילה שולחן אני יודע דברים אחרים. אבל השולחן עצמו, מה הוא? כלום, היו יכולים להחליף לך את המילה עוד בהיותך תינוק למילה אחרת, והמילה האחרת הייתה בעיניך שולחן. ולכן אין למילה שולחן משמעות בפני עצמה.
המשמעות של המילה שולחן היא בגלל מה שאתה יודע על המילה שולחן. אם לא היה רגליים לשולחן ולא היה שימוש לשולחן וכו', אז אין משמעות לשולחן. ניקח למשל שולחן, נוריד ממנו את הרגלים, הוא עדיין נשאר שולחן, נוריד את הדברים שנמצאים עליו, הוא עדיין יישאר שולחן, אבל אם נוריד את כל הדברים שאתה יודע עליו, יישאר פה אוויר, אז למה אתה קורא לזה שולחן?
זאת אומרת שהשולחן הוא בעצם הרכבה של המון דברים. זאת אומרת שמה שמהווה את השולחן זה דברים שנמצאים מחוץ לשולחן. יש דברים שקיימים שכאשר הם מתחברים ביחד קוראים לזה שולחן.
האם השולחן היה יכול להיות קיים בלי הדברים שאנחנו יודעים עליו? לא. כי אם לא היית יודע שום דבר על המילה שולחן, אז לא הייתה למילה שולחן שום משמעות בעיניך. זאת אומרת שהמשמעות של המילה שולחן יש לה משמעות בגלל שלדברים האחרים שמרכיבים אותה יש משמעות בעיניך.
לחיבור של סך כל הצורות שמרכיבות את השולחן, קוראים שולחן. כי אם אין את הצורות אז אין ישות שנקראת שולחן. המשמעות נמצאת מחוץ לשולחן. השולחן היא ישות, משהו שישנו, המשמעות של השולחן היא בדברים שמסביבו ובתוכו, אבל לא הוא. המשמעות של השולחן היא מחוץ לשולחן.
למשל ההבדל בין השולחן לכסא הוא רק בגלל התיאור החיצוני. אבל אצל האדם אין שום הבדל בין שתי מילים שהן חסרות משמעות עבורו. והמשמעות של הדברים נמצאת מחוץ לדברים. אני יודע משהו על שולחן ויודע משהו על כסא, ולכן כסא זה לא שולחן.
אני טענתי שהמשמעות של הדבר נמצאת מחוץ לדבר, נשאל שאלה, האם יכול להיות קיים דבר בלי שיהיו עוד דברים קיימים סביבו? לא. כי אין משהו שזה לא הוא. זאת אומרת שלשום דבר אין משמעות בפני עצמו. לשולחן עצמו אין קיום בפני עצמו מלבד הדברים שמרכיבים אותו.
למשל מה אני יודע על השולחן, שהוא לא משהו אחר, יש למשל שני דברים בעולם, כסא ושולחן. אז שולחן זה לא כסא. אבל אם היה רק שולחן אז האדם לא היה יודע גם לא את השולחן עצמו. כדי שנדע מה זה שולחן חייב להיות עוד משהו קיים. אם לא היית מסוגל להגיד "לא אני" אז לא היית מסוגל לחוות "אני".
אם לאדם לא היה זיכרון, ולא הייתה לו חוויית עתיד, אז לא הייתה לו משמעות לשום דבר. למשל לחיות את הרגע, אדם שבאמת מתרכז רק ברגע הזה, מאבד את כל המשמעות. ואפילו הוא לא יודע שהוא קיים. כדי שאדם יגיד אני קיים, הוא צריך לחוות משהו ביחס אליו. ביחס ללא אני או לא קיים. אין זמן ואין מקום, כי אין תנועה.
למשל אדם הולך לחנות ומבקש צבע מסוים, אז המוכר מערבב לו כמה צבעים ואז נוצר הצבע שהוא ביקש. למעשה הצבע לא יכול להיות קיים בלי צבעי היסוד שלו. למשל כתום מורכב מאדום וצהוב, בלי שני הצבעים האלו לא יהיה כתום אבל אדום וצהוב יכולים להיות קיימים לבד.
עכשיו השאלה הנשאלת היא, מה לגבי הדברים שבעולם? אנו מבינים ששולחן הוא הרכבה של דברים מסוימים, למשל את השולחן מרכיבים עץ וברגים וכו'. ומה מרכיב את העץ? מה שאתה יודע על העץ. למשל העץ גדל ביער, ומה אתה יודע על היער? דברים אחרים. זה למעשה הרכבות של הרכבות של הרכבות. אבל מה הוא אותו הדבר שממנו מורכבים כל הדברים? מה הדבר שתמיד קיים וממנו אנחנו מרכיבים דברים?
לא יכול להיות קיים שולחן בלי שיהיו קיימים הדברים שהם ההוויה של הישות שולחן. בלי המידע שלנו על השולחן לא יכול להיות קיים שולחן. ואם נלך אחורה ונבדוק ממה עשוי השולחן, מעץ, וממה העץ? למשל מאטומים, וממה עשויים כל הדברים שמהם הרכבנו את הכל? והתשובה היא מכלום.
חפש מה הוא הדבר שממנו מורכבים כל הדברים? מה הוא הדבר הראשון שממנו אנו מרכיבים את הכל?
למשל אדם רוצה לקנות שולחן וכסא, ויש לו רק אלף שקל, והשולחן עולה אלך שקל והכסא אלף שקל, ואז הוא קונה רק שולחן, ולכן הוא חווה צמצום. הוא רצה לקנות שולחן וכסא וקנה רק שולחן, אז כל פעם שהוא רואה כסא הוא מרגיש צמצום. וכן גם כאשר הוא רואה שולחן הוא מרגיש צמצום.
אני טוען שאם תתבונן מה הוא שולחן אתה תצא מהצמצום. אדם צריך להתבונן כך, יש לי בבית שולחן, השולחן מונע ממני לעבור, השולחן מצמצם אותי, אני רוצה להבין מה זה שולחן, מה זה?
לראות ממה מורכב השולחן, ואחר לראות ממה מורכב כל הדברים שמרכיבים את השולחן, וזה ממשיך להסתעף, עד שמגיעים למהות השולחן. בסוף זה משהו בתוך מקום וזמן מסוים, ובסוף מגיעים לכלום.
מהיבט מסוים יותר קל להבין שמכלום התהוו כל הצורות מאשר להבין שמשלושה דברים התהוו כל הצורות. אבל אם אתה אומר שלושה דברים, אז אתה מוגבל לחוקיות של ההיגיון. אם הבנת שמכלום התהווה הכל אז כבר לא משנה אם זה שלושה או עשרה דברים. אבל אם תגיד שמכלום לא יכול להתהוות כלום אלא רק משלושה למשל, אז תשאל איך משלושה נהיו שלושת אלפים צורות?
אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 2.
הספר להיות אלוהים חלק ראשון עמוד 65
אליעד: מה בעצם מקיף את כל הדברים בעולם?
שאלה: זה שהם ישנם.
אליעד: מה זה מבחינתנו קיים?
שאלה: משהו שנמצא במקום ובזמן.
אליעד: אמרנו שהמקיף הגדול ביותר הוא מקום וזמן, כל דבר בעולם נמצא במקום ובזמן. אפילו מחשבה, רצון ותחושה. ואנחנו אומרים שהמכנה המשותף לכל הדברים הוא שהם ישנם.
אנחנו אומרים שהמכנה המשותף של כל הדברים זה שהם ישנם, וכן מה שמקיף אותם זה מקום וזמן, וכאן יש סתירה. למה? כי להגיד שיש מכנה משותף שהם ישנם זה אחד, ולהגיד שמקיף אותם מקום וזמן זה שניים. לא יכול להיות שהמכנה המשותף הרחב ביותר הוא מקום וזמן, למה? כי המקום והזמן זה שניים.
אני רוצה להוביל למהלך שתבינו שמה שמקיף את הכל זה ה"אין". האם אתה יודע מה המכנה המשותף של כל הדברים? כלום. יש דבר אחד שנמצא בשווה בכל הדברים שבעולם, ומה הוא? הכלום.
אפשר להגיד שהמכנה המשותף של המקום והזמן הוא ששניהם ישנם. אבל אז תבין שזה שהם ישנם הוא בלי מקום וזמן. כשאתה אומר שהמקיף של הכל זה מה שישנו, הגעת למקיף אחד, אבל אם אתה אומר שהמקיף זה זמן ומקום אז זה שניים, ועדיין לא הגעת לאחרון, אתה חייב ללכת עוד אחד אחורה. המכנה המשותף של המקום והזמן צריך להיות מעבר לכל הדברים.
ומה נמצא מחוץ לכל הדברים? כלום. כי הוא מחוץ לכל הדברים, הוא בשום מקום.
מה ההפך מצורה? כלום. בסוף המכנה המשותף לא יכול להיות שיהיה לו צורה, כי אם הוא צורה, אז יש משהו שמקביל לו, ואז הוא לא הראשון. על הראשון, אי אפשר לדבר עליו, אי אפשר להגדיר אותו, ולכן הוא כלום.
יבוא אדם ויגיד, אולי המהות היא בתוך הדבר עצמו, אולי בכלל אין מהות, למה אתה טוען שיש מכנה משותף לכל הדברים, אולי בסוף אין מהות משותפת? אז נגיד לו נכון, יש מכנה משותף לכל הדברים שה"אין" הוא המקיף של הכל.
אני אומר שיש הוויה אחת של כל הדברים שהיא הכלום. אתה אומר, לשום דבר בעולם אין מהות, אז אגיד לו, נכון, מה שאמרת זה שיש להם מכנה משותף שהוא "אין מהות". בעצם אמרת שהכלום הוא המהות שלהם. המהות היא השום דבר.
מהות פירושו ההוויה של הדבר. הדבר שבלעדיו שום דבר לא יהיה קיים. אנחנו אומרים שיש משהו שמקיף את הכל, ובלעדיו שום דבר לא יהיה קיים. יכולה להיות שאלה, שאולי יש מהות, אבל היא לא מחברת בין הדברים, לכל דבר יש מהות אבל היא נמצאת רק בתוכו ולא מקיפה את הכל? אולי אין קשר בין הדברים? אבל אם תסתכלו בזה בהיגיון תראו שזה משפט לא לוגי.
נשאל אותו האם קיימים עוד דברים בעולם שאין בהם מהות, אם הוא יגיד שלא, אז זה סימן שהמהות נמצאת בכל. ואם יגיד שכן, אז זאת לא המהות הראשונה, ויש מקיף גדול יותר שמקיף את הכל.
אם למשל ניקח דבר שאדם יודע, כמו לדוגמה, שהאדם יודע שהשמש זורחת, ונתבונן, מה היא בעצם ידיעה? נראה שהאדם יודע המון צורות שונות של שום דבר.
כול מה שאתה יודע, זה שאתה מצליח לחשוב בראש שלך על שום דבר. אם אמרנו שהמהות של הכל זה כלום, אז מה שאנו חווים זה כלום בצורת משהו. למעשה אנו חושבים על כלום שהפך להיות משהו. למשל, השולחן הוא כלום בצורה שולחן. כלום בצורת אדם. האדם יודע הרבה דברים שזה בעצם כלום.
אז תשאל, אם זה כלום, אז איך אני יודע כל כך הרבה דברים? אז תבינו עכשיו, למה אתם לא מבינים ובטוחים במשהו? כי אנו בטוחים בשום דבר. אנו בטוחים בכלום, כי הכלום הוא היחיד שקיים.
ממה עשוי הנייר? מעץ. ממה עשוי העץ? מאטומים. ממה עשויים האטומים? ממקום וזמן? ממה עשויים המקום והזמן? מכלום.
אם אתה הולך ממקום למקום, למעשה אתה הולך מכלום אחד לכלום שני, בעצם אתה נמצא בשום מקום.
שאלה: אני רוצה לשאול, האם זה שאני מתלהב שהכל זה כלום, מדוע זאת תובנה מדהימה בעיני?
אליעד: כי אתה טיפש. ניסים קורים לאנשים טיפשים, נכון? אם זה נראה לך כל כך מפליא, זה בגלל שאתה לא מבין, ואם אתה לא מבין, אז אתה טיפש.
שאלה: אבל מדוע זה פלא בעיני?
אליעד: בעיני זה פלא, שאתה חושב שהכלום זה פלא. יש כמה סיבות שאתה חושב שזה פלא, ראשית זה דבר והיפוכו, האין הפוך מהיש, אז לא יתכן שזה גם יש וגם אין. כי בשכל שאתה אומר אין, אתה מתכוון שלא יכול להיות משהו, אבל מהשום דבר יצא משהו, ולכן יש פה פלא.
מקודם הסברנו שהמהות של הדבר נמצאת מחוץ לדבר. למשל כאשר אנחנו מדברים על שולחן, למשל יגידו שולחן ויגידו TABLE, האם יש לשני המילים משמעות אחרת עבורך? לא. זה אמנם שני צלילים אחרים אבל המשמעות שלהם שווה בעיניך.
עכשיו ניקח את המילה שולחן ונשים על ידו את המילה כיסא, האם זה אותו הדבר? לא. מה ההבדל בין המילה שולחן לכיסא? במשמעות. מה גורם לכך שהצליל שולחן גורם לך לחשוב על משהו אחד, והצליל כיסא יגרום לך לחשוב על משהו אחר? מה זה למעשה שולחן? צליל מסוים.
כשהמוח שלך שומע את הצליל שולחן, מה בעצם קורה? אסוציאטיבית המילה שולחן מזכירה לך דברים. אם אשאל אותך מה זה שולחן, אתה אף פעם לא תגיד לי מהו שולחן, אלא תגיד דברים שגורמים לשולחן להיות שולחן. מה זה שולחן? מה שאתה יודע על שולחן. השולחן זה מה שאתה מתקשר אסוציאטיבית עם הצליל שולחן. שולחן, זה הידיעות שיש לך על המילה שולחן.
הדברים שאתה יודע הם לא השולחן, אלא הם דברים שאתה יודע על השולחן. למשל על המילה כסא אני יודע דברים מסוימים, ועל המילה שולחן אני יודע דברים אחרים. אבל השולחן עצמו, מה הוא? כלום, היו יכולים להחליף לך את המילה עוד בהיותך תינוק למילה אחרת, והמילה האחרת הייתה בעיניך שולחן. ולכן אין למילה שולחן משמעות בפני עצמה.
המשמעות של המילה שולחן היא בגלל מה שאתה יודע על המילה שולחן. אם לא היה רגליים לשולחן ולא היה שימוש לשולחן וכו', אז אין משמעות לשולחן. ניקח למשל שולחן, נוריד ממנו את הרגלים, הוא עדיין נשאר שולחן, נוריד את הדברים שנמצאים עליו, הוא עדיין יישאר שולחן, אבל אם נוריד את כל הדברים שאתה יודע עליו, יישאר פה אוויר, אז למה אתה קורא לזה שולחן?
זאת אומרת שהשולחן הוא בעצם הרכבה של המון דברים. זאת אומרת שמה שמהווה את השולחן זה דברים שנמצאים מחוץ לשולחן. יש דברים שקיימים שכאשר הם מתחברים ביחד קוראים לזה שולחן.
האם השולחן היה יכול להיות קיים בלי הדברים שאנחנו יודעים עליו? לא. כי אם לא היית יודע שום דבר על המילה שולחן, אז לא הייתה למילה שולחן שום משמעות בעיניך. זאת אומרת שהמשמעות של המילה שולחן יש לה משמעות בגלל שלדברים האחרים שמרכיבים אותה יש משמעות בעיניך.
לחיבור של סך כל הצורות שמרכיבות את השולחן, קוראים שולחן. כי אם אין את הצורות אז אין ישות שנקראת שולחן. המשמעות נמצאת מחוץ לשולחן. השולחן היא ישות, משהו שישנו, המשמעות של השולחן היא בדברים שמסביבו ובתוכו, אבל לא הוא. המשמעות של השולחן היא מחוץ לשולחן.
למשל ההבדל בין השולחן לכסא הוא רק בגלל התיאור החיצוני. אבל אצל האדם אין שום הבדל בין שתי מילים שהן חסרות משמעות עבורו. והמשמעות של הדברים נמצאת מחוץ לדברים. אני יודע משהו על שולחן ויודע משהו על כסא, ולכן כסא זה לא שולחן.
אני טענתי שהמשמעות של הדבר נמצאת מחוץ לדבר, נשאל שאלה, האם יכול להיות קיים דבר בלי שיהיו עוד דברים קיימים סביבו? לא. כי אין משהו שזה לא הוא. זאת אומרת שלשום דבר אין משמעות בפני עצמו. לשולחן עצמו אין קיום בפני עצמו מלבד הדברים שמרכיבים אותו.
למשל מה אני יודע על השולחן, שהוא לא משהו אחר, יש למשל שני דברים בעולם, כסא ושולחן. אז שולחן זה לא כסא. אבל אם היה רק שולחן אז האדם לא היה יודע גם לא את השולחן עצמו. כדי שנדע מה זה שולחן חייב להיות עוד משהו קיים. אם לא היית מסוגל להגיד "לא אני" אז לא היית מסוגל לחוות "אני".
אם לאדם לא היה זיכרון, ולא הייתה לו חוויית עתיד, אז לא הייתה לו משמעות לשום דבר. למשל לחיות את הרגע, אדם שבאמת מתרכז רק ברגע הזה, מאבד את כל המשמעות. ואפילו הוא לא יודע שהוא קיים. כדי שאדם יגיד אני קיים, הוא צריך לחוות משהו ביחס אליו. ביחס ללא אני או לא קיים. אין זמן ואין מקום, כי אין תנועה.
למשל אדם הולך לחנות ומבקש צבע מסוים, אז המוכר מערבב לו כמה צבעים ואז נוצר הצבע שהוא ביקש. למעשה הצבע לא יכול להיות קיים בלי צבעי היסוד שלו. למשל כתום מורכב מאדום וצהוב, בלי שני הצבעים האלו לא יהיה כתום אבל אדום וצהוב יכולים להיות קיימים לבד.
עכשיו השאלה הנשאלת היא, מה לגבי הדברים שבעולם? אנו מבינים ששולחן הוא הרכבה של דברים מסוימים, למשל את השולחן מרכיבים עץ וברגים וכו'. ומה מרכיב את העץ? מה שאתה יודע על העץ. למשל העץ גדל ביער, ומה אתה יודע על היער? דברים אחרים. זה למעשה הרכבות של הרכבות של הרכבות. אבל מה הוא אותו הדבר שממנו מורכבים כל הדברים? מה הדבר שתמיד קיים וממנו אנחנו מרכיבים דברים?
לא יכול להיות קיים שולחן בלי שיהיו קיימים הדברים שהם ההוויה של הישות שולחן. בלי המידע שלנו על השולחן לא יכול להיות קיים שולחן. ואם נלך אחורה ונבדוק ממה עשוי השולחן, מעץ, וממה העץ? למשל מאטומים, וממה עשויים כל הדברים שמהם הרכבנו את הכל? והתשובה היא מכלום.
חפש מה הוא הדבר שממנו מורכבים כל הדברים? מה הוא הדבר הראשון שממנו אנו מרכיבים את הכל?
למשל אדם רוצה לקנות שולחן וכסא, ויש לו רק אלף שקל, והשולחן עולה אלך שקל והכסא אלף שקל, ואז הוא קונה רק שולחן, ולכן הוא חווה צמצום. הוא רצה לקנות שולחן וכסא וקנה רק שולחן, אז כל פעם שהוא רואה כסא הוא מרגיש צמצום. וכן גם כאשר הוא רואה שולחן הוא מרגיש צמצום.
אני טוען שאם תתבונן מה הוא שולחן אתה תצא מהצמצום. אדם צריך להתבונן כך, יש לי בבית שולחן, השולחן מונע ממני לעבור, השולחן מצמצם אותי, אני רוצה להבין מה זה שולחן, מה זה?
לראות ממה מורכב השולחן, ואחר לראות ממה מורכב כל הדברים שמרכיבים את השולחן, וזה ממשיך להסתעף, עד שמגיעים למהות השולחן. בסוף זה משהו בתוך מקום וזמן מסוים, ובסוף מגיעים לכלום.
מהיבט מסוים יותר קל להבין שמכלום התהוו כל הצורות מאשר להבין שמשלושה דברים התהוו כל הצורות. אבל אם אתה אומר שלושה דברים, אז אתה מוגבל לחוקיות של ההיגיון. אם הבנת שמכלום התהווה הכל אז כבר לא משנה אם זה שלושה או עשרה דברים. אבל אם תגיד שמכלום לא יכול להתהוות כלום אלא רק משלושה למשל, אז תשאל איך משלושה נהיו שלושת אלפים צורות?
050-3331-331