לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא... כִּי - קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ

ימי הסליחות הפותחים את הימים הנוראים, ימים בהם כל ברואי עולם נידונים בפני הקב"ה.

עומד האדם מביט לאחור, מביט אל עשיתו. מפנה מבטו קדימה, מבקש לדעת מה הדרך הנכונה אותה עליו לבחור, מהי הדרך הנכונה, אשר בהיעשותה, תמוצה מהות קיומו.

בלשון התורה השאלה היא "מה ה' אלקיך דורש מעימך".

ה' אלקיך דורש, מיצוי יכולת מהותך עד תום. לשם כך בא הנברא לעולם, למלאות את משימתו. או' התורה "לא בשמים היא". ר' נחמן מסביר, אכן התורה הינה בשמים. האדם נצרך לעלות אף לשמים לצורך השגת וקיום התורה. או' ר' נחמן "אך השם יתברך חפץ חסד הוא", יודע הקב"ה שאי אפשר לו לאדם להתחיל מייד בחיבור לשמים, יש אף שהאדם לא יצליח בכל ימיו לעבודות גבוהות, לשמים. אומרת התורה כי קרוב אליך הדבר מאוד. הקב"ה אינו דורש מייד להגיע לשמים, האדם נדרש לעשות ולקיים רק מה "שקרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו".

כל אדם ואדם יש דברים הקרובים אליו יותר, אותם הוא מצווה לעשות, בהם מצווה הוא לעסוק. אל אל לאדם להרגיש שעשיתו הינה נמוכה ועל כן לא יעשנה. עשית האדם את הקרוב אליו, תביאהו לידי עשייה גבוהה יותר. כך הגבוהה ילך ויקרב.

האדם נידון על אשר יכול וצריך היה לעשות, לפי מדרגתו, ולא עשה. אין האדם נדון על אשר אינו יכול לעשות.

ימים אלו של בקשת סליחה, למעשה היו צריכים להיות בסוף שנה, שכן על מעשינו בעבר מבקשים אנו סליחה. מדוע בקשת הסליחה הינה בתחילת שנה, עוד קודם שעשינו כל רע.

מהותה של הסליחה הינה גם הצער על העבר, עיקרה של תשובה הינה לעתיד. ידועים דברי חז"ל האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו הצער על העבר אינו מספיק נצרכת גם הקבלה לעתיד.

כאשר מבקש האדם סליחה עוד קודם לעשיית המעשה השגוי, סליחה זו תלווהו, עוד קודם לעשיית המעשה ייזכר בסליחתו, בקשת סליחה אשר קדמה לעשייה, כך יימנע מלעשות.